יוון
השורה התחתונה היא שפנאתינייקוס זכתה בגביע אחרי שניצחה 78:81 את היריבה המושבעת, אולימפיאקוס, אבל השורה התחתונה אפילו לא קרובה לספר את כל הסיפור. כרגיל במשחקים מהסוג הזה ביוון, הקהל גנב את ההצגה, ולא באופן חיובי.

האוהדים האדומים התקוטטו עם האוהדים הירוקים עוד לפני המשחק, ובמסגרת המהומה הושלכה אבוקה שפגעה בראשו של קייל היינס מאולימפיאקוס. היינס, שחלק משערו התלקח, סבל מכוויות, אך לאחר שטופל שותף במשחק. האוהדים, מצדם, לא נרגעו, והאווירה התחממה גם על הפארקט: סטפן לאזמה ופרו אנטיץ' התקוטטו, והשופטים נאלצו להפסיק את המשחק ברבע השני, במצב של 17-26 לפנאתינייקוס.

שחקן פנאתינייקוס, מייק ברמוס, ספג אבן בראשו, ושחקני שתי הקבוצות נשלחו לחדר ההלבשה בזמן שהמהומות ביציעים התלקחו עוד יותר. כאן נכנסה המשטרה לפעולה, ורוקנה את היציעים כמעט לחלוטין. כשהשחקנים שבו אחרי למעלה משעה,הם כבר שיחקו לעיני אולם כמעט ריק. צרצאריס ודיאמנטידיס הצטיינו בשורות המנצחת, אבל איש לא יזכור זאת. דברים אחרים שקרו דווקא ייחקקו בזיכרון:

ספרד
ברצלונה היא האחרונה שאפשר להגדיר אותה כסינדרלה. למעשה, היא השוותה את מאזן הזכיות שלה בגביע לריאל מדריד – 23 כ"א. אחריהן, אגב, מגיעה בדאלונה עם 8. אבל הזכייה הנוכחית של ברצלונה היא סוג של הפוך על הפוך: זכייה שלישית בארבע שנים, כשדווקא כשאירחה את המפעל לפני שנה פספסה אותו, בתבוסה לריאל בגמר.

העונה ברצלונה לא נמצאת בכושר טוב בליגה. למעשה, רק שבועיים לפני סוף הסיבוב הצליחה בכלל להבטיח את השתתפותה בגביע. אלא שאז ניצחה ניצחה בגביע בזו אחר זו את ריאל (בשתי הארכות), את המארחת קאחה לבורל ובגמר את ולנסיה, מולה כבר היה לה יותר קל. מעניין שגם התוצאות שלה בגביע הן הפוך על הפוך. במשך כל העונה ברצלונה היתה תלויה בחואן קרלוס נווארו: אם הוא טוב או אם הוא בכלל משחק, היא מנצחת. כשהוא איננו, היא מפסידה. בגמר, כשנווארו צולע על רגלו הימנית (ייתכן שהוא חזר מוקדם מדי?) ולא תורם אף נקודה (0 מ-8 מהשדה), חיפו עליו שישה שחקנים במאזן נקודות דו ספרתי.

"ארבעה גמרים רצופים ושלוש זכיות - זה בהחלט אומר משהו עלינו", חגג המאמן צ'אבי פסקוואל, "זו תחושת ניצחון אדירה. עשינו פה דברים יפים שבהחלט מחזקים אותנו להמשך העונה. אנחנו משחקים יותר טוב לאחרונה. לקח לנו זמן למצוא את האיזון ולהכניס את השחקנים החדשים למסלול". אחד המסייעים המובילים היה בראד אולסון שהגיע לא מכבר מקאחה לבורל. "אולסון הסתגל מהר מאוד. הוא בחור מאוד חכם, יש לו התלהבות גדולה. הוא תרם הרבה בגביע מקווים שיוכל להמשיך בקו הזה".

איטליה
אחרי מספר שנות שליטה בארץ המגף עם כמות הפסדים נמוכה אפילו מזו של מכבי ת"א בישראל, סיינה העונה אמנם מצליחה מאוד ביורוליג, אבל בליגה היא רק במקום השלישי. וארזה, אימפריית העבר - שחגגה תואר אחרון ב-1999 - מחזיקה בשחקנים איכותיים כמייק גרין, אבי ארה ומיודענו בריאנט דאנסטון ואדריאן בנקס. את העונה פתחה ב-0-9 והיא עדיין מוליכה את הליגה.

אבל מתברר שלמאני-טיים חוקים משלו. הגמר בין סיינה לווארזה היה משונה מאוד: התוצאה 74-77 קצת מטעה, כי זה לא היה גמר צמוד בכלל. למעשה, סיינה הכריעה אותו כבר בפתיחה כשעלתה ליתרון מדהים 0-18. וארזה נכנסה למשחק בריצה משלה, 5-18, אבל סיינה ברחה שוב עד 21 הפרש. וארזה הצליחה רק לסיים בהפסד מכובד, אם בכלל ניתן להגדיר כך את ההפסד הזה. דאנסטון, אגב, סיים עם 14 נקודות. בנקס, שלפני שנתיים הופיע בגמר הישראלי עם ברק נתניה, לא קלע אף נקודה (0 מ-5 מהשדה).

סיינה חגגה גביע חמישי ברציפות ותואר מקומי עשירי ברציפות. אף אחד כבר לא יהמר נגדה על אליפות נוספת בתום העונה. "יש התרגשות ושמחה גדולה", סיכם מאמנה לוקה באנקי, שחגג תואר ראשון כמאמן ראשי, "בקיץ שעבר, אחרי כל המהפכה שעברנו והעזיבה של שחקנים, מעטים היו מהמרים על זכייה שלנו. אנחנו הקבוצה היחידה בהיסטוריה שזכתה בחמישה גביעים באיטליה. יש לנו שחקנים גדולים. זה ניצחון שמגיע ברגע מיוחד לעיר סיינה, עם כל הבעיות של בנק מונטפאסקי". דניאל האקט, שנבחר לשחקן המצטיין, נזכר שבקיץ כמעט עבר למילאנו. "הקשבתי למה שאנשי הקבוצה אמרו לי ובחרתי להישאר, והנה, באולם במילאנו אני זוכה בגביע. אני שמח וגאה על כך".

טורקיה
הכישלון של פנרבחצ'ה מתרחש רק ביורוליג. את הליגה היא מוליכה, ובגביע זכתה בזכות שיפור עצום בהגנה. היא ספגה רק 64 נקודות בממוצע, ובזכות התעוררות של דייויד אנדרסן – 15 נקודות בחצי הגמר מול בשיקטאש ו-21 בניצחון בגמר על גלאטסראי, 57-63 - סימונה פיאנג'יאני חגג גביע חמישי ברציפות. בדיוק כמו האקסית סיינה.

אפילו חימום מסוכן לעשות במשחק בין אולימפיאקוס לפנאתינייקוס. צפו במה שקרה לקייל היינס: