טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגוף עלה לישראל, הנפש נותרה מאחור עם הקבוצה

כולנו הקרבנו משהו כדי להמשיך לעקוב אחרי הקבוצה שלנו: שעות שינה, כסף, שפיות, כבוד עצמי או אפילו את ההערכה של חברינו ובני משפחתנו

תגובות
ניוקאסל מול בירמינגהאם
Owen Humphreys/אי־פי

לא הייתי מתיימר להשוות את ההקרבה שלי לזו של החלוצים הציוניים הראשונים. לא ייבשתי את הביצות, לא עמלתי בשדות ולא שברתי את הגב בבניית מדינת היהודים. תהליך העלייה שלי - מאנגליה באמצע שנות השמונים - היה חלק וללא טראומה. אם הייתי משווה אותו לתהליך רפואי כלשהו, זה היה כמו להוריד נקודת חן. ובכל זאת, אני שייך לקבוצה קטנה של עולים - חבורה שאת סיפורה לא שמעתם - שהקריבו משהו לא פחות אמיתי והרואי, לפחות בעיני עצמנו, מהחלוצים ההם. גם אנחנו השארנו מאחור משהו חשוב, גם אנחנו שילמנו מחיר על הציונות שלנו....



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם