בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יום אחד, כשהנפש פרצה לספרות הילדים העברית

פרח נתתי לנורית

תגובות

מרים ילן-שטקליס. איורים: דוד פולונסקי.
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 63 עמ', 56 שקלים

"אינני בוכה אף פעם./ גיבור אני, לא בכיין!/ אך למה זה, אמא, למה/ בוכות הדמעות מעצמן". ארבע שורות אלמותיות אלה, החותמות את שירה של מרים ילן-שטקליס "דני גיבור", מכמירות לב כבר כמה דורות. לכן נכון עשתה ההוצאה שקראה לקובץ שיריה החדש של ילן-שטקליס "פרח נתתי לנורית", על שם שורה מוכרת נוספת מהשיר, ואף פתחה בו את האסופה. האסופה, שובת לב כבר ממראה ראשון בצבעיה ובציוריה, כוללת את שיריה הזכורים ביותר של ילן-שטקליס: "אצו רצו גמדים", "ג'ינג'י", "מעשה בילדה בודדה", "מיכאל", "ידידי טינטן", "לבדי", "השמלות של אמא". מבחינה זו מזומנת למבוגרים המתווכים קריאת רטרו מרגשת, שמפגישה את הווה הקריאה כמבוגרים עם קריאות ישנות מעברם הרחוק. ציוריו הווירטואוזיים, המיושנים במתכוון, של דוד פולונסקי, תורמים לחוויית הרטרו הזאת, ומציעים בצד המיושנות גם פרשנות רגשית עדינה לשירים.

קונסנזוס האהבה לדני שבור הלב, שחוצה גילים דורות, מעיד שהשיר עשוי מחומרים שקלאסיקה עשויה מהם; שיש בו משהו שהצליח לצלוח את מבחן הזמן. אותו "משהו" אוניברסלי, שהפך את השיר לאהוב ומרגש בכל זמן ומקום, היה בשנים שהשיר ראה בהן אור לראשונה מהפכני ופורץ דרך. בסוף שנות השלושים ובמרוצת שנות הארבעים בישרה ילן-שטקליס באמצעות "דני גיבור" ושירים רבים נוספים שפירסמה ב"דבר לילדים" ושנדפסו אחר כך בספרים, את כניסתה של הנפש לספרות הילדים. "דמעות שבוכות מעצמן", ו"לבדיתי - לבדיתי - ובכיתי" לא התיישבו עם האקלים האידיאולוגי חסר הספקות ששרר אז בתרבות הילד. לא דמעות, ולא אהבה נכזבת, ולא געגועים ובדידות, ולא כעס וחוסר שליטה. את כל אלה, שאין להם דבר וחצי דבר עם הווי הקולקטיב העברי והציונות המגשימה, הכניסה ילן-שטקליס לשירת הילדים שלה, וסימנה אותם כחומרי שירה רצויים ואף הכרחיים.

לא זו בלבד שילן-שטקליס הכשירה נושאים רגשיים אלה, היא אף הבינה שלשירת ילדים יש פוטנציאל לסייע במצוקות הנפש של קוראיה הצעירים. בכמה משיריה היא הציעה להם סוג של חוויה רגשית סובלימטיווית, מרככת, שפתחה להם פתח להתמודדות עם תסכולים, מאוויים, פחדים ועוד כהנה וכהנה רגשות שקשה לגשת אליהם באופן ישיר.

לכן לא תהיה זו הגזמה לומר שילן-שטקליס בישרה, בתקופה שבה הכתיבה המחנכת והאידיאולוגית שלטה בכיפה, את הכתיבה הפסיכולוגיסטית לילדים. ילן-שטקליס כתבה שירה מגוונת מאוד. מקצתה היתה מגויסת לצו השעה ברוח הכתיבה שהיתה שגורה באותה העת. אך עיקר עשייתה, עיקר חידושה הוא בתחום השירה הפסיכולוגיסטית. בזמנה ידעה ילן-שטקליס כי שירה זו אינה מתאימה לנוף הכתיבה המצוי, וחששה שלא תתקבל באהדה. שירה "דני גיבור", למשל, כמעט שנגנז בשל כך. על נסיבות כתיבת השיר היא סיפרה במכתב ששיגרה לג' קרסל, בעקבות שאלון ששלח אליה לצורך השלמת הערך "ילן (מקודם: וילנסקי, שטקליס), מרים" ב"לכסיקון הספרות העברית" הידוע שלו. כך היא מעידה במכתבה אליו: "הלכתי אל רופאת שיניים. ישבתי כמחצית השעה בחדר ההמתנה וחיברתי את השיר 'דני גיבור'. השיר מתחיל במלים: 'אמא אמרה לי: דני...'. כשחזרתי לביתי רשמתי את המלים. קראתי את הכתוב, ולא ידעתי מה לעשות בו. נדמה לי, שיר זה - ילדים לא יבינו אותו, מבוגרים - מי יבין את הדבר במעשה כה פשוט? הייתי בטוחה: איש לא יבין. הנחתי אותו במגירה וחסל".

באותה עת שימשה ילן-שטקליס כספרנית ומתרגמת בספריה הלאומית בירושלים. על נסיבות פרסומו של השיר ועל התקבלותו היא מספרת בהמשך מכתבה: "עברו שבועות ובא מכתב מיציב (עורך "דבר לילדים", י"ד): מה את שותקת? שלחתי לו את השיר. השיר נדפס מיד. החוברת יצאה ביום ד', וביום ה' לפני הצהריים, ביושבי ליד שולחן עבודתי בספריה על הר הצופים, הרגשתי פתאום שמישהו עומד לידי. היתה זו ילדה כבת תשע: את מרים שטקליס? שאלה. אמרתי: כן. אמרה: אני שלחו אותי כל הילדים מן הכיתה שלנו לומר לך תודה על השיר שלך (...) שאלתי: איזה שיר? אמרה: דני גיבור. (...) שאלתיה: מה מצא חן בעינייך בשיר זה? הסתכלה בי ואמרה בזו הלשון: אנשים רבים כתבו על אהבה, כתבו הרבה. למשל מאפו, אהבת ציון, שלושה כרכים. ואת כתבת על אהבה כל מה שאפשר לומר במעט שורות. ישבתי לפניה כתלמיד לפני רבו. אז ידעתי שילדים מבינים אותי, וידעתי שמצאתי את הדרך לבטא את עצמי".

שטקליס (ילן הוא ראשי תיבות של שמות אביה: יהודה לייב ניסן), נולדה ב-1900, בדרום רוסיה. אביה, ד"ר יהודה וילנסקי, היה פעיל ציוני, חבר אגודת "בני משה" וראש קהילת יהודי קרקוב, וממייסדי קרן היסוד. אמה, הודה ליפשיץ, מתה כשהיתה נערה. בני המשפחה הגיעו ארצה ב-1920 ושטקליס התיישבה בירושלים, שם כתבה שירה בעברית ואף ביידיש, ועבדה כאמור בספריה הלאומית. לילדים התחילה לכתוב בגיל 34, והפכה את כתיבתה זו לעיקר עיסוקה. ב-1956 זכתה שטקליס בפרס ישראל על כתיבתה לילדים.

פנייתה אל הנפש בכתיבתה לילדים אינה מקרית. למעשה נמשכה שטקליס לתחום הפסיכולוגיה עוד בנערותה. על לימודיה הגבוהים, שהתחילה עוד בקרקוב, לפני העלייה ארצה, היא כותבת במכתבה לקרסל: "שנים רבות היתה משאת נפשי ללמוד רפואה ולהיות פסיכיאטור. אחרי מותה של אמי אמרתי לעצמי: אי אפשר ברפואה (...) למרות החלטתי לא ללמוד רפואה, לא עקרתי מלבי את ההתעניינות בה, ובמשך כל אותן שנים שמעתי יותר הרצאות בפקולטה לרפואה מאשר באינסטיטוט שלי וקראתי יותר ספרים ברפואה מאשר במשפט וכלכלה".

דווקא בגלל המטען הרגשי הרב שמכילים שירי הנפש של שטקליס, שרבים מהם נכללו באסופה החדשה, טוב עשה פולונסקי שצייר ציור מאופק. אל הרגש הוא פונה באמצעות מחוות זעירות של תנועה, תנוחת גוף, מבט. ראו, למשל, כמה ציפייה דרוכה יש בכפות הרגליים הקטנות והיחפות של הדוברת בשיר "מיכאל" ("חיכיתי חיכיתי,/ בכיתי בכיתי"). שפולונסקי בחר להציבה ממתינה על מעקה מדרגות עשוי ברזל (קר?). וכמה אכזבה עצורה בגבות הקטנות שלה.

פולונסקי מדגיש באיוריו את הפן האישי, האינטימי, בסיפור חזותי חיצוני שיצר באמצעות ארבע דמויות ששבות וחוזרות במהלך הספר ושוזרות את השירים הבודדים לכעין סיפור. לאט לאט אנו לומדים להכירן, ככל שאנו קוראים יותר שירים העוסקים בהן. הציורים מספרים, למשל, כי דני העצוב מ"דני גיבור" מתנחם, והנה הוא, פרוע ולוחמני בשיר "אונייה", והנה הוא סרבן מוחלט ב"הסבון בכה מאוד". והילדה האוהבת (והמתעללת מתוך כך בבובתה המסכנה) מ"אלישבע מה נחמדת" היא אותה ילדה מ"השמלות של אמא", שממתינה בקוצר רוח שאמה תסיר את שמלות החוץ שלה, ותלבש סוף סוף את חלוק הבית, ותשב לידה כל הערב. כך הופכות הדמויות הדוברות בשירים לרבות פנים, למעין דמויות מורכבות של פרוזה. שילוב רגיש, מאופק וזהיר זה בין מלות השירים לבין הציורים הוא שירה בפני עצמה. ולנפש, ששטקליס פתחה עבורה את הדלת בשירת הילדים העברית, לא נותר אלא לשוב ולהתרווח.

מהדורה חדשה ומעודכנת של ספרה שלד"ר יעל דר, "מדריך מפה לספרי ילדים", ראתה אור בהוצאת מפה



איור: דוד פולונסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו