כשסטיב מרטין, שדר משחקי שארלוט, ביקש מהצופים לכתוב לו בטוויטר מי הם שלושת הגארדים הטובים בליגה במהלך המשחק של הבובקאטס בתחילת השבוע מול גולדן סטייט, הפרשן שלצדו שמר על דממת אלחוט. "אני עלול להסתבך כשאחזור הביתה אם לא אענה על זה נכון", הסביר לבסוף שחקן העבר דל קארי. בינתיים, על הפארקט, כאילו כדי לנקות את אביו מכל חשד לנפוטיזם, בנו סטפן הוביל את הווריירס לניצחון שביעי משמונה משחקים עם תצוגה של 27 נקודות, 7 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.

"הבחור משחק ברמה הכי גבוהה כרגע", החמיא בסיום מאמנו מארק ג'קסון, "הוא חתיכת שחקן כדורסל, ובמוקדם או במאוחר כולם יבינו זאת". שניות לאחר מכן התבונן ג'קסון עוד קצת בדף הסטטיסטיקה, ראה את המספרים של דייויד לי, קרל לנדרי והאחרים, ומיהר להוסיף: "יש לנו אינדיבידואלים שמשחקים נהדר, אבל המשחק הקבוצתי מצוין. זה נפלא כשיש חבורה כה מחויבת של שחקנים, שאף אחד מהם לא מרפה לרגע מהחבל. אני גאה בכולם". הלילה כנראה היה גאה אפילו יותר, לאחר שראה את חבורתו מנצחת את האלופה במיאמי מסל של הרוקי דריימונד גרין, 0.9 שניות לסיום, ועולה למאזן 7-15 (מקום חמישי במערב). "חייבים לתת להם קרדיט", אמר בסיום מאמן ההיט, אריק ספולסטרה, "הם נטלו את השליטה על המשחק והיו מאוד מרשימים".

רק לפני תשעה חודשים, הווריירס לא הרשימו אף אחד. כשהם חמושים בתסכול שהחזיקו חמש שנים בבטן ובהכרה שמדובר בהזדמנות נדירה להבהיר בדיוק מה הם חושבים על ההתנהלות של המועדון, אוהדי גולדן סטייט הרעידו את האורקל ארנה בקריאות נגד הבעלים ג'ו לייקוב במהלך טקס תליית הגופייה של כריס מאלין - שנקלע לקו הבוז על לא עוול בכפו. זה היה כה מביך עד שמאלין וריק בארי, עוד אגדת ווריירס, היו צריכים להתחנן בפני האוהדים לחדול. "זה הזוי", קרא בארי, אחד שיצק משמעות חדשה למלה כשחבש פאה במשך עונה שלמה בימיו כשחקן, "תפגינו קצת קלאסה. לייקוב משקיע מכספו על מנת לשנות את גורל המועדון. אני בטוח שהוא יעשה זאת".

להגנתם של האוהדים, ההיסטוריה הקרובה נתנה מספיק סיבות לפקפק בכך. מאז עונת 1993/94, אז כיכבו בשורותיה לטרל ספריוול, כריס וובר ומאלין, הקבוצה עלתה רק פעם אחת לפלייאוף, ב-2007. גם אז, הקבוצה המרגשת שהדיחה מהמקום השמיני את דאלאס הראשונה, פוזרה לכל עבר תוך חודשים. ההצלחה הנקודתית לא מחקה שנים בהן הווריירס שגו כמעט בכל דרך אפשרית במהלך אינספור ניסיונות בנייה מחדש. היו טריידים כושלים וסדרת בחירות גרועות בדראפט, שם פיתח המועדון נטייה לבחור שחקנים גבוהים עם שמות מוזרים במקום גבוה מדי (אפה יודו, אייק דיוגו, אדונל פויל).

קריאות הבוז הגיעו בטיימינג שסימן שפל חדש מבחינת האוהדים: ימים לאחר הטרייד ששלח את יקיר המחלקה מונטה אליס למילווקי תמורת אנדרו בוגוט, ולקראת סיומה של עונה שהחלה עם "התחייבות לפלייאוף" מצד ג'קסון. "זו לא היתה טעות של מאמן רוקי", התעקש המאמן גם כשהיה ברור שקבוצתו נלחמת על מיקום גבוה בדראפט ולא בפלייאוף, "הכי קל להגיד שאנחנו בתהליך בנייה ושצריכים זמן. אבל רציתי לתת לנו ולאוהדים משהו לשאוף אליו".

העונה, עם מחנה אימונים ארוך ומסודר "בו קרענו את הישבן" על פי ג'קסון, נראה שבאמת יש לאן לשאוף. התקוות מתחילות עם קארי, שעד כה מפגין יכולת של אולסטאר. מי שניחן בקרסול שביר יותר מנעל של סינדרלה ועבר שני ניתוחים בשנתיים האחרונות – וכתוצאה מכך הוגבל ל-26 משחקים בלבד בעונה שעברה - נראה בריא ובעיקר משוחרר. 20 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-4 ריבאונדים למשחק מעידים על כך.

"זו הרגשה נהדרת לדעת שאתה מסוגל להביא את כל היכולות שלך לידי ביטוי, בלי שמשהו יגביל אותך", אמר ל-USA TODAY האיש שקיבל מהווריירס הבעת אמון בדמות חוזה לארבע שנים בשווי 44 מיליון דולר. אולי כי יישם את מה שנדרש ממנו, מעבר לנקודות. "אמרנו לו שאנחנו יודעים שהוא יודע לקלוע, אבל שהוא צריך גם להנהיג", אמר הג'נרל-מנג'ר בוב מאיירס, "עד כה הוא עשה עבודה נהדרת בתחום הזה".

אבל השדרוג הוא נחלת הרבים. לי תמיד סיפק מספרים מרשימים, רק שהפעם הם גם מביאים ניצחונות ("הוא אותו דייויד לי, רק שלשם שינוי הוא מנצח", הגדיר זאת ג'קסון). קליי תומפסון, קלעי חסר מצפון במובן הטוב של ההגדרה, השתלט על העמדה מספר 2. הטרייד שהביא את ג'ארט ג'ק היה מצוין, ההחתמה של לנדרי היתה נהדרת ושלושת שחקני השנה הראשונה – האריסון בארנס, פסטוס אזלי וגיבור היום גרין – מספקים תרומה מיידית.

כתבות ועדכונים מן הליגה הטובה בעולם גם בפייסבוק של "ספורט הארץ"

הקולקטיב הזה עזר לקבוצה להתגבר על פציעות ארוכות של ברנדון ראש ובוגוט. האחרון היה אמור להיות העוגן ההגנתי, אבל כרגע עדיין לא ברור מתי ידרוך שוב על פארקט. בניגוד לעבר, הפעם יש במפרץ מי שיפיק לימונדה מהלימון הזה. "העומק שלנו הוא שינוי ענק", אמר לי ל"ניו יורק טיימס" בשבוע שעבר, "בשנתיים האחרונות לא היה לנו את זה. היינו משחקים עם שישה-שבעה שחקנים".

זה לא ההבדל היחיד. הווריירס הצליחו לתקן את הליקוי החמור ביותר שלהם בעונה שעברה וטיפסו מהמקום ה-28 בליגה בריבאונדים למשחק (39.2) למקום הרביעי (45.5). גם קליעות פנויות מולם הפכו נדירות יותר (43% מהשדה ליריבות, מקום רביעי). ההתלהבות והרגליים הטריות – אין בקבוצה שחקן משמעותי שחגג 30 – שומרות כרגע על מומנטום שזקני סן פרנסיסקו לא זוכרים כמותו מאז דירק נוביצקי והמאבריקס נפרדו חפויי ראש מהפלייאוף לפני חצי עשור.

ג'קסון אמנם סרב לפני פתיחת העונה הנוכחית להבטיח שוב מקום בפלייאוף, אבל דווקא הפעם זה כבר נראה הרבה יותר הגיוני. "אני לא מצהיר על כך לא בגלל שאיני מאמין שזה יקרה", נימק המאמן, "אלא כי מגיע שלב בו צריך להפסיק לדבר ופשוט לעשות". זה בדיוק מה שקבוצתו עושה כרגע.