טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בסתר כנפיים" הותיר אותי ללא מילים

בספרו, שנקרא בנשימה עצורה, אבי ולנטין כותב ממרחק השנים על שכול במשפחה ועל ההתמודדות עם האובדן

תגובות

בסתר כנפיים אבי ולנטין. הוצאת מטר, 228 עמודים, 85 שקלים איך אפשר לאבד ילד ולהמשיך לחיות? השאלה הענקית הזאת, שאין עליה תשובה, נשאלת באמצע ספרו של אבי ולנטין "בסתר כנפיים". השואלת היא אמו של המספר. הילד שאיבדה, מולי, הוא אחיו של המספר. הוא מת בגיל עשרים, חייל צעיר בקורס צלילה שטבע בתאונה במים הרדודים של נמל חיפה. מולי בכלל לא היה אמור לצלול, אבל לא רצה להודות בחולשה. המערכת הצבאית כולה אשמה במותו, אבל רק משפחתו נושאת את הכאב. "למה התגייסתי?" שואל מולי בשיחה דמיונית בספר. ולנטין כתב ספר על...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות