בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבוד הסופר חשין

קול ייחודי יש לו, לשופט בית המשפט העליון מישאל חשין, שיתמנה בקרוב למשנה לנשיא ברק. שפתו עשירה וציורית, גדושה בציטוטים ומעשיות. במיוחד חביבה עליו אליס בארץ הפלאות. הסטודנטים מתים על פסקי הדין שלו. חלק מהמשפטנים, שמתעניינים יותר בשורה התחתונה, חושבים שזה פתטי

2תגובות

במשך כמה שנים, כששופט בית משפט השלום בירושלים נעם סולברג שימש עדיין עוזרו הראשי של היועץ המשפטי לממשלה, שהיה אז אליקים רובינשטיין, ריצד לנגד עיניו בכל יום המשפט "קולו כקול הפיקולו", שסולברג התקין כשומר המסך במחשבו. המשפט הלירי הזה לקוח מפסק הדין שכתב שופט בית המשפט העליון מישאל חשין במארס 1996 בעניין הריסות בתים של מחבלים בשטחים. חשין, בדעת רוב, דחה את העתירות נגד הריסות הבתים, אולם בשולי פסק הדין ראה לעצמו חובה להוסיף הערה על הקושי בפיקוח על פעולות הצבא בתקופה של פיגועים קשים - ועל החובה לעשות כן. "גם בהריע שופרות המלחמה ישמיע שלטון החוק את קולו", כתב והוסיף, "אך נודה על האמת: באותם מחוזות קולו כקול הפיקולו, זך וטהור אך ייבלע בהמולה". סולברג אהב את הביטוי, ויותר מכך דיברה אליו ההכרה שהמשפט הזה שידר במגבלות כוחו של שופט, אפילו שופט בעליון.

כשמדובר ביומרות ספרותיות בקרב שופטים, אין מי שיכול על מישאל חשין. כבר היו שופטים יצירתיים בבית המשפט העליון, בעלי דמיון מפליג וכתיבה משוחררת - אולם איש אינו ניצב כמתחרה של ממש לחשין. לבד מהעברית החד-פעמית שבפיו, והמזג הסוער שעובר היטב בהחלטותיו הכתובות, יש בטקסטים שלו ציוריות שמצד אחד חושפת את לבטיו של השופט ומציגה אותו כבשר-ודם ומצד אחר מגלה אהבה אינסופית לשפה, למקורות ולחכמי משפט ופילוסופיה.

בעוד כשלושה חודשים, עם פרישתו של השופט אליהו מצא מבית המשפט העליון, יתמנה חשין, שישלים אז בדיוק 13 שנות שיפוט, למשנה לנשיא למשך שנת כהונתו האחרונה. לחשין יש גדודי מעריצים, לפחות בפקולטות למשפטים. הוא אהוב במיוחד על סטודנטים, הנשבים בקסמה של כתיבתו, אך גם על מרצים, שרבים מהם בוחרים ללמד את פסקי הדין שלו כדי להבטיח את התעניינות הסטודנטים. "זו הדרך שלנו ללמד משפט חוקתי בכיף", אומרת מרצה בכירה.

בניגוד למיץ גזר

מעטים השופטים החושפים כחשין את "אחורי הקלעים" של עבודתם השיפוטית. חשין, שלפני מינויו לעליון ב-1992 הופיע כעורך דין פרטי לפני שופטי העליון, מכיר את הליכי הבג"ץ מכמה זוויות. "אינני חש עצמי כמי שיושב במגדל שן", כתב בפסק דין מ-1994, "בתוך עמי ישבתי ובתוך עמי אנוכי יושב: אני בו והוא בי. וגם על מקומי כיום באוהל-של-משפט, ריח הגלימה שעלי כריח השדה. שנים רבות הייתי יוצא ובא בשערי בית המשפט הגבוה לצדק כבא-כוחם של מתדיינים, ויודע אני בי כיצד נהגתי אני וכיצד נהגו אחרים כמותי. בית המשפט הגבוה לצדק ראינו בו, עמיתי ואני, מקדש-מעט, וקודם היכנסנו אליו התקנו עצמנו לקראת אותה כניסה: נטלנו את ידינו להיכנסנו בבור-כפיים, היטבנו שער ראשינו והסרנו רבב מעל בגדינו".

באותה עתירה ביקשו העותרים לפסול את השופט עבד אל-רחמן זועבי, ששימש אז שופט בפועל בבית המשפט העליון, מלשבת בוועדת החקירה לבדיקת הטבח במערכת המכפלה, בעקבות כתבה שפורסמה ב"מעריב" ולפיה התבטא בנוגע לכיבוש הישראלי בשטחים. קצפו של חשין יצא על העותרים. "נתחלפו העתים, נשתנו המנהגות, וימים שהיו חלפו ואינם עוד עמנו. על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו".

"חלק גדול מהיחס שלו לבעלי הדין נובע מכך שהוא היה בעצמו עורך דין", אומר מי שעבד אתו. "אם התכוננת לדיון אצלו ובאת מוכן, הוא ישמע אותך כי הוא יודע כמה קשה עבדת, אבל אם אתה מזלזל הוא יכניס לך. אומרים שהוא צועק על עורכי דין; זה נכון, אבל מצד שני הוא גם מקשיב להם יותר מכל שופט אחר".

בפרשה אחרת, שבה התגלע סכסוך בין עיריית רמת גן לבין חברת נדל"ן בשאלת היטל ביוב, מצא חשין הזדמנות להסביר את גישתו באשר לתפקידו כשופט, שאיננו תפקיד טכני של גזירת תוצאה ידועה מראש מתוך מערכת עובדות נתונה. "בית המשפט אין הוא כמכונה שנועדה למיצוי מיץ גזר מגזר", כתב, "מכונה שבצדה האחד יידחק הגזר ובצדה האחר ייזול מיץ גזר. בית המשפט היה כרקמה חיה ונושמת, רקמה רוויה במיצים - ביניהם מיצים של צדק ושל יושר, של תום לב ושל שכל ישר - ובהזיננו אותם בנתונים הבאים מן החוץ, מעכלת ומעבדת הרקמה על ידי המיצים שבה אותם נתונים הבאים אליה מן החוץ, ולאחר אותו עיכול ועיבוד מייצרת היא את המוצר שהיא מייצרת".

לא היה שום דבר מפתיע בעמידתו הבודדה של חשין מול שישה מחבריו, בפסק הדין בעתירות בעניין החלטת היועץ המשפטי מני מזוז בפרשת "האי היווני", שפורסם לפני כחודש וחצי. הטיעון הקשיח ביותר שעמד לצד המדינה בפרשה הזאת היה גישתו המוכרת של בג"ץ למעט ככל האפשר בהתערבות בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה. אלא שחשין סבר שההלכה בדבר אי התערבות בהחלטות היועץ מבוססת על העיקרון שהיועץ יקבל החלטות נכונות ולחיזוק דבריו גייס סיפור מהתקופה שבה שימש פרקליט במחלקת הבג"צים בפרקליטות, "פרח פרקליטים" כהגדרתו.

"הופעתי לפני מותב בראשות השופט יואל זוסמן ובהשתתפות השופט חיים כהן", נזכר חשין, "והבאתי לפני בית המשפט אסמכתאות מצפון ומדרום מקדם ומים - להוכיח ולהיווכח כי אל לו לבית המשפט לשבת על כיסאה של התביעה הכללית וחלילה לו כי ייתן את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה. פנה אלי השופט חיים כהן - זאת אזכור עד יבוא-יום - ושאלני בנימה רכה ואוהדת: ההלכה היא איפוא כי בית המשפט לא ייתן את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של התביעה? נכון, אדוני, השבתי. ואדוני סבור כי הלכה זו הלכה טובה וראויה היא? כן, אדוני, עניתי. ואדוני מבקש כי הלכה זו תישאר על מכונה ולא תשתנה? בוודאי, אדוני, הסכמתי. גם אני סבור כך, הוסיף השופט כהן; ועתה איפוא ייוועץ אדוני במי ששלחו אלינו ויודיענו אם לא יהיה זה ראוי שההחלטה תשונה ואיש הדת יעמוד לדין. וכך היה".

מסעותיו עם אליס

חשין איננו רק מחבר של טקסטים ספרותיים. הוא גם מרבה לשלב טקסטים קלאסיים בפסקי הדין שלו. במיוחד חביבות עליו עלילות אליס בארץ הפלאות. לפעמים הוא נעזר באליס רק כדי לפתוח את הטקסט. "וכמאמרו של המלך לארנבון הלבן בהרפתקאות אליס בארץ הפלאות (פרק 12) - מתחילים בהתחלה", כתב במקום אחד. בפרשה אחרת, שבה נדרש לגבולות משמעותן של מלים והפירוש שניתן לייחס להן, נזקק חשין לדיאלוג בין אליס לבין המפטי דמפטי מתוך "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם":

"'כשאני משתמש במלה', אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, 'מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה - לא פחות ולא יותר'. 'השאלה היא', אמרה אליס, 'אם אתה יכול לכפות על מלים מובנים כל כך רבים ושונים'. 'השאלה היא', אמר המפטי דמפטי, 'מי כאן האדון - זה הכל'". וחשין פירש: "אשר לנו, בית המשפט איננו ממציא השפה, ולא אנו ה'אדון' בלשונו של המפטי דמפטי".

בכלל, השפה - בעיקר העברית - היא עניין מאוד מרכזי בחייו של חשין. מספרים עליו שאיננו יכול לסבול מי שמדבר בשגיאות לידו. לפעמים הוא נוהג לשלוח לעמיתיו השופטים מזכרים ובהם הערות על טעויות בעברית מפיהם שבהן נתקל. לפעמים הוא מוותר על המזכר, ופשוט מעיר בתפוצה רחבה יותר, בפסקי הדין עצמם. "הערה לשונית: ההלכה עושה שימוש תדיר בביטוי 'ודאות קרובה'", העיר בסוגריים פעם אחת, "וביטוי זה מוקשה מעט: אם זו 'ודאות' מה עניין ה'קרובה', והרי ודאות היא ודאות; ואם היא אך 'קרובה', כיצד זה שהיא 'ודאות'? אף אתה אמור: כוונת האומרים היא ל'קרבה לוודאות'".

"אם הוא היה צריך ללכת לאי בודד", מספר עוזר משפטי שלו לשעבר, "הוא היה לוקח אתו שני דברים - ספר תנ"ך ומילון עברי. השפה העברית יקרה לו מכל משמר. כשמישהו עושה אצלו שגיאה, איזה בוז הוא רוחש לו. הוא אמנם מסתכן בכך שיחשבו שהוא תמהוני, ובלבד שידברו בעברית תקנית לידו. המתח שנוצר בלשכה שלו סביב העברית התקנית מוביל לכך שהפרס הגדול ביותר הוא לנצח אותו בהתערבות על שאלה בעברית".

על שולחן העבודה בלשכתו - הוא העיד על כך בעצמו בפסק דין מ-1999 - מונח התנ"ך דרך קבע. "הוא יודע את התנ"ך בצורה פנטסטית", ממשיך עוזרו לשעבר, "ומי שלא יודע את התנ"ך כמוהו זוכה לקיתונות של בוז. למרות שהאיש חילוני לחלוטין, יש לו שליטה מלאה ביהדות, וזה הדבר שהוא הכי אוהב". בפסק הדין בפרשת "קידום", שעסק בזכותה של החברה לפרסם ברדיו תשדיר ובו המלים "לך תצטיין", הרחיק חשין עד הלכות שבת בתלמוד, שבהן נאמר: "אמר רבי חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופתה... " ובפרשת "בנק המזרחי", פסק הדין המפורסם שכונן את המהפכה החוקתית ב-1995, נזקק חשין לתיאור מעמד הר סיני כדי להדגים שכאשר ניתנת חוקה לעם, דרוש לשם כך מעמד מחייב של ממש (חשין התנגד אז, בדעת מיעוט, להכרה בכך שחוקי היסוד כמוהם כחוקה).

"הוא אדם משכיל והוא עושה שימוש בהשכלה שלו בפסקי הדין", אומרת נעמי לויצקי, מחברת הביוגרפיה של נשיא העליון אהרן ברק "כבודו", הכותבת כעת ספר נוסף על שופטי העליון. לדבריה, הוא גם אדם רגשן מאוד: "הוא ממש נושא את לבו על דש בגדו. תחושותיו מועברות בפסקי הדין שלו באופן מאוד ברור".

רגשנותו של חשין, כך נראה, הובילה אותו גם לכתיבת דעת המיעוט בעתירה המפורסמת של גיורא סנש, אחיה של חנה סנש, שפנה לבג"ץ בדרישה למנוע את שידור הדרמה "קסטנר" בערוץ 1. העתירה נדחתה בדעות הרוב של ברק ומצא, בטיעונים של חופש הביטוי, אולם חשין לא יכול היה להסכים וקבע, כי כבודה ושמה הטוב של חנה סנש גוברים על חופש הביטוי הדרמטי של המחזאי מוטי לרנר. הוא ציטט את שירו של חנוך לוין "כשתחשכנה עיני", את האגדה על חוני המעגל, והרחיק עד המחזה "ריצ'רד השני" לשייקספיר כדי להמחיש שכבודו של אדם וחייו חד הם.

באחרית דבריו הדגיש חשין כי "חנה סנש היתה לוחמת-משוררת, שמא נאמר - משוררת-לוחמת. משוררת, לוחמת וחולמת". הוא ציטט את שיריה "אלי" ו"אשרי הגפרור", וסיים בדברים מדם לבו: "לבה של חנה סנש ידע לחדול בכבוד. את כבודה ואת שמה הטוב של חנה סנש איש לא יוכל ליטול ממנה, לא בדיבור ולא במעשה".

זו לא היתה הפעם הראשונה שחשין כתב דעת מיעוט לדעת הרוב של ברק. בכלל, בין השניים הללו, המלווים זה את זה לאורך כל הקריירות שלהם, מתקיימים יחסים מורכבים. "הוא מעריץ את ברק", אומר עוזרו לשעבר, אבל לצד ההערצה יש מחלוקת. "חברי הנשיא מגיע לכלל מסקנה כי ההבדל אפשר שהוא כהבדל בין דק לבין דקיק, ומה דק הוא ההבדל בין שני אלה", כתב חשין באחד מפסקי הדין. "אם כך ייאמר, כי אז אפשר אותו טוען שלמעלה יוסיף ויטען אף הוא וישיב אמריו: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זאת ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו".

לכתיבה כזאת יש ערך ספרותי, אומרת ד"ר שולמית אלמוג, מומחית למשפט וספרות, בגלל הבחירות האישיות שעושה הכותב. ככל שהבחירות מובהקות יותר - ואצל חשין הן מובהקות בהחלט - כך הערך הספרותי שלהן מעניין יותר. "מה שמיוחד בכתיבה שלו לעומת שופטים אחרים הוא שמתאפשר לנו לראות את עומק המאמץ, הן האינטלקטואלי והן הרגשי, שהושקע בדרך לקראת התוצאה שאליה הוא הגיע".

כמשורר המתייסר בחדרו

"רוב רובם של השופטים כותבים כתיבה 'מערכתית' ומבליעים את האישיות האינדיווידואלית שלהם", אומר עו"ד אביגדור פלדמן, החוקר את הפן הספרותי של המשפט. "חשין הוא הפוך לגמרי. הוא תמיד מצהיר על עצמו כמחבר, ובמובן הזה הוא ספרותי, כי הוא מכניס לפסק הדין את קולו הייחודי של הכותב. הוא מצביע על פסק הדין כתהליך של חשיבה, ולפעמים אפילו על ייסוריו של הכותב עד דרגה של כתיבה רומנטית ממש, של משורר מתייסר בחדרו. זה עומד בניגוד ברור למצג שהמערכת מנסה להציג, שבו אין משמעות לשופט האינדיווידואל, אלא המערכת והמשפט עם המסורת שלהם הם המדברים".

להמחשת תהליך ההתלבטות גייס חשין באחת הפעמים את האיש הקטן השוכן בתוכו, הוא הנושא בנטל המצפון ומורה את דרכיו של השופט. זה היה בדיון נוסף בהרכב מורחב, לאחר שהרכב של שלושה משופטי העליון, ובראשו חשין, הרשיע את סימון בן-ארי ברצח חלפן הכספים ישראל דז'לובסקי. "חוות הדעת של חברי כולן פרושות לפני", כתב. "קראתי והפכתי והיפכתי. שקלתי ואיזנתי ואיפסתי. עשיתי כל אלה - ומדעתי לא שיניתי. על עומדי אני עומד ורגלי יציבות. האיש הקטן בתוכי, אותו אישון-מצפון השוכן בלבי, לא רגז ולא רטן; נהפוך הוא: הוא הורה אותי הדרך, הוא עודדני בדרכי. עתה, לעת הדיון הנוסף, נועצתי בו שוב, ותשובתו עתה היתה כתשובתו בתחילה".

מאידך גיסא, גורס פלדמן, חשין נוקט את העמדה של הכותב היודע-כל, המצייתת אף היא לז'אנר ספרותי מובהק. "המאפיין הבולט של הז'אנר הזה הוא התנ"ך. חשין דומה יותר למחבר התנ"ך התורן. כדי לא להסתבך בזילות, לא אומר שהעמדה הספרותית שלו היא אומניפוטנטית. הכתיבה שלו היא בעלת אופי אפי". שתי הגישות הבאות לביטוי בכתיבתו של חשין, אומר פלדמן, מתנגשות זו בזו. "האינדיווידואליזציה הקיצונית שלו במובן ההתלבטות וההתייסרות לא הולכת יחד עם אותו מבט יודע-כל. אם נדבר במונחים של ביקורת ספרות, חשין לא מצליח לשלב בין שני ז'אנרים שלא הולכים זה עם זה, הכתיבה הרומנטית המתלבטת והסגנון האפי רחב היריעה, מלא הביטחון העצמי".

ואמנם, לא כל המשפטנים מאושרים מהגישה המאפיינת את כתיבתו של חשין. "להרבה פרופסורים באקדמיה כבר אין כוח אליו, והם חושבים שזה די פתטי", מספר מרצה בכיר באחת הפקולטות למשפטים. "פעם-פעמיים זה בסדר, אבל בכל תיק של יוסי נגד דני הוא מוציא את הנשק הלא קונוונציונלי. זה קצת גרנדיוזי מדי, קצת יומרני מדי. לפעמים אתה ממש רואה איך הוא יושב בלשכה ומחפש איך לעשות את זה הפעם. הניסיונות שלו להירשם כש"י עגנון של בית המשפט, עם השפה המשנאית והתלמודית, לא תמיד כל כך מוצלחים".

לעמדה הזאת שותפים גם לא מעט עורכי דין, בעיקר כאלה הבאים מ"עולם המעשה" המשפטי-העסקי. אלה מאמינים שפסקי דין צריכים להיות קצרים וחותכים, מספיק ברורים כדי שיגלו את תוצאתם על פניהם, ובעיקר כאלה שאינם גוזלים זמן קריאה יקר.



איור: שירה מזור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו