בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלאכים, ולא החילונים, צריכים לפחוד מפולסא דנורא

חוקרים חרדים טוענים שפולסא דנורא אינו טקס קבלי, אלא המצאה חרדית ישראלית

תגובות

הפולסא דנורא נתפש בציבור כחמורה בקללות הקבליות. על פי הכללים המתפרסמים בספרים ובתקשורת בדרך כלל, עשרה מקובלים צדיקים מתכנסים בחצות ליל בבית כנסת לאור נרות שחורים, תוקעים בשופרות ואומרים את הקללה. אם הקללה הוטלה על ידי צדיקים ראויים וכנגד מטרה ראויה, ימות האיש בתוך שנה. אם הוטלה על ידי מי שלא היה ראוי או כנגד מי שלא חטא, עלולה הקללה לחזור כבומרנג.

בין האנשים שנגדם הוטל הפולסא דנורא או שלפחות איימו להטיל עליהם: ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ראש הממשלה הנוכחי אריאל שרון, שר הביטחון שאול מופז, ראש העיר ירושלים המנוח גרשון אגרון וראש העיר הנוכחי אורי לופוליאנסקי. ספק אם איש ציבור ישראלי יכול היום להיחשב בכיר באמת בלי שהוטל עליו פולסא דנורא אחד לפחות (בבית כנסת או לפחות בהדלפה לתקשורת).

אלא שמאמר שמתפרסם במוסף התורני של העיתון החרדי "משפחה" טוען, שלא היו דברים מעולם. שני כותבי המאמר, הד"ר דב שוורץ מאוניברסיטת בר-אילן והעסקן החרדי משה בלוי, בדקו עם שלושה מקובלים בכירים, וקיבלו את התשובות: "אני לא מכיר", "לא שמעתי על דבר כזה", "אין קללה כזו בתורה". השניים סוקרים את המקומות שבהם מופיע הביטוי פולסא דנורא במקורות ומגלים שבדרך כלל מדובר בעונש שמימי שהטיל אלוהים על מלאכים, לא חרם ולא קללה. בין הפירושים המילוליים שמוצאים לביטוי פולסא דנורא: כדור אש, שוט של אש, מכת אש.

שני החוקרים מגיעים למסקנה שה"פולסא דנורא" הנהוג היום אינו אלא גרסה חדשה ומפחידה במיוחד של הטלת חרם, טקס שגם בו יש כיבוי נרות, תקיעה בשופר בבית כנסת ואמירת קללה. חרם ממש לא מפחיד חילונים. בסופו של דבר מה אכפת להם שהחרדים מנדים אותם. את השם "פולסא דנורא" קיבל החרם לאחר קום המדינה. החוקרים לא מפרטים במאמר מי העניק לחרם את שמו החדש. אבל כדי לא למתוח את הקורא נציין, שאת השימוש בקללה בימי ראשית המדינה מקובל לייחס למאבקי דת ירושלמיים, שבהם היה קשור מנהיג נטורי קרתא, עמרם בלוי.

לסיכום הם קובעים: "פולסא דנורא הוא לא טקס קבלי, לא משתתפים בו מקובלים, הוא לא נעשה בחצות הלילה כי אם בחצות היום, לא לאחר צום של שלושה ימים, לא לאורם של נרות שחורים, לא קוראים את הטקסט שבע פעמים, לא עומדים דווקא כלפי מזרח". הכותבים בכל מקרה נהנים מאוד ללעוג לחילונים, ש"למרות שאינם מאמינים בבורא עולם ובתורתו, בפולסא דנורא מאמינים גם מאמינים".

למסור או לא למסור

בספר העבירות החרדי מסירה לשלטונות, כלומר הלשנה, היא אחת העבירות החמורות ביותר. זהו שריד מהימים שבהם השלטון הגוי נחשב לאויב ויהודי שהלשין על רעהו היה מעמיד אותו בסכנת חיים. לכן נקבע שמוסר כמוהו כרודף, שמסכן חיים. אלא שהגולה המאוד ידידותית בארצות הברית, והצורך לשתף פעולה עם שלטונות החוק האמריקאיים, מעמידים אתגר בלתי פוסק בפני הרבנים. האם דין הגוי האמריקאי כדין הפריץ? והאם באמת אסור להלשין לו?

בספר המאמרים ההלכתיים "ישורון" מופיע פסק הלכה חדש של הרב יוסף שלום אלישיב, המתיר במקרים מסוימים למסור למשטרה האמריקאית מי שמתעלל בילדים. אלישיב, מי שנחשב לפוסק ההלכה החשוב ביותר של החרדים האשכנזים, קובע שמותר להודיע לממשלה במקרים שבהם "הדבר ברור שאכן ידו במעל ובזה יש משום תיקון עולם". אלישיב מוסיף עוד תנאי, שלפיו המצב הוא "שמישהו מתעלל בילד או בילדה באופן שאין בידינו לעצור בעדו שלא ימשיך במעשיו הרעים".

עם זאת, הוא מזהיר שההיתר אינו חל "במקרים שאין רגליים לדבר אלא איזה דמיון. אם נתיר הדבר (כלומר, הלשנה על סמך שמועה, ש"א), לא רק שאין בזה משום תיקון העולם אלא הרס העולם יש כאן, וייתכן שבגלל איזה מרירות של תלמיד כלפי המורה, מעליל על המורה, ואין אני רואה שום היתר בדבר".

הנכונות של הרב אלישיב להתיר שיתוף פעולה עם השלטונות האמריקאיים קטנה בהרבה כשמדובר בהתעללות של הורים בילדיהם. הסיבה לכך היא החשש שהילד יוצא מבית ההורים ויימסר למשפחה אומנת, נוכרית או חילונית. "אין ספק שזה יפגע בנפש הילד גם אם זה לזמן קצר", כותב הרב אלישיב ומורה להתייעץ עם גדולי תורה בכל מקרה של התעללות הורים.

הגבול של שרלו

מהו הגבול שבו על הציבור הדתי-הלאומי להפסיק לראות במדינת ישראל מדינה שלו? בחודשים האחרונים התרבו הקולות הטוענים שההתנתקות היא קו השבר. לראש ישיבת ההסדר בפתח תקוה הרב יובל שרלו, מחשובי הרבנים הצעירים של הציבור הדתי-הלאומי, יש תשובה אחרת, מפתיעה למדי. "הגבול לפחות מבחינתי, מבחינת הזיקה אל המדינה, הוא כאשר המדינה מחליטה שהיא לא רוצה להיות מדינה יהודית", אמר שרלו בראיון לעלון "במחשבה תחילה" של תנועת "ציונות דתית ריאלית", תנועת צעירים דתיים הנאבקת בהתמקדות של הציבור הדתי-הלאומי בנושאי ארץ ישראל השלמה. שרלו גם נותן דוגמאות לצעדים שיכולים לגרום לשבר: "ביטול חוק השבות, בעיקר ביטול חוק השבות, ביטול לוח הזמנים (העברי, ש"א), ביטול השפה העברית כשפה (רשמית, ש"א)". הוא מבהיר שההתנתקות אינה סיבה שלא לחגוג את יום העצמאות.

על פסק הדין של בג"ץ בעניין גיורי הקפיצה אמר שרלו: "צריך לזכור שבג"ץ פסק את פסקו בשל העובדה שהכנסת נמנעה מלפסוק וצריך לזכור שהכנסת נמנעה מלפסוק גם בשל העובדה שאנחנו בציונות הדתית דחינו את ועדת נאמן והלכנו על 'הכל או לא כלום'. מאז שהציונות הדתית הולכת על 'הכל או לא כלום' היא מקבלת לא כלום".

מגילת השואה

התגובה הדתית על השואה רחוקה מגיבוש. החרדים, למשל, מתנגדים ליום השואה בשל תכניו החילוניים ובשל העובדה שהוא חל בחודש ניסן, שבו אסור להתאבל. גם טקסט מיוחד ליום השואה, דוגמת מגילת איכה שאותה קוראים בתשעה באב, ההגדה של פסח ומגילת אסתר, עדיין אין.

מי שאימצה את יום השואה וגם מנסה להציע טקסט דתי ייחודי היא התנועה הקונסרווטיווית, שפירסמה השנה את "מגילת השואה", שאותה חיבר הפרופסור לספרות אביגדור שנאן. המגילה משלימה את היוזמה הקונסרווטיווית לגבש סדר תפילות ייחודיות ליום השואה. המבוא למגילת השואה קובע ברוח ההגדה של פסח, כי "הציווי החדש של החיים היהודיים הוא, שכל אחד מאתנו חייב לראות את עצמו כאילו חזה מבשרו את השואה".

למגילה שישה פרקים, לזכר ששת המיליונים. בין הפרקים: עדותו של צעיר יהודי שהועסק במחנה השמדה בסילוק גופות ונאלץ להסיר את שיני הזהב מפיו של אחיו המת ועדות של נוצרי שהתגנב לגטו ורשה. המגילה מתמודדת עם שאלת השאלות הדתית, איפה היה אלוהים בשואה: "האם נודע הדבר במרומים? הכך גזר אל מלא רחמים?... אין קול ואין עונה, רק דממה זעופה". אחת התפילות של הקונסרווטיווים ליום השואה כוללת באותו הקשר את האמירה: "באנו לשאול את השאלות שאין להן מענה, אבל אין להשאירן ללא שאלה".

נשיא כנסת הרבנים העולמית של התנועה המסורתית, הרב ראובן המר, כותב במבוא למגילה כי "אל לנו לומר או ללמד שהשואה היתה רצון אלוהים או עונש שהאלוהים הטיל עלינו... ייתכן שאין לנו תשובה לסתרי השואה, אך יש תשובות שאותן אנו חייבים לדחות מכל וכל".



מופז. עונש שמימי


שרלו. מקבלים לא כלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו