בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חסרות לי שתי אצבעות, אבל אל תדאגו. אני קולע ביד שמאל

טיל סאגר סורי פצע אותו ברמת הגולן. למג"ד הוא הודיע בקשר ש"אין מה לדאוג, להפועל גבעת ברנר הוא חוזר אחרי הניצחון במלחמה". עד היום משחק רייס עם החבר'ה בניו ג'רזי, ביתו זה 18 שנה

תגובות

ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים הוביל סרן גדעון רייס את פלוגת טנקי הצנטוריון שבפיקודו לכפר סורי קטן, ליד תל מסחרה שברמת הגולן. פלוגה ז', "זיזית", נאבקה נגד טנקים סוריים רבים ולחמה בחיילי קומנדו שהגיעו לכפר בזחל"מים.

רייס, קצין מגבעת ברנר, היה אחד מכוכבי קבוצת הכדורסל של הקיבוץ וזכה להערצת פקודיו. זה 18 שנה הוא מתגורר בניו ג'רזי שבארצות הברית, שם הוא מנהל עסק ליבוא ריהוט משרדי מישראל ומבולגריה.

לפני שנה ביקר רייס בגבעת ברנר וחגג בקיבוץ את יום הולדתו ה-60. שני נושאי השיחה המרכזיים במסיבה היו מלחמת יום הכיפורים וקבוצת הכדורסל המהוללת הפועל גבעת ברנר.

בשיחה טלפונית ממשרדו בניו ג'רזי חזר רייס לקרב ברמת הגולן: "נכנסנו לתוך הכפר. טנק הפיקוד שלי עמד צמוד לבית בולט בתוך סימטה. ידענו שהאזור שורץ אנשי קומנדו סורים עם טילי סאגר. ראיתי זחל"ם סורי מתקרב וחיילים קופצים ומסתערים על הצנטוריון. פתחתי את מכסה הצריח והתחלתי לירות על הקומנדו הסורי במקלע שבצריח הטנק.

"טיל 'סאגר' נורה לעברנו ופגע באנטנה בחלק האחורי של הטנק. חשתי זעזוע ואיבדתי את ההכרה לשניות ארוכות. הקרב נמשך וכשפקחתי את העיניים לא ראיתי באחת מהן. הצלחתי לראות שחסרות לי שתי אצבעות ביד ימין והבוהן תלויה כאילו היא עומדת ליפול. היה נדמה ששורר שקט. לא הרגשתי כאב. יצרתי קשר עם המג"ד שלי, שנפל כעבור כמה ימים, וסיפרתי לו על הפציעה. אחרי שניות ארוכות של דממה אמרתי במכשיר הקשר שאין מה לדאוג, אמשיך לשחק כדורסל כי אני קולע ביד שמאל. אחזור להפועל גבעת ברנר אחרי שננצח במלחמה".

רייס דיבר ברשת הקשר החטיבתית. קצין חבר נען, הקיבוץ השכן לגבעת ברנר, שמע את ההודעה, זינק בג'יפ לתוך הכפר והעביר את רייס לטיפול בבית חולים שדה. משם הוטס השחקן והקצין במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה.

"כשהתעוררתי מהניתוח, ניצב ליד המיטה ילד שלחש לי: 'הבאתי לך עיתון חדשות הספורט, כתוב עליך. אני זוכר אותך מהמשחק נגד הפועל חיפה".

גדעון רייס, ספורטאי מוכשר, שירת בצה"ל בחיל השריון והשתחרר בדרגת סגן. אחרי השחרור הקדיש עצמו לספורט. "הייתי בנבחרת האתלטיקה של ישראל ועסקתי בקפיצה למרחק. מאמני היה גלעד ויינגרטן. הייתי אלוף ישראל כמה שנים, עם שיא אישי של 7.23 מטרים. את שיאו של דוד טבק, 7.40 מטרים, לא הצלחתי לשבור".

את הכישורים האתלטיים שלו ניצל רייס במגרש הכדורסל. "אהבתי לשחק עם אביגדור מוסקוביץ", הוא אומר. "המתפרצת שלו היתה מושלמת. אהבתי לרוץ אתו קדימה, לתפוס מקום ולזרוק בניתור. גובהי רק 174 סנטימטר, אבל הניתור שלי היה טוב והגבוהים של אז התקשו לחסום אותי".

ביום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים היה גדעון רייס בביתו בקיבוץ. הוא ציפה לשידור משחקה של נבחרת ישראל נגד טורקיה באליפות אירופה, שנערכה בברצלונה.

"כשפרצה המלחמה הוזעקתי לחטיבה בפיקודו של יוסי פלד, ששהתה בירושלים", הוא נזכר. "העמסנו את טנקי הצנטוריון הישנים על מובילים ויצאנו לרמת הגולן. ידענו שמאות טנקים מסתערים לכיוון ישראל ושהסורים מחזיקים ברוב רמת הגולן. הצנטוריון היה טנק מצחיק, עם שני הילוכים לאחור - אחד איטי והשני מהיר. גם האחים שלי גויסו ולחמו בחזית אחרת. היתה מלחמה, אבל אני חשבתי על כדורסל והפועל גבעת ברנר".

אחרי ששוחרר מבית החולים קיבל רייס את אות המופת, על גילוי אומץ לב ומנהיגות תוך כדי קרב. תקופת ההחלמה שלו ארכה כשנה, שבה תיפקד כמה חודשים כמאמן הפועל גבעת ברנר. כשהתאושש חזר למגרש.

"באימונים הרגשתי טוב, אפילו שאני רואה רק בעין אחת", הוא אומר. "האצבעות החסרות ביד ימין לא הפריעו לי, כי אני מכדרר וזורק ביד שמאל. משחק החזרה שלי היה נגד מכבי ר"ג, באולם בקיבוץ. קלעתי שמונה או 12 נקודות. ככל שהזמן חלף השתפרתי, אף על פי ששמרו עלי בלי לעשות חשבון".

גדעון רייס שיחק עד סוף שנות ה-70 ופרש אחרי שהקבוצה המאוחדת גבעת ברנר/נען ירדה ליגה. הוא נמצא במקום ה-40 ברשימת הקלעים של כל הזמנים, עם 3,855 נקודות (12.7 נקודות למשחק בממוצע).

"אם הייתי משחק את כמות המשחקים של היום, כולל משחקי פלייאוף, הייתי בוודאי קולע גם 5,000 נקודות", אומר גדעון רייס. "אני משחק כדורסל עד עכשיו. אני בן 61, אבל מתייצב כל שבוע באולם המקומי, קרקסקיל. בשבת האחרונה שיחקתי עם החבר'ה הוותיקים וצלפתי 22 נקודות. זה המספר האהוב עלי מהפועל גבעת ברנר. ל-22 נקודות הגעתי עשרות פעמים".

3 האחים: קפיצה למרחק, משולשת וכדורסל

זאב רייס נולד ב-6 ביולי 1936. ב-1958 הוביל את הפועל גבעת ברנר לליגה הלאומית והיה שחקן דומיננטי בקבוצה 20 שנה, עד לפרישתו ב-1978.

16 שנים, מ-1958 עד 1974, היה זאב אלוף ישראל בקפיצה משולשת עם שיא של 15.14 מטר. הוא הספורטאי היחיד בישראל ששיחק בשלוש קבוצות בשלושה ענפים נפרדים בעת ובעונה אחת - כדורעף בהפועל נען, כדוריד בהפועל רחובות, כדורסל בגבעת ברנר - כולם בליגה הלאומית הבכירה. הוא מדורג במקום ה-27 ברשימת קלעי כל הזמנים.

יהודה רייס, היחיד משלושת האחים שמתגורר בגבעת ברנר עד היום, נולד ב-1939. הוא עסק בקפיצה למרחק ובקפיצה משולשת. היה קצין בכיר בצה"ל ושיחק כדורסל בהפועל גבעת ברנר 15 שנה. נחשב לקלע מצטיין ממרחק.



גדעון רייס משחק כדורסל, אחרי הפציעה. "באימונים הרגשתי טוב"


האחים לבית רייס. החלו את הקריירה בגבעת ברנר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו