רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוני ארליך: "ממש לא חשבתי שאשחק בגיל הזה"

מאז פרישתו של החצי השני במותג "אנדיוני", שיתף יוני ארליך פעולה עם למעלה מעשרה פרטנרים שונים בטורנירי זוגות. רגע לפני גיל 40 הוא מתעלם מרעשי הרקע בנוגע לתליית המחבט, ושוב מתרגש לקראת הגראנד סלאם הראשון של השנה במלבורן

תגובות
יוני ארליך עם סקוט ליפסקי
ARUN SANKAR/אי־אף־פי

ב-2008 חווה יוני ארליך את הישג חייו בסבב העולמי, כשזכה עם אנדי רם בטורניר הזוגות של אליפות אוסטרליה הפתוחה. צמד טניסאים ישראלי הניף גביע גראנד סלאם במלבורן. חלפו להן תשע שנים וארליך, עוד מעט בן 40, יופיע גם בשבוע הבא בטורניר הגדול של היבשת החמישית.

רוצים לקבל את כל הכתבות של אורי טלשיר ישירות למייל, מיד עם פרסומן? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

"עם היד על הלב, ממש לא חשבתי שאשחק בגיל הזה, אבל יש דברים שאי אפשר לנבא או לצפות", הוא מספר בראיון ל"ספורט הארץ", "מצחיק איך דברים מתגלגלים. אנדי פרש לפני שנתיים והנה אני, עדיין פה ועדיין נהנה. לא חשבתי שיימאס לי, אבל לא ציפיתי שבאמת יהיו לי את הכוחות והאמונה להמשיך בזה כל כך הרבה שנים, שאהיה בריא, שאצליח ושעדיין אהיה רלוונטי ללכת עד הסוף בגראנד סלאמים".

מאז פרישתו של רם, החצי השני שלו על המגרש במשך למעלה מעשור, ארליך הוא כמו רווק בטינדר המדומה של טניסאי הזוגות. רק בשנתיים האחרונות שיתף פעולה עם למעלה מעשרה פרטנרים שונים, כולל ניו זילנדי, פקיסטאני, שוודי ופיליפיני. כך, במקום זוגיות יציבה ומפרה שהכתיב המותג "אנדיוני", הוא מוצא עצמו בסצנה חובקת עולם של שידוכים למען המשך הקריירה.

"אני מאוד אוהב זוגיות קבועה, זה הרבה יותר קל", הוא מספר בשיחה מאוקלנד, "לוקח זמן לבטוח בפרטנר, להכיר אותו ולקבל ביטחון. אתה צריך לסמוך עליו במגרש, כי זו הפרנסה שלך ואתה רוצה להצליח. כשאתה סומך על הפרטנר שלך, יותר קל לך להתרכז בעצמך. כשאתה לא מכיר מישהו, אתה אף פעם לא יודע למה הוא מסוגל, אם אתה אומר את הדברים הנכונים או נותן הוראות שמתאימות לו. ככל שהשותפות יותר ארוכה, אתה לומד להכיר אותו לאורך זמן ויודע למה לצפות ואיך לדבר, כדי שכל אחד יהפוך את השני לטוב יותר".

יוני ארליך ואנדי רם עם הגביע באוסטרליה
אי־פי

מהמקום ה-54 בדרוג הזוגות העולמי, ארליך פותח את 2017 עם בן זוג חדש - האמריקאי-יהודי סקוט ליפסקי, שקרוב אליו גם בדרוג (49) וגם בוותק (בן 35). אתמול ניצחו בסיבוב הראשון של טורניר ה-ATP באוקלנד, ובשבוע הבא ישחקו יחד באליפות אוסטרליה.

"שמחנו להתחיל פה עם ניצחון", מספר ארליך, "סקוט ואני חברים טובים כבר הרבה שנים, שיחקתי נגדו עשרות פעמים. דיברנו לקראת סוף השנה, כשהוא חיפש פרטנר וגם אני. חשבנו שזה יכול לעבוד לנו טוב ביחד והחלטנו לתת לזה ניסיון. הוא לא מחובר יותר מדי ליהדות, אבל תמיד יש קשר אקסטרה חם כשהוא יהודי ואני ישראלי, ההורים שלו בטח מבסוטים וזה תענוג. אין כרגע הסכמה לטווח ארוך, ניתן לזה כמה חודשים כדי לראות מה מתבשל ואיך זה עובד. אנחנו לא מחויבים אחד לשני, אם לא נרגיש טוב והתוצאות לא יבואו אז נמצא פרטנרים אחרים, אבל זו רק ההתחלה. אני מקווה שנוכל לצמוח ולעלות מדרגה".

זו כבר ממש נשמעת שאלה על אתר היכרויות, אבל מה אתה מחפש בפרטנר?
"בגדול אני בוחר סגנון משחק שאני חושב שיכול להתאים לי. מחפש מישהו עם סרב טוב והחזרות טובות, ואז אני יכול לעשות עבודה במיוחד באזור הרשת שאהוב עליי. לצד הכלים מגיע כמובן עניין הכימיה, ואת זה לא תדע עד שלא תעלה איתו למגרש. בדרך כלל בבחירה אתה הולך על שחקנים שמדורגים פחות או יותר כמוך. אני מנסה למצוא מישהו עם דרוג טוב יותר כדי להשתפר ולעלות בעצמי".

אתה עדיין מרגיש סחורה חמה בשוק שחקני הזוגות?
"בסופו של יום מדובר בעיקר בדרוג. אם הייתי מדורג 20 בעולם כמובן שהיה לי קל יותר לשחק עם טניסאים מהטופ 20. כשאתה מדורג בסביבות 50-45, יותר קשה להשיג שחקנים מהטופ. הדרוג יותר מדבר מהשם, גם אם כולם מכירים אותי, יודעים כמה אני טוב ונותנים לי רספקט, כי את מה שעשיתי בעבר אף אחד לא ייקח ממני. גם אני מסתכל קודם כל על הדרוג של השחקן וחושב באילו תחרויות נוכל לשחק".

סקוט ליפסקי
ARUN SANKAR/אי־אף־פי

ארליך אב לשניים, עמית הבכור (בן שמונה) ומאי, עוד מעט בת חמש. לצד עונת הטניס התובענית, שמאלצת אותו לשוטט בעולם במהלך השנה, הוא מקפיד גם לבלות כמה שיותר שבועות בארץ. "בקיץ אני נמצא בחו"ל יותר משחקנים אחרים כי אני לוקח את המשפחה איתי", הוא מתאר, "יותר קל לי להסתובב בעולם כשאשתי והילדים איתי בתחרויות. עמית משחק טניס כבר שנה וחצי ואפילו מתאמן אצל אח של אנדי, ככה שאנחנו משאירים הכל במשפחה. אני תמיד אומר לאנדי שהעתיד שלי בידיו ובידי אחיו".

שמירה על חידוד גופני היא משהו שדורש השקעה. במשך חודשיים קיים ארליך מחנה אימונים עם מאמן הכושר אורן בר-נור, כדי להתכונן לעוד עונה מפרכת בסבב. "אני עוד שנייה מגרד את ה-40, אבל עדיין בכושר מצוין", הוא אומר, "ברור שכבר לא אהיה מהיר וחד כמו בגיל 30, אבל אני מספיק זריז בשביל זוגות ועדיין יש לי יכולות מעולות ברשת. מבחינת לראות את הכדור מוקדם, אני עושה את זה מצוין כמו לפני עשר שנים, ואולי אפילו קצת יותר טוב".

בספורט הישראלי, למרות מאגר הכישרונות הדליל, כמעט כל אחד שחצה את גיל 32 הופך לסחורה חשודה. בגיל 35 כבר לא ידברו עליך בלי לסנן את אופציית הפרישה, אבל ארליך - שיחגוג 40 בעוד שלושה חודשים - לא מתרגש מהרמזים. "אני לוקח את זה בקלות ומשתעשע ברעיון, זה לא באמת משהו שנכנס לי לאוזניים", הוא משתף, "אני נותן דין וחשבון רק לעצמי. הגיל הוא לא שיקול, בטח כשמישהו אחר אומר את זה. אני עושה מה שטוב לי ומה שאני מרגיש לנכון. תודה לאל, עד היום הצלחתי בזכות הדרך הנכונה שהאמנתי בה".

פרט להרפתקאות בסבב ה-ATP, ארליך ממשיך לייצג את נבחרת הדייויס הישראלית, אותה הוביל ב-2009 עד לחצי הגמר בבית העליון. באוקטובר האחרון, שיתף פעולה בזוגות עם דודי סלע כדי להכריע את שוודיה ולהבטיח את הישרדות הנבחרת בבית האירופי-אפריקאי 1. לצד הבכירים - סלע, ארליך ואמיר וינטרוב - משולבים בנבחרת גם הצעירים עידן לשם, ישי עוליאל ואחרים, שאמורים בבוא הזמן להוביל בעצמם את הכחולים-לבנים.

"כל מפגש דייויס שבו הם איתנו מאפשר להם לצבור המון חוויות וללמוד המון על ההתנהלות של שחקנים כמונו שהיו בטופ. הם רואים שהחיה הזו היא לא משהו כזה רחוק מהמציאות שלהם. במצבם הכי חשוב להאמין, לרצות להתקדם ולדעת שזה אפשרי. ביום מן הימים דודי, אמיר ואני נפרוש, והם בכל מקרה ייקחו את המושכות - בין אם הם יהיו 400 בעולם או 50. יש להם פוטנציאל טוב וזה ייקח עוד זמן. אני מקווה שבעוד חמש שנים הדברים יתחילו להתחבר להם. מבחינתי אני ממשיך להופיע בדייויס, כל עוד יקראו לי אתן את המקסימום".

בחזרה לסבב, מייחל ארליך לצבור ניצחונות ונקודות שיקפיצו אותו לאזור 30 הראשונים, דרוג שיכניס אותו גם לטורנירי המאסטרס הנחשקים. בשבוע הבא יגיע עם ליפסקי למלבורן, בתקווה לייצר זיכרונות חדשים. "אני תמיד מאוד מתרגש לפני כל גראנד סלאם, יש אנרגיות מיוחדות", הוא מתכונן, "בכל פעם שאני נכנס לאיצטדיון ולמועדון עדיין יש לי פרפרים בבטן".

האנשים שם יודעים שלפני תשע שנים זכית בתואר?
"מי שצריך לדעת יודע. מנהל התחרות מכיר אותי היטב הרבה שנים, וגם כל הצוות שם".

למרות גילו החריג, לקראת השנה הזו ארליך ידע בוודאות שימשיך לחבוט. "אני מקבל הרבה תמיכה מאשתי ומהילדים, ואנחנו שמחים במקום שבו אנחנו נמצאים. רק לפני שנה וחצי הגעתי עד חצי גמר הזוגות בווימבלדון, וזה מראה לי שעדיין יש לי את זה. אני בריא גופנית ונפשית, נהנה מהזמן עם הילדים בארץ, נהנה מתחרויות ועדיין מתרגש. זו המוטיבציה הכי גדולה שלי להצליח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם