רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הכדורגל הגרמני

יונתן היימס הוא האיש שלקח את דרמשטדט למעלה

יונתן היימס היה שחקן טניס מוכשר עם קריירה שנגדעה עקב מחלת הסרטן, אבל בעצם הוא היה משהו הרבה יותר גדול מזה. אוהד מספר 1, חזון והשראה לקבוצת כדורגל קטנה שטיפסה 3 ליגות נגד כל הסיכויים ותקעה יתד בבונדסליגה

תגובות
הקהל ביציע מניף כרזה ותמונה לזכר יונתן היימס
Frank Rumpenhorst/אי־פי

בדקה התשעים התנהל סנדרו סרגו באגף הימני עם הכדור, קרוב לרחבת איינטרכט פרנקפורט. הוא התקדם, ניסה לחלוף על פני המגן חסוס ואייחו והתחרט, תר בעיניו אחר אופציית מסירה בתוך הרחבה, הניף את רגל ימין ושלח כדור מדוד אל בין חיבורי השער הימניים.

שער הנצחון הדרמטי זכה להיות אחד החשובים שהובקעו בהיסטוריה הקצרה של דרמשטדט 98 בבונדסליגה. במישור הספורטיבי היה זה נצחון (0:1) בדרבי הגדול של מדינת הֶסֶן, השלישי מבין שבעה מפגשים בסך הכל, מול הקבוצה המצליחה ביותר במדינה הפדרלית מאז ומתמיד והיחידה שלזכותה רשומה אליפות בונדסליגה. אך לנצחון בדרבי האזורי שנערך במחזור השני של העונה היתה משמעות עמוקה יותר משלוש נקודות בדרבי יוקרתי. הנצחון – כמו גם העונה כולה - הוקדש לג'וני, אוהד הקבוצה שהיה לסמל אומץ וגבורה - ושלא יגיע עוד למשחקיה.

לפני שריקת הפתיחה לדרבי נערך על כר הדשא טקס הכרזת שם האצטדיון החדש. עד לתום העונה הקודמת נקרא ביתה של דרמשטדט "אצטדיון מֶרֽק" (Merck), כשמה של חברת תרופות גדולה הפועלת בעיר ומעבירה סכום שנתי של כ-300 אלף יורו לטובת זכויות השם. הטניסאית אנדראה פטקוביץ' (מקום 43 בדירוג ATP) וקפטן הקבוצה הפצוע אייטק זולו השתתפו בטקס שחשף את השם החדש – אצטדיון יונתן הָיימֶס (Jonathan-Heimes-Stadion).

יונתן 'ג'וני' היימס נולד בדרמשטדט ב-19 בפברואר 1990. במהרה התגלה היימס כשחקן טניס כשרוני. במשך שלוש שנים התאמן הנער המוכשר בצוותא עם אנדריאה פטקוביץ' המבוגרת ממנו בשלוש שנים. לשני הספורטאים הצעירים, שהתאמנו תחת השגחתו של טניסאי העבר הסרבי (ואביה של אנדריאה) זוראן פטקוביץ', היו תוכניות מרחיקות לכת בעולם הטניס שנפתחו ברגל ימין עם זכיה באליפות הסן לנוער. פטקוביץ' המשיכה להתקדם, זכתה בשתי אליפויות גרמניה ובשישה טורנירים בסבב WTA. התוכניות של היימס קיבלו תפנית חדה שניפצה את חלומותיו לרסיסים.

סנדרו סרגו כובש ודרמשטדט מנצחת בדרבי

ביוני 2004 הובהל היימס אל בית החולים שבפרנקפורט לניתוח חירום להסרת גידול סרטני שהתגלה בראשו. במשך שש שעות עמלו המנתחים על הסרת הגידול הממאיר, בתום הניתוח נפל היימס לתרדמת ממנה התעורר לאחר שבועיים. הנער הצעיר שרד את הניתוח הקשה אך איבד את השליטה על חלק גופו השמאלי. החלומות על קריירת טניס התחלפו במהרה למציאות של הישרדות.

במהרה הוכיח ג'וני כי הוא קורץ מחומר אחר. הוא לא נכנע לרגע, לא נתן למחלה הנוראית לנצח. לאחר תקופת התאוששות מהניתוח שב ג'וני לבית הספר ולחברים ולמד מחדש את הפעולות הבסיסיות ביותר: לאכול, לשתות, ללכת, לדבר. חמש שנים חלפו ללא גרורות או התקפים חוזרים. ברור היה לג'וני שקריירת הטניס עליה חלם נעלמה ואיננה, אך יחד עם פטקוביץ' האב המשיך לתחזק את תשוקתו למשחק והעביר שיעורי טניס לילדי המרכז.

ואז הכה הסרטן בשנית עם גרורות רבות באזור עמוד השידרה. ג'וני המשיך להילחם על חייו, מבקש רק דבר אחד – לא לשבת בכיסא גלגלים, אפשרות שהפחידה אותו אפילו יותר מהמוות. יומיים לאחר הניתוח השני קרה הנורא מכל, אשר יגור בא לו - שתי רגליו של ג'וני שותקו.

בזמן ששכב בבית החולים קיבל ג'וני הודעת ס.מ.ס מחבר בה נכתב: "4:6, 4:5, 40:15, שני כדורי משחק נגדך, אתה חייב להילחם! דבר אינו אבוד!". ההודעה וניסוחה תוך אזכור ענף הספורט שכה אהב טענה את ג'וני במוטיבציה. שוב הוא התאושש, שב למגרש הטניס ובמשך כחצי שנה חבט בכדורים תוך ישיבה בכיסא הגלגלים. בלילות עסק בכתיבת סיפור חייו, לו ביקש לקרוא "הקאמבק".

גם לאחר שממצאי בדיקת MRI גילו את חזרת הגידול הסרטני לראשו לא הפסיק ג'וני האמיץ להילחם. "אני אמשיך הלאה, פעמיים בעבר נלחמתי על חיי, מה יכול להיות גרוע יותר? זה הדבר האחרון שאפשר לעשות, אחריו יש רק מוות". גרורות נוספות נתגלו בגבו, מצבו הגופני הלך והחמיר, אך גם לאחר חמישה ניתוחים מסכני חיים, עשרים ושבעה טיפולים כימותרפיים ושישה שבועות של הקרנות לא נכנע ג'וני. המפגשים הרבים עם ילדים חולי סרטן במהלך שהותו הארוכה בבתי חולים ורצונו העז לתמוך בהם הביא אותו להחלטה להקים בצוותא עם ידידתו פטקוביץ' את קרן Du must kämpfen ('חייבים להילחם') שכל הכנסותיה קודש לקליניקה לילדים חולי סרטן בבית החולים האוניברסיטאי בפרנקפורט.

שחקני דרמשטדט חוגגים
RALPH ORLOWSKI/רויטרס

שנותיו הקשות ביותר של ג'וני היוו השראה ל-SV דרמשטדט 98, מועדון הכדורגל הבכיר בעיר הקטנה (כ-160 אלף תושבים). ג'וני היה אוהד נאמן של הקבוצה וליווה אותה בכל שנותיה בליגות הנמוכות. הדיון במחלתו של ג'וני ממעיט לאין ערוך את ערכו של כשלון או הצלחה ספורטיביים, אך דרך היכולת המקצועית של דרמשטדט בשנים האחרונות ניתן לבחון את השפעתו של האוהד הנאמן על הקבוצה בדרכה לפסגה.

פעמיים בלבד זכתה בעבר דרשמדטדט 98 לשחק בבונדסליגה. זה קרה בעונות 1978/9 ו-1981/2, בשתיהן היתה זו עונה אחת ויחידה, ללא המשכיות. ב-1991 ניצלה הקבוצה מירידה נוספת לאחר שעלייתה של רוט-וייס אסן, אלופת הליגה השלישית, נפסלה על ידי מנהלת הליגה בשל אי עמידה בתנאי רשיון המשחק. ב-1997 לא עמד לו עוד כוחו הכלכלי של המועדון ולאחר ניהול פיננסי כושל ירדה הקבוצה עד לליגה הרביעית.

ההנהלה החדשה שמונתה ב-2006 מיהרה להכריז על העפלה לליגה השלישית כמטרה עיקרית והקציבה לצורכה חמש עונות. שנתיים בלבד חלפו לפני שהכריז המועדון על כניסה להליך פשיטת רגל בשל חובות בסך 1.1 מיליון יורו שהטילו עננה על תוכניות המועדון העתידיות. צעדים כלכליים נבונים (תרומות, חסויות ומשחק ידידות מול באיירן מינכן) עזרו לקבוצה לצאת ממצבה הקשה ולדבוק בתוכנית המקורית. חמש שנים בדיוק לאחר הכרזת ההנהלה העפילה דרמשטדט לליגה השלישית.

ב-2012 מונה דירק שוסטר לתפקיד המאמן ומיהר להחתים את אייטק זולו, המגן ממוצא גרמני-טורקי ובעל הנסיון המקצועי בליגות הבכירות של טורקיה ואוסטריה. את העונה הראשונה בליגה השלישית סיימה דרמשטדט במקום השמונה עשר המוביל לירידת ליגה – ושוב נהנתה מהחלטת בית הדין, הפעם של התאחדות הכדורגל, שקבעה כי קיקרס אופנבך, שסיימה במקום החמישה עשר בליגה, לא עמדה בתנאי הרשיון ונענשה בהורדה טכנית לליגה הרביעית. דרמשטדט נותרה בליגה השלישית – והחלה לדהור קדימה.

כחלק ממסע הקידום של עמותת 'חייבים להילחם' מכרו ג'וני היימס ואנדריאה פטקוביץ' צמידי פלסטיק עם הכתובת "חייבים להילחם! שום דבר לא אבוד!". במהרה הפכו הצמידים לפריט מבוקש, שחקנים רבים וצוות הנבחרת הלאומית של גרמניה ענדו את הצמיד על זרועם ותרמו לעמותה מכספם. לאחר מפגש בינו לבין שחקני הנבחרת ומאמנה יואכים לב התרגש ג'וני ואמר "זו היתה הגשמת חלום עבורי, עכשיו לא אכפת לי לעבור שבועיים עם כאבים, היה שווה".

אוהדי דרמשטדט מריעים ביציע
Michael Probst/אי־פי

הטיפולים הרבים אותם נאלץ היימס לעבור מנעו ממנו את האהבה השניה בחייו – דרמשטדט 98. הוא נעדר ממשחקים רבים בשל שהותו הארוכה בבתי החולים ושיתוק גופו שהלך והחמיר, אך בכל עת בה עמד לו כוחו הגיע לאצטדיון. השחקנים אהבו את ג'וני, את כוח הרצון שלו. הם עמדו לצידו לאורך מלחמתו הסיזיפית במחלה, ספגו השראה מכוחותיו הרבים של הבחור הצעיר שסירב להיכנע ואף כינו את אצטדיון הקבוצה "הבית של ג'וני".

חלקו הגדול של ג'וני בסיפור העלייה ההיסטורי של דרמשטדט החל כבר בליגה השלישית. את 2013/14 סיימה הקבוצה במקום השלישי ופגשה בפלייאוף העליה את ארמיניה בילפלד שסיימה במקום ה-16 בבונדסליגה השניה. המשחק הראשון הסתיים בהפסד ביתי 3:1 ואכזבה קשה. לקראת משחק הגומלין בבילפלד רכש עוזר המאמן סשה פרנץ חמישים צמידים מהקרן של ג'וני. למשחק הגורלי עלו שחקני הקבוצה עם צמידים על ידיהם ואמונה בנפשם. הקבוצה עלתה על המגרש עם בטחון עצמי רב והאמינה ביכולתה לעשות את הבלתי אפשרי, ניצחה 2:4 והעפילה לבונדסליגה השניה. האמונה שבערה לא פסקה בעונת השיבה לליגה השניה, אותה סיימה דרמשטדט במקום השני לאחר נצחון דרמטי במחזור האחרון, 0:1 מול פ.צ סט. פאולי. אחרי שלושים ושלוש שנים שבה SV דרמשטדט 98 לבונדסליגה.

את חגיגות העלייה לליגה הבכירה ערך המועדון בצוותא עם האוהד מס' 1. השחקנים שהגיעו עד הלום עמדו על הבמה אל מול 15 אלף אוהדים נלהבים, ג'וני ישב במרכזה על כסא הגלגלים ולא הפסיק לחייך. כל שחקני הקבוצה ניגשו אליו וחיבקו אותו, מותירים את הרושם שיותר מאשר חגיגת עליה – זוהי חגיגת החיים של ג'וני. אייטק זולו, שיחד עם מאמנו דירק שוסטר זכה לחגוג שתי עליות ליגה רצופות ושבמהרה הפך לקפטן הקבוצה, נטל את המיקרופון, פנה אל ג'וני ואמר: "הבחור הצעיר שיושב כאן מולי עזר לנו לעשות היסטוריה. בלעדיו לא היינו כאן". האוהדים מחו דמעה ושרו "You'll never walk alone".

בשמונה במרץ 2016 תש כוחו של ג'וני לעולמים. בגיל עשרים ושש מת והותיר אחריו הורים, אחות, קבוצת כדורגל ועיר שלמה אבלים על לכתו בטרם עת. ספונסרית המועדון הראשית Software ויתרה על הדפס שמה על חזית חולצות המשחק במפגש הראשון שנערך לאחר מותו של ג'וני כדי לפנות מקום למוטו הקרן Du must kämpfen. כל שחקני דרמשטדט הגיעו להלוויה שנפתחה עם השיר Eye of the tiger מתוך הסרט 'רוקי 3',  נשיא המועדון רודיגר פריטץ' שיבח את היימס: "יונתן היה אחד האחראים הגדולים להצלחת המועדון, למרות מחלתו היה זה דווקא הוא שבכל פעם החדיר מחדש מוטיבציה לשחקנים".

לקראת תחילת העונה הנוכחית נפגשה הנהלת דרמשטדט עם אנשי חברת התרופות 'מרק' ובפיהם בקשה אחת בלבד: ויתור לעונה אחת על זכויות החברה בשם האצטדיון. הנהלת החברה הסכימה מיד וסללה את הדרך להענקת המחווה הגדולה ביותר לאוהד הקבוצה הנאמן ולדרכו השזורה בדרכה של הקבוצה. השער של סנדרו סרגו בדקה ה-90  היה גם השער הראשון – שהוביל לנצחון הראשון – באצטדיון על שם יונתן היימס. גם חברת התחבורה המקומית יצאה בקמפיין לזכרו של היימס וכיסתה את הרכבות החשמליות בעיר עם הכתובות Danke Johnny ('תודה ג'וני').

בימיו האחרונים סיפר ג'וני על הכוחות שקיבל מהקבוצה בעונת השיבה שלה לבונדסליגה: "לאחרונה קשה לי יותר למצוא את הכוחות למוטיבציה אישית. הטיפולים הרבים, הצורך ללמוד ללכת בכל פעם מחדש. אבל כשאני רואה את ה'סגולים' (Lilien, כינוייה של דרמשטדט 98, ע.ל), איך הם עמלים ונלחמים בכל שבוע מחדש, נותנים את הכל וזוכים להצלחה כאנדרדוג של הבונדסליגה, אני זוכה למנת מוטיבציה חדשה". סיפור הסינדרלה של דרמשטדט נכנס לעונתו השניה בבונדסליגה, בפעם הראשונה ללא ג'וני היימס. הוא לא יישב עוד ביציע, אך לפחות לעונה אחת יישבו כולם בבית של ג'וני, אצטדיון יונתן היימס בדרמשטדט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם