רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק אופ"א תפתור את קללת תורת הגזע שרובצת על בית"ר ירושלים

כשריח הזיעה הופך לריח של דם, ואין עוד הבדל בין נוער הגבעות לנוער היציעים, ובישראל פוחדים: רק מוסד בינ"ל יכול לטפל בנגע הגזענות בבית"ר ירושלים

אין היום קבוצה בליגת העל ובליגות הנמוכות יותר, שאין בה שחקן ערבי אחד לפחות. קשה לתאר את נוף הכדורגל הישראלי בלי השחקנים הערבים, שכמה מהם נחשבים למצטיינים במיוחד. אפילו הנבחרת הלאומית נהנית זה כבר משירותיהם הטובים, וכבר נתקיימו מעקבים חוזרים ונשנים אחר שפתותיהם: האם הן נעות בזמן שירת ההמנון הלאומי או שמא הן חתומות.

רק קבוצה אחת מדירה ערבים. היא לא תודה בכך לבל תיחשב לקבוצה מצורעת, שמקומה לא יכירנה בספורט המקומי והבינלאומי. לא תודה, ותעמיד פנים: במקרה, אגב זיפזוף, ראיתי קטע קצר מתוך ראיון ארוך עם היושב ראש: "עד כה לא הוצע לנו שחקן ערבי ראוי", אמר ולא בוש, "ואם יוצע אי פעם נשקול לגופו". מי שמתאים לכל קבוצה אחרת, אינו מתאים לצרכיו המקצועיים של מועדון הפאר הירושלמי.

קריית שמונה היא אלופה, ואילו בית"ר משתרכת לה בזנב הטבלה; מתי בפעם האחרונה טענה לכתר. אין זאת, כי אם קללת תורת הגזע רובצת עליה, ודנה אותה לבינוניות ומטה. זה לא ייגמר עד שזה לא ייעקר; וזה לא ייעקר עד שלא תקבל בית"ר ירושלים אל בין שורותיה גויים של שבת.

אין די בהטפות מהפה ולחוץ, בקריאות חסודות ברמקול, בכרוזים שמופצים על ידי ההנהלה השקרנית: אם רק נאה דורשים ולא נאה מקיימים, האוהדים מבינים את הרמז ולועגים לו: שמענו, שמענו אתכם, אבל כולנו כאן יודעים ששחקן ערבי לא יעלה ולא ישחק אצלנו. הדשא שלנו כחול-לבן יותר, ולא כל מחבל ידרוך עליו ועלינו. השינוי בבית"ר לא יבוא מבפנים. אין במועדון כוחות שירצו ויוכלו לשנות את מציאות ה-Araber Raus; זה אבוד. רק ללחץ כבד מבחוץ יש סיכוי לתקן את המעוות, לנקות את המלוכלך.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות ופרשנויות הספורט ישירות לפייסבוק

אני מכיר לא מעט אוהדי בית"ר, שבדרך כלל הם פיינשמקרים לא קטנים, ורק במקרה מיוחד זה הם תתרנים גמורים. ואיך נקלעים אנשי עידית לסביבה של זיבורית? פשוט מאוד: זאת ההזדמנות המתנשאת שלהם לרדת אל העם, להריח את ריח הזיעה של האספסוף כאילו היה בושם. הגיע הזמן, חברים, לתת לכנופיית בית"ר גט כריתות, להחרים אותה.

כי עכשיו מתחלף, כשם שאין הבדל בין תג מחיר בשטחים למחיר שמשלמים העובדים הערבים במשתנת האיצטדיון או בקניון מלחה הסמוך. לו טדי קולק עדיין חי, בוודאי היה תובע להסיר את שמו ממתקן החרפה.

מי מפחד מאוהדי בית"ר ומנחת זרועם; מי לא מפחד, בעצם. ההנהלה מפחדת, המשטרה מפחדת, מוסדות ההתאחדות ושדרי הטלוויזיה והרדיו מפחדים, הרוב הדומם מפחד, אם הוא עדיין רוב ועדיין דומם, ולא הצטרף בינתיים לעדת הצעקנים המסוכנים. ויתר מכולם מפחדים השחקנים עצמם, כי כבר היו דיבורים מעולם, וכבר היו תגובות מאיימות ומשתיקות. ומי שנכווה ברותחים מעופשים, לא ירצה לשוב ולטבול באותה אסלה רותחת.

למוסדות הכדורגל הבינלאומיים אין סיבה לפחד, ויש להם סיבות להתערב. זה לא סביר שבתקנון פיפ"א ואופ"א ובחוקת האיחוד האירופי אין סעיף, שמאפשר להחרים מועדון מחרים; לסלק התאחדות מקומית המשלימה עם קיומו של מועדון כזה בתוכה. לו סרבו במדריד או בלונדון לצרף שחקן "משלנו", לו השמיעו שם בכל משחק קריאות אנטישמיות, לו פרעו ביהודים לאחר תבוסה או ניצחון – כבר היה נמצא הסעיף המתאים; נתניהו וליברמן בעצמם היו דוחקים למצוא אותו וליישמו.

כתבות נוספות בנושא

זה לא הקהל, זה המועדון, אלון עידן | בין טולוז לקניון בירושלים, גדעון לוי | החוליגניזם לא רק במגרש, עוזי דן ועוז רוזנברג



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם