בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצ'כי הראשון על הירח

השבוע משדרת הטלוויזיה הצ'כית סרט תעודי על חייו ופועלו של יארה צימרמן, שנבחר בארצו כצ'כי הגדול בכל הזמנים. יוצריו של צימרמן, דמות בדיונית של ממציא גאון, לא הופתעו מהבחירה. כבר עשרות שנים הם מציגים קומדיות פרי עטו בתיאטרון שקרוי על שמו. גם עכשיו אנשים מבלים את הלילה מול הקופה כדי לתפוס מקום טוב בתור לקניית כרטיסים

תגובות

"אני אתאיסט מוחלט כל כך, שאני מפחד שאלוהים עוד יעניש אותי". (מיומנו של יארה צימרמן, 15 בספטמבר 1891)

בעוד יומיים יתקיים הפינאלה הגדול. הערוץ הראשון, הממלכתי, של הטלוויזיה הצ'כית, בספיישל חגיגי, יבשר לאומה מיהו הצ'כי הגדול בכל הזמנים. תומאש מסריק? ואצלב האוול? קרל צ'אפק? אנטונין דבוז'ק? הקרב בוודאי יהיה צמוד. התחרות התחילה בינואר השנה. הצ'כים התבקשו להצביע, באס-אם-אס, בטלמסר או באי-מייל, בעד הצ'כי הגדול בכל הזמנים. הרעיון הועתק מהבי-בי-סי, ותחרויות דומות נערכו במדינות אירופה אחרות. במארס התפרסמו תוצאות הביניים, שמותיהם של עשרת הצ'כים הדגולים שעלו לשלב הגמר מתוך רשימה של מאה, שבה אפשר למצוא, בין היתר, את במאי הקולנוע מילוש פורמן - מקום 30, פרנץ קפקא 55, מרטינה נוורטילובה 81 ומילן קונדרה 85. זיגמונד פרויד, יליד מורביה, דישדש במקום 98, השלישי לפני הסוף.

בראש הרשימה הציבו הצ'כים, ברוב קולות מוחץ, את הסלבריטאי של כל הזמנים, האיש שריחף בקלילות מעל ראשיהם של מסריק, האבל, צ'אפק ואחרים - את יארה צימרמן. יארה מי? צימרמן. אוסטרי מצד אמו, צ'כי מצד אביו, ספק יהודי. הצ'כים היו מאושרים. המארגנים בטלוויזיה פחות. הם פסלו את ההישג המרשים והוציאו את צימרמן מהרשימה. הוא לא יוכל להשתתף בתחרות, בישרו לאומה המאוכזבת, התחרות פתוחה אך ורק לאנשים בשר ודם וצימרמן הוא פיקציה.

בשבוע שעבר, בפראג, צימרמן היה שיחת היום. הצ'כים לא הבינו את ההיגיון של הטלוויזיה שלהם. "איזה פיקציה?" כתבו בפורומים ובטוק-בקים שעלו על גדותיהם. נכון, צימרמן לא באמת נולד או מת אי פעם, אז מה? העובדה שרוב הצ'כים בחרו בו אינה מספיקה? הטלוויזה הצ'כית נכנעה והסיפור התמוה הסתיים בפשרה. צימרמן הוצא אל מחוץ לתחרות, אבל קיבל בתמורה סרט תעודי על חייו.

החל מתחילת חודש מאי הוקרן בטלוויזיה הצ'כית, פעמיים בשבוע, בפריים טיים, פרק תעודי המסכם את פועלו של כל אחד מעשרת הגדולים. עד כה הוקרנו עשרה פרקים. השבוע יוקרן הפרק ה-11 בסדרה, זה על חייו של צימרמן. אז צימרמן היה או לא היה? בעיני רוב הצ'כים זה עניין פעוט ושולי. בעיני רוחם צימרמן היה ונותר הגאון הלאומי של כל הזמנים שרק במקרה פיספס, בזו אחר זו, את כל ההמצאות החשובות בהיסטוריה האנושית.

מפגשים אצל העכביש

"אל תכתוב אלי, ואם אפשר, אל תכתוב בכלל!" (המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי הצ'כי דוחה כתב-יד נוסף של יארה צימרמן, 1890)

זדנק סוראק, היוצר של צימרמן והאב הרוחני שלו, משוכנע שאם צימרמן לא היה קיים, היה צורך להמציא אותו. וזה בדיוק מה שהוא עשה, בעזרת חברים - הוליד דמות פיקטיווית ונתן לה ביוגרפיה, רגשות ותכונות אופי כגדלות רוח, כישרון נדיר ואומץ לב יוצא דופן. כל מה שחסר כל כך לביוגרפיה של הצ'כים, בני דמותו של החייל האמיץ שווייק, שיוצרו, יארוסלב האשק, הגיע למקום ה-39.

סווראק, בן 69, הוא שילוב צ'כי של וודי אלן ורוברט דה נירו. שחקן קולנוע ששיחק בעשרות סרטים (הזכור ביותר הוא "קוליה" מ-1996; הוא גם כתב את התסריט וגרף אוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר), שחקן תיאטרון, מחזאי, במאי, תסריטאי, פזמונאי, סופר. כשהוא הולך ברחוב דמותו התמירה והנאה מעוררת מבטי התפעלות. כל הראשים מופנים אליו. הגברים רק מביטים וממשיכים הלאה. הנשים אינן מצליחות להסיר ממנו את עיניהן. סווראק מחייך בקצה הזקן המלבין ומחזיר, לכל מי שמברכת אותו, "אהוי" (שלום) לבבי. גם אם זו קשישה שיצאה לטייל עם הכלב והיה לה איזה עניין אישי אליו.

סווראק עצמו הגיע בדירוג הטלוויזיוני רק למקום ה-25, קצת לפני הקיסרית מריה תרזה (28). כמקובל בפראג, הגולם עלה על יוצרו.

סווראק נולד בפראג. אביו היה חשמלאי שעבד בתחנת הכוח בעיר. כשפרצה מלחמת העולם השנייה פוטר אביו מעבודתו והמשפחה עברה לגור בעיר השדה הקטנה קופידלנו בצפון המדינה. "אבי היה חובב גדול של חשמל ושאף שאני אהיה מהנדס חשמל", אומר סווראק, "ובתחום הזה איכזבתי אותו". במקום הנדסה הוא למד ספרות צ'כית ובתום לימודיו באוניברסיטה היה מורה לספרות. שנתיים בבית ספר יסודי ואחר כך ארבע שנים בתיכון בעיר הצפונית ז'אטץ.

רצית בעצם להיות מורה?

"כן. אני חושב שהתלמידים אהבו אותי, אבל הייתי נאיווי מאוד, כי האמנתי שאוכל להיות מורה ולכתוב בעת ובעונה אחת. מה ששיכנע אותי סופית שזה בלתי אפשרי היה ההכרח לבדוק מבחנים ולתקן את ההכתבות של התלמידים, זה גזל ממני את כל הפנאי וכבר לא נשאר לי מתי לכתוב. לכן, כשחבר שלי מבית הספר, מילון צ'פלקה, הציע לי לבוא לעבוד ברדיו הצ'כי, שמחתי, כי האמנתי ששם יהיה לי יותר זמן לכתוב".

יארה צימרמן נולד ברדיו הצ'כי הלאומי, בתחילת שנות השישים. הם היו חבורה של צעירים פרועים, ילדי פרחים מקומיים, שהריחו את השינוי שחל באווירה לקראת "האביב של פראג", שנקטע בפלישה הסובייטית באוגוסט 1968. היו שם צ'פלקה, יז'י שבנק וסווראק. הם התבקשו להכין תוכניות משעשעות לחיילים בשירות חובה. אחת ההברקות היתה שידורים ישירים, אחת לחודש, מבית יין דמיוני בפראג שנקרא "או פאוולקה" (אצל העכביש).

"חשבנו שזה יהיה רעיון מצחיק ומשעשע לבנות תוכנית על מיסטיפיקציה", אומר סוראק. "המאזינים האמינו שבאמת קיים בית יין כזה, ורצו לבוא לשתות שם, אבל אנחנו כל הזמן אמרנו שהכרטיסים נמכרו כבר חודש מראש, ואין מה לדבר על מקום פנוי. התוכנית היתה מבוססת על מוסיקת ג'ז ובין קטע מוסיקלי אחד לשני עשינו כל מיני הופעות תיאטרליות. פעם סיפרנו שאלה פיצג'רלד ולואי ארמסטרונג קפצו לביקור, נתנו שואו קצר של כמה שירים ונסעו הלאה. פעם אחרת תיארנו במדויק מופע של קוסם. זה היה באמת מצחיק מאוד. אותנו זה הצחיק".

שלוש שנים נמשכו השידורים הישירים מבית היין הדמיוני. באחד מהם שמעו המאזינים לראשונה את שמו של יארה צימרמן. אחד הלקוחות הקבועים בבית היין היה הדוקטור אווז'ן הדוובני, מוסיקולוג, שסיפר כי בעת שעשה שיפוצים בקוטג' הכפרי שלו, מצא מאחורי האח ארגז מלא במסמכים ועיתונים ישנים אודות גאון צ'כי נשכח, שחי במחצית השנייה של המאה ה-19 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ושמו היה יארה צימרמן.

אחרי שנחשף הארגז הראשון, התגלו במקומות שונים בקוטג' של הדוובני וברחבי צ'כוסלובקיה, חבילות, קופסאות וארגזים נוספים עם מסמכים חדשים, שמהם השתקפו חייו הסוערים של צימרמן. תמונתו של צימרמן, עד כמה שזה יישמע מוזר, מעולם לא נמצאה ועד היום קיימות רק השערות על מראהו החיצוני. "צימרמן היה גאון ענק שלא הובן על ידי בני תקופתו והסביבה שלו", אומר סווראק. "אבל לא היתה אפשרות להכיל את כל המידע עליו בארגז אחד קטן, אז בהמשך, לאט לאט, התגלו מקומות נוספים, במרתף, בעליית הגג, בבתים של שכנים, ואחר כך בערים אחרות במדינה, ערים שבהן הוא סייר עם להקת התיאטרון שלו. כעבור זמן נמצאו גם כל מיני מחזות שהוא כתב".

חיי יארה

"הכלי החזק ביותר בשחמט הוא המלך". (מסקנתו של יארה צימרמן אחרי שלימד את עצמו במשך חודשיים את יסודות השחמט, 19 באפריל 1896)

מי היה צימרמן? הוא נולד ב-1853 או 1859, אביו היה חייט צ'כי שעבד בווינה ופגש שם את אמו, שחקנית אוסטרית ששמה מרלן ילינק. העם הצ'כי, שנשלט על ידי האוסטרים במשך 400 שנה, התחיל באותה תקופה לגלות את זהותו הלאומית. בזה אחר זה עלו על במת ההיסטוריה אנשי רוח צ'כים שהחיו את השפה ואת התרבות. השיא היה ב-1918 - הקמתה של צ'כוסלובקיה בהנהגתו של תומאש מסריק.

על צימרמן הוטל התפקיד ההיסטורי לבסס את הלאומיות החדשה ולהחזיר לאומה הצ'כית את גאוותה, תפקיד לא פשוט בעידן הקומוניסטי. "לכן הרחקנו אותו עד למאה ה-19", אומר סווראק, "כדי שלא יחשדו בנו שיש לנו חשבון כלשהו עם המשטר".

שמו המקורי של צימרמן היה יארוסלב צימרמן, בתעתיק גרמני עם Z בהתחלה. אחרי שנים, ככל שגאו רגשותיו הפטריוטיים, הוא שינה את שמו לצימרמן ב-C, בעל הצליל הצ'כי. יארה הוא שם חיבה של יארוסלב, "וזה כדי שהמאזינים יתייחסו אליו כאל אחד משלהם", אומר סווראק. "יארוסלב הוא שם שמסתכל על העולם קצת יותר מלמעלה".

צימרמן היה יהודי?

"יתכן. לא חקרנו את זה עד הסוף אבל אנחנו לא יכולים להוציא את זה מכלל אפשרות. אולי הישראלים ימשיכו לחקור ויביאו לכך הוכחות חותכות".

הוא למד בבתי ספר גרמניים וצ'כיים בווינה, אחר כך המשיך ללמוד בפראג. המשפחה היתה ענייה והוריו הלבישו אותו בבגדי אחותו הגדולה לואיזה, שלחו אותו לבית ספר לבנות והסתירו ממנו את עובדת היותו בן. רק בגיל 15 התבררה לצימרמן במקרה זהותו המינית האמיתית. הוא עבר משבר זהות והסתגר מן העולם. זה עורר את הגאון הרדום שבו. מאז ועד ליום מותו, ב-1914 ככל הנראה, אפשר למצוא את עקבותיו בכל מיני מקומות על פני הגלובוס.

הוא הרחיק לאמריקה הצפונית והדרומית, טיפס על הרים בפרו, עזר לאינדיאנים, למד מהאסקימואים. ידו היתה בכל ויד כל בו. לאנטון צ'כוב הוא רמז שמחזה עם שתי אחיות בלבד יהיה דל מדי. לא פחות משלוש אחיות, הוא לחש על אוזנו. לאלפרד אייפל הוא סייע בייצוב המגדל במקומו. הסתודד עם אלברט אינשטיין ויעץ לו בכמה ממחקריו. ב-1871 הפליג מטרייסטה על סיפונה של ספינת הקיטור הגרמנית לודנדורף בדרכו לאמריקה, זה היה ביקורו הראשון בעולם החדש. משימתו היתה לכתוב דו"ח לעלון הכבאים הווינאי "האש" על השריפה המפורסמת בשיקגו שפרצה יום קודם לכן. אחרי 32 ימים בים הוא עלה על רכבת מניו יורק לשיקגו, ובהגיעו למה שהיתה תחנת הרכבת של שיקגו הבחין שהאש כבר כובתה.

מאוקטובר 1884 ועד פברואר 1885 שירת צימרמן ככל הנראה בצבא והוצב בבסיס חיל המצב בפיסק (דרום בוהמיה). ב-1885 הוא הקים חוות נחשים וחקר את מה שהעסיק באותם ימים נחשולוגים אירופיים בכירים: האם נחשים מתגרים מינית מהתבוננות בחרקים. ב-1886, בווינה, הוא סיים את כתיבת מאמרו "המהות של הקיום", שהפך אחר כך לבסיס של מה שנקרא "צמרמניזם", ולפעמים גם "נון-אקזיסטנציאליזם". ב-1889 הוא עבד ככל הנראה עם תומס אדיסון על פיתוח הפונוגרף. ב-1890 קיים חליפת מכתבים עם המנהל האמנותי של התיאטרון הלאומי הצ'כי, שסירב לקבל את כתבי היד של מחזותיו, עד שצימרמן הנעלב נאלץ להקים לעצמו להקת תיאטרון שנדדה מעיר לעיר והציגה אותם.

על כישרונותיו של צימרמן אין עוררין. נשאלת השאלה מדוע איש מעולם לא שמע עליו. "זה פשוט", אומר סווראק ברצינות תהומית, "צימרמן הוא בעצם לוזר. תמיד הגיע לפסגה שתי דקות אחרי שמישהו היה שם לפניו". הוא פיספס את ההזדמנות להיות האדם הראשון שהגיע לקוטב הצפוני בגלל שבעה מטרים אחרונים; הוא היה אמנם הראשון על הירח, כבר ב-1914, אבל ההישג לא התפרסם עד שהאמריקאים נחתו שם ומצאו את עקבותיו. מייחסים לו גם את המצאת השבב האלקטרוני עוד ב-1905 ואת המצאת האינטרנט, הרבה לפני שמישהו חלם על מחשב.

מעריציו טוענים ששמו האמיתי הוא יארה דא צימרמן, והוא מצאצאיו של לאונרדו דא וינצ'י. "המעריצים הלכו עם זה רחוק מדי וזה על אחריותם בלבד", אומר סווראק. "קוראים לו דא צימרמן מסיבה אחרת. באחד המקומות נמצאה מעטפה שעליה היה כתוב יארדה צימרמן, וחקירה מעמיקה של העניין הובילה אותנו למסקנה שיארדה, כמו יארה, הוא שם חיבה של יארוסלב, לכן אין יסוד להניח שהוא באמת קשור לליאונרדו דא וינצ'י".

הביוגרפיה של צימרמן מסתיימת בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. "אנחנו איבדנו את עקבותיו בכפר קטן שנקרא לפטקוב, בהרים בצפון המדינה, ועד היום אין יודעים בוודאות היכן הוא קבור".

בן כמה הוא היה במותו?

"כשהיינו צעירים חשבנו שהוא מת זקן, בן 50 בערך, היום, ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו חושבים שהוא היה יותר מבוגר במותו. 70 ואולי 80. שנת מותו נבחרה בכוונה. אז הסתיים בשביל העם הצ'כי עידן אחד והתחיל עידן חדש, והוא לא היה מסוגל להתאים יותר לעולם החדש".

צימרמן מעולם לא נישא אם כי סווראק מאמין שהיו לו ילדים מנשים שונות. "אחד מהנכדים שלו חי בינינו. לפעמים הוא בא להצגות שלנו".

אם אלה יכולים לשחק

"הקיום לא יכול לא-להתקיים". (התזה הפילוסופית העיקרית של יארה צימרמן, מתוך "המהות של הקיום", 1886)

באמצע 1966, כשהבדיחות ברדיו על התגליות של צימרמן מיצו את עצמן, חיפשה חבורת מונטי פייטון הצ'כית נתיבי יצירה חדשים. יז'י שבנק הגה את הרעיון להקים להקת תיאטרון שתציג את מחזותיו של צימרמן. "ישבנו יום אחד באחד התיאטרונים בפראג", אומר סווראק, "ושבנק אמר לי: 'אם אלה יכולים לשחק, אז גם אנחנו יכולים'".

הם הקימו להקת תיאטרון, "דיבדלו יארי צמרמנה" - התיאטרון של יארה צימרמן, שפועל עד היום. באוקטובר 1967 התקיימה הפרמיירה של "אקט", המחזה הראשון שכתב סווראק. קומדיה. על התוכנייה, תחת שמות המחברים כתוב: צימרמן/סווראק. כעבור שנתיים עזב שבנק את הלהקה ("בגלל אי הסכמות אמנותיות", אומר סווראק) והניהול האמנותי הופקד בידיו של סווראק, שממשיך לכתוב את כל המחזות ולשחק בהם.

הצלע השנייה בניהול התיאטרון הוא לדיסלאב סמוליאק, שחקן קולנוע אף הוא, עמית של סווראק מתיאטרון החובבים של האוניברסיטה. "בתיאטרון באוניברסיטה", אומר סווראק, שהצטרף ללהקה עם הקמתה, "היתה במאית אחת שתמיד הטיפה לנו מוסר ואמרה: 'בחייכם, תשחקו ברצינות, יום אחד תעשו מזה קריירה'. ואנחנו צחקנו ממנה". סמוליאק, במאי הבית, גם משחק ושותף לכתיבת המחזות. כיום כתובים על התוכנייה שמותיהם של שלושת המחברים: צימרמן/סמוליאק/סווראק.

סמוליאק, בן 71, בא לתיאטרון - שנמצא זה 13 שנים ברובע ז'יז'קוב של פראג - ובידיו כלוב נצרים שבו כלבלב קטן. גם סמוליאק נולד וגדל בפראג. "סיימתי תיכון מאוחר בגלל המלחמה שסיבכה כאן את העניינים, ואחרי המלחמה בגלל הקומוניסטים שסיבכו את החיים והמציאו כל מיני רפורמות. אחרי הגימנסיה רציתי ללמוד באקדמיה למוסיקה אבל לא קיבלו אותי, אז הלכתי ללמוד מתמטיקה ופיסיקה שתמיד אהבתי".

במשך שנה היה אסיסטנט בפקולטה לפיסיקה גרעינית, ואז עזב והחל ללמד מתמטיקה בגמנסיה. בהתאם למסורת הצ'כית, להיות מורה פירושו זמן חופשי לכתיבה ספרותית. "כמורה למתמטיקה לא היו לו כל כך הרבה חיבורים לתקן כמו לי", אומר סווראק. סמוליאק ניצל את זמנו החופשי לכתיבת ביקורות טלוויזיה בעיתונים, היה עורך התרבות בשבועון לצעירים "מלדי סוויט" (עולם צעיר), ועורך של בית ההוצאה לאור "מלדה פרונטה" (החזית הצעירה). ב-1966 הוא נפגש עם סווראק. "החלטנו להקים את התיאטרון ביחד עם שבנק וצ'פלקה, שגם הוא היה מורה".

הם כתבו עד היום 14 מחזות ומעלים את כולם מעת לעת, לפי מצב הרוח והביקוש. 22 שחקנים, כולם גברים, מופיעים מדי ערב, ביום ראשון פעמיים: 12 עד 14 הצגות בחודש בתיאטרון בז'יז'קוב ועוד 18-17 מחוץ לפראג. בכל ערב אחד מהמחברים, סמוליאק או סווראק, חייב לשחק.

אתם עדיין נהנים?

סמוליאק: "מחכים כל יום להופיע".

סווראק: "מפחדים שזה ייגמר".

כל המחזות כתובים בסגנון אחיד. החלק הראשון נקרא סמינר ומזכיר אסיפת חברים בקיבוץ. השחקנים עולים בזה אחר זה על הבמה ומנתחים את משנתו של צימרמן, כפי שהיא משתקפת בהצגה שתתקיים בחלק השני. הסמינרים עוצבו בכוונה כך שיזכירו לצופים, במיוחד לוותיקים, את הרטוריקה והדמגוגיה ששלטה באסיפות החברים של המפלגה הקומוניסטית.

השחקנים לבושים כמו פוליטרוקים. המסגרת נוקשה. אבל יש משהו בריטי מאוד בסגנון ההופעה שלהם. הטקסטים הם אוסף מטורף של שורות מחץ ובדיחות שמקפיצות את הצופים מכיסאותיהם ומפילות אותם לקרשים, מרוב צחוק. גם ההצגה בחלק השני היא קומדיה. בימים אלה הם מעלים את הצגה "ממלא המקום". העלילה מתנהלת בלהקת התיאטרון של יארה צימרמן. באמצע החזרות עזבה אחת השחקניות ועכשיו מחפשים לה ממלאת מקום. בסוף מוצאים שחקן מפורסם מאוד, אבל הוא לא מצליח להיכנס לתפקיד והורס להם את המחזה. הוא מצטט בהופעה שלו חלקי תפקידים ששיחק במקומות אחרים והשחקנים האחרים עסוקים רוב הזמן בלהחזיר אותו למציאות של המחזה הנוכחי. בתפקיד השחקן המפורסם משחקים לסירוגין סווראק וסמוליאק.

גם בתקופה הקומוניסטית הם הופיעו באותה מתכונת. "לא היינו תיאטרון פוליטי בעיקרון, ולמרות זאת, בכל הצגה ישבו בקהל משגיחים מטעם המפלגה וכבר ידעו את השורות בעל פה. הם קיבלו מראש את המחזה הכתוב ותוך כדי ההצגה הם עקבו, מלה במלה, השוו אם על הבמה לא נאמר משהו שלא כתוב בטקסט המקורי", אומר סווראק. "זאת הסיבה שהיה לנו נוח למקם את צימרמן בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית - אם הוא מתעמת עם השלטונות וצוחק על הביורוקרטיה, זה היה על האימפריה ולא על המפלגה הקומוניסטית".

לא ניסיתם להתחכם?

"לא באופן ישיר. באופן עקיף כן. באחד הסמינרים מישהו אמר שבווינה נמצאה קופסה גדולה, מיוחדת מאוד ובעלת ערך רב, ואז הרפליקה היתה: 'הם הלכו לתחנת הרכבת, וקנו כרטיס רכבת לווינה, עלו על הקרון ונסעו להם לווינה'. וכל אחד בקהל ידע שכדי לצאת באותה תקופה מהארץ, היה צורך לעבור שבעה מדורי גיהנום ולהצטייד בעשרות אישורים ממשרדי ממשלה שונים. כלומר, היתה כאן עקיצה עקיפה, וכל הקהל פרץ בצחוק. היום, אם נגיד אותו דבר אף אחד לא יצחק ולא יבין את הבדיחה. לכן תיאטרונים ולהקות שבתקופה הקומוניסטית התמחו בלעקוץ את המשטר, לא שרדו, כי היום הם הפסיקו להיות רלוונטיים, ואילו אנחנו שרדנו".

זה נשאר רלוונטי גם אחרי נפילת הקומוניזם?

"אנחנו חשבנו שזה יפסיק להיות רלוונטי והופתענו שלא, שלהומור הזה עדיין יש קהל. לא מזמן שוחחתי עם סטודנטים מהפקולטה לאמנות ונשאלתי אם היינו יוצרים את יארה צימרמן היום. אני חושב שבמקרה כזה, אולי לא היינו הולכים כל כך רחוק. היום יש תחרות גדולה מאוד על זמן פנוי וכדי לתפוס את תשומת לב הצופים, היינו אולי צריכים לעשות משהו אחר. אבל שיחק לנו המזל שנכנסנו לעידן החדש ביחד עם המותג, וכך יצא שהמשכנו לעסוק בזה כאילו שום דבר לא קרה".

אבל השאלות שמעסיקות את הצ'כים היום השתנו, לא?

"כן, ובכל זאת החיים בעידן הקפיטליסטי לא פשוטים, אפילו קשים לפעמים, והאנשים הרבה פעמים מתגעגעים לתמימות ולאנושיות של צימרמן, לכן הם באים לפה ונהנים. אחרי המהפכה בא לכאן עיתונאי אמריקאי ואמרתי לו שאני מפחד שאנחנו ניעלם מהמפה, בגלל שבתקופה הטוטליטרית היינו אור קטן בחשכה, ואילו עכשיו, כשנדלקו כל האורות, מה יהיה עלינו? ואז אמר העיתונאי האמריקאי: 'אל תדאג, כי הקפיטליזם הוא סוג אחר של חשכה ולכם תמיד יהיה מה להגיד'. לפחות עכשיו אין לנו יותר ויכוחים מטומטמים עם חברי מפלגה טיפשים. אנחנו יכולים לכתוב כל מה שאנחנו רוצים ואף אחד לא מפקח עלינו".

כל הכרטיסים נמכרו

"קפוץ!" (צימרמן ממציא יריעה לבלימת נפילות, יוני 1898: צימרמן ראה פרצוף מוכר בחלון הקומה החמישית של בניין בוער בווינה, האיש ציית לפקודתו, נפל על גגון של חנות למטה וניצל)

התיאטרון של יארה צימרמן בז'יז'קוב הוא אחד הדברים החמים בפראג. תופעה תרבותית על גבול הטירוף. אפשר היה לחשוב שהקהל שיבוא לתיאטרון הוותיק יהיה ברובו מבני דורם של סווראק וסמוליאק. אבל לא. התופעה חוצה גבולות גיל. "אנחנו היינו בטוחים שהצופים זקנים כמונו והם ימותו איתנו", אומר סווראק. "הופתענו לגלות שיש דור צעיר שבא לתיאטרון. באולם אנחנו תמיד הזקנים ביותר".

בכל יום שלישי האחרון בכל חודש, מתקיימת בתיאטרון מכירת כרטיסים לחודש הבא. בשעות הלילה הקטנות מתחיל להיווצר תור גדול של ממתינים. קצתם באים עם שקי שינה ומתמקמים לשינה על המדרכה לאורך הקירות. בשעה שמונה בדיוק נפתחת הקופה ואז מקבלים הממתינים מספרים למכירת כרטיסים, שמתחילה רק בשתיים אחר הצהריים. האולם, שמכיל 250 מושבים, בדרך כלל מלא עד אפס מקום ואין להשיג כרטיסים אלא בערב ההצגה, אם במקרה מישהו מרוכשי הכרטיסים החליט למכור.

רוב הצופים, על פני השנים, כבר ראו את מרבית ההצגות והם שבים ומתענגים בכל פעם מחדש מהבדיחות המוכרות והחביבות, ומהדמויות האהובות. "זה כמו שיש בעיר שדה או בכפר קטן להקת שחקנים. כל אחד מכיר אותם ויודע שהשחקן הראשי, זה שמשחק את המלט, הוא בעצם הרוקח של העיירה", אומר סווראק. "גם ההצגה שלנו נראית קצת כמו של להקת חובבים".

למה אין נשים בלהקה?

"ככה יצא. כשצריכים אשה, אחד השחקנים מתחפש לאשה ואני מוצא שהוא עושה את התפקיד לגמרי לא רע".

אכן, חברי הלהקה היו חובבים בראשית דרכם. הם עבדו כמלצרים, חשמלאים או בעלי מלאכה אחרים שהתקבצו ביחד, ועם השנים היו למקצוענים, אבל עדיין מעדיפים לשחק על הבמה כאילו הם עושים אימפרוביזציה מזדמנת וחובבנית. במשך השנים רק מעטים פרשו. רוב השחקנים משחקים כבר כמעט 40 שנה. השחקן המבוגר ביותר הוא בן 80 והצעיר ביותר בן 55. רובם חברים גם אחרי העבודה, מבלים יחד בפאבים ונוסעים לחופשות סקי בהרים.

אחת מתופעות החברות יוצאת הדופן היא סיפורו של חברם הנכה, יאן קשפר. "הוא שחקן מוכשר מאוד", אומר סווראק. "בהתחלה היה טכנאי ורק אחר כך התחיל לשחק. אבל היתה לו תאונה. הוא נפל מעץ לפני עשרים שנה והפך למשותק בפלג התחתון של גופו ונזקק לכיסא גלגלים. אנחנו ניסינו בהתחלה להסתיר את הנכות שלו על הבמה, ותמיד הושבנו אותו מאחורי שולחן, כדי שאיש לא יראה שהוא לא יכול ללכת. חששנו שמרוב שהצופים ירחמו עליו הם לא יצחקו. ואז הבנו שזה טיפשי והתחלנו לכתוב במיוחד בשבילו תפקידים כמי שיושב בכיסא גלגלים, והוא העריך את זה מאוד".

מהו סוד קסמו של יארה צימרמן?

"הוא אחד מאבות אבותיהם של סופרים ושחקנים רבים, גאון ענק שהסביבה לא העריכה ולא הבינה", אומר סמוליאק. "הוא פטריוט, תמיד חשב טוב על האומה ועל בני האדם. עוד סיבה למה מיקמנו אותו בסוף המאה ה-19, כי באותה תקופה הומצאו רוב ההמצאות, כמו קולנוע, טלפון, רדיו, והוא היה חלוץ בכל ההמצאות האלה".

אבל הוא לוזר, הוא אף פעם לא הצליח להתפרסם בזכות המצאותיו.

"נכון. אבל אנחנו ממשיכים להציג אותו כגאון ענק, וזה הפרדוקס ומקור הבדיחה. במשך 38 שנים אנחנו משוכנעים ומשכנעים את הצ'כים שרק בגלל סטייה קטנה של ההיסטוריה, אי הבנה פצפונת ולא נחשבת, האיש בעצם הקדים את זמנו. זה מה שכל כך טיפוסי ואופייני לעם הצ'כי: תמיד להיות ראשון, אבל קצת באיחור".

יש עדיין קונים לסחורה הפטריוטית?

"כן. עובדה. אנחנו כאומה כמעט מתנו בגלל הדיכוי, ובזכות הבחור האמיץ הזה, שהיה נאיווי כל כך, חלוץ, בונה האומה, ניצלנו. מצד שני, אנחנו גם קצת צוחקים על הנאיוויות של צימרמן בהקשר הזה של הפטריוטיזם הצ'כי. היום כבר אפשר לצחוק על זה, אחרי שהחלמנו מהפצעים ומהתסביכים. במובן הזה, העם היהודי והעם הצ'כי דומים. שני העמים סבלו רדיפות והשפלה והצליחו, גם בעזרת חוש הומור ואגדות, לשרוד. גם לכם אין אשליות לגבי עצמכם, ויש לכם יכולת לצחוק על עצמכם. יארה צימרמן התחנך בתרבות צ'כית-יהודית-גרמנית, ואני רואה בו את הסימביוזה של שלושת התרבויות".

ברחבי צ'כיה קמו מועדוני מעריצים של צימרמן. חבריהם מתכתבים בדואר אלקטרוני, מקימים אתרי אינטרנט וממציאים עלילות דמיוניות על האיש והמצאותיו. האתר הרשמי של ליפטקוב, שם ככל הנראה מת צימרמן, מתייחס לתופעה כחלק מהאטרקציות שהעיירה מציעה למבקריה. משפטי מפתח בדומה ל"קפטריה בטבריה" ו"אווירון דוד", מצוטטים בתקשורת וברחוב. "בעיתון 'לידובה נוביני'", אומר סמוליאק, "יש טור פוליטי שתמיד נפתח באחד המשפטים מהמחזות של יארה צימרמן, בקריצה לקוראים ובידיעה שהם יבינו על מה הוא מדבר".

מול התיאטרון הוקם בית בירה ששמו כשם אחד המחזות ברפרטואר. השחקנים והמעריצים באים לכאן אחרי ההצגות, לשתות ולאכול. זהו מקדש קטן לצימרמן. כל הקירות מכוסים בתצלומים מצהיבים של משפחתו וחבריו, תעודות ומסמכים שונים. באחת הפינות מוצב פסל משיש ירקרק, ראש של צימרמן שפניו שחוקים. "זה מפני שהפסל שימש שנים כקולב לכובעים", אומר סווראק וצוחק, "ומרוב שימוש, נמחקו תווי פניו של צימרמן".

בחצר התיאטרון עומדת משאית הרנו שבה הם מסיעים את התפאורה שלהם ממקום למקום ועליה כתוב בגדול: "צימרמן המציא, רנו הוציא לפועל". *



תמונה מההצגה "ממלא המקום", שעלילתו מתנהלת בלהקת התיאטרון של יארה צימרמן. היום כבר אפשר להתבדח על הפטריוטיזם הצ'כי התמים


לדיסלאב סמוליאק (מימין) וזדנק סווראק באולם התיאטרון שלהם. סווראק נבחר למקום ה-25 בדירוג הצ'כים הגדולים בכל הזמנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו