בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציידי הדינוזאורים

מייקל נובצ'ק ומארק נורל, שניים מבכירי הפליאונטולוגים בעולם, מתרוצצים כבר 15 שנה במדבריות מונגוליה ובערבות סין בחיפוש אחר שלדים ומאובנים שיסבירו כיצד חיו הדינוזאורים, מדוע נכחדו ומה הקשר שלהם לציפורים. הממצאים המרתקים, כולל דינוזאורים עטורי נוצות, מוצגים כעת בתערוכת ענק בניו יורק. היעד הבא - אנטארקטיקה

תגובות

ניו יורק

מייקל נובצ'ק ומארק נורל עומדים לצאת הקיץ להרפתקה שהפכה עבורם לשגרה - ציד דינוזאורים במדבריות מונגוליה. במשך חמישה שבועות, בחום של 45 מעלות, מנותקים מכל ציוויליזציה, הם יסרקו מרחבי חול אינסופיים כמעט, נוסעים ונוסעים, הולכים ומטפסים באזורים שספק אם כף רגל אדם דרכה בהם אי פעם.

נובצ'ק ונורל, מהפליאונטולוגים המובילים בעולם, הם גם אוצרים בכירים במוזיאון הטבע של ניו יורק, ובשנתיים האחרונות הם הקדישו חלק ניכר מזמנם להכנת תערוכת דינוזאורים חדשה, "מאובנים קדומים, גילויים חדשים", המפריכה חלק מהתיאוריות המוכרות - מתברר שהדינוזאורים הגדולים לא היו יכולים לנוע במהירות של רכב שטח, או להניף צוואר לסעוד את לבם על עלים בצמרות העצים הקדומים - ומחזקת תיאוריות אחרות - "הדינוזאורים לא ממש נעלמו מהעולם, היום אנחנו פשוט קוראים להם ציפורים", אומר נורל.

התערוכה מושכת מבקרים רבים - מאז הפתיחה באמצע מאי ביקרו בה 40 אלף איש, ולאחר שתיסגר בינואר 2006 היא תנדוד למוזיאונים אחרים בארה"ב. אבל למרות ההנאה הרבה שנובצ'ק ונורל שואבים מהצלחתה, האהבה הראשונה שלהם היא העבודה הקשה בשטח, הגילויים וההפתעות שאליהם נלוות גם אכזבות מימים ושבועות שבהם לא מתגלה דבר.

לא אוהבים עצים

"במדבר גובי (במונגוליה) אנחנו מתקדמים 50-40 ק"מ ביום", אומר נורל. "אנחנו מנסים לאתר סוג מסוים של סלעי משקע שבהם ניתן למצוא שלדים. הרבה פעמים אפשר לראות את השלדים בלי מאמץ רב. לא נתחיל לחפור עד שנמצא משהו על פני השטח, אבל כדי למצוא משהו חייבים לנסוע או ללכת הרבה מאוד".

לחוקרים, לפחות הטובים שבהם, יש עין חדה מאוד. כאשר הם רואים כמה גיבובי עצמות, הם מסוגלים לקלוט די מהר במה המדובר. זה עניין של מחקר וניסיון של הרבה שנים. לעתים מוצאים באתר אחד עצמות של דינוזאור יחיד, או מקבץ עצמות של כמה דינוזאורים מזן זהה, אבל לפעמים באותו אתר מתגלים בערבוביה כמה דינוזאורים שונים. אין חוקים בעניין הזה.

נובצ'ק: "תיאורטית, אפשר למצוא דינוזאורים כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, לעתים מזנים זהים. אבל הכי 'קל' למצוא אותם במדבריות שבני האנוש לא הגיעו אליהם ולכן פני האדמה לא השתנו בהם. במדבר שלדי הדינוזאורים משומרים היטב. בכלל פליאונטולוגים אוהבים מדבריות. אנחנו לא אוהבים עצים. עצים מסבכים לנו את העבודה. כשאתה נמצא במדבר הרבה פעמים אתה אפילו לא צריך לצאת מהמכונית כדי לזהות משהו מעניין".

כמה אנשים יוצאים לשטח?

נובצ'ק: "אנחנו יוצאים בקבוצה די גדולה של 35 איש, אמריקאים ומקומיים. יש לנו שמונה משאיות וג'יפים. כדי שכלי הרכב יגיעו בזמן אנחנו שולחים אותם ביחד עם הציוד שלנו כבר בחודש מארס. המשלוח יוצא מלוס אנג'לס ליפאן, משם הוא ממשיך לסין וביוני הוא מגיע למונגוליה. כשהתחלנו בתחילת שנות ה-90 היינו צריכים להביא גם דלק, כי לא היה מספיק דלק מקומי. פעם גנבו לנו את המכולה עם הציוד, אבל אנשי הקשר שלנו אמרו לנו שהם יוצאים לשטח עם מזוודה מלאה כסף, ובסופו של דבר הם הצליחו להחזיר לנו את המכולה הגנובה.

"מאז 1995 יותר קל לנו. קנינו שם שטח אדמה שמשמש בסיס קדמי. שם אנחנו שומרים את הציוד. שם יש לנו גם מוסך. אבל גם כשאנחנו מגיעים לנקודת היעד במונגוליה, זו בעצם רק ההתחלה. כדי להגיע למדבר עצמו צריך לנסוע כ-500 ק"מ, מסע של שלושה ימים, בדרכים לא דרכים. זו לא בדיוק נסיעת כיף. לפעמים עדיף שלא לנסוע בדרך מסומנת כי היא כל כך משובשת, אז נוסעים בחולות ובסלעים עצמם. לא פעם נתקעו לנו כלי הרכב במשך כמה ימים".

מה אתם עושים כאשר אתם מוצאים שלדים?

נורל: "המטרה היא לקחת כמה שיותר מן העצמות והסלע המקיף אותן למעבדה. שם ניתן יהיה לבצע שורה של בדיקות שמטבע הדברים קשה מאוד לעשות בשטח. אז אנחנו יוצקים גבס סביבם ומעמיסים את כל החבילה על משאית".

אספירין, טקילה ורובה

נובצ'ק, בן 56, עושה את המסעות האלה כבר 25 שנה, והוא השתתף במשלחות חוקרים שיצאו למקסיקו, להרי הרוקי במערב ארה"ב, לצ'ילה ולתימן. נורל, בן 47, צד דינוזאורים 16 שנה. הוא מתמקד במונגוליה ובסין. ב-15 השנים האחרונות הם עובדים ביחד. נובצ'ק הוא סגן נשיא בכיר של מוזיאון הטבע. נורל הוא ראש החטיבה לפליאונטולוגיה.

נורל, שהגיע למוזיאון הטבע ב-1989 לאחר שהשלים דוקטורט בגנטיקה מולקולרית באוניברסיטת ייל, הוא טיפוס תוסס. במשרדו, בצמרת אחד המגדלים העגולים של מוזיאון הטבע המשקיף על סנטרל פארק מחלונות גדולים, פזורים מאובנים על המדפים הרבים. בקרבת מקום עומד בקבוק יין ריק. נורל לבוש בג'ינס וחולצה שחורה, מתרווח בכיסאו ומניף את רגליו על השולחן בחיוך שובב. במסעות למדבר גובי, הוא הטבח שבחבורה.

"אני אוהב את המדבר. אני אוהב את החום, את האוויר, במיוחד אם אתה יכול לסיים את היום עם כוס יין", הוא אומר. "אבל האמת היא שאנחנו מבצעים את החיפושים בתנאים קשים. לפעמים יש סערות חול או גשמים עזים. זה יכול להימשך כמה ימים, ואין לאן לברוח. אתה נתקע בסערה וכל מה שיש לעשות זה לשכב על האדמה ולחכות שהיא תחלוף. אלה מסעות עם לא מעט סיכונים. אפשר להיפצע, אפילו להיהרג.

"פעם נכוויתי קשות. עשינו מדורה - לא פשוט לעשות מדורה במדבר כשיורד גשם - מגללי גמלים, סולר ודלק. הבגד שלי נדלק ונכוויתי ברגל. בפעם אחרת מצאנו נחש ארסי בשק שינה של בת צוות. לפעמים אתה נתקל בדברים קצת מוזרים. במקום שרגל אדם לא דרכה בו, אתה מגלה שרידי פצצות. בשנות ה-70 היו קרבות בין הרוסים לסינים על גבול מונגוליה, ולאמצע השומקום הזה התגלגלו פצצות וציוד צבאי".

מה קורה אם נפצעים?

נורל: "בחבר'ה אנחנו אומרים שכדי להתמודד עם פציעות צריך לקחת למסע שלושה דברים - אספירין, טקילה ורובה. מתחילים עם האספירין, עוברים לטקילה, ואם הכאבים הם בלתי נסבלים, אתה פשוט יורה בעצמך. בשנים האחרונות מצאתי רופא מסן פרנסיסקו שמצטרף אלינו למסע. זה פותר הרבה בעיות רפואיות".

לא אחת המחפשים פשוט הולכים לאיבוד. נובצ'ק: "אין מפות מדויקות למדבריות של מונגוליה, זה אזור הרבה פחות ממופה מאנטרקטיקה. יש לנו היום מכשיר ניווט לווייני אבל גם עם זה אנחנו מאבדים לפעמים את הדרך. היום אנחנו משתמשים גם בצילומי לוויין".

נובצ'ק, שאביו היה מוסיקאי, גדל בסנטה מוניקה שבדרום קליפורניה, וגילה את עולם הדינוזאורים בילדותו, בביקור בבורות הזפת לה בראה, שבדרום לוס אנגל'ס, שם התגלה מקבץ גדול של עצמות דינוזאורים. הוא עשה דוקטורט בפליאונטולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בניגוד לנורל, נובצ'ק הוא טיפוס שקט - מתבטא באטיות, מודד את מלותיו בזהירות - שנוהג ללבוש חליפות לעבודה במוזיאון. מעונב ומגוהץ, קשה להאמין שהוא מתגעגע לעבודה המאובקת בשטח.

כעת משלימים נובצ'ק ונורל את ההכנות למסע הבא למונגוליה שיחל לקראת סוף יולי ויימשך כארבעה שבועות. "אני יודע שיש אנשים שחושבים שאנחנו משוגעים אבל לי זה נראה נורמלי. האמת היא שמה שקשה באמת הוא החזרה לניו יורק. לוקח לי כמה שבועות להתרגל מחדש לעיר", אומר נורל.

תנוחת המוות

הדינוזאורים הראשונים באו לעולם לפני כ-260 מיליון שנה. הם נכחדו לפני כ-65 מיליון שנה. בסך הכל, מעריכים החוקרים, היו כמה מאות סוגים של דינוזאורים. הגדולים הגיעו למשקל של 7-4 טונות ולגובה של 15-10 מטר. הקטנים היו בגודל של ציפורים.

סרטי דינוזאורים, סיפורי דינוזאורים, צעצועי דינוזאורים ומזכרות דינוזאורים נהפכו לחלק בלתי נפרד מעולם הילדים (והוריהם), ולכן אחת מהמטרות המרכזיות של התערוכה, מעבר לביסוס הקשר בין דינוזאורים לציפורים, היא להציג את הדינוזאורים ב"סביבתם הטבעית" ולהדגים את אופן התנועה שלהם באמצעות הדמיות מחשב ומודלים תלת-ממדיים.

מה למדנו על חיי הדינוזאורים שלא ידענו קודם?

נורל: "גילינו שהטירנוזאורוס-רקס (טי-רקס), אחד מהדינוזאורים הטורפים המוכרים לכולנו מהסרטים, שגובהו כ-3.5 מטרים, אורכו כ-12 מטר ומשקלו בבגרותו הגיע ל-7-5 טון, גדל בבת אחת. בנערותו, בין גיל 14 ל-18, הוא העלה 3,000 ק"ג - כ-2 ק"ג ביום".

וגם בנוגע למהירות התנועה של טי-רקס יש חדשות. בעבר היתה ההערכה הרווחת כי הוא נע במהירות של 80 קמ"ש, מהירות שהיתה מאפשרת לו לרדוף אחרי ג'יפ, כמו באחת מהסצינות המפורסמות בסרט "פארק היורה". כעת, בעזרת תוכנות הדמיה ודגמים תלת-ממדים המדמים את הלחץ המופעל על העצמות, השרירים והגידים בעת תנועה, מעריכים החוקרים כי טי-רקס, כמו כל טורף גדל גוף, היה יצור אטי יחסית: הוא נע במהירות של לא יותר מ-16 קמ"ש.

האם יש דמיון בין מה שאתם מציגים לבין "פארק היורה" של סטיוון ספילברג?

נורל: "בשבילי ל'פארק היורה' אין שום רלוונטיות בדיוק כפי של'מסע בין כוכבים' אין שום קשר למה שקורה במציאות באסטרופיסיקה. זה בידור, לא יותר".

ראית את הסרט?

"כאשר אתה טס כל כך הרבה, כמוני, בטיסות מסחריות, אתה רואה הרבה סרטים".

בתערוכה מוקדש קיר שלם לגולגולות דינוזאורים, "קציר" גילויים של השנים האחרונות, כולל גולגולת עם שלוש קרניים. אבל אם בעבר העריכו החוקרים שהקרניים וכיפות הגולגולת המחודדות והקשיחות בראשם של חלק מהדינוזאורים שימשו אותם בעיקר לקרבות, כיום הם מעריכים כי ייתכן שהן היו צבעוניות, ושימשו כאמצעי תקשורת וחיזור.

בפינה אחרת מוצגים עקבות של להקת דינוזאורים. מהעקבות האלה אפשר ללמוד הרבה על התנהגות הלהקה. כמו בלהקות פילים, גם בלהקות הדינוזאורים הלכו הגדולים והבוגרים לצדי הלהקה כדי להגן על הדינוזאורים הקטנים שבמרכזה.

במקום אחר אפשר לראות דינוזאור מאובן במצב קצת מוזר. החוקרים שברו את הראש די הרבה בעניין עד שהגיעו למסקנה כי לדינוזאורים היתה תנוחת מוות - הצוואר התקפל לאחור והזנב נכרך סביב הגוף.

אבל הגילוי שבו מתגאה נורל במיוחד הוא דינוזאור קטן, בגודל של כלב, עם נוצות, אבל שלא עף, קרוב קדום של הטירנוזאורוס-רקס. לא הוא מצא אותו, אלא איכרים בצפון מזרח סין, במחוז ליאונינג, אזור עשיר במיוחד בממצאים מהתקופה המסוזואית, לפני 130 מיליון שנה. "כאשר המאובן של הדינוזאור הזה נמצא", מספר נורל, "קיבלתי טלפון מעמית סיני, עליתי על מטוס וטסתי לסין. זה היה גילוי מרגש".

בתערוכה שיחזרו אמנים-חוקרים יער קדום באזור ליאונינג, שבו אפשר לצפות בכמה עשרות דינוזאורים, יונקים, ציפורים, דגים, חרקים וצמחים - כולל דינוזאור קטן עטוף נוצות. החוקרים שעסקו בבניית המודל מאמינים שהצליחו ליצור משהו קרוב מאוד למציאות.

מה בעצם למדת מדינוזאור הנוצות?

נורל: "שהיו דינוזאורים שהיו להם נוצות, אבל הם לא עפו. הרבה אנשים טענו שהנוצות התפתחו בשביל לעוף. הדינוזאור הזה שובר את המוסכמה הזאת, לפי הזרועות הקצרות שלו ברור שהוא לא היה יכול לעוף". אחת התיאוריות היא שהנוצות שימשו אותו לוויסות טמפרטורת הגוף. ייתכן גם שכשהדינוזארים בגרו הם השילו מעליהם את הנוצות.

בפתח התערוכה מוצג דינוזאור זעיר בגובה 30 ס"מ, שאותו מצא במקרה ילד בן 14 לפני כמה שנים בחווה במונטנה. רק כעבור זמן מה הבינו החוקרים שמדובר בדינוזאור נדיר, טורף אימתני שזכה לשם במבירפטור פיינברגיי, ממשפחת הדרומאוזאורים, שלא נמצא באף מקום אחר: האנטומיה שלו דומה מאוד לאנטומיה של הציפורים של היום. "הציפורים הן הממשיכות של הדינוזאורים. הרעיון בדבר הקשר בינהם הועלה כבר בתחילת המאה ה-20, אבל רק בעשור החולף נמצאו הוכחות של ממש לקשר הזה", אומר נובצ'ק.

למה נותנים לדינוזאורים שמות כל כך מסובכים?

נורל: "באמת מגזימים בעניין הזה ונותנים שמות לטיניים טפשיים. יש כל מיני כללים בתחום הזה. אני מעדיף שמות קלים. למשל, לשלד של דינוזאור שחשפנו ב-2004 בסין, במעין תנוחת שינה, נתתי שם סיני "מיי לונג", דרקון ישן. לדינוזאור הנוצות קראתי "דילונג", דרקון קיסר. במונגוליה אני קורא להם בשמות מקומיים כמו סיטיפאטי - שלדים רוקדים".

דינוזאור מקנן

"כשאתה מחפש עצמות דינוזאורים תמיד יש הפתעות", אומר נורל. מה שאתה חושב שתמצא שונה לגמרי ממה שאתה מוצא בפועל. פעם מצאתי שלד של דינוזאור יושב על קן ביצים. אף פעם לא תיארתי לעצמי דבר כזה. תמיד יש הפתעות. בצפון סין מצאנו דינוזאור בגודל של גירית (כ-60 ס"מ) ובבטנה היו 'תינוקות' דינוזאור".

איפה מחפשים כיום דינוזאורים?

נובצ'ק: "במערב ארה"ב, בארגנטינה, בעיקר בדרום המדינה, בפטגוניה, שם אפשר למצוא דינוזאורים גדולים מאוד, במדבר סהרה, במרוקו, בניז'ר ובמצרים. גם במקומות מסוימים באירופה. ובאנטרקטיקה. יש פליאונטולוגים שמחפשים בצפון אלסקה, קרוב לחוג הארקטי. אבל המקום הכי מבוקש בעשר השנים האחרונות הוא מרכז אסיה".

עצמות הדינוזאור הראשונות נמצאו באירופה עוד ב-1676, אבל הם לא זוהו כעצמות דינוזאור. רק ב-1825, ויליאם באקלנד מאוניברסיטת אוקספורד שמצא גם הוא מקבץ עצמות גדולות, הגיע למסקנה שגילה חיית ענק לא מוכרת.

די מהר הבינו מחפשי הדינוזאורים שהמקום הטוב ביותר למצוא שלדים הוא בצפון אמריקה, במיוחד במערב. "זה היה המקור החשוב ביותר לדינוזאורים במאה ה-19", אומר נובצ'ק. "המון אנשים מכירים את הסיפורים על מחפשי הזהב במערב, אבל היו גם מחפשי עצמות דינוזאורים. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו שני מחפשים חשובים, אגדתיים, עותניאל מארש ואדוארד קופ. קופ היה מוכשר יותר. למארש היו גינוני אצולה. הם יצאו עם משלחות גדולות לדרום ויומינג, והתחרות ביניהם היתה גדולה. הם שנאו זה את זה. על פי כמה סיפורים אפילו התפתח ביניהם קרב יריות. בכל מקרה, הם הצליחו למצוא הרבה מאוד שלדים".

מאז נחרשה ארה"ב היטב בחיפוש אחרי שלדי דינוזאורים. "היום לא פשוט למצוא משהו מעניין בארה"ב", אומר נובצ'ק. "בכלל, לדעתי האתגר הכי מעניין בתחום שלנו הוא לחפש שלדי דינוזאורים באפריקה. אין לנו ספק שיש שם הרבה דינוזאורים אבל לא קל למצוא אותם משום שהם לא חשופים. באזורים הטרופיים הגשם הורס את השלדים, וגם הפעילות הוולקנית. אבל אני בטוח שיש שם שלדים ויש כבר כמה גילויים. קולגה שלי במאלי מתחילה למצוא שלדים".

אבל, אומר נובצ'ק, "זה עניין די מתסכל. לפעמים לא מוצאים כלום. אתה נוסע הרבה. הולך הרבה. ולא רואה שום דבר. בסוף שנות ה-80, נסענו 13 אלף קילומטר בתימן במשך שישה שבועות ולא מצאנו כלום. בדקנו בכל פינה. היה אתנו גם גיאוגרף צרפתי שהכיר את המדינה היטב, ובל זאת, לא מצאנו כלום".

משך השנים נמצאו אלפי דינוזאורים, כך שכיום מציאת שלד היא לא בהכרח חדשה מסעירה. "בעבר המחפשים התמקדו בזיהוי דינוזאורים חדשים ובגיאוגרפיה שלהם - מי חי איפה. אם מצאתי שלדים 'מלאים' יחסית זה היה הישג", אומר נובצ'ק. היום החוקרים מחפשים שלדים שמסוגלים לענות על שאלות ספציפיות. לכל צוות יש מקום שהוא מעדיף לעבוד בו, שמתאים למה שהוא מחפש. למשל באוניברסיטת סטוני ברוק שבלונג איילנד יש צוות שמתמחה במדגסקר, מקום מבודד יחסית שבו מחפשים חוקרים דינוזארים חריגים. לעתים, השאלות שמתחבטים בהם נראות טריוויאליות. למשל, כיצד ניתן ללמוד את מין הדינוזאור מן העצמות שנמצאו או את צבע עורו. אלה דברים כלל לא פשוטים לקביעה".

ונורל מוסיף: "בעבר לפליאונטולוגים היה בעיקר רקע בגיאולוגיה. כיום לרבים מהם יש רקע בגיאולוגיה ובביולוגיה, וזה בא לידי ביטוי בממצאים החדשים שאנחנו מגלים".

לפעמים", אומר נובצ'ק, "יש תחרות בין חוקרים. אבל בדרך כלל הם לא נכנסים זה לזה לטריטוריה. הבעיה היא לא אנשי המדע (מדי שנה יוצאות כמאה משלחות חוקרים רשמיות לחיפוש דינוזאורים ברחבי העולם), אלא אנשים שמגיעים למקומות האלה למטרות מסחריות".

דינוזאור ב-8 מיליון דולר

שוק הדינוזאורים הפרטי אינו מפורסם כמו שוק האמנות, אך לעתים המחירים מעפילים לרמות שלא היו מביישות גם את האמנים המפורסמים ביותר. המחיר הגבוה ששולם אי פעם בעבור דינוזאור היה 8.4 מיליון דולר. הוא נמכר במכירה פומבית של בית סותביס ב-1997 - טירנוזאורוס-רקס המוצג כיום במוזיאון פילדס שבשיקגו. הוא זכה לשם סו, על שם החוקרת שמצאה אותו ב-1990 בחווה פרטית בדרום דקוטה, והיה במרכז מאבק משפטי מר בין בעלי החווה והחברה הפרטית שגילתה אותו, לבין ממשלת ארה"ב. השלד מורכב מ-200 עצמות. הוא מתנשא לגובה של 4.3 מטרים ואורכו 14 מטר. הוא מוצג לציבור מאז 2000.

התחרות סביב סו היתה גדולה, והיתה לכך סיבה טובה. בתחום המחקר של חיות הענק האלה כל אחד רוצה להציג את הדינוזאור הגדול ביותר. במקרה של סו זה לא רק הגודל אלא גם הגיל. מדענים מעריכים כי "סו" היה בן 28 במותו. במוזיאון הטבע בניו יורק הדינוזאור הזקן ביותר הוא בן 23.

המחיר הגבוה יצר התלהבות רבה. יותר ויותר אנשים החליטו לנסות את מזלם באיתור שלדי דינוזאורים, בהנחה שגם הם יצליחו למצוא דינוזאור יקר ערך. אלא שמאז עסקת "סו" לא נרשמה אף עסקת דינוזאורים במחיר כל כך גבוה. המחיר של שלד דינוזאור במצב טוב יכול להגיע היום לכמה מאות אלפי דולרים.

שוק הדינוזאורים מושפע מטבע הדברים מהחוקים השונים בכל מדינה. בארה"ב כל מה שנמצא על אדמה ציבורית שייך לממשלה, והוא יכול להימסר רק למוסד אקדמי או למוזיאון. כל מה שנמצא על אדמה פרטית שייך לבעלים שלה. במדינות כמו סין וארגנטינה כל פריט שיימצא, לא משנה אם בקרקע ציבורית או פרטית, שייך למדינה. על רקע זה התפתחה תעשיית הברחות ענפה של עצמות דינוזאורים.

המקורות לעצמות דינוזאורים רבים: לעתים הן מתגלות בחצר הבית, כפי שמעיד סיפורו של "סו". בסין, פיתחו איכרים באזורים מסוימים מיומנות חשיפת עצמות דינוזאור. נורל: "האיכרים האלה יודעים הרבה מאוד, ויש להם תמריץ אמיתי. הם חיים באזורים עניים ומתפרנסים מכ-300 דולר בשנה. אם הם ימצאו מאובן חשוב, הם יוכלו למכור אותו ב-12-10 אלף דולר".

בקרב אנשי המדע יש ביקורת רבה על המתרחש בשוק הפרטי, הגם שלא מעט אספנים משתפים פעולה עם חוקרים. מבחינת הפליאונטולוגים, הברחת שלדים ומכירתם לאוספים פרטיים פוגעת במדע. הבעיה המרכזית, הם אומרים, היא שאם מוציאים את עצמות הדינוזאור מהסלע, כלומר מנתקים אותו מסביבתו, קשה מאוד ללמוד מהשלד משהו חדש.

מה מעניין פליאונטולוגים בישראל?

נורל: "לא ידוע לי שמצאו שם דינוזאורים. אבל מצאו שם הרבה דברים מעניינים אחרים - בעיקר בנגב. למשל, בישראל אתה יכול ללמוד הרבה על האבולוציה מלטאות ומנחשים. באופן כללי, הכל תלוי באילו סלעים חשופים. ויש גם עניין של מזל. המקום שהכי איכזב היה אוסטרליה. למרות שיש שם מדבריות והרבה סלעים חשופים מהתקופה הרלוונטית מצאו שם הכי פחות דינוזאורים. אפילו בניו זילנד מצאו יותר".

תעלומת ההישרדות

נובצ'ק ונורל מסכימים על הרבה דברים אבל בעניין אחד חשוב הם חלוקים: כיצד נכחדו הדינוזאורים. נובצ'ק מסכים עם התיאוריה המקובלת ביותר כיום, שלפיה מטאוריט פגע בכדור הארץ באזור מקסיקו לפני 65 מיליון שנה. כתוצאה מעוצמת ההתנגשות, שהיתה מקבילה להתפוצצות של 100 מיליון פצצות מימן, כדור הארץ עבר זעזוע אימתני והפך למעין מיקרוגל קטלני. אחר כך חסם ענן אבק את השמש והוריד את הטמפרטורות בכל כדור הארץ בשיעור ניכר. בקטקליזמה הזאת הרבה בעלי חיים פשוט חוסלו.

"אפשר למצוא הרבה מאוד הוכחות לביסוס התיאוריה הזאת", אומר נובצ'ק. "היו שינויי אקלים דרסטיים בכדור הארץ לאחר שהמטאוריט פגע בו. זה השפיע על כל העולם. אזור הפגיעה היה ביוקטן מקסיקו. המטאוריט, שהיה בקוטר של 10 קילומטר, יצר מכתש ענק בקוטר של 170 ק"מ. מעוצמת הפגיעה המון חלקיקים עפו בתוך שניות לחלל ונפלו בחזרה. חלקיקים מהמטואוריט עצמו ניתן לזהות היום בהרבה מאוד מקומות בעולם, לפי הריכוז הגבוה של חומר בשם אירידיום, שאינו נפוץ במיוחד בכדור הארץ אך מצוי בשפע במטאוריטים רבים, אשר נמצא בשכבות סלעים מתקפות ההתנגשות, לפני 65 מיליון שנה. הטמפרטורה זינקה לרמה שמסוגלת להרתיח את האטמוספירה ולהשמיד הרבה מאוד בעלי חיים. בעלי חיים שחיו עמוק באדמה יכלו לשרוד".

נורל אומר כי יש בתיאוריה הזאת הרבה חורים. "למשל, בשני מקומות במונטנה נמצאו סלעים מתקופת התנגשות המטאוריט, שמעוררים ספקות לגבי התאוריה הזאת. נמצאו בהם שכבות מתקופת הדינוזאורים, ומעליהן שכבה מתקופת ההתנגשות - ומעליה שכבת מאובנים נוספת. המעניין הוא שמספר הדינוזאורים עד שכבת ההתנגשות הולך וקטן לאורך הזמן. כך שיכול מאוד להיות שלדינוזאורים קרה משהו עוד לפני ההתנגשות, אבל אנחנו לא יודעים מה זה היה.

"אין שום ספק שצפון אמריקה היה האזור שבו עוצמת ההתנגשות היתה החזקה ביותר, כך שסביר שהדינוזאורים באמריקה נפגעו קשה. אבל לאור העובדה שלא מצאנו סלעים מהתקופה הזאת במקומות אחרים בעולם, קשה לדעת מה בדיוק קרה לדינוזאורים באותה תקופה באזורים אחרים בעולם, ויש גם סימני שאלה אחרים. הרבה מאוד ציפורים, צפרדעים, לטאות, דגים ואפילו יונקים שרדו. אם התנאים על כדור הארץ היו כל כך קשים איך האחרים שרדו?"

"זו באמת שאלה בלתי פתורה", מודה נובצ'ק, אבל מבחינתו מה שצריך לעשות זה ללכת קדימה. בעוד נורל "מכור" למונגוליה ולסין, נובצ'ק נוסע גם לארגנטינה, בעיקר לפטגוניה, שם הוא מחפש עם קולגה מקומי דינוזאורים מהתקופה האחרונה לקיומם, ויונקים קטנים שחיו לצדם. "אלה דינוזאורים עם צוואר ארוך ופחות קרניים", הוא אומר.

"אנחנו מנסים ללמוד יותר על תקופת 'המעבר' - לא רק כיצד נכחדו הדינוזאורים אלא איך השתקמו החיים על כדור הארץ אחרי המטאוריט. זה לקח משהו כמו 10 מיליון שנים. אבל זה קרה, וזה תחום שמשווע למחקר. במונגוליה ניסינו למצוא תשובה לכך אבל לא איתרנו סלעים עם השכבות הרלוונטיות. יש סימנים שאולי בארגנטינה תיפתר החידה הזאת".

אבל נובצ'ק לא מתכוון להסתפק בארגנטינה. "אחד היעדים הבאים שלי הוא אנטארקטיקה", הוא אומר. "זו יבשת חשובה משום שהיא היתה גשר בין אוסטרליה לדרום אמריקה. יש שם איים שנחשפים בתקופות מסוימות של השנה. הבעיה באנטארטיקה היא שהתנאים שם קשים מאוד, ממש סכנת נפשות. נסעתי פעמיים לנסיעות היכרות. בפעם הבאה אני מתכנן נסיעת חיפוש של ממש". *



דילונג, טירנוזאור קדום ועטור נוצות


מייקל נובצ'ק (במרכז) ומארק נורל (משמאל) במדבר גובי. הדינוזאורים לא ממש נעלמו מהעולם, היום אנחנו פשוט קוראים להם ציפורים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו