טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המצוקה בענף הסיף: כך דוקרים לי את החלום האולימפי

קיצוץ תקציב איגוד הסיף ב-600 אלף שקל, כ-40% מתקציבו השנתי, הוא מכה אנושה ואלגוריה ליחס המקומי לספורטאים. אלוף אירופה לנוער בסגנון דקר מסביר

תגובות

נתון קצר. בשש השנים האחרונות ספורטאי ענף הסיוף צברו 21 מדליות (גילוי נאות, חלקן רשומות על שמי) באליפויות עולם ואירופה לגילאי נוער, קדטים ועד 23. עשר מתוכן מזהב, האחרונה בשבוע שעבר, כאשר ורה קנבסקי הוכתרה לאלופת אירופה עד גיל 20. בנוסף גדלו בשנים האחרונות סייפים מהטובים בעולם, ביניהם נעם מילס, דלילה חטואל ותומר אור.

לו הייתי ממקבלי ההחלטות הממונים על הספורט הישראלי, הייתי לוקח נתון זה ומשקיע כל מאמץ אפשרי על מנת לפתח ולקדם את הספורטאים הצעירים, מאמניהם ומתקני האימון. אך בשבוע שעבר, יחד עם זכייתה של קנבסקי באליפות אירופה, קוצץ תקציב איגוד הסייף ב-600 אלף שקל, 40% מסך התקציב השנתי.

יובל פרייליך
אמיל סלמן

אין ספק שהקיצוץ הוא קריטי ויפגע קשות בהמשך תפקודו של הסיף כאחד הענפים המובילים מבחינה הישגית. ספורטאים אינם מסוגלים לממן לעצמם טיסות לתחרויות ומחנות אימון, מאמנים פוטרו, הנבחרות בגילאים השונים מתקשות לעמוד בקצב ההתקדמות הבינלאומית וההכנות האולימפיות לקראת טוקיו 2020 נפגעות. ההרגשה היא שענף אולימפי כה מעוטר ומצליח פשוט ננטש. מלבד הפגיעה הישירה בענף הסיף, הקיצוץ הוא ביטוי למשהו עמוק יותר ומעלה את השאלה על חשיבותו של הספורט ההישגי וההשקעה בו.

ספורט בונה גשרים בין בני אדם ומאפשר שיתוף פעולה בין אנשים. ספורט שומר על בריאות, הוא צורת חינוך המאפשרת לימוד ופיתוח עצמי. חשוב לומר שפגיעה בספורט ההישגי היא פגיעה בחוד החנית של הספורט הישראלי. ספורטאי העילית הם שגרירים של מדינת ישראל, הם פנים של מצוינות, איכות והשגיות, סמל של המדינה. איך אפשר שיהיה במדינת ישראל ספורט מפותח, מגוון, דינמי ומוצלח ללא אותם ספורטאים בראש הפירמידה, המשמשים דוגמא ומופת לשאר הספורטאים?

ברמה האישית, אני מסייף ומתחרה בגלל האתגר, האדרנלין וההתרגשות. עם או בלי קיצוץ - אמשיך להתחרות ולהתאמן, כי זה חלק כה מרכזי בחיי, וזה חלק ממני, וזה יהיה אי-צדק מבחינתי לוותר על משהו שאני כל כך אוהב. עם זאת, יש גבול ליכולת שלי להתפתח ולמצות את עצמי כספורטאי עילית. ללא מאמן שיטוס איתי לתחרויות וללא חברי נבחרת ומתקני אימון מתאימים, אני חושש שמא, על אף מאמצי והשקעתי במשך שנים, אגיע למבוי סתום. יש לי תשוקה, חיבור ואהבה לספורט שקשה לתאר במלים. חלום חיי הוא לייצג את מדינת ישראל במשחקים האולימפיים. אך ללא תמיכה, איגוד מתפקד, מערכת ומעטפת פעילה ויציבה, החלום ירד לטמיון.    

אמנם הפגיעה בסיף אותו אני מייצג היא ברורה, אך אין מדובר בעניין ספציפי של ענף כזה או אחר - מדובר פה בנושא רחב יותר, של פיתוח תרבות ספורט איכותית ורחבה, יציבה ופורחת. תרבות ספורט שתפתח שאיפה למצוינות, בריאות, שיתוף פעולה. תרבות שתאפשר לספורטאים צעירים לגדול דרך לימוד על עצמם במגרשי הספורט, פיתוח אופי וביטחון עצמי. תרבות שתאפשר לספורטאים לייצג את מדינת ישראל בגאווה. תרבות שתכיר ותעריך ספורטאים, תתמוך ותאפשר להם להמשיך להצטיין ולהוות דוגמא לעבודה קשה, מחויבות ומצוינות.

כולי תקווה שהקיצוץ בתקציב איגוד הסייף לא יגרום לפירוק הענף, ושיימצא פתרון בהקדם. יותר מזה, כולי תקווה שבעתיד תושרש אמונה והבנה בחשיבות הספורטאים שלנו בפרט, ובחשיבות הספורט בחיינו בכלל.

יובל פרייליך הוא אלוף אירופה לנוער וספורטאי סגל אולימפי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם