בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היא כתבה כאילו יש אנשים שמוכנים להקשיב לה

יצירתה של הסופרת זוכת פרס נובל נדין גורדימר משתרעת על פני כל תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה. התפקיד שייעדה לספרות הוא "להביס את השקט הכפוי עלינו. השקט שהשליט הכוח שנורמל". במלאות שלוש שנים למותה

תגובות

אפנאן מסארווה, אקדמאית ערבייה ישראלית, לימדה אותי לראשונה על הסבך הפסיכולוגי שהיא חווה כחוקרת שנשלחה מטעם האוניברסיטה העברית לכפר בשולי ירושלים כדי לבדוק את יחסן של נשות הכפר לתוכנית חינוכית לגיל הרך שמנסה האוניברסיטה ליישם שם. במפגש עם האימהות היא מתכחשת לישראליותה ובחוג משפחתה עליה להתנצל על "התייהדותה", שהרי אפילו את שפת אמה אינה יודעת כפי שהיא יודעת עברית, הגם שבשפה זאת ניתנו הפקודות ש"מנעו מאמא שלי לראות את בני משפחתה במשך יותר מעשרים שנה". בעיני נשות הכפר היא ערבייה ישראלית הקשורה ל"שם",...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו