בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הערת שוליים מס' 4

חזות מזרחית / שפת אם
הווה הנע בסבך עברו הערבי

תגובות

עורך: יגאל נזרי. הוצאת בבל
225 עמ' בעברית + 184 עמ' באנגלית, 98 שקלים

"חזות מזרחית" אינו ספר שיכול להשתבץ בהלימה מוחלטת בתבניות המוכנות מראש: קטלוג של תערוכה, ספר-עיון, ספר מחקר. מצדו האחד נפתח הספר לכ-40 יצירות של אמניות ואמנים מזרחים, ולמאמר של טל בן צבי "השהיית השפה כעניין בעבודות של אמנים מזרחים". מעברו השני, 13 רשימות ומסות קצרות, הנעות בין צירים טקסטואליים שונים ובתוכם מאמר אקדמי, רשימה אישית, מסה.

גם רשימת הביקורת הזאת אינה "רשימת ביקורת" רגילה. אלה הן מלים שעומדות בניצב לקו הרוחב שמכתיב הספר, ולא במקביל לו. אינטימיות שוררת ביני לבין החפץ הדומם הזה, אינטימיות שיש בה (כמו תמיד) מנעד של רגשות סותרים.

חלק מהמשתתפים בקובץ "חזות מזרחית" הם מכרים, חלק מכרים קרובים יותר, וכולם בבחינת "חברים לדרך". אני אף חיה את חיי היום-יום שלי לנגד אחת התמונות המופיעות בקטלוג: צילום של דפנה שלום מתוך הסדרה "דרך משה דיין 53". התמונה מציגה שלוש בנות המכינות שיעורי-בית על המדרגות, שתיים מחברותיהן אוחזות בדלת המעלית הפתוחה, וראשו של ילד נוסף מציץ מן הפינה. חזרה משיעור התעמלות, חיים צעירים, הבזק-עין של שגרה שנכלא והוקפא בצלולואיד. עיני הילדות כולן מרותקות אל פתח המעלית הנותר סמוי מעינינו, אל אותו מקום כמוס וחבוי, המצוי כבר (תמיד) בספירה אחרת של קיום, גואל מן הגופניות ומן הזמניות, ומגביה אותנו אל היקום המופשט, אל המוחלט שאין לו שם ומבע.

"חזות מזרחית" הוא אקורד-הסיום של "שפת-אם", פרויקט שהעמיד במרכזו את ההתחקות אחר עקבותיו של "הסכסוך הגדול" בין "שפת האם" המודחקת של רבים מאזרחי ישראל, הלא היא הערבית, מול "שפת האב", שפת החוץ התקנית, שפת החוק, שפת הממסד - העברית. הפרויקט כלל כנס, פסטיבל סרטים, תערוכה ועתה גם קטלוג.

ב-2002, כשהחלה בן צבי לפנות ליוצרים מזרחים, הלכה והתבררה תמונת ההיקף של הפרויקט שגולת הכותרת שלו היתה אמורה להיות התערוכה "שפת אם" במוזיאון עין חרוד, ומאחורי הקלעים התנהל דיון סוער ונוקב בדבר הזכות לייצוג עצמי. הטענה היתה שתערוכה בעלת יומרה כה מקיפה, המגדירה זהות מזרחית ועוסקת בה באופן אינטנסיבי, ראוי שתיאצר במשותף עם אוצר/ת מזרחי/ת.

בעקבות המחלוקת נעדרו מהפסטיבל והתערוכה כמה יוצרים, וגם אני, שהוזמנתי "לכתוב על ההתנגדות" ב"חזות מזרחית", סירבתי להצעה. "במבט לאחור היה ראוי שתערוכה שעיסוקה זהות מזרחית תיאצר על ידי מזרחים" (עמ' 110), כותבת טל בן צבי במאמרה, אמירה שיש בה אומץ ואינטרוספקציה גם יחד. אולם הדממה התקשורתית סביב התערוכה "שפת אם", כמו גם חלק מהביקורות ש"חזות מזרחית" זכה להן עכשיו, משדרים אותות שאין לטעות בהם ומעמידים את מהלכי ההתנגדות, את הרצון לביטוי עצמי אוצרותי ואת הקריאה למתן דין וחשבון זוכר על הפריווילגיה באור נאיבי-משהו.

רז יוסף פותח את מאמרו, "מסומנים - ההבניה של הלובן האשכנזי בקולנוע הציוני", בתיאור מפגש שהתקיים בינו לבין אמנית אינטרנט, מפגש שהכיל אקורד צורם בשאלתו כיצד באה לידי ביטוי באתר שבנתה האמנית עמדת הכוח שלה כאשה יהודייה ישראלית מערבית אשכנזיה. "מכל קטגוריות הזהות שציינתי", כותב יוסף, "רק הזיהוי של ההבדל האתני שלה עורר את זעמה". ואכן, הוא ממשיך, "בעוד שאשכנזים ליברלים רואים את עצמם כחלק מקבוצה לאומית, פוליטית, דתית, מעמדית או מגדרית, האתניות האשכנזית שלהם נחווית על ידם כבלתי נראית, טרנסצנדנטלית, חומקת מעבר לגבול צבע העור. תדהמתם מתעוררת כאשר מזרחים בעיקר מפנים לעברם מבט אתנוגרפי ביקורתי, מסבים את תשומת לבם ללובן האשכנזי שלהם - מעשה שנראה להם גזעני. הם דבקים בפנטזיה של דומות שממסכת על העדיפות שיש למעמדם האתני-האשכנזי הממשמע את אופן חשיבתם ופעולתם" (עמ' 124). לא פעם, מאחורי הפחד מפני ה"בלקניזציה" שמחוללת "הפוליטיקה של הזהות" מסתתר רצון לשמר "יחסי כוח ישנים ורעים" (אם להשתמש בביטויו של יגאל נזרי), "לשמור על החומה" מפני "הברברים".

התיאורטיקאית אלה שוחט, שהכניסה לשיח את המושג "יהודים-ערבים", המעמיד את הסכסוך היהודי-פלסטיני כסכסוך פנים-ערבי - פרספקטיבה שהיא בבחינת מוקצה מחמת מיאוס בעיני רוב היהודים כיום, ואופק אפשרות של הישראליות שנותר חסום למרות פוטנציאל הדה-דרמטיזציה העצום שיש בו לשני הצדדים - כתבה ב"חזות מזרחית" מאמר חשוב, "שבירה ושיבה - עיצוב של אפיסטמולוגיה מזרחית". המאמר מתחבר באופן מורכב ל"תודעת הגלות" שמנסחים הוגים כאמנון רז-קרקוצקין ואילן גור-זאב. שוחט מדברת מן המקום של "חלקיות מתוך התנסות", התנסות ב"היות מיעוט" (סוציולוגי ולא מספרי), ואילו רז-קרקוצקין וגור-זאב מנסים לבנות "חלקיות מתוך תיאוריה".

שאר הרשימות, המסות והמאמרים המצויים בספר קשובים כולם להתגמגמות של הזהות המזרחית, לטבעה הקרוע, להיותה לא מובנת אפילו (ואולי ראשית לכל) עבור נושאיה. אלה הם מאמרים מצוינים, כל אחד בלוגיקה הייחודית שהוא מציב, בסימנים שהוא נותן במרחבי הדעת השונים ובעולמות הצלולים שהוא בורא. אולם חסרים היו לי דווקא מאמרים המתמודדים חזיתית עם עבודות האמנות המצויות בחלקו השני של הספר (כדוגמת מאמרה של ורד מימון למשל), וזאת במיוחד בשל הקו השליט בביקורת האמנות הישראלית, השבויה בפרדיגמות מיושנות ומוגפת בפני מופעים חזותיים שונים המשתברים אל תוך המנסרה שהציבה הפרספקטיבה הפוסטקולוניאלית בישראל. כך למשל מוחמץ הדיאלוג שמנהלת טל מצליח עם עבודותיו של האמן השחור כריס אופילי, נעלמת מן השיח התייחסותו של דוד עדיקא לצילומים של ג'ק ודינוס צ'פמן, המציגים מסיכות אפריקאיות על רקע שחור, וזוכה להתעלמות המזרחיות השורה על כל עבודותיה של מאירה שמש ז"ל, עבודות מורכבות שנפלו שבי לפרשנות שמרוששת אותן.

במאמר שהפך כבר ל"קלאסיקה" בחנה שרה חינסקי באופן נוקב את "תסמונת הלבקנות הנרכשת בשדה האמנות הישראלית". דווקא בשל כך התפלאתי למצוא "גניאלוגיה אמנותית מזרחית" מקוטעת ולא מדויקת במאמר הפתיחה של יגאל נזרי, "משם עצם לשם עצמנו". "על ייצוג עצמי מזרחי נאבקו בשנים האחרונות אמניות שהציגו במסגרת ארגון 'אחותי'" (עמ' 26) כותב נזרי, בעוד שלא נערכה ולו תערוכת אמנות אחת מטעם הארגון. ייתכן שהבלבול נבע משם התערוכה שאצרו שולה קשת וריטה מנדס פלור ב-2000 תחת השם "אחותי - אמניות מזרחיות בישראל", שאימצה לאחר מכן התנועה הפמיניסטית המזרחית הקרויה אף היא "אחותי". דווקא במאמרה של טל בן צבי מתוארכות ומוגדרות במדויק התערוכות הרבות והחשובות שקדמו ל"שפת-אם", בהערת שוליים מספר 4. אל מול הטנא הגדוש של דגמי מחשבה ואופני ייצוג המשתכפלים כל יום מחדש, מעמיד "חזות מזרחית" אתגר מחשבתי ואסתטי-צורני גם יחד, ובו-בזמן הוא גם פעימה חשובה בתהליך הקאנוניזציה (האטי מדי, הכואב מדי) שעוברת התרבות המזרחית.

קציעה עלון כותבת עבודת דוקטור בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו