בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הורים חסרי מנוח

מעורבות הורים בחינוך מתפשטת גם ליישובי הפריפריה. שדרות וג'לג'וליה, למשל

תגובות

ערב פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ב-31 באוגוסט, הוזמן עאדל נזאל, יחד עם ארבעה הורים נוספים, לישיבה. באולם המועצה המקומית של ג'לג'וליה ישבו כבר ראש המועצה, מנהל מחלקת החינוך, המפקח האזורי ומנהל בית הספר המקיף א-ראזי, שבו למד בנו של נזאל. בנימה חמורת סבר הודיעו אלה להורים שילדיהם לא ימשיכו ללמוד בשנה הבאה בבית הספר, ושכדאי להם לחפש בשבילם מקום בבית הספר המקצועי בטירה, או בכפר קאסם.

נימוק משכנע, לדברי נזאל, לא שמע שם. "אמרו לנו שהילדים שלנו לא תלמידים טובים", הוא אומר. בעקבות ההחלטה הזאת, שנמסרה להורים ממש ברגע האחרון ובלי שתינתן להם הזכות לערער עליה, לואי נזאל בן ה-15, לא הולך לבית הספר מתחילת השנה, אף שעל פי גילו חל עליו חוק חינוך חובה.

הוריהם של אחדים מתריסר התלמידים שהורחקו השנה מא-ראזי השלימו עם הגזירה ורשמו את ילדיהם לבתי ספר מקצועיים. הורים אחרים לוקחים אתם את הילד לעבוד, שיפוצים או בניין, שלפחות לא יסתובבו ברחובות. אבל עאדל נזאל מסרב להיכנע. "אני כבר קניתי לו את כל הדברים שהוא צריך לבית הספר, ספרים, חולצה לתלבושת האחידה, ופתאום מודיעים לי שהוא לא הולך לבית הספר. אז מה אם הוא לא התלמיד הכי טוב בכיתה? ככה לזרוק אותו?"

מוטיע ג'יוסי, יו"ר ועד ההורים בג'ל-ג'וליה, מצביע על כך שכמה מהורי התלמידים שהורחקו השנה מבית הספר חברים בוועד, שכבר חמש שנים עושה צרות למנהלי בתי הספר ולמועצה בניסיון לשפר את מערכת החינוך ביישוב. זה לא מקרי, טוען ג'יוסי. "הורים מפחדים להיאבק", מסכים גם מוחמד שוואהנה, סגנו של ג'יוסי בוועד, "חושבים שמי שנלחם, ינקמו בילד שלו".

ג'יוסי ושוואהנה לא נואשו. הם שלחו מכתבים למפקח האזורי, למנהלת המחוז ולמנכ"לית משרד החינוך, ואף הגישו בבית משפט השלום בכפר סבא עתירה נגד הסילוק מבית הספר. דווקא בבית המשפט יש להם עבר של הישגים - עתירה תקדימית שהגישו נגד משרד החינוך חייבה אותו למסור להם מידע על מקצועיותם של המורים ביישוב, מידע שלא נמסר לקבוצות הורים עד כה.

בדיון שהתקיים השבוע בבית המשפט נקבע כי בינתיים, עד שיסתיימו הדיונים בעתירה, יתחילו התלמידים ללמוד בבית הספר המקצועי שאליו הפנה אותם משרד החינוך. אם תתקבל העתירה, יוכלו לחזוק ללמוד בבית הספר א-ראזי. אפשר להבין מדוע לצד הנחישות ניכרים בשוואהנה ובג'יוסי גם סימני עייפות ושחיקה. "כבר חמש שנים אנחנו בתוך הבוץ הזה, נלחמים במערכת בשביל הילדים שלנו", אומר שוואהנה. "כל פעם נדמה שניצחנו, ואז יש משהו חדש".

ועד ההורים הפעיל של ג'לג'וליה הוא אחת הדוגמאות הבולטות למעורבות גוברת והולכת של הורים בחינוך ילדיהם, מעורבות שכבר אינה מאפיינת את המעמד הבינוני והמשכיל בלבד. הביזור במערכת החינוך, שהחל בשנות התשעים, נתן סמכויות רבות יותר לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר וכך סייע להורים להשפיע על חינוך ילדיהם: עכשיו כבר אפשר להציג דרישות למנהל בית הספר, או לראש הרשות המקומית שבשבילו הורים הם גם ציבור מצביעים, במקום להטיח ראש בחומות הבצורות של המשרד בירושלים.

גם הקיצוצים הסדרתיים בתקציב משרד החינוך הגבירו את תלותם של מנהלי בתי הספר בתוספת התקציב המכונה "תשלומי הורים", והפכו את ההורים לבעלי המאה שיש להתחשב בדעתם. הניסיונות המתרבים של הורים ועמותות הורים להקים בתי ספר ייחודיים - ניסויים, דמוקרטיים, דו-לשוניים או אנתרופוסופיים - שזכו להכרה ותקצוב של משרד החינוך, המחישו להורים רבים את יכולתם לקבוע את סדר היום של חינוך ילדיהם.

מחקרים שנעשו בישראל ובחו"ל מצביעים על קשר ישיר בין מעורבות הורים בחינוך ילדיהם לבין הישגיהם בלימודים. מחקר שערכה באחרונה ד"ר חדווה טרגר מבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן בקרב כאלף הורים לתלמידים בבתי ספר ממלכתיים בחיפה הוכיח, שככל שגדלה מעורבותם של ההורים בחינוך ילדיהם, כך השתפרו גם הציונים שלהם.

את האמת הזאת מפנימים לא רק הורים מבוססים במרכז הארץ אלא גם משכבות מבוססות פחות ומרוחקות יותר - בעיירות הפיתוח, ביישובים ערבים ובדווים ובקרב עולים חדשים. אלא ששם לרוב המאבקים קשים יותר; זכויות מובנות מאליהן בהרצליה מצריכות מלחמות לא פשוטות בשדרות, בג'לג'וליה או בתל שבע. גם האפשרויות של הורים קשי יום, לעתים מעוטי השכלה ונעדרי קשרים במעגלים החברתיים הנכונים, להשפיע על מערכת החינוך דורשות מההורים להשקיע הרבה יותר. "אנחנו משלמים מחיר יקר על הפעילות שלנו", אומרת יו"ר ועד ההורים היישובי בשדרות, בתיה קטר, וחבריה לוועד מהנהנים.

סיבה לחגיגה

לחברי ועד ההורים בשדרות, שהתאספו בביתו של חבר הוועד מאיר כהן כדי להרים כוסית לרגל ראש השנה, היתה סיבה לשמוח. בשנה שעברה הצליחו במאבקם נגד כוונת העירייה והנהלת מחוז דרום של משרד החינוך להעביר את בית הספר התיכון בשדרות לידי עתי"ד - רשת המפעילה בתי ספר מקצועיים במגזר הערבי ובערי פריפריה. "שבשנה הבאה יהיו עוד הורים שאכפת להם", בירכה חווה גל, מזכירת הוועד בהתנדבות, על היין, "ושיהיו גם יותר זכאים לבגרות בשדרות".

מאבק ההורים בשדרות התחיל מבית ספר יסודי. בביקורה שם גילתה בתיה קטר, היום יו"ר הוועד, מבנים ישנים עם רצפות שקועות, ליקויי בטיחות, ברזלים חשופים בתקרה שהוסתרו על ידי תקרה אקוסטית, ומסביב לבית הספר לא היתה גדר. מאבק שהחל במשלוח מכתבים לעירייה ולמחוז, ונגמר בצו סגירה שהוצא לבית הספר בבית המשפט, הוביל בסופו של דבר לפתיחת בית הספר במבנה חדש, ולעריכת בדיקות שנתיות של מהנדס בטיחות, דבר שהוא מובן מאליו ביישובים רבים אבל לא בשדרות.

קטר וחברי הוועד האחרים עברו השתלמות בחינוך ביוזמת ארגון הל"ה לשוויון בחינוך, ובה גילו להפתעתם שעל פי החוק יש לקיים בשדרות יום לימודים ארוך חינם, בשעה שבפועל חויבו ההורים לשלם כמה מאות שקלים בשנה לקרן קר"ב, שהפעילה תוכנית בשעות הנוספות. בעקבות מאבק משפטי שניהלו, בסיוע עורכי דין מתנדבים מהקליניקה לסיוע משפטי באוניברסיטת תל אביב, הורה בית המשפט למשרד החינוך ליישם את החוק כלשונו בכל בתי הספר בעיר.

הצעד הבא היה למנוע את כניסת רשת בתי הספר המקצועיים "עתיד" לשדרות, במקום בית ספר תיכון עיוני. "אנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו תיכון עיוני, שבו יוכלו לעשות בגרות מלאה וטובה, ולא חינוך מקצועי שיחזיר אותנו לשנות החמישים", אומרת קטר. המאבק כלל עריכת תחקיר מקיף על הרשת: הורים משדרות התייצבו בבתי הספר של עתיד ברחבי הארץ וביקשו לבדוק את תוכניות הלימודים שלהם, את שיעורי הזכאות לבגרות וכדומה. לחץ שהפעילו על ראש העיר גרם להכנסת נציגים שלהם לוועדת הבדיקה העירונית שמונתה לבית הספר, שאליה באו מוכנים עם נתונים ושאלות.

"נציגי הוועדה האחרים ניסו להפגין פטרונות כלפי ההורים", מספר יהודה עמיחי מארגון הל"ה, שליווה את מאבקם. "חשבו שמדובר בהורים בורים שלא מבינים בחינוך. הם גילו שטעו". אחרי שבוטלה התוכנית להכניס את רשת עתיד לשדרות יש לוועד ההורים חזון חדש: הקמת קרית חינוך משותפת לשדרות ולבית הספר של המועצה האזורית שער הנגב. "אנחנו רוצים להשוות את בתי הספר בשדרות לבתי הספר הטובים בארץ", מודיעה קטר והאחרים מהנהנים. ולא, לאיש מהם אין שאיפות פוליטיות.

למרות השמחה על ההצלחות, מגלים כל חברי הוועד שלמשרה המלאה השנייה שגזרו על עצמם יש מחיר. בתיה קטר, שמנהלת את התכתובת הענפה של הוועד ממכשיר הפקס במוסך של אחיה, שבו היא עובדת כמנהלת חשבונות, מתלוננת על זמן משפחה שאין, על הוצאות נסיעות וטלפונים שאיש לא מחזיר, על ימי עבודה אבודים. "לפעמים בשתים-עשרה בלילה אני קוראת למאיר שיבוא אתי לדבר עם ראש העיר, כי רק אז אפשר לתפוס אותו. הבעל שלי לפעמים כועס מאוד".

הורים מומחים

הגברים שיושבים בביתו של מוחמד שוואהנה בג'לג'וליה הם חברים ותיקים למאבק. כשהם מונים את מחדלי מערכת החינוך ביישובם אפשר לחשוב שהם מדברים על ארץ אחרת, לא על יישוב במרכז הארץ, עשרים דקות מפתח תקוה. תיקיית מסמכים מסודרת שהוגשה לפני שנתיים ליו"ר ועדת החינוך אז, זבולון אורלב, מספרת סיפור של מאבק: תלונות על מורים חסרי הסמכה ומקצועיות הממונים בעיקר בגלל קרבה משפחתית; על מנקה וספרנית שנכנסות לכיתות כמורות-מחליפות; על שעת לימוד שמצטמצמת פתאום מ-45 דקות ל-20; על מורים שבזמן מבחני משוב של משרד החינוך כתבו בשביל התלמידים את התשובות על הלוח, כדי שבית הספר יקבל ציון גבוה יותר.

צרור דפים בתיקייה מתעד בכתב יד קטן וקפדני את שעות ההיעדרות של המורים: כמעט בכל יום בספטמבר 2002, למשל, נעדר לפחות מורה אחד והתלמידים הפסידו לפחות שעה אחת. בעל-פה מספרים המתכנסים על אלימות של מורים נגד תלמידים שעוברת ללא עונש, כי הורים חוששים להתלונן פן יתנקמו בילדיהם, על מנהל קודם שהכריח את כל התלמידים לרכוש ספר לימוד שכתב, אף שלא קיבל אישור של משרד החינוך, על נשירה גלויה וסמויה. "אנשי החינוך לא מאמינים שהילדים שלנו יכולים להגיע למשהו", אומר מוטיע ג'יוסי. "כבר 19 שנה שמערכת החינוך מייצרת פה פועלי בניין".

בניין הוא העיסוק הרווח בקרב הגברים בג'לג'וליה, יישוב שהמדד הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממקם אותו קצת מעל ליישובים הערביים בגליל, אבל מתחת לטירה שבמשולש. 8,500 תושבים מתגוררים בג'לג'וליה, ברוב המשפחות ארבעה-חמישה ילדים, רוב המשפחות מוגדרות "מתקשות", כ-300 מהן נזקקות לסיוע בקניית ספרי לימוד. מוטיע ג'יוסי הוא נהג מונית. מוחמד שוואהנה נגר. עותידה ג'יוסי מספר שהפסיק ללמוד בבית הספר כשהיה בן 13 והלך לסייע בפרנסת המשפחה. איש מהם לא חשב בעבר על לימודים גבוהים, אבל היום הם נחושים בדעתם שהאפשרות הזאת צריכה להיות פתוחה לפני ילדיהם. בעקבות הפעילות בוועד ההורים החליט מוטיע ג'יוסי להשלים את השכלתו, והיום יש לו תעודת בגרות.

מוחמד שוואהנה מספר שהתחיל להיות פעיל אחרי שבסוף כיתה ד' הראתה לו בתו תעודה שכולה ציוני עשר. שוואהנה, שהכיר את בתו, חשד שהציונים אינם משקפים את הידע שלה והלך לדבר עם המורים. ככל שנעשה מעורב יותר בבית הספר, הוא אומר, הבין שהבעיות עמוקות יותר, ושאם הוא רוצה שילדיו יגיעו למקום טוב מזה שאליו הגיע הוא, עליו להתאמץ. יחד עם מוטיע ג'יוסי והורים נוספים החלו לרשום בכל יום מפי ילדיהם את מספר השעות וכך לעקוב אחר היעדרות מורים. הם גם נהגו לבקר בבתי הספר ולצלם ליקויי בטיחות, ושלחו מכתבים עם ממצאיהם לכל הדרגים במשרד החינוך ולחברי הכנסת.

מפגש עם פעיל ארגון הל"ה, יהודה עמיחי, הניב סדרה של סדנאות והשתלמויות להורים, שבעקבותיהם נהפכו, לדבריהם, למומחים לתקנות בתחום החינוך. "מפקחים פוחדים לשבת איתי", מצהיר שוואהנה בגאווה, "אני יודע יותר טוב מהם איך דברים צריכים להיות". ברשימת הישגיהם אפשר למנות התקנת שירותים בבית הספר (רק אחרי שהצליחו להביא לביקור במוסד את מנהלת המחוז, דפנה לב), הופעה בוועדת ביקורת המדינה בכנסת בדיון על היעדרויות מורים ועתירה המבוססת על חוק חופש המידע, הדורשת לדעת למי מהמורים המלמדים בבית הספר יש הסמכה מלאה ללמד. כפשרה הציע בית המשפט שיקבלו נתונים סטטיסטיים ולא רשימה שמית, כדי לא לפגוע בצנעת הפרט של המורים.

לדעת שוואהנה, היעדרויות המורים פחתו משמעותית בעקבות פעילותם. "הפכנו להיות פנים מוכרות במשרד החינוך", הוא אומר. אבל למאמץ יש תג מחיר. "מנהלים ומורים חושבים שאנחנו אינטרסנטים, שבאנו לוועד כי אנחנו רוצים לקדם את עצמנו", אומר מוטיע ג'יוסי. "מאז שהתחלנו את המלחמות אני מכרתי את המונית שלי ומוחמד ירד משבעה פועלים בעסק לאחד. אנחנו עובדים קשה, ובלי תמורה".

"ובסוף ממילא יוצא שרק מי שמשלם כסף למורה פרטי הילד שלו יעשה בגרות, ורק אלה שהילדים שלהם יצאו ללמוד מחוץ לכפר מגיעים ללמוד באוניברסיטה", מוסיף שוואהנה בעצב.

משאל בהרצליה

מי שחוו באחרונה הפסד במאבקם הם חברי ועד ההורים בבת-ים, אחרי שבג"ץ הורה לראש העיר שלומי לחיאני להפסיק את השביתה שעליה הכריז במערכת החינוך בעירו, במחאה על מדיניות משרד החינוך. אף שלחיאני הוא שעמד בחזית המאבק, והוא שספג בסופו של דבר את הביקורת, הרי מי שיזם את המאבק מלכתחילה היה ועד ההורים היישובי, שרצה לבטל את חטיבות הביניים בבת-ים כבר מהשנה הנוכחית.

בבת-ים הוקמו חטיבות הביניים בשלב מאוחר מאוד יחסית, לפני שלוש שנים בלבד. לדברי יו"ר ועד ההורים בעיר, איציק קרן, את ההקמה ליווה מבול של הבטחות מצד משרד החינוך לתקציבים והטבות - הסעות, שיפוץ מבנים, מעבדות ומחשבים. בפועל, לדבריו, סופק רק מעט מכל זה, ואילו השפעתן הרעה של החטיבות ניכרה בהתנהגותם של תלמידי כיתות ז', שאימצו כמה מהנהגים הפחות חינוכיים של התיכוניסטים.

"לחיאני עוד התלבט אם להשבית את הלימודים", אומר קרן, "אבל אני התפרצתי לישיבת בכירים שהיתה בעירייה ב-1 בספטמבר ואמרתי להם שאין להם ברירה, אנחנו נשבית את מערכת החינוך". עכשיו הוא מקווה שמשרד החינוך יכלול גם נציגות של ההורים בגוף שהבטיח להקים כדי לבחון את בעיות החינוך בעיר.

סקירת מאבקי הורים המהבהבים מדי פעם בתקשורת תניב מגוון רב של קבוצות ומטרות - ממחאה על מחסור בכיתות ומבנה לא מתאים ללימודים ועד לדרישה להחליף מנהל, מבעיות רישום תלמידים לבתי ספר ועד לשילוב תלמידי החינוך המיוחד במערכת החינוך הרגילה. עדיין רוב ההורים הפעילים הם משכילים ממעמד בינוני ומעלה, אבל מתרבות והולכות התארגנויות הורים בפריפריה. עולים מחבר המדינות התארגנו בוועד הורים ארצי נפרד, והם מנהלים מאבקים מול המערכת, בין היתר בעניינים הקשורים להשמת ילדי עולים בחינוך המיוחד. גם ועד הורים ערבים פועל בנפרד.

"בשביל הורים מהפריפריה מעורבות כזאת במערכת החינוך היא בכלל לא מובנת מאליה", אומר יהודה עמיחי מהל"ה, "אבל השינוי שהיא מחוללת בהורים, וגם בילדים שלהם, הוא אדיר". מנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, לאה רוזנברג, אומרת שהיא מודעת לעובדה שמעורבות הורים במערכת החינוך היא דבר שמוכרחים לקבל כמובן מאליו. "ברמה הפילוסופית זה מעולה שהורים מעורבים, הם ציבור עם ראייה רחבה ויכולים לתרום", אומרת רוזנברג. "מה שאני מתנגדת אליו בתוקף הוא מעורבות של הורים בנושאים המקצועיים של החינוך - בשיטות ההוראה, במנגנון ההוראה, במקצועות. כמו שאני לא אומרת לרופא איך לרפא, צריך להשאיר למורים את המנדט המקצועי".

קו אדום נוסף מבחינתה הוא התערבות במינוי מורים ומנהלים. "ציבור ההורים לא יכול להיות אובייקטיווי ביחסו למורה או למנהל שאולי היה קצת קשוח עם הילד שלו כי רצה שהילד ילמד", היא אומרת. "אפשר להתייעץ עם הורים, לשמוע הורים, אבל יש להשאיר את ההחלטה לאנשי המקצוע". היא מוכנה לאשר שעד כה לא מצא המשרד דרך נאותה לשלב את ההורים כגורם אינטגרלי במערכת החינוך. למרות המעבר המסתמן של רוב בתי הספר לניהול עצמי, בעקבות יישום המלצות דו"ח דברת, עוד אין במשרד שום תוכנית שתכשיר מורים ומנהלים להתמודד עם ציבור ההורים ולשתפם בנעשה בבית הספר.

בהצעת החוק המתגבשת של הל"ה (ראו מסגרת) מופיע הרעיון למנות בכל בית ספר רכז הורים - מורה או דמות פדגוגית שתפקידו להיות איש הקשר של ההורים, או אולי נציב הקבילות שלהם, בבית הספר. לדעת רוזנברג, חקיקה לא תקדם את מעורבות ההורים במערכת החינוך, שכן הדבר מצריך הסכמה ותיאום בין הנהלת בית הספר לנציגות ההורים. כדוגמה חיובית היא מביאה את הרצליה, שבה נערך עכשיו, ביוזמת העירייה, משאל בין כל ההורים לילדים במערכת החינוך. ההורים נשאלים איך יבחרו לחלק את 12 שנות הלימוד כשיבוטלו חטיבות הביניים: בית ספר יסודי שש-שנתי ותיכון שש-שנתי, או כל חלוקה אחרת. "שם מעורבות ההורים היא ברמה אחרת", משתאה רוזנברג. "באתי לפגישה עם נציגות ההורים והתרגלתי תמיד לראות את האמהות שבאות. פתאום ראיתי אולם מלא גברים".

נציגי הלקוחות

הרצליה היא אכן דוגמה חריגה ליישוב שבו להורים יש מרחב פעולה גדול מאוד בתחום החינוך. קבוצת חברים בוועד ההורים מתגאה בכך שאת ראש העיר הקודם, אלי לנדאו, הצליחו להדיח משום שלא השקיע מספיק בחינוך. ראש העיר הנוכחית, יעל גרמן, אינה מתכוונת לחזור על הטעות של קודמה. "ראש עיר חייב להטמיע את הרושם שהורים הם משאב, וצריך לשתף איתם פעולה", אומרת גרמן.

אותה קבוצת הורים בהרצליה ניהלה לאחרונה גם מאבק עיקש מול משרד החינוך על החלפת מנהלת בחטיבת הביניים "זאב", בטענה שאינה מנהלת טובה. ההורים, שנפגשו פעמים אחדות עם גרמן, עם מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך ועם בכירים במשרד, הפגינו מול ביתה של שרת החינוך, לימור לבנת, ואף עצרו אותה לשיחה נוקבת כשיצאה לקניות במרכול. ולמרות ההתנגדות ההתחלתית של משרד החינוך למעורבותם, נראה שמאבקם עומד להסתיים בהצלחה: לאחרונה קיבלו הבטחה שאם לא יעשו רעש תקשורתי, תוחלף המנהלת בחודש הקרוב.

גרמן, שמסרבת להתייחס למקרה הזה, מוכנה לאשר שמעורבות הורים היא יותר אינטנסיווית ויעילה במקום שבו אין קשיי פרנסה. גם רוזנברג מכירה בכך שמעורבות הורים יכולה לחדד את הפערים בין הורים בעלי יכולת, שישקיעו זמן, לאלה שאין להם.

ברוב ארצות אירופה וצפון-אמריקה נהוגה השתתפות של הורים במועצות ציבוריות - גופים המשתתפים בקביעת המדיניות החינוכית ברמת בית הספר, היישוב או המדינה. הסמכויות של המועצות הללו שונות ממדינה למדינה, ונעות מפיקוח על תקציב ועד להכנת טיוטה לתוכנית חינוכית, שבית הספר יאשר ויפתח. בכל מקרה, מעמד המועצה וסמכויותיה, והשתתפות ההורים בתוכה, קבועים בחוק.

יו"ר ועד ההורים הארצי, ארז פרנקל, כלכלן בהכשרתו, רואה לנגד עיניו מודל של מה שהוא מכנה ועד מנהל או דירקטוריון לכל בית ספר, שתיכלל בו גם נציגות הורים. "בסביבה חינוכית יש ספקי שירות ויש לקוחות, וההורים מייצגים את הלקוחות", אומר פרנקל. "אנחנו רוצים שלנציג הלקוחות, להורה, יהיה מעמד בתחיקה. אנחנו לא רוצים לנהל את בתי הספר במקום ההנהלה המקצועית שלו, אבל מנהל צריך שהיה גוף שכלפיו הוא יהיה חייב לתת את הדין".



מוחמד שוואהנה (מימין) ומוטיע ג'יוסי על רקע בית הספר התיכון בג'לג'וליה. ערכו רישום של שעות הלימוד ונוכחות המורים בבית הספר


הפגנת הורים מהרצליה מול ביתה של שרת החינוך. במשרד החינוך מתנגדים למעורבות הורים במינוי מורים ומנהלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו