בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זלדה ופיירוז הן לא שמועות

אגי משעול נזכרת איך עקבה אחרי פנחס שדה ברחובות ירושלים; חמוטל בר-יוסף קוראת לחצות את ים האש; טהא מוחמד עלי מצפה ליום שהמשוררים והציירים ינהלו את המדינה. תמונות מפסטיבל המשוררים במטולה

תגובות

"טוב המשורר המת מהמשורר החי", הסכימו ביניהם שני משוררים חיים - ישראל אלירז ואגי משעול, שישבו על במה אחת בערב מחווה למשורר מת - פנחס שדה. עדיפים ספרי השירה של המשורר מאשר האישיות החיה שלו; עם משורר מת לפחות אין חיכוכים, הם הסבירו. וממילא, הם הסכימו, מותו של המשורר אינו באמת משנה משהו, מכיוון שהמשוררים החיים ממשיכים לקיים אתו דיאלוג כאילו לא מת מעולם.

על קו התפר שבין משוררים חיים למתים, בעיר שכולה קו תפר בין שתי מדינות - ישראל ולבנון - נע פסטיבל המשוררים השמיני במטולה, ששהוקדש השנה למחוות למשוררים ידועים.

בפסטיבל - שנפתח ביום שישי וננעל אתמול - הסתובבו לא מעט משוררים חיים, על אישיותם ונפשם המורכבת, ומעליהם ריחפה רוחם של משוררים מתים: יונה וולך ודוד אבידן, זלדה ואמיר גלבוע, אברהם חלפי ויהודה עמיחי, שלפני ארבע שנים עוד הגיע לפסטיבל והופיע בשארית כוחותיו מול הקהל הצמא לשיריו.

השיר שלי

בכל מופעי הקריאה של הפסטיבל עלו לבמה המשוררים, ולפני שקראו משיריהם - קראו שיר של משורר אהוב עליהם. חוה פנחס-כהן קראה שיר של ישראל פנקס, שזכה השנה בפרס ישראל לשירה; אגי משעול קראה שיר של לאה איילון; ליאור שטרנברג קרא דליה רביקוביץ'; המשוררת הצעירה אורית גידלי קראה שיר של אלישבע גרינבאום - זוכת פרס הפסטיבל מלפני שנתיים, שמתה לפני כחצי שנה ממחלת הסרטן בגיל 39.

כל המחוות הללו נעשות כדי ש"זלדה או אמיר גלבוע לא יהיו רק בגדר שמועה", כדברי המנהלת האמנותית של הפסטיבל, אילנה צוקרמן, "בתקופה שבה אי אפשר למצוא בחנויות הספרים שום ספר של ישראל פנקס, או אפילו ספרים מסוימים של עמיחי".

מופעי הפסטיבל (בהפקת בית הקונפדרציה בירושלים) מתקיימים בחינם - גן עדן לאוהבי שירה. תקציבו ההולך ומתכווץ של האירוע מבוסס בעיקר על כספי מינהל התרבות של משרד החינוך, וכן על מימון מגורמים נוספים, המשתנים בכל שנה. דלות התקציב ניכרת לעתים בחלק מהמופעים. בנוסף, המנהלת האמנותית מתמודדת עם ביקורת על היעדר גיוון בקרב המשוררים המוזמנים להשתתף בפסטיבל - לעתים שמות האמנים חוזרים על עצמם. לדברי צוקרמן, היא משתדלת לא להזמין שנה אחרי שנה אותם משוררים.

הש נאה תירקב ראשונה

מחווה לפנחס שדה, שבת בצהריים. אגי משעול מספרת כיצד פגשה פעם את המשורר, אישיות שנויה במחלוקת, בפסטיבל שירה בירושלים. בשעת ערב מאוחרת עקבה אחריו ברחוב, מתביישת לפנות אליו, הולכת בעקבותיו מרחוב משכנות שאננים לרחוב עמק רפאים ("שימו לב למשמעות הכפולה של השמות", היא אומרת), עד שנבלע ברחוב דור דור ודורשיו. ישראל אלירז מדבר על המימד הרליגיוזי בשיריו של שדה, על השפעות המיסטיקה של לאו דזה מחד גיסא ושל רבי נחמן מברסלב מאידך גיסא על יצירתו של שדה.

במופע הקריאה הראשון של הפסטיבל עולה אל הבמה משורר חי אחד, חי מאוד - טהא מוחמד עלי, שהקסים את באי האירוע בהליכותיו הפשוטות ובשיריו המרגשים. טהא מוחמד עלי הוא גם זוכה פרס "טבע" לשירה של הפסטיבל השנה.

באטיות עלה המשורר בן ה-74 לבמה, בכבדות הרכיב את משקפיו. הוא אוהב פשטות. "לקח לי 60 שנה להבין שמים זה המשקה הכי טוב, ולחם זה האוכל הכי טעים, ואמנות צריכה לשמח אנשים", הוא אמר.

טהא נרגש מאוד, מפני שדקות אחדות קודם לכן ביצע על הבמה הזמר עופר כלף שיר של הזמרת הלבנונית פיירוז, בערבית. "אני מצטער על העברית החלשה שלי", אומר טהא, ומדלג לאנגלית. "אבל לשמוע שיר של פיירוז כאן - יש לזה משמעות עמוקה בשבילי. אני מקווה שהשלום יגיע ונוכל לשמוע יותר ויותר שירים של שני העמים. אני מקווה - ואני יודע שזה חלום - שיום יגיע והמשוררים, הציירים והמוסיקאים ינהלו את המדינה. נתן זך ומחמוד דרוויש יהיו השליטים; הם בוודאי יתווכחו ביניהם, אבל זה בטח יהיה על ענייני דקדוק".

הוא עומד וקורא משיריו בערבית, המשורר ליאור שטרנברג קורא את התרגומים לעברית, שנעשו על ידי אנטון שמאס. "לאחר מותנו/ כאשר הלב התשוש יוריד את מסכי ריסיו האחרונים/ על כל מעשינו/ על כל מאוויינו/ ועל כל אשר היה בחלומנו/ רצונותינו/ תחושותינו/ השנאה/ תהיה דבר הראשון אשר יירקב/ בתוכנו".

אחר כך הוא קורא שיר אהבה, "פגישה בשדה התעופה". השיר מספר על אהובת נעורים ששאלה אותו פעם מה הוא שונא ואת מי הוא אוהב. "אני שונא כשמסתלקים/ אני אוהב את המעיין ואת השביל/ ואוהב לאין קץ את שעת הצהריים המוקדמת". 40 שנה חלפו מאז ענה לה: "אוי לתשובה מפני השאלה,/ אוי לשאלה מפני התשובה". דרכיהם נפרדו ובפגישה מקרית בנמל התעופה, היא שואלת את אותה השאלה. והוא משיב: "אני שונא כשמסתלקים/ אני אוהב את המעיין ואת השביל/ ואוהב לאין קץ את שעת הצהריים המוקדמת".

המשך בעמ' ב6

טהא מוחמד עלי, שהיה במשך שנים רוכל בשוק, נולד בכפר צפורייה (ציפורי) שבגליל ב-1931. במלחמת העצמאות ב-1948 ברחה משפחתו ללבנון וכעבור שנה חזרה לנצרת, שם גדל ובה הוא מתגורר היום עם משפחתו.

עד כה פירסם ארבעה ספרי שירה וקובץ סיפורים קצרים אחד. הוא נודע גם בחו"ל: ספריו יצאו לאור בארצות הברית, צרפת, גרמניה, ספרד ואפילו בסין.

איך נעשית משורר? "אני לא יודע. אני אוהב שירה, ציור ומוסיקה, ואולי בחרתי אמנות אחת מבין השלוש האלה, לכתוב שירים וסיפורים קצרים".

מה אתה אוהב לכתוב? "אני אוהב לכתוב על ילדותי. וגם על העצבות שלי על החיים, על מה שקרה לכפר שלנו, לקרובים שלנו שהתפזרו בכל העולם ובמיוחד בלבנון, סוריה וירדן. לצד הדברים הטובים, החיים מלאים גם בדברים רעים, מחלות, זקנה, והמצב במזרח התיכון, מה שקורה כאן בארץ. אמנים חשים בזה. אני לא יכול להאמין שאמנים יכולים להיות אכזריים, אולי רק כלפי עצמם. לכן, הם האנשים שיכולים לייצג את עמם בעולם".

אחר הצהריים של יום שבת, המשוררת חמוטל בר-יוסף עולה לבמה וקוראת כמחווה שיר מאת זלדה, "כל שושנה" (שזכה לאחרונה ללחן של יזהר אשדות ולביצוע בפיו של גידי גוב).

השיר נשמע לפתע כמו תשובה עתיקה לשירים שקרא טהא מוחמד עלי ולדברים שאמר. "כל שושנה היא אי/ של השלום המובטח,/ השלום הנצחי.// בכל שושנה מתגוררת/ ציפור ספירית/ ששמה 'וכתתו'.// ונדמה/ כה קרוב/ אור השושנה,/ כה קרוב/ ניחוחה/ כה קרוב/ שקט העלים/ כה קרוב/ אותו אי -/ קח סירה/ וחצה את ים האש".



טהא מוחמד עלי, זוכה פרס "טבע" בפסטיבל במטולה: "אני לא יכול להאמין שאמנים יכולים להיות אכזריים, אולי רק כלפי עצמם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו