רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

103 סיבות לדאגה

העימות הרדיופוני ב-103FM בין כספית לבין קופמן ואיינשטיין הוכיח שתקשורת הספורט אינה מידרדרת לתהום - היא כבר נמצאת שם

השיחה שנערכה ביום שני בתכנית הספורט ב"רדיו ללא הפסקה" בין רון קופמן ומאיר איינשטייין לבין בן כספית, היא שיחה מטעה. היא מטעה, משום שהאינסטינקט האנושי נוטה לבחור צד; להזדהות עם מי מבין הצדדים, ולקבוע שהצד האחר הוא הצד הרע, הטועה, המפסיד. ואילו השיחה הזאת (למי שעוד לא הקשיב: חובת האזנה באתר של 103FM) היא דוגמה מובהקת לשיחה שאין בה טוב ורע, טועה וצודק, מנצח ומפסיד.

זו שיחה, שלמרות שכחוויה אסתטית היא מהפנטת משום שהיא אותנטית ונטולת איפור, היא הפסד אחד גדול. זו היתה שיחה בין שתי בעיות ישראליות: שטחיות ואלימות. מובן שהאלימות - משום שהיא נצעקת ומשום שהיא חורכת את סממניה על הגוף - מהדהדת למרחוק הרבה יותר מאשר השטחיות. אלא ששטחיות היא מניע מרכזי לאלימות, ולכן שתי הבעיות למעשה מזינות האחת את השנייה ופועלות בסינרגיה.

האזינו לשיחה בין כספית לקופמן ואיינשטיין:

ביום שני בערב, לאחר שהשטחיות והאלימות התנגשו חזיתית, ניתן היה לקבוע בוודאות שתקשורת הספורט בישראל אינה מידרדרת לתהום, היא נמצאת שם מזמן. כספית ייצג את השטחיות. השטחיות באה לידי ביטוי בחוסר הרצון שלו לפשפש במניעי הרוכשים החדשים של הפועל תל אביב. למרות שטען שיש מקום לשאלות קשות ושהוא עצמו לא יתמוך ברכישה במידה שלא יידע מי עומד "מאחורי הכסף של רמון" - הטקסט שלו לימד על גישה שונה בתכלית.

בכל פעם שאיינשטיין ניסה לעמת אותו עם פרטים נקודתיים - רכישת עומר דמארי, התרוקנות הקופה של הפועל תל אביב ¬ כספית ייצר מנטרות שטוחות מסוג "לא מעניין אותי מה היה", "אני לא ברזולוציות האלה של דמארי שממארי". גם בטקסט שפירסם ב"מעריב" כתב את משפט הבת יענה הקלאסי "אותי לא לגמרי מעניין מאיפה הכסף".

רון קופמןעופר וקנין

כספית מצדיק את השטחיות שלו באופן אומלל. הוא "לא יודע מה אומרים התקנונים", משום ש"זה מקצוע שלכם" ¬ אבל מצד שני הוא נפגש בעבר עם אלי טביב ("נתתי לו עצות") ובהווה הוא מביע דעה מוצקה בלא מעט פלטפורמות (עיתון, אינטרנט, רדיו) ביחס לדברים שקשורים ל"מקצוע הזה". כספית נמצא מספיק זמן בעיתונות כדי להבין שאם הוא לוקח חלק אקטיבי בזירה מסוימת - כן, "אפילו" בזירת הספורט - עליו להיות מצוי בפרטים ולגבש עמדה מנומקת ולא כזאת שנסמכת על סנטימנטים של אוהד.

האמירה של כספית - "הלוואי שמרטין שלאף (מיליונר אוסטרי שמבוקש לחקירה בישראל) יקנה את הפועל תל אביב... אם הוא יוציא כסף על הפועל, הוא לא יוציא אותו על טהרן" - היתה זיקוק טהור של שטחיות, שבסופו של תהליך (ע"ע גיידמק) עלולה להתבטא בקריסה של אותן תשתיות שעליהן הוא מבקש להגן ("אני רוצה לקחת את הילד שלי למגרש בכיף").

העובדה שכספית מייצג שטחיות, אינה אומרת שהוא טועה בכל מה שקשור לטענותיו ביחס ל"סגנון" ול"בוטות" שמייצגים קופמן ואיינשטיין. דווקא האמירה של כספית - "אתם ממאיסים את החיים על כולם, אתם לא מבינים את זה" - היא מדויקת. ודווקא משום היא מדויקת, נוצרה התנגדות כל כך אגרסיבית באולפן.

היה לא נעים להאזין לדפוס החוזר והלא מודע לעצמו שהתרחש במהלך השיחה: בכל פעם שכספית תהה לפשר האלימות שלהם, איינשטיין חזר על הטרוניה "אתה מצפה שלא נשאל שאלות קשות?". איינשטיין וקופמן, בדיוק כמו משה פרימו שלצדם - ולעתים צביקה שרף - מבלבלים שוב ושוב בין הצורך והחובה של עיתונאי לשאול שאלות קשות, לבין האופן האלים שבו הם שואלים את השאלות. הבעיה עם סוג התרבות שהחדירו היא שהסגנון הפך מהות. הם לא מפנימים שצעקה היא אלימות, גם אם התוכן שלה מדויק.

על כספית להיות מצוי בפרטים ולגבש עמדה מנומקת ולא כזו הנסמכת על סנטימנטים של אוהדמוטי קמחי

הם לא מבינים שהצורך לחרוץ גורלות כאן ועכשיו מלמד על מצב נפשי ילדותי, שגורר אחריו את כל תרבות השיח הספורטיבי למחוזות אינפנטיליים. השיחה הפכה "מיתולוגית" ברגע שכספית הצביע על ה"בהמיות" של קופמן. זה הרגע שבו קופמן לא יכול היה לשלוט בעצמו והחל לפלוט את מיטב התוצרים המונחים במרתפי תודעתו ("סמרטוט שכמוך", "חתיכת אפס", "זונה של עיתונות", "דובר מטעם", "טמבל", "זבל", "חפש מי ינענע אותך"). איינשטיין ניסה להרגיע אותו, אבל נכשל משום שקופמן נכנס למצב אקסטטי, ילדותי, זועם, נטול בלמים.

נדמה לי שהמצב הנפשי אליו נקלע קופמן במהלך השיחה הוא סיבת הפיכתו לפופולרי בתקשורת הספורט הישראלית. קופמן "נבחר" להיות חלק מרכזי ממנה, משום שהוא מייצג את זרמי העומק שלה. כלומר, "זבל", "זונה", "אפס", "סמרטוט" - אלו החומרים שזורמים בתחתית הנהר, ושעליהם מונחת התפאורה המהוגנת והאולפנים המאובזרים. ומאחר שתקשורת היא במובנים רבים אצבע שמנסה להבין לאיזה כיוון נושבת הרוח, יוצא שהרוח עצמה - כלומר הקהל ¬ עשויה מאותם רכיבים אלימים וילדותיים שקופמן ייצג באופן גס בשיחה עם כספית.

אי אפשר לברוח מזה: במקום שמעניק לגיטימציה לפרוספר אזגי, לא תהיה לגיטימציה למקום עצמו. וכל השאר - כלום ושום דבר.

הסקר השבועי + תוצאות + גילוי נאות*

איש השבוע שלי בספורט הוא...
רוג'ר פדרר 0.7%
אהוד אולמרט 99.3%
* הסקר נערך בקרב אברהם גרנט



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם