בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשליית הרפואה האלטרנטיווית

הפופולריות הגואה של הרפואה האלטרנטיווית גובה מחיר בבריאותם של מטופלים רבים. משיקולים כלכליים קצרי טווח מעדיף הממסד הרפואי לאמץ את הרפואה האלטרנטיווית ללב הקונסנזוס. הוא מעמיד אותה במבחנים מדעיים מופרכים. אך תוצאותיהם מכרסמות דווקא באמינות הרפואה המדעית

תגובות

סילוויה מיליקאם, שחקנית וקומיקאית הולנדית מצליחה, מתה בגיל 45 מסרטן השד, כשנתיים לאחר גילוי מחלתה. היא העדיפה בכל שלבי מחלתה רפואה אלטרנטיווית על רפואה מדעית. הנתונים מורים כי סיכוייה להישאר בחיים לאחר שנתיים אילו היתה מקבלת טיפול קונוונציונלי היו גבוהים מ-95%.

למרות ההישגים הדרמטיים של הרפואה המדעית, ממדי השימוש ברפואה אלטרנטיווית בעולם המערבי נמצאים בנסיקה. בניגוד לדעה הרווחת, הולכים ומתרבים הדיווחים כי מטפלים אלטרנטיווים רבים לא מציגים עצמם כהשלמה לרפואה הקונוונציונלית אלא כתחליף.

היו שקיוו כי בחינה מדעית של פרקטיקות אלטרנטיוויות תביא לשינוי המגמה. אך לאחר שני עשורים של איסוף ממצאים אמפיריים על יעילותן של שיטות טיפול אלטרנטיוויות אפשר לקבוע כי ציפייה זו נכזבה. לעומת זאת, עוררו ניסיונות אלה דיון חשוב בגבולות השיטה המדעית וספקות לגבי אמינותה.

כל מי שרווחתם של בני האדם יקרה לו מסתכל על תהליכים אלה בדאגה רבה. הדרך לשנות את הכיוון ולבסס את ההגמוניה של הרפואה המדעית היא להרחיק את בעלי האינטרסים מהמדענים ולחדש ולהעצים את הריטואל הטיפולי - הקשבה, הבנה ודו-שיח מעמיק - ברפואה הקונוונציונלית.

אופנת הרפואה האלטרנטיווית

רפואה אלטרנטיווית היא מכלול של שיטות טיפוליות אשר מוצעות לאנשים כמזור לסבלם ולחוליים, מבלי שבטיחותם ויעילותם עברו בחינה מדוקדקת על פי אמות המידה של הרפואה המדעית. סל הטיפולים האלטרנטיוויים מכיל קבוצה מגוונת מאוד של תיאוריות ופרקטיקות. יש הנוהגים לחלקם למספר קטגוריות עיקריות: מערכת רפואית אלטרנטיווית (הומיאופתיה, אקופונקטורה וכו'); תרפיות בעלות בסיס ביולוגי (חומרים טבעיים, דיאטות למיניהן, מגה-ויטמינים וכו'); תרפיות של מניפולציה גופנית (כירופרקטיקה, מסז'ים למיניהם); ותרפיות נפש-גוף (מדיטציה, היפנוזה, יוגה, תפילה).

מרסיה אנגלס וג'רום קסירר, עורכי כתב העת הרפואי היוקרתי ניו-אינגלנד, הגדירו במאמר מערכת - שליווה שני פרסומים על פעילות ביולוגית בלתי צפויה של תוספות צמחיות אלטרנטיוויות - את ההבדל בין רפואה מדעית לאלטרנטיווית: "יש רפואה המבוססת על שיטות טיפול שנבחנו בכלים מדעיים, ורפואה שלא נבדקה בכלים אלו. קיימת רפואה המאגדת שיטות טיפול שעובדות ורפואה הכוללת שיטות טיפול שאולי עובדות ואולי לא".

למרות קביעה זו, ממדי השימוש ברפואה אלטרנטיווית נמצאים בנסיקה. בסקר מקיף שהתפרסם לפני כשנה באמריקה, שנערך ב-2002 וכלל 31,044 נשאלים, התברר כי 62% מתושבי אמריקה קיבלו טיפול באחד מענפי הרפואה האלטרנטיווית בשנה שקדמה לסקר.

דייוויד אייזנברג מאוניברסיטת הרווארד פירסם ב-1997 סקר מקיף על היקף השימוש ברפואה אלטרנטיווית באמריקה. הוא מצא כי מספר הביקורים אצל מרפאים אלטרנטיווים עלה מ-427 מיליון ב-1990 ל-629 מיליון ב-1997, יותר מסך כל הביקורים אצל רופאים קונוונציונלים. סך כל ההוצאות שהוציאו אזרחי אמריקה מכיסם הפרטי בעבור שירותי רפואה אלטרנטיווית באותה שנה היה 27 מיליארד דולר, דומה לסך כל ההוצאות שהוציאו עבור שירותי הרופאים הקונוונציונלים.

בתקופה שבה כלכלת השוק היא הכוח המניע את תעשיית הבריאות זיהה הממסד הרפואי את הפוטנציאל הכלכלי של הרפואה האלטרנטיווית. הערכת העוצמה של הכוחות העומדים מאחורי הרפואה האלטרנטיווית הניעה את ראשי המערכת להעדיף מיזוג על פני תחרות.

יותר מ-60% מבתי הספר לרפואה בארצות הברית מלמדים פרקטיקות של רפואה אלטרנטיווית. בתי חולים רבים פותחים מכונים לרפואה אלטרנטיווית לסוגיה, וקופות חולים מציעות פוליסות מורחבות הכוללות רפואה אלטרנטיווית.

יותר מ-60% מרופאי המשפחה הפנו חולים לשירותי רפואה אלטרנטיווית לפחות פעם אחת בשנה שקדמה לעריכת הסקר ו-38% בחודש שקדם לסקר. הממשל הפדרלי בארצות הברית מקצה עשרות מיליוני דולרים בשנה למחקר הקשור ברפואה אלטרנטיווית. מקבלי ההחלטות בחרו להתעלם מהאפשרות כי מגמה זו עלולה לטשטש, בעיני הציבור, את ההבדל העקרוני בין שתי הגישות.

רפואה חלופית או משלימה?

אמנם קיימת חלוקה פנימית בתוך הענפים השונים של הרפואה האלטרנטיווית לרפואה חלופית ולרפואה משלימה, אך הדעה הרווחת היא כי הרפואה האלטרנטיווית לסוגיה מהווה השלמה לרפואה המדעית ולא תחליף.

הממסד הרפואי והפוליטיקאים משתמשים בטיעון זה כדי להעניק לגיטימציה לתמיכה הגורפת שהם מעניקים לרפואה האלטרנטיווית. למרות זאת, הולכות ומצטברות ראיות כי לא כך הם פני הדברים.

לפני זמן קצר התחולל בהולנד דיון ציבורי בנושא בעקבות חקירת נסיבות מותה של סילוויה מיליקאם, שהופנתה לכירורג לצורך ביופסיה אבחנתית של גוש בשד. היא העדיפה לפנות למטפל בדיקור חשמלי, שהבטיח לה כי היא בריאה. לאחר עיכוב של שמונה חודשים היא אובחנה על ידי רופא קונוונציונלי כחולה בסרטן השד והוצע לה ניתוח לכריתת הגוש וכימותרפיה. היא דחתה את ההצעה ופנתה למטפלים אלטרנטיווים רבים. 28 רופאים ומוסדות היו מעורבים בטיפול בה. חלקם שללו את האבחנה של סרטן השד מכל וכל. היא טופלה במגוון רחב של שיטות, ביניהן טיפול בתאים נוגדי סרטן, טיפול במלח, טיפול באמצעים נפשיים וכיוצא בזה. סילוויה מיליקאם נפטרה לאחר שנתיים.

בסקירה שהתפרסמה לאחרונה וסיכמה את ההתקדמות שחלה בטיפול בסרטן השד (על פי הרפואה הקונוונציונלית), התברר כי שיעור ההישארות בחיים מבין הנשים שאובחנו מתחת לגיל 50 הוא כ-95% לאחר שנתיים, 85% לאחר חמש שנים וכ-70% לאחר 15 שנה.

בצד המלצה לפתוח בצעדים משמעתיים ופליליים נגד חלק מהמעורבים, המליצו מחברי הדו"ח למחוקקים בהולנד לשנות את החוק הקיים באופן שיחייב רישום של כל העוסקים ברפואה אלטרנטיווית ופיקוח על פעולתם. כמו כן המליצו המחברים לקבוע בחוק כי רק רופא שהוסמך לכך יורשה לקבוע או לשנות אבחנה רפואית.

מלבד מקרים חמורים כגון זה, המעלים לתודעה הציבורית תהליכים מסוכנים שאת ממדיהם איננו יודעים, ניתן ללמוד גם מנתונים גלויים על התחרות העזה שמנהלת הרפואה האלטרנטיווית נגד הרפואה המדעית. נוכח מחסור חמור במשאבים המוקצים לשירותי הרפואה המדעית מוציאים האזרחים סכומי עתק על טיפולים אלטרנטיוויים. הקצאת חלק מסכומים אלה למימון שירותים שעברו בחינה מדעית היה מרחיב באופן דרמטי את היכולת להעניק שירותים חיוניים לאוכלוסיות נזקקות ולהרחיב את המחקר המדעי והפיתוח הטכנולוגי.

כאמור, הממסד הרפואי מעדיף לטמון ראשו בחול ובלבד שיהיה שותף לחלק מההכנסות שמקורן ברפואה האלטרנטיווית. במסגרת הניסיון להעניק לגיטימציה לרפואה האלטרנטיווית אנו עדים בעשורים האחרונים למאמץ לבחון את הענפים השונים של הרפואה האלטרנטיווית בכלים מדעיים.

מתברר כי מגמה זו גורמת לכרסום נוסף במעמדה של הרפואה המדעית.

הומיאופתיה במבחן המדע

ההומיאופתיה נוצרה בסוף המאה ה-18 על ידי סמואל היינימן. בניסיון לבחון את דרך השפעתו של הצמח צינכונה, שהוצע כטיפול למחלת המלריה, נטל היינימן בעצמו מספר מנות של הצמח, למרות שלא היה חולה במחלה. הוא מצא כי הסימפטומים שחווה דומים במידה מפתיעה לסימפטומים של מלריה.

ממצא זה הוביל את היינימן לנסח את "עיקרון הדומים" העומד בבסיס השיטה ההומיאופתית. על פי עיקרון זה, לתכשירים שנטילתם גורמת לסימפטומים דומים לאלו המופיעים אצל חולים יש פוטנציאל לרפא חולים אלה. במטרה להפחית עד למינימום את הרעילות של התכשירים ולשמר את פוטנציאל הריפוי הציע היינימן לדלל את החומר הפעיל ככל האפשר. בהיעדר הידע המדעי המתאים השתמשו אבות השיטה במיהולים כה גבוהים עד שהתמיסות ששווקו כחומרי מרפא לא הכילו אפילו מולקולה אחת של חומר פעיל. מסורת זו נשמרת עד עצם היום הזה.

ההומיאופתיה כמערכת הוליסטית מתעלמת מההישגים של דורות רבים של מחקר ביולוגי המבוסס על השיטה הרדוקציונית. שיטה זו גורסת כי הדרך לפיתוח שיטות ריפוי יעילות עוברת דרך הבנה מעמיקה של היחידות המרכיבות את האדם השלם - מולקולות, תאים, רקמות ואיברים. עיקרון המיהול מנוגד לחוקים פיסיקליים בסיסיים (כגון חוק שימור המאסה), שהוכחו באלפי ניסויים במערכות שונות ומורכבות.

למרות זאת, נעשו ניסיונות רבים לתקף את השיטה ההומיאופתית על פי עקרונות השיטה המדעית.

ביוני 1988 פורסם ב-Nature, אחד העיתונים המדעיים החשובים, מאמר שגרם לסערה רבתי. קבוצת מדענים בראשותו של ז'אן בנבניסטה מאוניברסיטת פאריס, בשיתוף עם מעבדות אחרות (ברחובות, במילאנו ובטורונטו), דיווחה כי במערכת הניסיונית שלהם מצליחה תמיסה לשמר את הפעילות הביולוגית של נוגדנים שהיו בתוכה גם כאשר לא נותרה בה ולו מולקולת נוגדן אחת.

בתחתית המאמר הופיעה פסקה תחת הכותרת "הסתייגות המערכת", ובה נכתב: "קוראים רבים יהיו בוודאי שותפים לספקנות של המומחים הרבים ששלחו את חוות דעתם על מאמר זה בחודשים האחרונים. מאחר שאין בסיס פיסיקלי למסקנה המתבקשת מתוצאות מחקר זה, העיתון נטל על עצמו, בהסכמתו של ד"ר בנבניסטה, לבצע חקירה בלתי תלויה של המערכת הניסויית במעבדתו בפאריס".

במאמר המערכת הנושא את הכותרת "מתי להאמין לבלתי ייאמן?" כתבו העורכים: "הממצאים של בנבניסטה וצוותו מזעזעים את אמות הספים, לא בגלל שהם חדשים, אלא משום שהם מערערים 200 שנה של תצפיות ורציונליזציה של תופעות פיסיקליות. לפני שאנו משליכים לפח חלק ניכר מן המסורת האינטלקטואלית שלנו, יש לחקור את הממצאים המהפכניים בזהירות ובקפדנות גדולות מהרגיל. שמא בכל זאת נפלה טעות?"

דו"ח ועדת החקירה ותגובתו של בנבניסטה שהתפרסמו כעבור ארבעה שבועות הם מסמכים מרתקים, המדגימים כיצד מעבדה לבדיקת האפקט החיסוני של תרופות בשכונות המערביות של פאריס יכולה לשמש תפאורה לדרמה גדולה.

הרכבו של צוות החוקרים ששיגר העיתון היה מוזר גם על פי עדות חבריו וכלל קוסם, איש שהתמחה באיתור מקרי רמאות בפרסומים מדעיים ועיתונאי. לאף אחד מהם לא היתה הכשרה בתחום בו עסקה המעבדה. למרות זאת, נראה על פי הדו"ח שפורסם כי בשבוע בו שהו בפאריס עשו עבודה רצינית ועניינית.

במהרה התברר כי שני חברים בכירים בצוות המחקר של בנבניסטה מקבלים את משכורתם מחברה לשיווק תרופות הומיאופתיות. בבדיקת המסמכים הופתעו החוקרים לגלות כי הניסויים שנערכו במעבדה לא תמיד אישרו את ההנחה כי פעילות הנוגדן נשמרת גם בתמיסה שלא מכילה אותו. הניסויים ה"לא מוצלחים" לא נכללו במאמר, ללא הצדקה מספקת.

לאחר שצפו בארבעה ניסויים פתוחים הגיעו חברי הצוות למסקנה כי ספירת התאים שעל פיה נקבעת תוצאת הניסוי נעשית על ידי מדענים שמודעים לרמת הדילול של התמיסה. לכן, קיים חשש כי תוצאת הספירה מושפעת מציפיותיהם ומרצונם העז לאשש את הנחת המחקר.

לפיכך יזמו חברי צוות הבדיקה שלושה ניסויים חדשים. המבחנות קודדו וסופרי התאים לא ידעו את רמת הדילול של התמיסה. הקודים של המבחנות נפתחו ביום האחרון לשהותו של הצוות הבוחן בפאריס. התוצאות היו חד משמעיות: הנוגדן לא פעל במבחנות שבהן לא היה נוכח.

בקבוקי השמפניה שהוכנו למפגש הפרידה לא נפתחו והאווירה היתה קשה. נוכח תוצאות הניסויים האחרונים הציג הצוות לפני בנבניסטה שלוש אפשרויות: למשוך את המאמר, לכתוב הסתייגות חד משמעית מממצאיו, או לפרסם תגובה לדו"ח שיפורסם במלואו. בנבניסטה בחר באפשרות השלישית.

הדו"ח זכה לכותרת נוקבת: "ניסויי הדילול הגבוה הם הזיה". בנבניסטה תקף בתגובה את אנשי הצוות במלים בוטות והגדירם כחובבנים על פי הכשרתם, רמת הטיעונים שלהם ואי הדיוקים הרבים שנכללו לטענתו בדו"ח. מערכת העיתון גמרה אומר להציג לפני העולם פעולה נחושה ומהירה של מחלק המוסר המדעי, אך למעשה, קבע בנבניסטה, גלשה למקארתיזם אכזרי. בנבניסטה קרא לקהילייה המדעית לא להתיר כניסת חוקרים למעבדות ולחזור לדרך הישנה והטובה של פעילות גומלין בין אנשי מקצוע שבמסגרתה מנסה מעבדה אחת לאשש ממצאים של מעבדה אחרת באמצעות חזרה בלתי תלויה על המערכת הניסיונית.

רק כעבור חמש שנים התפרסם באותו עיתון מאמר העונה על דרישתו של בנבניסטה. לרוע מזלו, התוצאות לא ענו על ציפיותיו. סטיוארט הירסט ועמיתיו מהמחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת לונדון חזרו על הניסוי של בנבניסטה וקבעו בפסקנות כי הממצאים שקיבלו אינם תומכים בטענות הצוות הצרפתי.

הניסיון לתת להומיאופתיה תוקף מדעי התחולל בזירה נוספת: הניסויים הקליניים המבוקרים.

בשני העשורים האחרונים פורסמו מחקרים קליניים רבים שהתיימרו לבדוק את השפעת ההומיאופתיה על מצבי מחלה שונים. ארבע קבוצות שונות סיכמו בצורה שיטתית מחקרים אלה. למרות ההסתייגויות הרבות מאיכות המחקרים, ומקיום אפשרי של הטיות שלא ניתן לאמוד, מצאו החוקרים כי להומיאופתיה יש השפעה חיובית.

אך ממצאים אמפיריים כגון אלה, שעומדים בניגוד גמור לתיאוריות מוצקות, אינם יכולים לשנות את הבנת המציאות. לפיכך, הממצאים החיוביים במחקרים הקליניים מעוררים אצל רבים בקרב הקהילייה המדעית ומחוצה לה ספקנות לגבי מהימנותם.

אלוהים עומד למבחן

ריפוי מרחוק הוא "פעולה רוחנית מודעת המכוונת להועיל לרווחתו הפיזית או הרגשית של אדם אחר". ריפוי מרחוק באמצעות תפילה הוא למעשה בקשה מאלוהים או מכוח עליון אחר להתערב במצבו של פרט או חולה מסוים. זוהי השיטה הפופולרית ביותר בסל הרפואה האלטרנטיווית בעולם המערבי. באנגליה יש 14,000 מרפאים מרחוק.

מחקר קליני מבוקר שפורסם ב-1998 בעיתון רפואי שאינו מן השורה הראשונה זכה לתהודה רבה. 40 חולי איידס בשלב מתקדם חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת הניסוי, שזכתה ל"ריפוי מרחוק" במשך 10 שבועות, וקבוצת ביקורת. הריפוי מרחוק נעשה באמצעות מרפאים מסוגים ומסורות שונות, אשר היו פזורים ברחבי ארצות הברית ולא פגשו מעולם את החולים אותם היו אמורים לרפא. לאחר שישה חודשים נמצא כי בקבוצה שקיבלה "ריפוי מרחוק" יש פחות אירועי מחלה הקשורים לאיידס, פחות ביקורים אצל רופא ופחות אשפוזים. מחלתם פחות חמורה. מצב רוחם טוב יותר.

מי שרצה להאמין כי מדובר במחקר אזוטרי, אנקדוטה חסרת משמעות בתולדות המחקר הקליני, התבדה במהירות. ב-1999 פורסם באחד העיתונים הרפואיים המובילים מחקר שבדק את ההשפעה של תפילה על חולים שאושפזו ביחידה לטיפול נמרץ בחולי לב. 990 חולים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: החולים בקבוצת הביקורת קיבלו את הטיפול המקובל, והחולים בקבוצת הניסוי קיבלו בנוסף לטיפול המקובל ריפוי מרחוק: אדם אחר התבקש לשאת תפילה להחלמתם ללא ידיעתם.

החוקרים דיווחו כי התמותה בשתי הקבוצות היתה זהה, אך המהלך הקליני של אלה שקיבלו ריפוי מרחוק היה כרוך בפחות סיבוכים חמורים. ההבדל בסך ובחומרת הסיבוכים בין שתי הקבוצות היה מובהק סטטיסטית.

לאחר מספר שנים של מאמץ מרוכז נמצאו בספרות הרפואית יותר מ-100 מחקרים שבדקו את השפעתו של ריפוי מרחוק. אחרי ניפוי מחקרים שלא עמדו בסטנדרטים מתודולוגיים בסיסיים נותרו 23 מחקרים שכללו 2,774 חולים: 13 מחקרים (57%) הראו אפקט חיובי, בתשעה לא היה כל אפקט, ובאחד אפקט שלילי.

הדיון האינטנסיווי בעקבות פרסומים אלו נגע בעיקר בשאלת המחקר. על פי הטענה הבסיסית של המרפאים, מה שנבחן לא היה השפעת התפילה על מחלות אלא התערבותו של אלוהים בתגובה לתיווך אנושי, כאשר אבן הבוחן להשפעת התערבות האל היא סטטיסטית.

העמדת שאלה מסוג זה לבחינה מדעית מעוררת תהייה. האם הגיוני להניח שאלוהים יפעל בצורה הסתברותית? על פי הדתות המונותאיסטיות הגדולות, אלוהים לא קשור לחוקי הטבע, וודאי שלא לחוקי ההסתברות. יתרה מזאת, הדתות הגדולות מייחסות לאלוהים יכולות בלתי מוגבלות. הוא כל יכול. האם סביר להניח כי אלוהים זקוק לדרבונם של המתפללים כדי לדאוג לשלומם או לרווחתם של בני אדם שהוא חפץ ביקרם?

יש אנשים ששאבו עידוד מההצלחה (גם אם חלקית) של הניסויים המדעיים באישוש עוצמתו של בורא עולם והם מציעים להתקדם ולבחון את השפעת המרכיבים השונים של ריטואל התפילה: כמות, סוג, צורה, משך, תדירות, מידת הלהט, מספר המתפללים ביחידת זמן, סוג האמונה של המתפלל או החולה. מעניין לבחון למשל את ההנחה כי ההשפעה של חמישה מתפללים שכל אחד מהם מתפלל שתי דקות זהה להשפעתם של שני מתפללים שכל אחד מהם מתפלל חמש דקות. יש המציעים לבחון בדרך זו מהי האמונה ה"נכונה", באמצעות בדיקה אם לתפילתו של נוצרי בעבור יהודי יש יותר השפעה מתפילה של יהודי בעבור נוצרי.

אך יש רבים המודאגים יותר מתוצאות המחקרים. היכולת להוכיח באמצעות ניסויים קליניים את ההשפעה התרפויטית של תפילה מרחוק מציבה סימני שאלה גדולים לגבי אמינותם.

סקר שפירסם Nature בגיליונו האחרון מראה כי לפחות אחד משלושה מדענים באמריקה הזוכה במענק מקרנות ממשלתיות חוטא באי דיוקים ומעגל פינות בעבודתו המדעית. כ-15% הודו כי השמיטו נתונים מהמחקר ו-27% הודו כי לא שמרו את הנתונים כנדרש. "אי דיוקים" אלה יכולים ללא קושי להפוך כל תוצאה שלילית לחיובית. השיטה המדעית מושתתת על מערכת ענפה של חוקים וכללים הקובעים את האופן שבו אפשר להשיג ראיות מהימנות ואת הדרך שבה נהפכות ראיות לאמת מדעית. הישגי המדע ואמון הציבור תלויים במידה רבה במידת המחויבות של המדענים לקיום קפדני של חוקים וכללים אלה. תחרות פרועה בין מדענים ומעורבות עמוקה של בעלי אינטרסים במחקר המדעי פגעו - יש אומרים פגיעה אנושה - ביושרה של הקהיליה המדעית.

הריטואל הטיפולי וריפוי טבעי

עד לאמצע המאה ה-20 הושתתה הפרקטיקה הרפואית על הנחת היסוד "פוסט הוק ארגו פרופטר הוק" (propterhoc Posthocergo): ייחוס תוצאה מסוימת באופן בלבדי לפעולה שקדמה לה בזמן. זו אחת השגיאות הנפוצות ביותר בחשיבה האנושית. חדירת השיטה המדעית לרפואה הקלינית נובעת מההבנה כי סמיכות הזמנים בין הפעולה לתוצאה אינה יכולה לשמש ראיה מכרעת לקשר סיבתי. המציאות מורכבת יותר: במערכת קיימים גורמים משפיעים רבים והשפעתם עשויה להיות חשובה יותר מזו של הפעולה שכוונה לשינוי המציאות. ייעודו של הניסוי הקליני המבוקר הוא להפריד בין השפעת התרופה לבין השפעת הגורמים האחרים העשויים לחולל שינויים במצבו של החולה.

ההצלחות של הרפואה האלטרנטיווית מושתתות על הכשל המחשבתי הגלום ב"פוסט הוק ארגו פרופטר הוק": השיפור במצב החולה המטופל בהומיאופתיה או בתפילות לבורא עולם מיוחס ל"טיפול" בעוד שלמעשה מקורו קרוב לוודאי בגורמים משפיעים אחרים כמו הריפוי הטבעי והריטואל הטיפולי. זאת יש לדעת: כל טיפול בשפעת (בין אם באנטיביוטיקה ובין אם בהומיאופתיה) ינחל לכאורה הצלחה פשוט מפני שברוב המכריע של המקרים הגוף עצמו מתגבר על המחלה.

הריטואל הטיפולי הכולל הקשבה, העברת מידע וביטויי אמפתיה והבנה עשוי לגרום לשינוי עמדות, ציפיות, אמונות ומצב נפשי של המטופל. למרות חשיבותו מראים המחקרים כי במרבית המקרים האפקט של הריטואל הטיפולי מוגבל בזמן והשפעתו קטנה יותר ומשמעותית פחות ככל שהמחלה חמורה יותר.

ובכל זאת, מתברר כי הצורך האנושי בריטואל הטיפולי, חרף השפעתו המוגבלת, הוא צורך בסיסי, אולי אף קמאי. לפיכך, אנשים רבים מוכנים לעשות כל מאמץ כדי לספק צורך זה, אפילו אם הוא כרוך לעתים בוויתור על אמצעים אשר עשויים להביא להם תועלת רבה בטווח הארוך. כלומר, חולים מפנים עורף לרפואה הקונוונציונלית ונוהים אחר הרפואה האלטרנטיווית בין היתר מפני שרק היא מספקת את הצורך העמוק שלהם באוזן קשבת ובהזדהות עם מצוקותיהם הגופניות והנפשיות.

לרוע המזל, הרופאים המיישמים את הישגי הרפואה המדעית נטשו כמעט כליל את הריטואל הטיפולי. לעתים בשל תנאי עבודתם (מספר החולים אותו הם נדרשים לראות ביחידת זמן), ולעתים בשל אמונתם כי התכשירים היעילים שניתנו בידיהם מאפשרים להם לתפקד כטכנאים.

כל מי שרווחתם של בני האדם יקרה לו מסתכל על התעצמותה של הרפואה האלטרנטיווית והכרסום במעמד הרפואה הקונוונציונלית בדאגה רבה. ניסיונות ראשוניים להגן על המחקר המדעי מפני בעלי אינטרסים וקריאות חוזרות מצד ראשי הממסד הרפואי להעצים את הריטואל הטיפולי מעידות כי גם במעוזי הרפואה המדעית חשים כי יסודות הבניין רועדים.

בני מוזס הוא רופא חוקר ומרצה בתחום מדיניות בריאות






תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו