בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המטריקס האקדמי: אני בישראל משמע אני פראייר

המשכורות גבוהות יותר, האוניברסיטאות נחשקות יותר והחיים יפים יותר - אבל האם העובדה שאקדמאים בכירים מישראל פועלים ברחבי העולם באמת מעידה על “בריחת מוחות”? פרופ’ רן שפיגלר מאמין שהדיון הציבורי משקף בעיקר את התסביכים הפרובינציאליים שלנו

50תגובות

לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, חגגה התקשורת בשבועות האחרונים את תופעת “בריחת המוחות”. השנה, בצירוף מקרים, הצטרף פרס הנובל בכימיה לפרופסורים אריה ורשל ומיכאל לוויט, והוסיף שמן למדורה. אני רוצה לדבר על המדורה הזאת - לא על תופעת בריחת המוחות עצמה, אלא על הדיון הציבורי בסוגיה. ניתן היה לדון בגורמים שמגבילים את יכולתנו להפיק בישראל מחקר אקדמי בכמות גדולה וברמה גבוהה, מבלי להזדקק כלל למונח “בריחת מוחות”. אלא שהדיון התקשורתי התבסס לחלוטין על מוטיב זה, ולפיכך עסק כל כולו בהשוואות: השוואות בין...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו