בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המקדשים הביתיים בפסיפס המגוון של מקומות זיכרון ישראלים

שושביני הקדושים
חולמים, מרפאות וצדיקים
בספר העירוני בישראל

תגובות

יורם בילו. הוצאת אוניברסיטת חיפה, 311 עמ', 89 שקלים

בני אדם מתחלקים לאלה שנסיבות לידתם, או כישרונותיהם, או מזלם, גורמים להם לבלוט בתוך ההמון, ולאלה הממלאים את שורותיו של ההמון. השחקנים הראשיים מהלכים על פני הבמה, משמיעים את דברם, מעוררים רגשות, מטביעים את חותמם. היתר אינם אלא סטטיסטים, נתונים סטטיסטיים, שכל קיומם בקבוצות, כעין מקהלה מזמזמת שלעולם היא נפעלת ולא פועלת. אבל המבט הזה על בני אדם הוא במידה רבה טעות אופטית. המוח האנושי נוטה לתרגם את המסרים שמעבירה העין למונחים של ערך - בולט פירושו חשוב. מה שמושך את העין עיקר; מה שאינו מושך אותה טפל. הנה כי כן התגובה האינסטינקטיבית, הבלתי נשלטת, של רבים מאתנו אל מול המצלמה - להיראות, להשמיע קול, לעוות את הפנים, לקפוץ, ובלבד שדמותך תיחרת בזיכרון, תהפוך אותך לרגע מרקע אנושי לשחקן ראשי.

אבל ההתבלטות יכולה להוליך שולל. הדברים החשובים באמת, כדברי הנסיך הקטן, הם לא פעם סמויים מן העין. הדבורה "חשובה" מן הטווס והווירוס חזק ממלך החיות. כאשר מלמדים את העין לרסן את נטייתה הטבעית להתמקד בבולט, מגלים לא רק שההמון מורכב מיחידים, שלכל אחד מהם פנים ושם, אלא גם שהוא רוחש פעילות ואנרגיות. מי שיודע להקשיב ולהביט מגלה שמאחורי זמזום המקהלה ישנם מלים ומשפטים, שהם ולא הגיבורים הראשיים מניעים לא פעם את העלילה. יורם בילו יודע להתבונן ולהקשיב.

"שושביני הקדושים" הוא הנדבך האחרון במפעל המחקרי רב-השנים של בילו. הוא פרי כישרון ההתבוננות וההקשבה של אחד מבכירי האנתרופולוגים שלנו. כבר יותר מעשרים שנה הוא מנסה להסב את תשומת לבנו לתהליכים המתחוללים לכאורה בשוליים, בקרב אנשים שאינם "חשובים". הפריחה המדהימה של פולחן הקדושים בישראל היא תופעה בעלת משמעות סוציולוגית שקשה להפריז בחשיבותה. הפולחן הזה צייר מחדש את הטופוגרפיה הקדושה של ארץ ישראל, העביר פרקטיקות דתיות מן השוליים אל המרכז, במידה מסוימת הגדיר מחדש את היהדות הארץ-ישראלית. הוא העצים פוליטית, תרבותית ודתית קבוצה שההגירה ארצה הדירה ממקורות הכוח שלה - יהודי צפון אפריקה.

לנוכח השבר הכריזמטי של האשכנזים (כלומר היעלמות היכולת לקשר ישיר עם האל ועם הכוחות העליונים שלא באמצעות המצוות), איפשרה הכריזמה הדתית המזרחית (כלומר יכולת התקשור הרוחנית והתרבותית) לקבוצה שלמה לקבוע את כלליו של הפרקסיס הדתי, לייצר שכבה של מנהיגות חלופית ולשנות את השיח הישראלי שינוי עמוק. התהליכים האלה זוכים להתייחסות בעיקר כפולקלור, תופעה שיש בה עניין לחוקרי המזרחיות בלבד. באינדקס לספרו בן 1,269 העמודים של עוז אלמוג, "פרידה משרוליק: שינויי ערכים באליטה הישראלית", למשל, אפשר למצוא את נעמי לויצקי ואת קובי ניב, את יגאל עילם ואת אהובה עוזרי. אין בו אף מלה על ר' ישראל אבוחצירא. עמוקה ונתיבות? ר' נסים חורי? הרב בצרי? יוק. מה לאלה ולאליטות?

תלוי כמובן איך מגדירים אליטות. לא פעם ההגדרה, כלומר הדעה הקדומה, מונעת מראש כל אפשרות לחשוב בצורה מורכבת על תופעות חברתיות. ב"שושביני הקדושים" יורם בילו מנפץ את המיתוס הרווח על צרכני העל-טבעי כעדר פרימיטיבי הנוהה אחרי נוכלים ורמאים. האנשים הללו, מראה בילו, אינם פרימיטיביים ואינם פסיביים. הוא בוחר במכוון באנשים שנתוני הפתיחה שלהם לא הבטיחו להם הצלחה גדולה.

ארבעת גיבוריו, אברהם בן חיים, יעיש אוחנה, עלו עזרא ואסתר סוויסה הם אנשים "פשוטים", מהגרים קשי-יום ממרוקו, שמצאו את עצמם בשולי החברה הישראלית מבחינה תרבותית, כלכלית וגיאוגרפית. אבל ארבעתם לא נכנעו לייאוש ולא נהגו בפסיביות המצופה מהם. כל אחד בדרכו הוא יזם תרבותי שהקים סטארט-אפ דתי. אברהם בן-חיים הכריז, בעקבות סדרה של התגלויות, כי נשמת הקדוש המרוקאי החשוב ר' דוד ומשה, עברה לשכון בביתו שבשיכון כנען בצפת; יעיש אוחנה גילה בביתו שבבית-שאן את "שערו של גן-עדן"; עלו עזרא גילתה כי הקדוש ר' אברהם אווריוואר מגיע בקביעות לביתה בבית-שאן, ואסתר סוויסה זוכה לנוכחותו המתמדת של ר' שמעון בר יוחאי בביתה שבירוחם.

לא כל הסטארט-אפים הללו הצליחו באותה מידה. בית דוד ומשה הפך לאתר פולחני חשוב המושך אליו עולי רגל מכל הארץ. עלו עזרא ואסתר סוויסה זכו בזכות קרבתן לקדושים למעמד כמרפאות נחשבות ואילו "פתחו של גן עדן" של יעיש אוחנה איבד, לאחר תקופת פריחה קצרה, את קסמו בעיני צרכני הקדושה. אף על פי כן כל הסיפורים מבטאים יוזמה, תעוזה ודמיון מרשימים. הם מעידים כי העל-טבעי יכול לשמש את היחידים ככלי להעצמה אישית ואת הקהילה כאמצעי יעיל להתגברות על הנוסטלגיה למורשת שנותרה מאחור ולהפיכתה מגורם משתק לגורם מפעיל המסייע להסתגלות לחברה החדשה.

באתרים הקדושים החדשים מוצאים המאמינים לא רק תקווה לישועה ממצוקותיהם, לא רק מקום לסחר חליפין רוחני, אלא גם מקום לסחר חליפין תרבותי וחברתי שבו אמונות, שפה, ידע וסמלים עוברים מיד ליד ומסייעים ביצירתו של כור היתוך ישראלי, אלים פחות ודורסני פחות מזה שציפה להם כשהגיעו.

בארבעת הפרקים המוקדשים לגיבוריו (הם "שושביני הקדושים") מתאר בילו את המכניקה העדינה של תהליכים חברתיים ותרבותיים. הוא מראה כיצד השושבינים מתרגמים את השפה הפרטית של מצוקותיהם האישיות לשפה הציבורית של העל-טבעי. העל-טבעי הוא מקצר תהליכים. מי שהצליח לשכנע את קהלו כי הוא מייצג פטרון רב-כוח - זוכה בקשב ובמעמד. כל אחד מן הארבעה מייצר אסטרטגיה משלו לתת משמעות לחייו ולהפוך אותם, באמצעות השימוש בעל-טבעי, לבעלי משמעות גם בעבור אחרים. בעיני בילו, ה"מקדשים הביתיים" הם חלק ממה שהוא מכנה "הפסיפס המגוון של מקומות זיכרון" ישראליים (יחד עם המקומות הקדושים המסורתיים, אנדרטאות, מוזיאונים, אתרי הנצחה). זוהי הבחנה יפה המבטאת את סירובו של בילו להותיר את הפולחן בתוך הגטו הקונצפטואלי שלתוכו הוא מושלך לעתים קרובות. החברה הישראלית רוחשת פעילות תרבותית. מהגרים וותיקים, אשכנזים ומזרחים - כולם מבקשים להם דרכים לבטא קשר עם העבר על מנת לחיות את ההווה, לזכור ולשכוח בצוותא. ספרו של יורם בילו, רהוט, רגיש ומלא בתובנות חשובות, משליך אור על תהליכים חשובים, בלי לטשטש את פני מחולליהם.

פרופ' אביעד קליינברג הוא מנהל ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו