“אני מקווה שבית”ר תפסיד בכל משחק מול כל יריבה, על אחת כמה וכמה ביום שני בבלומפילד”, אמר שר החינוך לשעבר יוסי שריד ל”ספורט כל העיר”. לדבריו, “בית”ר לא השתנתה, ואם כבר היא השתנתה זה רק לרעה. בית”ר נשארה קבוצה לאומנית קיצונית, שונאת זרים וערבים, ולכן אני גם לא סובל אותה. הדור הצעיר יודע להיות גזען לא פחות מהדור הוותיק. בית”ר הפכה את עצמה למרכז של לאומנות קשה, ומרכז כזה מושך אליו אספסוף. זה רק הולך ומתחזק עם השנים ולא עומד להשתנות בעתיד הנראה לעין.

"צריך להיאבק בקבוצה הזו, זו קבוצה מכוערת שיש לה קהל מכוער וצריך לעשות כל שרק ניתן כדי שהקבוצה הזו תישאר בבדידותה, למרות שאני ממש לא בטוח שכיום היא בודדה. אוהדי בית”ר - אלה שאינם לאומנים, שוביניסטים ושונאי זרים ושחלקם מתיימרים אפילו להיות אנשים נאורים - הרי רוב הקהל של בית”ר מתנער מהם. האנשים האלה השאירו את בית”ר לתומכים הטבעיים שלה. אני בעד הפועל תל אביב, שגם היא לא מעוז של נאורות, אלא שבית”ר תמיד מדגישה את ההבדל”.

הערב (20:50, ערוץ 1) ייפגשו הקבוצות לעוד משחק טעון. האם העובדה שהמשחק בין היריבות הוותיקות ייערך ערב הבחירות לכנסת מעניקה להתמודדות משמעות פוליטית, ולו סמלית? תלוי את מי שואלים. יוסי שריד, מתברר, הוא לא היחיד שהמשחק הזה מסמל עבורו הרבה מעבר ליריבות ספורטיבית. לחבר הנהלת הפועל תל אביב, משה תאומים, שמזוהה עם המועדון האדום, ברור שבמשחק הקרוב הפוליטיקה תדבר חזק, וזה ממש לא מוצא חן בעיניו.

“אני יודע שמיכאל בן ארי, ברוך מרזל, איתמר בן גביר וחבורת הבריונים שלהם רוצים להגיע למשחק בבלומפילד ולהלהיט את הרוחות, וזה כרגע מטריד אותי ומפחיד אותי יותר מכל דבר אחר", טוען תאומים, "אני חושב שמהלך כזה מהווה איום לכל מה שקשור לספורט. אני מקווה שהמשטרה תמנע מהחבורה הפשיסטית הזו לנצל את הפלטפורמה למאמצים שלהם לגרוף קולות ולייצר פרובוקציה. ברור לכולם בקרב אלו אנשים הם רוצים לשבת, הרי לא נראה אותם יושבים בשער 5. יש לנו תזכורת מכאיבה ומדאיגה ממפגשים קודמים בין הקבוצות. אני פסימיסט, המצב רק הולך ומידרדר”.

אמנם ימי הזוהר של מפא”י כבר חלפו ואינם, המערך כבר הפך מזמן למפלגת העבודה, וגם הפועל תל אביב כבר לא קשורה בטבורה להסתדרות, אבל לסימיקו, מוותיקי אוהדי בית”ר, המועדון מבלומפילד הוא עדיין בגדר סדין אדום. “הפועל תמיד תיחשב לקבוצה של השמאל ובית”ר לקבוצה של הימין”, הוא מדגיש, “ברור לי שאנשים שקרובים למערכת הפוליטית ינצלו את המשחק הזה לעשיית הון פוליטי. אני בטוח שנראה מצעד של פוליטיקאים ביציע הכבוד ויהיו שלטים וקריאות מצד מחנות האוהדים. זה הולך להיות משחק עם הרבה אמוציות, יצרים ויוקרה. מה שנכון לאז, נכון גם להיום”.

אברהם לוי, מנהלה המיתולוגי של בית”ר, מיישר קו עם הדברים. עבורו בית”ר והפועל מייצגות גם בישראל של 2013 שני קצוות אידיאולוגיים. “תמיד תהיה יריבות גדולה בין המועדונים, שהיא הרבה מעבר לכדורגל”, הוא מרחיב, “זה התחיל מתקופת המאבקים הפוליטיים בין חירות למערך וזה יימשך לדעתי לעד. אני מעריך שהיום 90% מאוהדי בית”ר הם ימניים, ולכן עבורם המשחק נגד הפועל תל אביב הוא משחק בין ימין לשמאל. ברור שמדובר במאבק שהוא יותר פוליטי־חברתי מאשר ספורטיבי.

"כשלוקחים בחשבון שהמשחק בין הקבוצות ייערך יום לפני הבחירות, אין ספק שהוא גם יהיה חם הרבה יותר. אסור להתעלם מכך שאוהדי בית”ר הצעירים ירשו מהוריהם את העוינות למחנה האדום, זה כמו גלגל. אוהדי בית”ר מגיעים לא רק מירושלים, רבים מהם מתגוררים בעיירות הפיתוח, שם תמיד הליכוד שלט. להפועל תל אביב, לעומת זאת, יש לא מעט אוהדים עשירים, ולכן הקבוצה האדומה מייצגת עבור הקהל הצהוב את האליטות. אני רק מקווה שהמשחק יעבור בשקט, ולא נגיע חלילה למצב של אלימות”.

איש התקשורת ואוהד הפועל תל אביב עו”ד ארי שמאי סבור גם הוא שהיריבות הפוליטית בין הקבוצות אינה נחלת העבר, וגם בישראל של המילניום השלישי היא עדיין חיה ובועטת. “גם כיום יש משמעות רבה ליריבות האידיאולוגית בין הקבוצות”, הוא קובע, “ולמרות שגם היא הולכת ונחלשת עם השנים, ברור לי שאם תשים קלפי בבלומפילד - השמאל הציוני יזכה בבחירות, ואילו בטדי, מי שיגרוף את הקולות הוא הימין הקיצוני – הליכוד ואביגדור ליברמן וגם עוצמה לישראל. השנאה בין בית”ר להפועל חזקה יותר מהשנאה בשדה הפוליטי, וזאת למרות שלדעתי אוהד בית”ר ממוצע לא מחובר לערכי בית”ר ההיסטוריים. עבורם, אוהדי הפועל הם שמאלנים מניאקים, ואילו אוהדי בית”ר הם הציונים ואוהבי ישראל.

"אני, אגב, מוכן להתחרות מול כל חבר כנסת מהליכוד בשירי מחתרות ואני גם בטוח שאנצח, מה שיעיד שאין לא לאוהדיהם ולא לנציגיהם בכנסת חיבור אמיתי לעבר הבית”רי. אני זוכר שלמחרת ניצחונו של אהוד ברק בבחירות של שנת 1999, התקיים גמר גביע המדינה בין הפועל תל אביב ובית”ר ושלמשחק הזה היתה משמעות מיוחדת. חגיגות הניצחון של הפועל תל אביב באותו גמר היו בעצם גם חגיגות על הניצחון של השמאל, מפלגת העבודה וברק”.

אוהד הפועל תל אביב גל סוקלובסקי מציג גרסה אחרת. לדבריו, בעוד השנאה בין אוהדי הקבוצות הולכת ומתעצמת, ההקשר הפוליטי דווקא הולך ונחלש. “לבחירות הקרובות אין השפעה של ממש על המשחק”, הוא מצהיר, “אבל השנאה היא תהומית לחלוטין. מבחינתנו בית”ר היתה ונשארה מועדון גזעני שלא יקבל אליו שחקנים ערבים וזה לא ישתנה גם בעוד 200 שנה ולא בעוד 500 שנה. זו הקבוצה שאנחנו הכי שונאים. האוהדים שלה מוכים שנאה עיוורת. היום הדור הצעיר של אוהדי בית”ר הוא הכי אלים שהיה אי פעם”.

הפרשן הפוליטי ואוהד הפועל תל אביב חנן קריסטל סבור כי עם כל הכבוד ליריבות בין הפועל תל אביב ובית”ר, הרי שהיא מתגמדת ביחס ליריבות העירונית של האדומים מול מכבי תל אביב, כשגם השיוך הפוליטי הולך ומיטשטש. “אמנם גם היום כל ליכודניק שאוהב כדורגל, אוהד את בית”ר, אבל לעומתו, אוהד הפועל כבר לא מזוהה עם שום דבר. אני למשל אוהד את בית”ר כשהיא משחקת מול מכבי תל אביב בליגה ובגביע המדינה.

"בעיני רבים מאוהדי הפועל תל אביב וגם בעיני היא אויב מספר שתיים ולא מספר אחת. השיר של אוהדי בית”ר ‘תל אביב עולה באש’ מכוון היום רק כלפי הפועל? לא, למרות שאת הפועל הם עדיין שונאים יותר. עם זאת, גם בשנים האחרונות יש עדיין מטענים בין הקבוצות, וכשבית”ר נאלצה בזמנו למכור את ברק יצחקי, היה ברור לכולם שלמרות שהפועל תל אביב חיזרה אחרי השחקן הוא לא יגיע למועדון. אני גם לא רואה שום תסריט שאריאל הרוש, למשל, יגיע בעתיד לבלומפילד”.

לחזאי ואוהד בית”ר דני רופ נמאס מהערבוב בין ספורט ופוליטיקה. “אני יודע שזה קיים, למרות שזה פשוט לא צריך להיות ככה”, הוא מנמק, “צריך לאהוד קבוצת ספורט ולא מפלגה, כי זה כדורגל ולא תנועה. במדינה שלנו יש קשר הדוק בין הספורט ובין הפוליטיקה, המתח קיים ואת השנאה בין אוהדי בית”ר לאלו של הפועל תל אביב כל הזמן צריך לרסן. כשהפועל תל אביב הצליחה בגביע אופ”א אני אהדתי אותה ושמחתי כשניצחה.

"כשהקבוצה מייצגת את מדינת ישראל בעולם אני לטובתה. בליגה ובטח מול בית”ר זה כבר משהו אחר. הצבע האדום שייך לעבר הרחוק כשהקומוניזם שלט. תגיד לי אתה, מי חוגג היום את האחד במאי? בכלל, בתקופה האחרונה כל המפה הפוליטית הולכת ומיטשטשת. המשחקים מול הפועל תל אביב נשאו אמנם גוון פוליטי מובהק, אבל זה כבר קשור לעבר הרחוק. יריבות פוליטית חייבת להישאר מחוץ לספורט”.