14:04
אדם עומד ביציע של מגרש כדורסל ומזיז את שפתיו. הוא שר: "אבא מת, אבא התאבד, כמה כסף גנבתם ממכבי". הוא ממען את השיר הזה למישהו בשם רגב פנאן. פנאן, בחור בן 31, היה פעם נער פוסטר במכבי תל אביב. היום הוא מאמן הכושר של קבוצת גליל/גלבוע. לא שחקן, לא יו"ר, לא מנהל. מאמן כושר. והוא אכן בנו של מי שהיה מנהלה ה"מיתולוגי" של מכבי תל אביב, מוני פנאן. מוני פנאן התאבד אחרי שהסתבך בחובות. כעת עומד אדם ביציע ושר לבן של זה שהסתבך בחובות והתאבד: "אבא מת, אבא התאבד, כמה כסף גנבתם ממכבי".
הוא שר את השיר הזה שוב ושוב, בסוג של אקסטזה, מסרב להפסיק, מביט בנמען, מקווה שהשירה תניס אותו לחדר ההלבשה, או לכל מקום אחר שיעלים אותו מעיניו. הסיבה הרשמית לשירה: האדם הזה אוהד קבוצה בשם הפועל תל אביב. ובמסגרת אהדתו להפועל תל אביב הוא חש תיעוב למי שנתפשת בעיניו כיריבה המרה, מכבי תל אביב. בעיניו, מכבי תל אביב מייצגת את כל מה שהפוך לאמונות שלו: מכבי תל אביב היא קבוצה דורסנית, חזירית, נטולת חמלה. קבוצה שמקדשת את מבחן התוצאה, שמוכנה למוסס את יריבותיה ובלבד שתהיה "הקבוצה של המדינה".
אוהדי הפועל תל אביב.
צילום: ניר קידר
לחדשות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"
בכל רגע נתון - תבואו באמצע הלילה, אחרי אזעקה, אחרי פיגוע, הכל הולך - הוא יכול גם לפרט. תמיד יסביר שמכבי תל אביב לוקחת שחקנים טובים מקבוצות יריבות ומייבשת אותם על הספסל; שמכבי תל אביב חתומה ביורוליג בלי קשר להישגיה בליגה הישראלית; שמכבי תל אביב קיבלה מרשות השידור כספי ציבור וכו' מיליוני שקלים, שאפשרו לה לפתוח פער איכותי על יתר היריבות. הוא יספר על מכבי תל אביב ששיחקה פעם למרות כניסת יום הזיכרון; על העובדה שהיו"ר שלה תומך במיסוי מופחת לשחקנים זרים ולכן פוגע בשחקן הישראלי. המון דברים הוא מסוגל לספר האדם הזה, שכעת עומד ביציע של מגרש כדורסל ושר: "אבא מת, אבא התאבד, כמה כסף גנבתם ממכבי". מה שהוא לא מסוגל לספר, זה איך הוא הפך לאדם שעומד ביציע של מגרש כדורסל ושר: "אבא מת, אבא התאבד, כמה כסף גנבתם ממכבי".
הוא לא יכול לספר איך הפך לאדם כזה, כי אין לו אומץ לספר לעצמו איך הפך לאדם כזה. אין לו את האומץ לספר לעצמו, משום שהוא יודע שהסיפור יהיה לא נעים; שיהיה לו קשה להקשיב למלים שיתארו איך הפך לכזה; שהפנמה של הסבר כזה עלולה לפרק אותו. הוא גם יודע - למרות שאינו רוצה לדעת - שהשירה הזאת לא ממוענת כלל וכלל לרגב פנאן; בדיוק כמו שכאשר הוא שר "שמעון מזרחי תתאבד", השיר לא ממוען בכלל לשמעון מזרחי; בדיוק כמו שכאשר הוא שר "שתהיה שואה למכבי", השיר לא ממוען למכבי.
האיש הזה יודע, גם אם הוא לא מוכן להכיר בכך, שהשיר הזה אינו שיר בכלל. שאם כבר, השיר הזה הוא בכלל זעקה, אולי בכי; ושמלותיה המקוריות של הזעקה, כלומר של השיר, הן: "רע לי"; או: "קשה לי"; אולי גם: "נמאס לי"; בטח: "נו, מה יהיה אתי?". והוא יודע, האיש הזה, שרגב פנאן, מאמן הכושר של גלבוע/גליל, הוא בסך הכל מישהו שאפשר לדחות בעזרתו את ההכרה הזאת; מישהו שאם פוגעים בו עמוק, אבל ממש עמוק, אז ניתן לשאוב מכך עונג סדיסטי מסוים ולשכוח לעוד כמה רגעים את האמת שאין להעלות על הדעת, קל וחומר לבטא במלים.
האדם הזה תופש את עצמו כמופת של מוסריות: הוא הרי יוצא נגד מונופול דורסני; נגד סמלים קפיטליסטיים; נגד כוחנות גולמית; נגד גזענות, נגד נהמות, נגד כל הדברים האלה שהתרבות האנושית מגנה. אבל האדם הזה לא מבין שמוסריותו היא רק מבנה תיאורטי שקורס לרסיסים בכל פעם שהוא מזיז את הפה ואומר: "אבא מת, אבא התאבד, כמה כסף גנבתם ממכבי".
הסקר השבועי + תוצאות + פרס*
רוברטו די מתאו פוטר. מי מתאים לרשת אותו בצ'לסי?
פפ גווארדיולה: 4%
ז'וזה מוריניו: 3%
רפא בניטס: 3%
אברהם גרנט: 90%
*המנחש נכונה יזכה באפשרות בלעדית להדלפת ידיעות לתקשורת
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
