בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוץ למעגל

יהודה פורבוכראי בגלריה ג'ולי מ' בתל אביב

תגובות

התערוכה "Hava Nagila" של יהודה פורבוכראי דורשת קשב. פורבוכראי נותן בה קול לנושאים מושתקים, ומציף את הצופה בדימויים המתקשרים לקול, לנוף ביתי, לטבע, לקיטש ולעממיות, אך בעיקר לקשיי מעבר ותרגום תרבותי ולהרבה געגועים.

כ-500 רישומים בשחור-לבן על ריבועי נייר אחידים של 30x30 מוצגים בתערוכה. מרבית הרישומים מוצמדים לקיר, אחרים בולטים ממנו בעזרת מסגרות עץ כך שנוצר תבליט שאינו מזדקר מיד לעין, אך מזכיר את האסתטיקה של קירות קרמיקה, אמנות ציבורית שכמעט נעלמה מבנייני הציבור בישראל. הרישומים תלויים במרוכז בחלק הפנימי של גלריה ג'ולי מ' בתל אביב (למעט אחדים שתלויים בכניסה), ופורבוכראי מנצל היטב את התקרה הנמוכה ליצירת מערך חזותי אינטנסיווי שכאילו סובב סביב הצופה. על הרישומים כתובות באנגלית ובמפורק מלות השיר "הבה נגילה".

"הבה נגילה" מגלם במלותיו, במנגינתו ובאסוציאציות שנקשרות עליו מעין ישראליות ליצוא, ישראליות ארכאית, תמימה ופאתטית, ומעלה על הדעת בעיקר מועדוני תיירים שמנסים להתאים שיר לאומי לקבוצות תיירים ממקומות שונים בעולם, או מועדונים מיושנים לישראלים בארצות הברית. מישראלים רבים שיר זה כבר השתכח, וילדים כבר אינם מכירים אותו כלל וכלל. רק מי שמתרפק על העבר, מתייחס לישראליות סינתטית נוסח כרזות רשמיות או מבקש בכל מאודו, כמו מהגרים שזה מקרוב באו, להצטרף לאתוס ישראלי (שעבר זמנו) - יפצח בשירתו. כאן פורבורכאי מדבר על מהגרים שהגיעו אמנם לפני זמן רב אך נותרו מחוץ למעגל, והתערוכה הזאת, המורכבת ריבועים ריבועים, מדברת כולה על מעגלים.

פורבוכראי, יליד איראן ב-1949, עלה לארץ בגיל שנה, למד במכון אבני וחי בניו יורק באמצע שנות ה-80, תקופה שבה הציור היה מדיום מוביל בזכות אמנים כמו ג'וליאן שנאבל ודייוויד סאלה. מאז שובו לארץ הוא עובד עם גלריה ג'ולי מ' וב-1997 הציג תערוכת יחיד גדולה במוזיאון תל אביב. אף שגם בעבר צייר בשחור-לבן (מרבית תערוכתו המוזיאלית היתה בשחור-לבן) הרי הוא מזוהה עם ציור גדול, צבעוני ודקורטיווי שאיפיין חלק גדול מעבודתו. העבודה על פורמטים קטנים החלה אצלו (בעקבות תאונה) לפני כחמש שנים, ועבודה ראשונה שרומזת לכיוון שעתה פיתח הוצגה בתערוכה ב"זמן לאמנות" לפני כשנה וחצי.

הפעם ב"Hava Nagila" פורבוכראי מדבר על מהגרים שנמצאים במצב עדין - הם אינם חלק מתרבות המרכז במידה שמאפשרת להם לדחות סממנים ארכאיים (הם לעולם ינסו להוכיח שורשיות, בשעה שמי שאכן מושרש אינו זקוק להוכחה), אך הם גם מודעים לחולשותיה, במקרה זה למלאכותיות שבה. מלות "הבה נגילה" כתובות בתעתיק אנגלי ואילו כמה מלים בפרסית, כולן מלות חיבה וקרבה, כתובות בעברית ("ג'ונם" - חיים שלי, "עזיזם" - יקר שלי).

הניסיון לתת קול לאלם הוא בעל מסורת ארוכה באמנות הישראלית והבינלאומית, מברוס נאומן ועד מיכאל סגן-כהן שיצר משורה של פיות מצוירים את השם המפורש בעבודה בשנות ה-70.

גם ציורי מחיאות הכפיים, המכסים כמעט את כל הקיר הפנימי, נותנים לצופה את התחושה שהוא כמעט שומע את הצליל וחווה את הפעולה. מחיאת כפיים, יצירת צליל באמצעות הגוף, היא אחת הפעולות הראשוניות של התינוק, אך עוברת אחר כך שורה של התניות תרבותיות.

הבעיה בעבודה זו היא היותה מעניינת הרבה יותר מבחינת הנושא והשאלות המועלות בה מאשר מבחינת איכותה כעבודת אמנות. מהיבט זה היא מזכירה את התערוכה של גיא רז, "מזמור", שהוצגה בגלריה נלי אמן בתחילת השנה, ובה עסק במלות שירי מולדת באמצעות תווים מוגדלים שכיסו את הקיר בדומה לטאפטים. פורבוכראי בחר בטכניקה של ריבוי רישומים, אופן עבודה שהפך מקובל ביותר, למשל בתערוכה האחרונה של שי צורים בגלריה זומר. הריבוי אמנם נותן תחושה של יומן, אבל יש בכך גם שימוש בנוסחה קלה, והסתכנות בכך שלא כל דימוי מצדיק את עצמו מבחינת האמירה.

"Hava Nagila" - יהודה פורבוכראי. גלריה ג'ולי מ', רח' גליקסון 7 תל אביב. יום שני-רביעי 12:00-19:00, יום חמישי 18:00-22:00, יום שישי 10:00-13:00, שבת 11:00-13:00



רישומים של יהודה פורבוכראי בגלריה ג'ולי מ' בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו