15:10
בימים אחרים, שנראים היום רחוקים כל כך, כיכב הקהל של בית"ר ירושלים דווקא בהקשרים עליזים בהרבה מאלה של השבועיים האחרונים. חברי "הגשש החיוור" נהנו מטקסטים מופתיים של יוסי בנאי ואפרים קישון, שהולידו מערכונים מיתולוגיים כמו "שירים, שערים וטכנאים" ו"אופסייד סטורי". בראשון, מאיים אוהד בית"ר לשרוף את המועדון אם לא יענו כל דרישות האוהדים, בעוד השדר שנשאל מהאולפן מה עושה המשטרה בעניין, מסביר למנחה כי היא מפזרת את העשן.
בתשובה לשאלה נוספת של המנחה "מה עושים האוהדים בינתיים?", משיב הכתב "מפזרים את המשטרה". את השידור, מזכיר הרפורטר האמיץ, הוא מעביר מבור הביטחון בימק"א. במערכון אחר מואשם בבית המשפט שמעון כסאח, אוהד בית"ר, איך לא, כי עלב בשופט המשחק יוהיכין פנדלוביץ' והסית את הקהל נגדו. כסאח מזוכה בסופו של דבר על ידי אב בית הדין, בעצמו אוהד בית"ר ואחראי על החצוצרה ביציע.
גם המערכונים הללו הם חלק מההיסטוריה של בית"ר. למזלנו, משטרת ישראל המביכה אינה אחראית על שמירת הארכיונים של "הגשש החיוור", כך שדבר לא הוצת בלילה שבין חמישי לשישי וגרם לאובדנם. למתחם בית וגן, לעומת זאת, מקום שהיה אמור להיות מאובטח בקפדנות בנסיבות האחרונות, הושלך בקבוק תבערה, שהביא לפגיעה קשה בלא מעט פריטים היסטוריים של המועדון. גביעים, צלחות אליפות וחולצות של שחקני עבר עלו באש. גורמים בכירים בקבוצה טענו בתגובה כי "כל ההיסטוריה של בית"ר נשרפה ואבדה".
ובכן, לא כולה. יש עוד חלק בהיסטוריה של בית"ר שחייב להישרף. הוא לא נוצץ כמו גביע, הוא לא מוחשי כמו צלחת אליפות ואותו קשה הרבה יותר להעלים. חברי "לה פמיליה", אותו קומץ של 200-300 נבערים, הם המייצגים הקולניים והאלימים ביותר לגזענות של בית"ר ירושלים, אבל הם תופעה של חמש השנים האחרונות. העובדה שעד היום לא שיחק בבית"ר ירושלים אף שחקן ערבי, היא היסטוריה מבישה שרובצת לפתחם של כל מי שהיו חלק מהמועדון הזה מאז הקמתו. ואת הכתם הזה, אף שריפה לילית לא תמחק.
בית"ר ירושלים נלחמת היום על ההווה שלה, אולי גם על העתיד, ובדרך עליה להתמודד עם עבר מביש. עבר, שכל גביע וכל צלחת אליפות רק סייעו להסתירו. המלחמה הזאת לא נולדה מתוך מחשבה סדורה או בכוונת מכוון, אלא כנראה בשל גחמה אופורטוניסטית של הבעלים ארקדי גיידמק להנחית כאן שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה. ראשי בית"ר והחלק הארי והטוב של אוהדיה היו יכולים להרים ידיים כפי שעשו כל כך הרבה פעמים בעבר, אלא שהפעם ייתכן שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.
שחקני הקבוצה, המאמן, היו"ר ואלפי אוהדים שפויים ואוהבי אדם, התייצבו מול גזעני "לה פמיליה". האחדות הזאת והנחישות שבאה עמה, מובילות את בית"ר לניצחון היפה והמשמעותי ביותר בהיסטוריה שלה. ייתכן שאספסוף הגזענים שמתקשה לקבל את התבוסה, חשף בסוף השבוע האחרון את הצד העברייני שלו. בכל מקרה, אלו פרפורי הגסיסה של ארגון הטרור הזה, וכל מה שנדרש עתה הוא פעולה אפקטיבית סוף סוף של המשטרה והפרקליטות, יחד עם הגורמים בבית"ר שהתפכחו, כדי לסגור פרק דוחה בתולדות מועדון מפואר.
בית"ר מתמודדת עם בעיה שאינה שלה בלבד. הגזענות היא נגע שפשה בחברה הישראלית, ומי שחושב שהצרה הזאת היא עניין פנימי של בית"ר טומן את ראשו בחול. הגינוי הרופס של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות ההצתה, בא באיחור. אם נתניהו, שמעיד על עצמו כאיש בית"ר וכאוהד הקבוצה, רוצה לסייע לה, מוטב שיגיע מחר לאיצטדיון טדי, כפי שעשה לא פעם בעבר, כדי לתמוך באורחים מצ'צ'ניה ומסכנין, ובעיקר בגורמים בבית"ר ירושלים שהעזו סוף סוף לצאת נגד הגזענות וההיסטוריה של המועדון.
הגביעים המפויחים של בית"ר ירושלים לאחר ההצתה. את כתם הגזענות השריפה לא מחקה.
צילום: אוליבייה פיטוסי
הוספת תגובה
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
