כבר לא חיות כאן

E

הנשר המקראי מורעל, היעל הנובי ניצוד, לקיפוד החולות אין היכן לחיות, הסלמנדרה המצויה נותרה ללא מקורות מים וחרדון צב הדור סובל מנוכחות מטיילים. באופן ישיר או עקיף הביא האדם לכך ש-37% ממיני בעלי החוליות בישראל נמצאים בסכנת הכחדה. תמונת מצב

צפריר רינת

אחת התובנות הנכונות והעצובות של העוסקים בשמירת טבע היא שמדובר במאבק המתקיים בנסיגה מתמדת בגלל השפעתו ההולכת וגוברת של האדם. אמירה זו נכונה במיוחד במקרה של ישראל, מדינה קטנה שקצב ניצול משאבי הטבע שלה גובר ואת המחיר משלם עולם החי המקומי.

בדומה למדינות מתקדמות בעולם, ישראל הקצתה חלק משמעותי משטחה לטובת שמורות טבע, יערות וגנים לאומיים (כרבע משטח המדינה) והנהיגה חקיקה מתאימה. בהתאם לכך, יש גוף ממשלתי האחראי על התחום (רשות הטבע והגנים), המגובה בתמיכה ציבורית רחבה ובלא מעט ארגונים ירוקים בעלי השפעה.

אולם בישראל, החווה גידול אוכלוסייה מהיר, ישנו מאפיין דומיננטי נוסף: רמת משילות נמוכה. לכך כמה השלכות: אזרחים רבים ממשיכים לעסוק בציד בלתי חוקי; אחרים מרעילים חיות בר כדי למנוע נזקים לחקלאות; נעשה שימוש פראי ברכבי שטח; ופסולת מושלכת בשטחים פתוחים.

מול לחצים ואיומים אלו, מרחב המחייה של בעלי החיים הולך ומצטמק, כפי שמעיד "הספר האדום" - רשימת המינים בסכנת הכחדה שהכינה רשות הטבע והגנים בסיוע מומחים וארגונים נוספים. הרשימה מבוססת על כללים שפיתח הארגון הבין לאומי לשמירת טבע (IUCN). יש בה כמה דרגות של חומרת סיכון ההכחדה והיא נקבעת על פי מדדים שונים ובהם שטח התפוצה, גודל האוכלוסייה והשינויים שהתחוללו בה.

הספר האדום של בעלי החוליות בישראל התפרסם לראשונה ב-2002 ומאז הוא התעדכן כמה פעמים. כיום הוא מעריך שמתוך 450 מיני בעלי חוליות, כ-37% בסכנת הכחדה. בנוסף לכך, בשנים שחלפו נכחדו כבר 28 מינים אל מול ארבעה שהושבו מחדש לטבע. יש להדגיש שחלק מהמינים שבהם מדובר אינם נמצאים בסכנת הכחדה באזורים אחרים בעולם בהם הם נפוצים. על רקע התחזיות להמשך הפיתוח במדינה עתיד חיות הבר נראה מדאיג. ללא בנייה תוך ניצול חסכוני יותר של הקרקע, האטת קצב גידול האוכלוסייה ועצירת ציד בלתי חוקי והרעלות, רשימת מיני בעלי החוליות בסכנת הכחדה תלך ותגדל. אולם הגנה עליהם לא תועיל רק לעולם החי המקומי - גם בני אדם יוכלו לשאוב תועלת רבה מעולם של צומח וחי השומר על קיומו סביבם.

יונקים

בישראל יש 103 מיני יונקים ובגלל המגוון הרחב של צורות נוף והשפעות האדם באזור, רבים מהם התאימו עצמם לתנאים שהשתנו במהלך אלפי שנים. כך ניתן למצוא באזור החוף מיני מכרסמים המותאמים לחיים בשטחי חולות ואוכלוסיות של צבאים שלמדו לחיות באזורי יערות נטועים. כמעט שליש ממיני היונקים (32) הם עטלפי חרקים, ורבים מהם נמצאים בסכנת הכחדה לאחר שנפגעו במשך שנים רבות מהרעלות. סכנת ההכחדה לא פוסחת גם על יונקים גדולים, בהם טורפים כמו צבועים, הזקוקים לשטחי מחיה גדולים, שהולכים ומצטמצמים.

לעומת זאת יש מספר מינים ובהם שועלים, נמיות, תנים וחזירי בר שפעילות האדם סיפקה להם שפע של מקורות מזון. אלה התרבו ומזיקים לגידולים חקלאיים ולצד זאת גם טורפים בהיקפים גדולים חיות בר אחרות. משום כך, רשות הטבע והגנים מפעילה מדיניות דילול אוכלוסיות של מינים אלה, הכוללת ירי. מדיניות זו זכתה לביקורת מצד פעילי זכויות בעלי חיים, אבל אנשי הרשות משוכנעים כי היא הכרחית.

מאפיין נוסף של עולם היונקים בישראל הוא המאמץ המתמשך להשיב מינים שנכחדו אל הטבע. מאמץ זה הוכתר עד עתה בהצלחה חלקית, עת פראים ויחמורים חזרו אל הגליל והנגב. בראייה כוללת, כיום נמצאים יותר ממחצית מיני היונקים בישראל בסכנת הכחדה - שיעור גבוה מאוד ברמה העולמית. במחצית הראשונה של המאה הקודמת נכחדו חמישה מינים ובהם הדוב החום והברדלס.

לחצו על התמונות למידע (החיות המוצללות נכחדו)

עופות

מיקומה של ישראל על ציר הנדידה בין אפריקה לאירופה, והמפגש שמתקיים בה בין אזורים גיאוגרפיים שונים, מזמן לשטח המדינה מגוון גדול של עופות. ביניהם, חלק גדול מהאוכלוסיות העולמיות של כמה מיני דורסים, חסידות ושקנאים העוברים מעל ישראל במהלך הנדידה. בעוד שהשקנאים נשארים בארץ ימים בודדים, העגורים שוהים באזור החולה כמה שבועות. למעשה, עד היום נצפו בישראל יותר מ-500 מיני עופות, הכוללים 208 מינים מקננים. על שרידותם של האחרונים משפיעות במיוחד הפעולות לשמירת טבע. עם פרסומו לפני כ-15 שנים, הגדיר הספר האדום לא פחות מ-20% מהעופות המקננים כנמצאים בסכנת הכחדה, לאחר שבשנים קודמות נכחדו כבר ארבעה מיני מקננים. החלק המתייחס לעופות בספר הוא היחיד שעובר כיום עדכון מלא (המתבצע על ידי צוות מקצועי של רשות הטבע והגנים, מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע ובהתייעצות עם עשרות צפרים מומחים) — והממצאים מראים כי מצבם של 51 מינים, מבחינת הסיכון להכחדה, החמיר ב-15 השנים האחרונות. לעומת זאת, על פי ההערכה שבוצעה עד עתה, מצבם של 41 מינים דווקא השתפר.

ככלל, העופות בישראל מוגנים די טוב באופן יחסי מסכנת הציד, הנפוצה ביותר במדינות הים התיכון. לעומת זאת הם נפגעים קשות מהרעלות, התחשמלות על קווי מתח, צמצום במספר מקורות מים והפרעות בלתי פוסקות של פעילות אדם לקינון באזורים מדבריים.

כיום מתקיימת בישראל פעילות נרחבת להשבת כמה מינים של עופות דורסים לטבע באמצעות גרעיני רבייה בגני חיות - ונראה כי גם בעתיד קיומם של מינים רבים יהיה תלוי במידה ניכרת בהמשך פעילותם של מאגרי מים מלאכותיים ובפעילות יזומה של האכלה.

לחצו על התמונות למידע (החיות המוצללות נכחדו)

זוחלים

בישראל יש 103 מיני זוחלים וקרוב לשליש מהם נמצאים כיום בסכנת הכחדה (מקומית), לאחר ששלושה כבר נכחדו במאה הקודמת, בהם תנין היאור. המשך פעילות הפיתוח וההתיישבות הביא לכך שעם השנים הלך והצטמצם מספרם של רובם המכריע של המינים. למעשה, רק מין אחד, צב הביצות, הצליח להרחיב את תחומי תפוצתו - ככל הנראה בגלל עמידותו לזיהום.

הזוחלים נפגעים קשה במיוחד מפעילות של רכבי שטח הרומסים אותם ואת המחילות המשמשות להם מסתור. לעתים קרובות הם גם נדרסים במעבר כבישים. באזורים כמו חולות מישור החוף וקרקעות הלס בנגב, הם בסכנת הכחדה גבוהה ביותר בגלל ששטחים טבעיים רבים נעלמו לאחר פעילות בנייה ועיבוד חקלאי.

יש כמה מינים - ובהם צב היבשה המצוי - שנפגעו מאיסוף לצרכי גידול כחיית מחמד. בגלל כושר תנועתם האיטי של חלק מהמינים, הם גם בין הנפגעים העיקריים בשריפות גדולות, כמו אלה שאירעו בשנים האחרונות.

כמו מינים ממחלקות אחרות, זוחלים נפגעו מציד נרחב ביותר שמבצעים עובדים תאילנדים המועסקים ביישובים חקלאיים. במקרה של צבי הים, נדרשה פעילות יזומה של רשות הטבע והגנים לאיסוף הביצים שהם מטילים על החוף, כדי להמשיך את ההתרבות שלהם בחופים וחזרתם הבטוחה לים. לא מעט מדענים טוענים שאחת הבעיות של הזוחלים היא יחסי ציבור רעים, או היעדרם של כאלה. לדבריהם, על ארגוני שמירת הטבע להגביר את המודעות הציבורית להגנה על זוחלים, שאינם זוכים להתעניינות כמו מינים רבים של יונקים או עופות.

לחצו על התמונות למידע (החיות המוצללות נכחדו)

דגים (מים מתוקים)

קיימים 32 מיני דגים ששוחים באופן טבעי בנחלים ובאגם הכנרת, ו-16 מינים נוספים שאוכלסו במקורות מים על ידי האדם. בין הדגים בארץ יש כאלה שחדרו אליה מאזורים שונים, כמו מנהרות פרת וחידקל באזור עיראק ואחרים שהגיעו מאזור הנילוס, זכר לתקופות קדומות בהן מי הנהרות ההם הגיעו עד מקורות המים של ישראל. בין הדגים בארץ יש כמה מינים הקיימים רק בישראל או במדינות הסמוכות לה ולא נמצאים בשום מקום אחר בעולם, מה שמגדיל את חשיבות הפעילות להגנה עליהם.

לאורך השנים, השינויים שחולל האדם בסביבה פגעו בדגים באופן חמור ביותר, גם בהשוואה למחלקות אחרות. שישה מיני דגים שרובם היו ייחודיים לישראל נכחדו במאה שעברה - חלקם הגדול בשל ייבוש אגם החולה שהיה אחד משטחי הביצות החשובים ביותר בכל המזרח התיכון. זיהום נרחב של נחלים והתייבשות מקורות מים נוספים עשו שמות באוכלוסיות אחרות. עתה, איום ההכחדה מרחף מעל כחמישית מהמינים שנותרו.

גם במקרה של הדגים, נאלצת רשות הטבע והגנים להיעזר באמצעים מלאכותיים כדי להצילם מהכחדה. כדי להשיב לטבע את בינון דור בעמק בית שאן חפרה הרשות קטע של נחל מלאכותי. בשמורת הטבע עינות צוקים, הצמודה לים המלח, נחפרו כמה בריכות מלאכותיות ואוכלסו בדגים. פעילות זו נועדה לסייע בין השאר לשימור נאוית המלחות, מין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. התאוששות מינים נוספים תלויה במידה רבה בהתקדמות הפעילות לשיקום נחלי החוף שברובם עדיין זורמים מים באיכות לא מספקת.

לחצו על התמונות למידע (החיות המוצללות נכחדו)

דו־חיים

לעומת מחלקות אחרות של בעלי חיים, מצאי הדו־חיים בישראל די צנוע ועומד על שבעה מינים. אבל ניתן להתגאות במין הנמצא רק כאן: העגולשון שחור־גחון, שנחשב כנכחד והתגלה מחדש. כמו כן יש כמה מינים שישראל היא גבול התפוצה הדרומי שלהם בעולם ומה שחסר לדו־חיים בכמות יש להם באיכות: אלו הם בעלי חיים רבי תושייה (חיים גם במים וגם מחוץ להם) וקיומם הוא מדד חשוב להערכת הבריאות הכללית של הסביבה. אם הם נכחדים, זהו סימן מובהק לפגיעה קשה במקורות המים ולבעיה קשה של זיהום סביבתי אליו הם רגישים במיוחד.

כל מיני הדו־חיים כבר נפגעו קשות מכך שרובן המכריע של הביצות ובריכות החורף בישראל יובשו ונוקזו במהלך השנים. גם בשנים האחרונות נעלמו עוד כמה בריכות אחרונות שנותרו באזור מפרץ חיפה והשרון בעקבות פעולות פיתוח ובנייה — וגם אתרים כמו בריכות חורף בחולון, רחובות ומקומות נוספים, נמצאים על סף היעלמות. כיום רק מין אחד של דו־חי (צפרדע הנחלים) אינו בסכנת הכחדה. כמו במחלקות אחרות של בעלי חיים, גם בזו נעשה ניסיון ליצור גרעיני רבייה ולהחזיר דו־חיים לאתרים בטבע. בנוסף, החלה פעילות להקמת בריכות חורף מלאכותיות בכמה אזורים, כדי לספק שטחי מחייה חדשים במקום אלו שאבדו.

לחצו על התמונות למידע (החיות המוצללות נכחדו)

לפרויקטים דיגיטליים נוספים: