קוראים לו אלי טביב, ולכאורה הוא היה רק הבעלים של הפועל תל אביב. אפילו הבעלים השנוא כל כך, אם רוצים לדייק. והוא גורש מהקבוצה. אפילו בבושת פנים, אם רוצים לדייק. ועכשיו, במקום הקבוע בסיפורי האגדות ובחלומות המהפכנים, היתה אמורה לבוא שורת הסיום: והם חיו באושר ובעושר. ובכן, לא כל כך מהר.

המחיר הראשון שנגבה מהפועל תל אביב על הפרידה מטביב, התבטא בקיץ שבו לא היה ברור אם בכלל תהיה קבוצה ואם היא תצליח להעמיד תקציב. במצב עניינים כה מטריד, ליקטה הפועל כל מה שהיה מספיק זול וזמין. וזאת, תאמינו או לא, הבעיה הקטנה של האדומים. הבעיה הגדולה בהרבה היא אובדן ההיררכיה, הכאוס המוחלט, התחושה שאחרי אותה מהפיכה אין בקבוצה הזאת בעלים אמיתי. לא חיים רמון, לא שותפיו, לא הקהל ביציע, לא חברי העמותה, לא השחקנים על כר הדשא, ודאי לא יוסי אבוקסיס. משהו במבנה הסדור של כל מועדון כדורגל נותץ בהפועל תל אביב, ומי שחלם כי מדובר בהחלפת בעלים בלבד, בעניין זניח ונטול השפעות דרמטיות, לומד היום כי היציבות במתחם חודורוב ובכיכר תחריר דומה למדי.

שי אבוטבול (במרכז) אחרי השער העצמי, היום. בין חודורוב לתחריר. צילום: ניר קידר

היה משהו משקר בהפועל תל אביב בחלקים לא מעטים מהמחצית הראשונה של העונה. זה אף פעם לא נראה מושלם, אבל היה נדמה כי זכייה באליפות היא אפשרות ריאלית. התחושה הזאת התעצמה עם כמה שבועות בראש הטבלה, ובעיקר אחרי הניצחון בדרבי. מכבי תל אביב, הניחו רבים, תיכנע עוד רגע למחלה האוטואימונית שמחסלת אותה בכל עונה, חיפה של עטר היא אסון מהלך, כך שהפועל בהחלט יכולה לעשות את זה.

מבקריו של יוסי אבוקסיס בטוחים שהוא חייב לעשות את זה. יש לו סגל נפלא הם טוענים, טוב לפחות כמו הקבוצה המיתולוגית ההיא של גוטמן ושלו, ואין מקום להנחות. אני מאמין כי הסגל הנוכחי נופל בשתיים־שלוש דרגות לערך מהחבורה הנדירה ההיא, אבל גם אם הם צודקים ואני טועה, דבר אחד אינו ניתן לוויכוח: מה שהסתובב בשבת על הדשא בבלומפילד ולבש אדום, אינו עונה להגדרה קבוצה. היו שם שחקנים, היה מאמן, היו אוהדים, סביר שגם הבעלים נכח ביציע, אבל זה לא מספיק. לא כדי למנוע השפלה מול נתניה, ובוודאי שלא כדי לזכות באליפות.

עד שלא יימצא בהפועל תל אביב גורם אחד, מלכד או מנהיג, עד שלא תחזור ההיררכיה שנחוצה כל כך למועדון כדורגל, הקבוצה והמועדון ימשיכו לתפקד כמו גחמה. כזאת שמובסת ללא תנאי בביתה, ומסוגלת שבוע אחר כך לפרק את האלופה שבדרך.