קבוצת הכדורגל שלה נראתה רע. חלוצים קפצו להגבהות רק כדי לפספס אותן לחלוטין. השחקנים נתקלו זה בזה, טוענים שנעשתה עליהם עבירה. ביציע ישבה סולה אלברידו, או בשמה המוכר יותר, "מאדאם סולה". היא צפתה בדריכות, אישה קטנה בעניבה גברית, מעשנת סיגריה דקה. "קח בחשבון שהקבוצה השנייה טובה מאוד", היא אומרת, מסבירה את הקשיים מהם סובלת קבוצתה, בוקפאלוס.

המאדאם היא זונה לשעבר ובעליה הגאים של שני בורדלים יוקרתיים בלאריסה, שבגיל 67 הפכה הקיץ לספונסרית של בוקפאלוס, קבוצה חובבנית קטנה, שכמו רבים ממועדוני יוון התקשתה לשלם על מדים, ציוד ושכר שחקנים.

היא מחשיבה את תמיכתה בקבוצה כדבר טבעי, מעשה פטריוטי. יוון שקועה כה עמוק בתוך המשבר הכלכלי, שתרבויות פנאי רבות עומדות בפני היעלמות, כמו הכדורגל החובבני. "חבר שאל אותי ואמרתי 'אני כאן'", היא מספרת.

גורמים רשמיים באזור הכפרי, שהיה פעם דווקא עשיר למדי, לא מודים לסולה על מאמציה. למעשה, תרומתה בסך 1,300 דולר, שנועדה לקניית מדים חדשים בצבע ורוד עז, גורמת לכעס רב על כך שבית זונות הוא המאמץ של הקבוצה, אפילו אם אותו מאמץ הציל אותה מפני פשיטת רגל, במציאות בה למעט מאוד עסקים יש כסף כדי להשקיע בספורט.

בראיון שערך ראש עיריית לאריסה, קונסטנטינוס צאנאקוליס, הוא התעלם במופגן מהשאלות בנושא. ליגת הכדורגל של לאריסה הודיעה לקבוצה כי היא אוסרת על השחקנים להופיע עם החולצה כשכיתוב הספונסר – וילת הארוטיקה – מתנוסס עליה, למרות שבתי הזונות חוקיים ביוון.

נשיא הקבוצה, יואניס בציולאס, שמשמש גם כשוער המחליף, קרא להחלטת הליגה צבועה, ומצביע על כך שהאלופה היוונית ממומנת על ידי הלוטו היווני, שבקרוב יופרט. "מה יותר טוב לקדם?", הוא שואל, "סקס או הימורים?".

במשך תקופה מסוימת, נראה היה כי העיר בת 200 אלף התושבים מתמודדת עם המשבר הכלכלי שאפף את המדינה בצורה טובה יחסית. אך שנות המיתון מתחילות לתת את אותותיהן, ורוב העסקים מצויים במשבר כבד. שיעור האבטלה חצה את רף 20 האחוזים, והוא גבוה אף יותר בקרב צעירים. מאדאם סולה אומרת כי גם העסק שלה נפגע, אך לא בצורה קשה. לפעמים לקוחות מגיעים במיוחד מבריטניה, נמשכים על ידי מודעות באינטרנט.

בציולאס אומר כי הוא חיפש אחר ספונסר בכל מקום, אך לא מצא כלום עד שהגיעה מאדאם סולה. חברת הנסיעות שלו, שמימנה עד העונה את הקבוצה, נמצאת בקשיים. גם תמיכה ממשלתית לא הגיעה כבר מספר שנים. "הם חייבים לי אלפים", הוא אומר.

צאנאקוליס, שמכהן כראש עיר כבר יותר מעשור, אומר שהעירייה שלו עדיין תומכת בספורט המקומי, ללא תמיכה ממשלתית. "ספורט זה דבר חשוב עבור אנשים צעירים", הוא אומר, "זו פעילות טובה ששומרת עליהם מצרות". אך זה כל מה שהוא מוכן לומר בנושא הקבוצה, שקרויה על שם סוסו של אלכסנדר הגדול.

כתבות ועדכונים נוספים גם בפייסבוק של "ספורט הארץ"

בוקפאלוס היא לא הקבוצה היחידה שחיפשה אחר פתרונות יצירתיים למציאת ספונסר. קבוצה אחת מצאה בית הלוויות שיממן אותה, ובתקופה מסוימת לבשו שחקני הקבוצה חולצות שחורות עם צלב. הליגה לא אהבה גם את זה.

מאדאם סולה מנסה להדוף את הביקורת סביב הקבוצה. "יש מישהו אחר שמוכן לתת להם כסף?", היא שואלת. בזמנים קשים אלה, היא פשוט מנסה לעזור. היא ללא ספק גאה בכך שהפכה מ"נערת כפר", כהגדרתה, שגדלה בעוני של אחרי מלחמת האזרחים היוונית בבית קטן ומט לנפול, למישהי שיכולה לתרום ולסייע.

אך הגינוי הציבורי שהיא סופגת גובה את מחירו. היא מגנה על הזנות, וטוענת שזהו אמצעי הישרדותי לגיטימי, שעזר לה לתמוך במשפחתה לאורך השנים. בנה ושני אחייניה עובדים אצלה כיום. בחודש שעבר ניסתה גם לתמוך בבית ספר יסודי, אך הצעתה נדחתה על הסף. בית הספר לבסוף פנה לציבור וביקש עזרה כספית לרכישת ספרי לימוד ומכונות צילום. היא מספרת כי שלחה במהירות 3,600 דולר, אך המוסד החזיר את השיק. דמעות נקוות בעיניה כשהיא מספרת על כך. "הם צריכים לחשוב על הילדים", היא אומרת, "איך הם ידעו שאני היא זו ששלחה את הכסף? אני אמות עד שהם יידעו".

שחקני בוקפאלוס, שהפסידו שישה משחקים בעשרת המחזורים הראשונים, מגנים בחירוף נפש על המממנת החדשה שלהם. הם מתארים אותה כאישה נדיבה המנהלת עסק חוקי ותורמת כספים לצדקה מבלי לבקש על כך תמורה. "יש לה אופי שלא מתאים לעבודתה", אומר בציולאס.

השחקנים נאלצים להתמודד עם הקנטות רבות, אך לרוב זה משעשע אותם. "הכסף שלה מבורך", אומר דימיטריס פיקוליס, שחקן בקבוצה, "אנחנו נמצאים בזמנים קשים. עכשיו, אנחנו רק צריכים להתרכז בלשחק כדורגל טוב".