בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשם זכויות הקורבן

החמרה בענישה והתעמרות בנאשם אינן משרתות את נפגעי העבירות

תגובות

הענקת זכויות לנפגעי עבירות נובעת מצורך אמיתי להגן על האינטרסים שלהם (כפי שתואר בכתבה "הנאשם מיוצג, הנפגע לא", מאת יובל יועז, הארץ 24.5.05) ויש חשיבות רבה בדאגה להם. אבל הרצון להעניק זכויות לנפגעים מעורר שאלות לא קלות: אילו זכויות מעניקים לנפגעי עבירה? האם אנחנו מזהים נכונה את האינטרסים שלהם? ומהו מחיר ההגנה עליהם?

קיים חשש ששימוש לא מבוקר במושג "זכויות הקורבן" יוביל לפגיעה מיותרת בזכויות נאשמים, יגרום לעיוותי דין ולהרשעות שווא, ויגרור החמרה יתרה בענישה, שאינה באמת משרתת את נפגעי העבירה.

חלק גדול מהדיון בזכויות הקורבן מתמקד בצורך לאזן את זכויותיו אל מול זכויות הנאשם. צורה זו של דיון מסתירה את הצרכים האמיתיים של הקורבנות ואת הזכויות שמן הראוי שיוענקו להם על ידי המדינה: הזכות לפיצוי מהמדינה, (מקום שבו לא ניתן לגבות פיצוי מהנאשם), הזכות לקבל תמיכה נפשית ואפשרויות שיקום, ומעל לכל, הזכות ליחס אנושי ולכבוד. אלא שהזכויות הללו כרוכות בהוצאה כספית. קל יותר לפגוע בזכויות הנאשמים ולשלוח אותם לשנים ארוכות לכלא, בשם ההגנה על זכויות הקורבן.

תהליך כזה התרחש בארצות הברית בשנות השמונים, כשהסיסמה "זכויות הקורבן" אומצה בהתלהבות על ידי גורמים שמרניים שעניינם מדיניות "חוק וסדר" נוקשה ופגיעה בזכויות הנאשמים. הממשלים השמרניים של נשיאים דוגמת ניקסון, רייגן ובוש האב, והשופטים שמינו, היו לנושאי הדגל של "זכויות הקורבן" ובשמו זה קידמו חקיקה של עונשי מינימום דארקוניים, קיצצו בתקציבי הסיוע המשפטי לנזקקים וכירסמו בהגנות הדיוניות העומדות לרשות הנאשמים. קשה להתנגד לתהליך כזה כשהוא מוצג כחלק מהדאגה לזכויות הקורבן.

ניתן לזהות תהליך דומה גם בארץ. במקרים רבים בהם מבקשים נאשמים וחשודים לשמור על זכויותיהם, מבקשת המדינה, ולפעמים גם בתי המשפט, כי זכויות אלה יאוזנו מול "זכויות הקורבן", אף שבשמירה על זכויות הנאשם אין כל פגיעה בקורבנות. לאחרונה אנחנו מתבשרים תכופות על הצעות חוק, שחלקן כבר אומצו על ידי הכנסת, המבקשות להחמיר בענישה, בשם זכויות הקורבן. הגדילה המדינה לעשות בתגובתה לעתירה בג"ץ שבה היא נתבקשה לספק מיטה לכל אסיר. על פי התגובה, גם את זכותו של האסיר לתנאי מאסר ההולמים את כבוד האדם יש לאזן אל מול זכויותיהם של נפגעי העבירה.

זוהי דוגמה לבעיה של זיהוי האינטרס של נפגע העבירה. האם ניתן באמת לקבוע באופן גורף שהאינטרס של נפגע העבירה הוא שהנאשם יישלח למאסר לשנים ארוכות או שייפגעו זכויותיו הבסיסיות? מחקרים מראים שפעמים רבות נפגע העבירה דווקא אינו מעוניין בכך. הוא מעוניין בפיצוי, בהכרה שנעשה לו עוול, בקבלת אחריות מצד הנאשם, ביחס של כבוד - אך לא בהתעמרות בנאשם. במקרים רבים שבהם מאפשרים לו זאת, מעדיף הנפגע להשתתף בהליך של גישור עם הנאשם, כחלופה להליך הפלילי.

לבסוף, חשוב להזכיר את החשש מהרשעות שווא שנובע מפגיעה בזכויות הנאשם. בשמן של זכויות נפגעי העבירה מוטלות, למשל, מגבלות על זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה ולנסות להוכיח את חפותו ועל זכותו להתעמת ולחקור בחקירה נגדית את העדים שמעידים נגדו. מדובר בהגנות שנקבעו לאור ניסיון של שנים, ושנועדו להבטיח לנאשם משפט הוגן בטרם תפעיל כנגדו המדינה את כוחה, תגלה אותו מן החברה אל מאחורי סורג ובריח, ותטיל עליו סטיגמה של עבריין.

ברגע שנסכים לקיומו של משפט קצת פחות הוגן, לשמירה קצת פחות קפדנית על מעט ההגנות שעומדות לנאשמים במשפטים פליליים - אנחנו מסתכנים בהרשעות שווא. הרשעה של חפים מפשע היא בוודאי לא האינטרס של הקורבנות או של החברה בכללותה, שהרי מעבר לאי-צדק שגלום בכך, כל הרשעה מוטעית, משמעותה שמבצע העבירה האמיתי לא הובא לדין.

ד"ר ספיר הוא סגן הסניגורית הציבורית הארצית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו