10 ספרים מומלצים

קריאת חובה 2: קלאסיקה עברית

אחרי שטעמתם מיצירות המופת של הספרות המתורגמת, אפשר להתפנות לספרות העברית המתחדשת. עורכי ספרות בכירים מציעים את עשרת הספרים הגדולים שאתם אמורים להכיר, או לפחות לדעת להגיד עליהם משפט או שניים. פרויקט מיוחד לשבוע הספר | גילי איזיקוביץ

צילום: תומר אפלבאום

קריאת חובה 2: קלאסיקה עברית

העליות השונות, שואה ותקומה, מלחמה ומוראותיה, קיבוצים והתיישבות עובדת וגם סתם, פה ושם, חייהם הקטנים אך המסופרים לעילא של אנשים רגילים. אלו חומריה העיקריים של הרשימה הלא־בהכרח־מייצגת של הקלאסיקות הספרותיות העבריות המובאת בשורות הבאות. כמו ברשימת הספרים המתורגמים שפורסמה כאן בשבוע שעבר, גם רבים מהרומנים העבריים הגדולים שהפכו לשם דבר הם למעשה עניין לקוראים מיומנים. פרטי הטריוויה והמידע המוכמנים בפירוט להלן נועדו להעניק תזכורת בסיסית על הספרים שרבים שמעו עליהם וחלק אף קראו — את חלקם או את רובם. עד שתגיעו לדבר האמיתי, ההמלצה היא "גזרו ושמרו" ליום סגריר שבו תידרשו להפגין שמץ של מושג. סדר ההצגה של הספרים הוא מקרי.

כמו בבחירת הקלאסיקה המתורגמת, גם הפעם התגבשה הרשימה בסיוע כמה עורכים ספרותיים: נועה מנהיים, עורכת ספרות המקור בהוצאת כנרת; עינת ניב, העורכת הראשית של הוצאת כתר; נטע גורביץ, לשעבר העורכת הראשית של ידיעות ספרים; נוית בראל, עורכת ספרות המקור בידיעות ספרים; ומבקר הספרות אורין מוריס.

לכל כתבות שבוע הספר 2015

"שכול וכישלון"

מאת י"ח ברנר (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

ב–1920, שנה לפני הירצחו של י"ח ברנר, ראה אור הרומן הזה, שמשלב ביקורת על היישוב העברי של זמנו בעלילה החוקרת את נפש האדם ובתעלולים ספרותיים. יחזקאל חפץ, יהודי גלותי, נשי, חסר ביטחון עם נשים, מגיע לארץ מרוסיה באונייה העוגנת באיטליה. בדרך ארצה, על האונייה, דעתו משתבשת. הוא מנסה להשתלב בארץ אבל חווה התקפי נוירוזה ומתאשפז במוסד לחולי רוח בירושלים. שם הוא פוגש באסתר, קרובת משפחתו והאחות המטפלת בו. אסתר היא בתו הלא־מושכת, הדחויה על ידי גברים, של דודו, יוסף חפץ (ויש לה כנהוג אחות, יפה ממנה ונחשקת). לאחר שחרורו מבית החולים עובר יחזקאל לגור עם המשפחה. הוא אינו רוצה באסתר אך תלוי בה. כל זה קורה על רקע חיי היישוב העברי העלובים, הנסמכים על תרומות מחו"ל, נרקבים בעיסוק הבלעדי בתורה ולימודי קודש.

"תמול שלשום"

מאת ש"י עגנון (שוקן)

בעלייה השנייה עולה יצחק קומר, צעיר עני ושומר מצוות, לארץ ישראל. הוא נע ונד בין המושבות העבריות אך אינו מוצא עבודה ולבסוף מתיישב ביפו, נעשה בן זוגה של סוניה צוויירינג המשוחררת, ופורק עול. חייו משתנים שוב כשהוא מגיע לירושלים ומתפלל בכותל, אז הוא גם מתחבר לאנשי היישוב הישן וחוזר בתשובה, מתאהב בנכדתם של מכרים מהאונייה שבה עלה והשניים משתדכים. בין לבין מופיע בספר הכלב בלק, משוטט בירושלים. קומר צובע על פרוות הכלב את המלים "כלב משוגע" וזה אכן משתגע: בסוף הספר נושך בלק את קומר והאחרון מת בייסורים מכלבת.

לא רק לכם נראה סופו של הרומן אלים ומשונה. פרשנים רבים ניסו לפענח למה התכוון עגנון ומה מייצגת דמותו של בלק (את יצריו ומאווייו החבויים של הכותב? את הכתיבה עצמה, הממיתה אותו?) בכל מקרה, "תמול שלשום" נחשב לרומן המבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים ומכיל שמות של אנשים אמיתיים שעמם היה עגנון בקשר (ד"ש לברנר מסעיף 1).

"זכרון דברים"

מאת יעקב שבתאי (הספריה החדשה)

תל אביב המופקרת של שנות ה–70 היא הרקע להתרחשויות ברומן הזה, שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות המקומית. לא קל לצלוח אותו, שבתאי כותב משפטים ארוכים ומפותלים ללא נקודה, עמודים שנקראים ללא הפוגה ועוד ועוד ועוד דמויות — אחים של, חברים של, קרובים ומאהבות. במרכז הרומן שלושה חברים בגיל העמידה: גולדמן חסר המנוחה, גרוש ובודד, חרד ממוות ומתגעגע לתל אביב שהכיר ומשתנה לנגד עיניו; צזאר ההולל, המדלג בין מיטות; וישראל, מוזיקאי אדיש ושתקן. בין מות אביו של גולדמן, הפותח את הרומן, למותו של גולדמן, החותם את הספר, נפרשים הרהורים על חיים, קיום, בחירה וגורל.

"סיפור על אהבה וחושך"

מאת עמוס עוז (כתר)

ילדותו ונעוריו של עוז נגללים באוטוביוגרפיה המרשימה שלו, שנעה בין שכונת כרם אברהם בירושלים לקיבוץ חולדה. ילדותו של עוז עוברת עליו בסימן נישואיהם הרעים של הוריו — אביו המשכיל והמרוחק ובעיקר אמו הדיכאונית, המתאבדת בהמשך. האירועים המשפחתיים מתרחשים על רקע המנדט הבריטי, הקמת המדינה ושנותיה הראשונות. באוטוביוגרפיה מוזכרים אנשי רוח שבהם נתקל עוז וקשרים עם פוליטיקאים ידועים בני הדור ההוא.

זהו ספר סוחף, אבל הקוראים שנבהלו מ–593 עמודיו יוכלו לשרבב בשיחה במקרה הצורך הערה על כך שאהבתו הראשונה של עוז הצעיר היא המשוררת זלדה, מורתו בכיתה ב'. המתקדמים יוכלו להוסיף: "נו, לא לחינם הוענק לעוז פרס גתה".

"עיין ערך: 'אהבה'"

מאת דוד גרוסמן (הספריה הישנה)

מומיק הילד, תלמיד בית ספר יסודי בירושלים, הוא בנם של ניצולי שואה שמסתירים ממנו את דבר קיומה. אחי סבתו, לשעבר סופר ילדים ידוע, מגיע להתגורר עם המשפחה ומשנה את המצב בשברי המלים והמשפטים שהוא ממלמל. מומיק נאלץ להשלים באמצעות דמיונו את הפרטים וגולש לעולם פנטסטי־דמיוני. זה החלק הראשון ברומן המורכב והססגוני של גרוסמן.

בשלושת חלקי ההמשך מנסה מומיק הבוגר, סופר הקרוע בין אשתו למאהבת שלו, להתמודד עם השואה באמצעות ניסיונות כתיבה עליה. החלק "ברונו" כתוב בשפה פיוטית. הים בו הוא יצור קדמון ממין נקבה. דמות אחרת, סופר נערץ, לא מתה אלא הצטרפה ללהקת דגי סלמון. החלק "וסרמן" הוא מעשייה פרודית על סופר ילדים, אותו סבא מהחלק הראשון, ועל קשריו עם מפקד הגטו, שהם גרוטסקה המבוססת על סיפורי שחרזאדה לסולטן; החלק האחרון, "האנציקלופדיה המלאה על חיי קאזיק", הוא מעין אנציקלופדיה על חייו של תינוק הסובל מהזדקנות מואצת, ונמשכים יממה אחת בלבד.

בכל החלקים מערבב גרוסמן בין מציאות לדמיון, פנטזיה וטירוף. זה כנראה ספרו הווירטואוזי ביותר, האמיץ ביותר והבלתי־ריאליסטי ביותר של גרוסמן, שמגולל בו פנטזיה על השואה, על אנושיות ועל היפוכה בדמות הרוע המוחלט והחייתי השוכן במרתפי הנפש. נדמה שאפשר להסתפק במשפט מעין זה כדי להוכיח שאתם בעניינים.

"ימי צקלג"

מאת ס. יזהר (עם עובד)

דור תש"ח, לוחמי מלחמת העצמאות, עומדים במרכז הספר הזה המתאר מציאות מייאשת: שבוע של קרבות ואבידות במשלט אחד במדבר, הנכבש לסירוגין על ידי כוח הפלמ"ח ועל ידי מצרים, ומעורר הרהורים על אלימות ונטילת חיים, מלחמה ואידיאולוגיה קיבוצית, כתובים בעברית עשירה במיוחד, נדירה, גבוהה. מעטים צלחו את הספר.

הידעתם? "צקלג" הוא השם שנותן סגן מפקד הכיתה ברזילי, חובב התנ"ך, אחת משש הדמויות המרכזיות, למשלט המדובר (נ. ג. 244), אחרי שהוא מזהה את האזור בטעות כגבעת צקלג המקראית. האם יזהר התכוון ללעוג כך לאופן שבו כל חירבה נהפכת למיתר בלבבות ההומים רוח לאומית? ייתכן, משום שאם כבר מדברים על חירבות, הסיפור "חרבת חזעה" הוא קלאסיקה נוספת פרי עטו של יזהר, שכמעט נכנסה גם היא לרשימה.

"עשו"

מאת מאיר שלו (עם עובד)

הרומן השני של שלו מסופר מנקודת מבטו של איש המכנה את עצמו "עשו", ולא בכדי. השנה היא 1978 והוא שב לכפר הולדתו בגליל אחרי גלות ארוכה בארצות הברית. הסיבה לגלות מסבירה את הכינוי: אחיו התאום יעקב הוא מי שזכה בלאה, שבה חשקו שניהם, וגם במאפייה המשפחתית. הסיבה לשיבה היא מחלתו המחמירה של אביהם.

"עשו" הוא יותר מסיפור של דור אחד. שלו מגולל בו את קורותיה של משפחת האופים שנעה בין ירושלים לגליל, מתיישבת בכפר, ובניה נולדים ונספים, מתאהבים ורבים, חיים על רקע התנועה הקיבוצית והקמת המדינה, המתיישבים הראשונים וחברת המושבים והקיבוצים.

למען האמת, שלו הוא אחד הסופרים הנעימים לקריאה גם בעבור מי שאינם בדיוק תולעי ספרים. אם היינו בוחרים לדרג את הקושי בצליחת הקריאה ולהעניק כוכב אחד לקריאה קולחת וחמישה למשימה למיטיבי לכת, היה "עשו" מקבל כוכב וחצי. אבל אנחנו לא כאלה.

"הוא הלך בשדות"

מאת משה שמיר (הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר)

אורי כהנא הוא הצבר המושלם. הוריו, בני דור הנפילים, היו ממקימי קיבוץ גת העמקים והוא, בנם החזק והשזוף, היה התינוק הראשון שנולד ביישוב. השנה היא 1944, אורי הוא בוגר בית הספר החקלאי כדורי והספר נפתח עם סיום לימודיו ושובו לקיבוץ ולזרועות מיקה, חברתו, ניצולת שואה, שמערכת היחסים שלו עמה קשה ומשובשת. בעת היעדרותו נפרדו הוריו ואורי אינו מוצא מקום, לא בחייהם ולא בחיי הקיבוץ, והוא מנותק רגשית ופיזית מסביבתו וממיקה, שנושאת ברחמה את ילדו. מבולבל ומיוסר, הוא מתקשה למצוא לו מקום ולעמוד בציפיות ממנו. הוא שוקע באימוני הפלמ"ח ובחברת הגברים המאצ'ואיסטית. לבסוף הוא נהרג בתאונת אימונים שהוא עצמו אחראי לה.

"הוא הלך בשדות" היה לרב־המכר הראשון בספרות העברית המתחדשת בארץ, ודיבר ללבותיהם הרוטטים של בני דור הצברים, מי שנולדו להורים חלוצים ואמורים היו לממש את ההבטחה, אך לא תמיד ידעו איזו הבטחה וכיצד לממשה, ובעיקר, איך מתעלים לרמת דור הנפילים שהוליד אותם. הספר עובד למחזה וגם לסרט, שבו גילם אסי דיין את אורי.

"מולכו"

מאת א"ב יהושע (הספריה הישנה)

הרומן של יהושע מ–1987 מתאר שנה אחת בחייו של מולכו. תחילתה בסתיו, עם מות אשתו, אתה מתות גם כל המוסכמות שעליהן בנה את חייו. הוא, מזרחי מודחק מירושלים שחי בחיפה האשכנזית והאליטיסטית, אינו מוצא את מקומו. רעייתו האשכנזייה מוסיפה להוביל את חייו בשנה הזאת ובכל אשה סביבו הוא מחפש אותה. אבל לראשונה בחייו הוא גם מנסה לגלות סוף סוף מי הוא עצמו ומהם שורשיו. יצחק לאור כתב על "מולכו", ברשימה בכתב העת "מטעם", כי בספר ישנן עדויות לאיבתו של המחבר לספרדיות. זוהי דרך אחת לפענח את "מולכו", שעשויה לעורר רושם אדיר בשומעים. בכל מקרה, מדובר ברומן מורכב ומרתק.

"ספר יוסף"

מאת יואל הופמן (כתר ומסדה)

ראשון ספריו של הופמן, והריאליסטי שבהם (ספריו הבאים היו כרוכים הרבה פחות בהתרחשויות עלילתיות והרבה יותר בתודעתו של הגיבור). הוא מורכב מארבעה סיפורים, שלושה מהם מסופרים מנקודת מבטו של ילד.

הבולט בין הסיפורים, שנחשב לאחד מפסגותיה של הסיפורת העברית, הוא "קצכן". קצכן, יתום מאם ואב, מאושפז בבית חולים לחולי נפש. הוא גדל בחברת מבוגרים, עולים ממרכז אירופה, בעיקר דודו ודודתו הרווקים, שמעולם לא הסתגלו לחיים בארץ. תחושת הזרות שלהם תואמת לשלו. קצכן נשלח לחיות בקיבוץ וגם שם אינו מוצא את עצמו. הוא נמלט ומשוטט ללא יעד עד שבדואי מוצא אותו ומחזירו לאביו ויחד הם בורחים מבית החולים למסע שתכליתו ועתידו לא ברורים. ההתרחשויות המציאותיות נמזגות בדמיון, העצבות והאומללות — בחסד ויופי, ההתבוננות החיצונית — בפנימית. קצכן הוא גיבור אומלל אבל גם אהוב, מלא דמיון והומור.