הגרסה האמריקאית לטראש-טוק מהגיהנום, כמו של גיא פניני, התרחשה לפני קצת יותר משנתיים. גם אז התפוצצה הפרשה יום אחרי משחק, כשהשחקן הנפגע החליט שהוא לא מסוגל לשתוק. גם אז כלל ה"מלל זבל" - הערות או עלבונות שמשמשים להתגרות ורבלית ביריב במטרה להוציאו מריכוז - את מלת הטאבו "סרטן".

"קווין גארנט קרא לי חולה סרטן", צייץ בטוויטר צ'רלי וילנואבה מדטרויט, שסובל מאלופציה אראטה - מצב רפואי שגרם להתקרחותו. "לא הייתי מעלה את זה, אבל אני מכיר יותר מדי אנשים שמתו מהמחלה. הוא מדבר הרבה זבל". גארנט הסביר כי וילנואבה - שספג ביקורת על האופן בו חשף את המקרה - לא שמע נכון, ושלמעשה אמר "אתה סרטן עבור הקבוצה שלך והליגה". הוא לא התנצל, לא נענש והליגה מעולם לא ניסתה להתערב, ולו מפני שבהיעדר הוכחות זו היתה מלה נגד מלה.

אבל העניין עלה לכותרות וגרר שאלות. היכן נמתח הקו בין פטפטת לגיטימית להתקפה מרושעת? האם מדובר בחלק אינטגרלי וחיוני מהמשחק או בסממן נוסף של הידרדרות תרבותית? "אנחנו מסוגלים להיות חברה טובה יותר ולהשאיר מלים כמו ‘סרטן' מחוץ לשיח הספורטיבי", כתב ג'יי.איי אדנדה מ-ESPN, "קוראים לזה הגינות אנושית בסיסית. אני לא נגד טראש-טוק, זה תוצר לוואי של תחרותיות וכשזה נעשה כמו שצריך זה מאוד יצירתי, כל עוד יש גבולות. אם כבר הליגה מענישה על כל הערה או תנועה לא במקום, היא יכולה לעשות זאת גם כשמזכירים סרטן או כל מחלה אחרת".

לא כל השחקנים משתמשים בטראש-טוק, אבל רבים מאמינים בהשפעתו. מנגד, הפסיכולוג הקליני ג'ונתן כץ, שעבד עם קבוצות ספורט, מאמין באפקט בומרנג. "רבים מהשחקנים משקיעים זמן ואנרגיה במשהו שמסיח את דעתם מלתת את המיטב במשחק", אמר לאתר "פסיכולוגיה היום", "אם פשוט ישחקו היטב, הם יפעילו את הנשק המרתיע ביותר".

הצורך שממלא מלל הזבל עשוי להשתנות בהתאם לאישיות המשתמש בו. אחדים, כמו גארנט, נעזרים בו בעיקר כדי להטריף את עצמם. אחרים עושים זאת כדי להיכנס לראש של היריב, להוציא אותו מאיזון ולהשפיע לרעה על משחקו. לרג'י מילר זה עבד, ומול ג'ון סטארקס במיוחד. מייקל ג'ורדן ראה בעליונות מנטלית חשיבות גדולה יותר מעליונות פיסית, והתייחס ליריביו (ולחבריו לקבוצה) בהתאם. ג'ייסון וויליאמס, שחקן ניו ג'רזי לשעבר, טען כי במשחקים מול שיקגו נהג לשתוק ולהרכין ראש לאחר שקלע סל על מנת להימנע מקשר עין עם ג'ורדן, שהיה עלול לפרש כל הבעת שמחה כאתגר לקלוע 50 נקודות באותו ערב. "כשאתה משחק נגדו, לא רק שאתה צריך להתמודד עמו פיסית, אלא גם פסיכולוגית - אחרת הוא ייענה אותך", הגדיר זאת דאג קולינס.

צ'רלס בארקלי וגארי פייטון, אמני טראש-טוק בשנות התשעים, פשוט לא היו מסוגלים להפסיק לדבר - עם יריבים, שופטים ואוהדים. "אמי לא תמיד אהבה זאת, אבל זה היה חלק בלתי נפרד מהמשחק שלי", אמר פייטון, "היינו יכולים להיות חברים טובים לפני ואחרי המשחק, אבל במהלכו אתה ניסית לנצח אותי ואני אותך. הייתי אומר דברים אישיים. אם הייתי יודע משהו על אמא, אחות או מקרה של נהיגה בשכרות, הייתי הולך על זה - וזה היה עובד. שחקנים שנאו אותי על הפארקט, אבל זה היה אני מנסה לעשות הכל כדי לנצח".

אם מוחמד עלי הוא חלוץ הטראש-טוק בספורט, לארי בירד שכלל את האמנות הזו בכדורסל. רבים דיברו לפניו, אבל איש לא עשה זאת כמותו, בין היתר כי גיבה את דיבוריו במעשים כמו שמעטים היו מסוגלים. הוא השתמש בטראש-טוק מכל הסיבות הנ"ל, וגם כדי שלא ישעמם לו. הוא שאל את שומריו מאיזה צד הם רוצים את השלשה ולפעמים באיזו יד. הוא היה מודיע ליריבו מאיזו נקודה על הפארקט הוא עומד לקלוע את סל הניצחון על ראשו, שומע בחזרה "אחכה לך שם" ומקיים את הבטחתו במדויק. לפני תחרות שלשות באולסטאר, הביט באופן מוזר בכל אחד מהמשתתפים. כשנשאל, השיב: "סיקרן אותי לדעת מי מכם יסיים שני". לא קשה לנחש מי סיים ראשון.

הטראש-טוק עדיין מהווה חלק בלתי נפרד מהמשחק - רק בשבוע שעבר התערב קובי בראיינט על 5,000 דולר עם ג'ראלד וואלאס מברוקלין על זריקת עונשין - אבל נדמה כי הוא מעט פחות בולט. בניגוד לפוטבול, שם הצהיר אשתקד הקומישינר רוג'ר גודל כי "יש קווים שאסור לחצות וייתכן שעלינו לסמנם" אחרי חילופי דברים מוגזמים בין קבוצות, ב-NBA עדיין לא נגעו ספציפית בטראש-טוק, אבל יש מחיר לביטוי מוגזם של רגשות.

כיום נדמה שיש פחות טראש-טוקרים בולטים, גם בגלל ששחקנים נזהרים יותר מעבירה טכנית בעקבות פטפטת מיותרת (אלא אם כן קוראים להם ראשיד וואלאס), ואולי אפילו בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית. "היום אפשר לעלות על כל מלה שאינה במקום ולהוציא דברים מפרופורציות באינטרנט וברשתות החברתיות, כך שעדיף לא לעורר מחלוקת", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד" שחקן שכאילו כדי להדגיש את הנקודה נשאר בעילום שם. במקרים רבים, הוסיף, העקיצות או הדם הרע נותרים בין כתלי הטוויטר ולא פולשים לפארקט.

לרוב, אגב, האוהדים נהנים מההתכתשויות הללו, שמוסיפות צבע למשחק. הבעיה, כאמור, היא לקבוע מה נחשב צבעוני מדי. מה שבטוח, הדיבורים יימשכו. "שחקנים מדברים על המגרש", אמר ריי אלן, "לפעמים שומעים דברים שלא נעים לשמוע, אבל זה בלהט המשחק. לפעמים כשהם יוצאים החוצה זה נשמע רע, אך זו פשוט התחרות מדברת".

הכל דיבורים - טראש-טוק שלא יישכח

"הוא כבר מספיק גדול בשבילך?" - לאחר שהטביע על ג'ון סטוקטון, צעק אוהד יוטה למייקל ג'ורדן: "תיטפל למישהו בגודל שלך". בהתקפה הבאה הטביע ג'ורדן על מל טרפין (2.11 מטר), והתפנה לבדוק אם האוהד כבר מסופק

"קארל, תזכור שהדוור לא מחלק דואר בימי ראשון" - סקוטי פיפן מטריף את קארל מלון לפני שזה הולך לזרוק מהקו, 9.2 שניות לסיום המשחק הראשון בסדרת גמר 97'. "הדוור" החטיא פעמיים

"אקבל את הכדור. אכדרר לשמאל. אקח צעד לאחור ואתקע לך סל ניצחון בפנים" - לארי בירד מספר לקסוויאר מקדניאל מסיאטל מה הולך לקרות בהתקפה האחרונה, רגע לפני שהתסריט מתרחש

"לעזאזל, לא התכוונתי להשאיר שתי שניות על השעון" - לארי בירד זורה מלח על הפצעים של מקדניאל

"אתה לא יכול להביא את זה לשכונה של מר רובינסון" - הגרסה המנומסת של דייויד רובינסון לטראש-טוק אחרי שחסם זריקה של ארמון גיליאם

"כל הכבוד, אפלק" - ראשיד וואלאס מפעיל לוחמה פסיכולוגית מזן "תזכיר לי מי אתה?" אחרי החטאת עונשין של ארון אפללו

"קואץ', אני לא מבין מה הוא עושה על המגרש. תוציא אותו כבר, זה קל מדי עבורי" - דניס רודמן מספר איך היה עובד קשה מול לארי בירד בהגנה, רק כדי לספוג סל בפרצוף בסיום ההתקפה ולשמוע את בירד מנסה לשכנע את מאמנו של רודמן, צ'אק דיילי, להוציא אותו

"אני לא עומד להיות רך אתך רק בגלל שאמא שלך יושבת בשורה הראשונה. אבעט לך בישבן" - צ'רלס בארקלי בקבלת פנים לרוקי אנטואן ג'יימיסון מגולדן סטייט, רגע לפני משחקו הראשון כשמשפחתו ביציע. בארקלי סיים עם 20 נקודות ו-18 ריבאונדים, ג'יימיסון עם נקודה