בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המיידלע המעופפת

46 שנים לאחר האחים רייט ולמרות הסתייגויות מצד בכירי צה"ל, היתה לחיל האוויר טייסת ראשונה. המהפכה הפמיניסטית הזאת קרתה לגמרי במקרה, נזכרת היום יעל רום-פינקלשטיין

תגובות

לקורס הטיס הגעתי לגמרי במקרה. בעצם, כמעט הכל היה מקרי. לא תוצאה של תכנון מוקדם וחשיבה מסודרת, אלא בעיקר של עקשנות, התמדה והעזה. בזכותן הייתי לאשה הראשונה בעולם המערבי שסיימה קורס טיס צבאי, לראשונה שטסה בטיסה מבצעית מעבר לקווי האויב ולראשונה שהטיסה מטוסים בחברת תעופה סדירה.

אבל נחזור להתחלה. את הלימודים בתיכון סיימתי ביולי 1950. בהמתנה לקורס מפקדי פלוגות גדנ"ע עבדתי בחדר האוכל של בסיס הגדנ"ע בשייח מוניס. יום אחד הגשתי צהריים לשני טייסים, מדריכים בגדנ"ע אוויר. הם הסבירו שהתנדבות לקורס טיס תבטל את ההחלטה על ניתובי לקורס מפקדי הגדנ"ע והציעו לי להצטרף לקבוצת הגדנ"עים שיצאו למבדקי טיס בתל-נוף.

אני, שלא ידעתי דבר על מטוסים, העזתי ועליתי על האוטובוס לתל-נוף. עברתי את המבדקים וסופחתי לבית הספר לטיסה. מפקדי לא יכלו לסרב.

השתייכתי לקבוצה של 30 גדנ"עים שלמדו בקורס במעמד של נספחים, במדים ירוקים ולא כחולים. השלב הראשון, השלב המכין, נמשך שלושה חודשים. הייתי בין שבעת הגדנ"עים שעברו בהצלחה את הבחינות בסוף שלב זה והמשיכו לקורס הראשוני, שבו התחלנו לטוס על מטוסי סטירמן. מבחן מכריע נוסף היה טיסת הסולו. אחריה נותרנו רק שלושה מ-30 הגדנ"עים שהחלו את הקורס.

בתום הקורס הראשוני נקראנו שלושתנו לראיון עם המפקד, שהציע לעזוב את המדים הירוקים ולהתנדב לחיל האוויר, כדי להמשיך בקורס הטיס. העזתי לשאול את מפקד בית הספר לטיסה, רב סרן לסלי איסטרמן, אם הוא מתכוון גם אלי. הוא שאג: "את רואה פה מישהו אחר?" עד היום אינני יודעת אם ההחלטה לאפשר לי להמשיך בלימודים התקבלה בבית הספר לטיסה או במטה חיל האוויר. בגלל השאגה ההיא הפסקתי לשאול. היום אני יודעת שלמפקדי לא היתה תשובה. הם לא חשבו קדימה, כאילו ציפו שמשהו ישחרר אותם מן האחריות להחלטות על המשך דרכי בחיל.

כשסיימנו את הקורס נשלחו כמחצית מהבוגרים לאימונים במטוס הקרב ספיטפייר. השאר יועדו לקורס הסבה למטוסים דו-מנועיים, לקראת שיבוצם כטייסים במטוסי קרב-הפצצה מסוג מוסקיטו. הוחלט לצרף אותי לקורס ההסבה. כאשר גם שלב זה הסתיים בהצלחה, צורפתי לבוגרי הקורס שחזרו לבית הספר כדי לשמש כמדריכי טיסה. אחרי שהוכשרתי למדריכת טיסה נדרשו מפקדי להחליט אם אשאר בבית הספר לטיסה, כחלק מצוות ההדרכה, או אשלח לטייסת תובלה. לפתע נזכר מישהו שהרעיון המקורי היה שאנשי הגדנ"ע יוכלו לעבוד כמדריכים בגדנ"ע אוויר. סוף סוף היתה לחיל האוויר הזדמנות לממש את הרעיון. כך נשלחתי להדריך בגדנ"ע, בעוד ששני בוגרי הקורס האחרים שבאו מהגדנ"ע נשארו בחיל האוויר.

בחצי השנה הבאה חזרתי וביקשתי לשוב לחיל האוויר, כטייסת תובלה. התירוצים שבהם ניסו להסביר לי מדוע אי אפשר להיענות לכך היו גורמים לדף זה להסמיק. אבל בסוף עברתי.

שירתתי כטייסת מן המניין ורוב הזמן הטסתי מטוסי תובלה מסוג דקוטה. אחרי השחרור משירות הקבע המשכתי לטוס במילואים. במבצע סיני גויסתי למילואים וטסתי כטייס משנה במטוס שהוביל את ההצנחה במעבר המיתלה. תפקיד דומה מילאתי בהצנחה בא-טור והייתי גם במטוס הראשון שנחת בשדה שארם א-שייח.

אחרי מבצע סיני, ב-1957, הוזמנתי לעבוד כטייסת בארקיע "על תנאי, שהנוסעים לא יתלוננו", ועבדתי בחברה כשלוש שנים. המשכתי לטוס במילואים עד 1962, ואז שיחררו אותי בפקודה. הסבירו לי שאם לא אבוא להשתחרר, יעצרו את השליש או ישלחו משטרה צבאית לביתי. אמרו גם שצה"ל פוטר אמהות משירות מילואים, אבל אני לא דיווחתי על לידת בתי הבכורה.

יעל רום היא הטייסת הראשונה שהוכשרה ע"י חיל האוויר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו