הם היו שם גם בעונה שעברה, חלקם אפילו בתפקידי מפתח, אבל תמיד נותרו בצלו של מישהו אחר. אצל חלקם היה מדובר בצל של כוכב, אצל אחרים בשחקן שפשוט הקדים אותם ברוטציה. העונה, כשהוא בעיר אחרת וההזדמנות היא שלהם, הם משתדרגים.

גלן דייויס
בעונה שעברה: 61 משחקים (13 בחמישייה), 23.4 דקות, 9.3 נקודות (8.8 זריקות מהשדה, 68% מהעונשין), 5.5 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים
העונה: 19 משחקים (19 בחמישייה), 32.8 דקות, 16.2 נקודות (15.4 זריקות מהשדה, 75% מהעונשין), 8.6 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים
מה אתם עושים כשאתם קמים בבוקר? סביר להניח שאת אותם הדברים, אבל לאט. שגרת הבוקר של "ביג בייבי", לעומת זאת, כוללת כנראה ארוחת בוקר עשירה בביצים והרבה חדר כושר, מה שמאפשר לו לבלות 33 דקות לערב על הפארקט (שיא קריירה). מצד שני, אולי זה בעיקר החלל שנפער באזור הצבע של המג'יק ברגע שסופרמן הווארד טס להוליווד.

לראשונה קיבל דייויס מקום של כבוד בחמישייה כלשהי ב-NBA, והוא מגיב בעונה של שיאי קריירה כמעט בכל קטגוריה. אפילו הגנה הוא נותן כשנחה עליו הרוח, וזה קרה לא מעט פעמים עד כה. "הוא מנהיג אותנו במעשים, ולעתים קרובות זה קורה בעזרת ההגנה שלו באזור הצבע", העיד מאמנו ז'אק וון, מתומכי הסלוגן "הוא כבר לא בייבי, רק ביג". כשהתינוק שלי ייתן 16 נקודות ו-8 ריבאונדים למשחק ב-NBA, גם אני אהיה מרוצה.

איוון טרנר
בעונה שעברה: 65 משחקים (20 בחמישייה), 26.4 דקות, 9.4 נקודות (9.1 זריקות מהשדה, 22% מהשלוש, 68% מהעונשין), 5.8 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים
העונה: 20 משחקים (20 בחמישייה), 35.5 דקות, 14.9 נקודות (13.3 זריקות מהשדה, 44% מהשלוש, 79% מהעונשין), 6.9 ריבאונדים, 4 אסיסטים
כשאתה בחירה שנייה בדראפט ולא מצליח להגיע ל-10 נקודות למשחק בשתי עונותיך הראשונות בליגה, זה בדרך כלל לא סימן טוב. אבל מי שראה את אוון טרנר משחק בעונה האחרונה יודע שהוא היה רחוק מההאשים ת'אביטים של העולם, גם אם היו כאלה שהתעקשו להזכיר את מיקומו בדראפט אחרי כל החטאה או איבוד. העונה נפרדו הסיקסרס מאנדרה איגודלה, כשבמקביל טרנר נפרד מהספסל והפך לאחד העוגנים של הקבוצה.

כמו איגודלה, ET תורם כמעט בכל קטגוריה, והביטחון שלו רק מתחזק מדי משחק. הוא משחק תשע דקות יותר מהעונה שעברה, אבל ההבדל עצום. הנקודות, הריבאונדים, האסיסטים, מספר הזריקות לשלוש והאחוזים משם, מספר הזריקות מהעונשין והאחוזים משם. טרנר, שמעיד על עצמו כטיפוס שמתקשה להתרגל מהר לשינויים, נראה דווקא כמי התרגל מהר למעמד החדש. "אני מאוד מרוצה מהאופן בו הוא נותן לי לאמן אותו", ניכס את הקרדיט דאג קולינס, האיש ששם את המפתחות בידיים של טרנר. כרגע חניכו נוסע לשלום, אולי כל הדרך לתואר השחקן המשתפר של העונה.

אפילו סלי ניצחון טרנר קולע:
 

לאנס סטיבנסון
בעונה שעברה: 41 משחקים (1 בחמישייה), 10.5 דקות, 2.5 נקודות (37% מהשדה, 13% מהשלוש, 47% מהעונשין), 1.3 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים
העונה: 20 משחקים (14 בחמישייה), 25.9 דקות, 7.1 נקודות (48% מהשדה, 39% מהשלוש, 69% מהעונשין), 3.3 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים
מי שקיבל את הכינוי "נולד מוכן" בראקר פארק האגדי בניו יורק, כשהיה בן 16 ועשה בית ספר לשחקנים גדולים ומנוסים ממנו, לא בדיוק הצדיק אותו בשנתיים הראשונות שלו באינדיאנה. הכישרון תמיד היה שם, אבל הוא היה עסוק יותר בלדחוף את חברתו מכל המדרגות ובהתגרויות ילדותיות בלברון ג'יימס מהספסל מאשר בהסתגלות מקצועית לליגה של הגדולים.

השנתיים הראשונות שלו עם הפייסרס הסתכמו ב-54 משחקים בלבד ותרומה שולית (2.6 נקודות ב-10.3 דקות), אבל הטרייד ששלח בקיץ את דארן קוליסון לדאלאס השאיר ואקום בעמדות הגארד של הפייסרס. בניגוד לעבר, הפעם סטיבנסון באמת היה מוכן למלא אותו, כשגם הפציעה של דני גריינג'ר תרמה עוד דקות. הוא קפץ ל-26 בערב, פתח ברוב המשחקים ונותן תוצרת לא רעה – בטח אם כוללים הטעיית כדרור אחת גדולה ששלחה את טוני פארקר לאזור חיוג אחר. שחקן שכיף לראות, לפחות כל עוד אין מדרגות בסביבה.

קווין סרפין
בעונה שעברה: 57 משחקים (21 בחמישייה), 20.6 דקות, 7.9 נקודות (6.7 זריקות מהשדה), 4.9 ריבאונדים
העונה: 16 משחקים (5 בחמישייה), 25.7 דקות, 12.4 נקודות (12.1 זריקות), 5.9 ריבאונדים
בשש עונותיו הראשונות בליגה, אנדריי בלאצ'ה עשה לעצמו מנהג: לשפר את מספריו מדי עונה. נכון שזו לא חוכמה מאוד גדולה כשאתה משחק בוושינגטון, אבל עדיין סוג של הישג. בעונה שעברה, השביעית, התהפכה המגמה. בלאצ'ה נפצע, וכשחזר לפארקט היה כה גרוע, עד שרנדי וויטמן הודיע במארס כי יספסל אותו "עד שיחזור לכושר משחק סביר". זה לא קרה עד תום העונה, ומי שניצל זאת היה סרפין.

ההתרסקות של בלאצ'ה – ששוחרר בקיץ באמנסטי ובינתיים פורח בברוקלין - והטרייד ששלח מהבירה את ג'אוויל מגי לקראת סיום העונה סידרו דקות לצרפתי, שסיים את העונה שעברה עם 16 משחקים רצופים של 10+ בנקודות. גם פתיחת העונה המביכה של הוויזארדס העונה לא עצרה את המומנטום האישי של סרפין, שאפילו הפך לסוג של גו-טו-גיי בחלק מהמשחקים הצמודים של הקבוצה (המאזן רומז שההצלחה היתה חלקית בלבד). שוב, נכון, וושינגטון, חוכמה קטנה. ועדיין.

ג'ף טיג
בעונה שעברה: 66 משחקים (66 בחמישייה), 33.1 דקות, 12.6 נקודות (10.2 זריקות, 34% מהשלוש, 76% מהעונשין), 4.9 אסיסטים
העונה: 17 משחקים (17 בחמישייה), 31.7 דקות, 13.6 נקודות (12.5 זריקות, 39% מהשלוש, 85% מהעונשין), 6.8 אסיסטים
לפעמים שדרוג לא נובע דווקא מעלייה חדה במספר הדקות, אלא במה שאתה מסוגל לעשות איתן כשהנומרו-אונו הקבוע כבר לא מזיע לידך בפסקי זמן. גם בעונה שעברה פתח טיג בחמישייה בכל המשחקים של ההוקס, ואפילו שיחק דקה וחצי יותר, אבל מה זה משנה אם רוב הזמן החזיק ג'ו ג'ונסון בכדור. וכדרר, וכדרר, וכדרר.

העונה טיג נותן את הטון, ובפחות זמן על המגרש מוסר שני אסיסטים יותר וזורק שתי זריקות נוספות (באחוזים טובים יותר משלוש). בזמן שג'ונסון מתאקלם לאטו בברוקלין, טיג כבר התאקלם מזמן לחיים בלי ג'ונסון, והם לא רעים בכלל – בשבילו ובשביל ההוקס. נכון שצריך לזכור שזו גם שנת חוזה מבחינתו, תמריץ נוסף להצטיין (פרטים אצל אריק דמפייר ומארק קיובן), אבל למי אכפת מה מניע אותך כשאתה עושה דברים כאלה בפרצוף של קווין דוראנט: