בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוהי הפרטים הקטנטנים

אחרי 46 שנות עבודה, פרקליט הצמרת דן אבי-יצחק פושט את הגלימה. עורך הדין שייצג את אריה דרעי ועופר נמרודי, שנודע בירידתו אל הפרטים הקטנים ביותר בכל תיק, שגבה שכר טרחה גבוה אבל דיקדק בהוצאותיו, סוגר את משרדו ומפנה את זמנו לתחביבו החדש, קליעה למטרה בחץ וקשת

תגובות

פעמיים בשבוע, בימי שני ושישי, בא דן אבי-יצחק לבית החייל בירושלים לאימון של ארבע שעות בקליעה למטרה בחץ וקשת. עכשיו, כשאין לו יותר לחץ בעבודה, הוא מוצא את הזמן הפנוי לתחביב החדש ומה יכול להתאים יותר לאבי-יצחק מענף ספורט המצריך ריכוז, סבלנות, משמעת עצמית והתמדה? ואכן, מאמנו ירון קולסניק מדווח שהספורטאי אבי-יצחק "מאוד אוהב להצליח ולפגוע במטרה".

עו"ד דן אבי-יצחק פורש. לאחר 46 שנות עבודה, בגיל 69, הוא סוגר את המשרד הקטן והצנוע שהקליינטים, החל מפוליטיקאים וכלה באנשי עסקים, הכירו היטב, ועולה שתי קומות - הביתה. לפני ארבע שנים, בתום משפטו של עפר נמרודי, משפט אינטנסיווי שגזל כל דקה מזמנו, הודיע שהוא מפסיק לקחת תיקים לייצוג. יש האומרים כי במשפט, שבו הצליח לחלץ את מרשו, מו"ל "מעריב", מכתב אישום אימתני, הגיע אבי-יצחק לפסגה מקצועית שממנה נותר לו רק לפרוש. בארבע השנים האחרונות סיים לטפל בהסתעפויות ונספחים של תיקים שהחל ועכשיו הוא מנקה את אחרון התיקים משולחנו.

אבי-יצחק נחשב אחד הפרקליטים הטובים ביותר שהסתובבו פה בעשורים האחרונים, ויש שבוחרים בו כטוב ביותר. הוא היה פרקליטם ואיש סודם של פוליטיקאים, עורכי דין ואנשי עסקים. פרקליט שיכול באמצעות ניתוח דקדקני של הפרטים הקטנים, אסטרטגיה ומקוריות להציל גם תיק חסר סיכוי. הוא נחשב אצל לקוחותיו לעורך דין לוחמני. טוטאלי. הוא אימת הנחקרים מעל דוכן העדים בבית המשפט. במשך השנים יצר לעצמו דימוי של איש קר. לא נעים. "או שאוהבים אותו", אומרים עליו, "או ששונאים אותו. אבל אי אפשר להישאר אדיש אליו".

לא סמך על אף אחד

ביוני 1996 צולמה מכוניתו של אבי-יצחק בצומת הרצוג בירושלים, כשהיא חוצה באור אדום. בינואר 1997 הגישה נגדו המשטרה כתב אישום. לשוטרים כנראה לא היה מושג עם מי יש להם עסק. לאחר שני דיונים שבהם התייצב האזרח אבי-יצחק לייצג את עצמו, זיכתה אותו שופטת בית המשפט לתעבורה בירושלים, רות זוכוביצקי.

במשפט הפגין אבי-יצחק בקיאות מרשימה בתקנות התעבורה. בין השאר קבל על כי לא נערכו בדיקות תקינות למצלמה, כנדרש בתקנות, והשופטת שקיבלה את רוב טענותיו קבעה כי "נפגמה מהימנותה של הראיה המרכזית". לאור זיכויו דרש אבי-יצחק מהשופטת לחייב את המשטרה לשלם לו את הוצאות המשפט והפנה לפסק דין של בית המשפט העליון, שבו פסקו 7,500 שקל לצעיר שזוכה מאשמת נהיגה במהירות מופרזת. השופטת הסתפקה בפיצוי של 500 שקלים בלבד לאבי-יצחק, כיוון שהמשפט היה קצר ואבי-יצחק לא שילם שכר טרחה לעורך דין.

אחת התכונות הבולטות אצל אבי-יצחק היא היסודיות. הוא יורד לפרטי הפרטים. לדקויות. משווה בין עדויות הנחקרים ומחפש את הסתירות. האמת של דן אבי-יצחק מצויה בפרטים הקטנים. הוא לא בוחל בעבודה סיזיפית, קשה, אובססיווית. עד לפני עשור היה מצלם בעצמו את החומר המשפטי בתיק.

כשהוא מקבל מסמך לידיו הוא לא יתבונן רק בכתוב, בתאריך, בחתימה, הוא יחפש את החורים הקטנטנים שהותירו סיכות ה"שדכן", המעידים כי למסמך שבידיו היה מצורף דף נוסף, שנתלש במקרה, ואולי לא במקרה.

על אופי עבודתו הדקדקני יעיד המקרה הבא. במשך חקירת המשטרה בפרשת אריה דרעי בוצע חיקור דין בארצות הברית. בין השאר, החוקרים גבו את עדותו של ליפא ויינגרטן, מנהל הסניף הניו-יורקי של בית היתומות הירושלמי "ויינגרטן" שבו גדלה יפה כהן, לימים דרעי. שלושת החוקרים הקליטו בסתר את השיחה עם ויינגרטן, אך כשיצאו מהפגישה שכחו לסגור את הטייפ והסרט המשיך להתגלגל ולהקליט את הדברים שאמרו, ביניהם, בשש עיניים.

הקלטות, בצירוף התמלילים, הועברו אל אבי-יצחק כחלק מההליך הפורמלי שבו חומר החקירה בתיק מועבר לסניגוריה. אבי-יצחק, שהגן על אריה דרעי, לא הסתפק בקריאת תמלילי החקירה שהחוקרים צירפו לקלטות, אלא הקשיב לכולן. בספטמבר 1993 פרסמו העיתונים קטעים מתוך שיחת החולין של החוקרים, שבה כינו את יפה דרעי "מרוקאית טובה". הכינוי הסעיר את הרוחות ושימש את אנשי דרעי לחיזוק הטענה שהוא נרדף ממניעים עדתיים.

"אני לא מכיר הרבה עורכי דין שבנוסף לתמליל שהם מקבלים מהתביעה הם גם שומעים את הקלטת בעצמם, מתחילתה ועד סופה", מפרגן עו"ד יהושע רזניק, שהיה התובע בתיק מטעם הפרקליטות (והיום בעל משרד פרטי). "זה סיפור שמשקף את יכולת העבודה שלו".

"לאיש אין שעות עבודה", אומר עורך דין שעבר עמו, "אתה יכול לקבל ממנו טלפון בשעה עשר או אחת-עשרה בלילה כשהוא בעיצומה של התלהבות מהכנה לחקירה נגדית. שום דבר לא עוצר אותו".

"אתה מניח שאתה עורך דין יסודי", אומר עמית המכיר את אבי-יצחק, "עד שאתה עובד עם דן. אז אתה מגלה שאתה לא מתקרב ליסודיות שלו. היסודיות הזאת נועדה להביא למשהו. קודם כל להטיל ספק בכל דבר. העומדים מולנו הם אנשים ואנשים עושים טעויות ואפשר להפיק מהן תועלת על ידי היצמדות לפרטים, וזה בעצם מה שהוא עושה".

אמות המידה הגבוהות שאבי-יצחק מציב מקשות לא אחת על העבודה עמו. אבי-יצחק זכה להצלחה גדולה במשפט נמרודי, כשהאישום המרכזי נגד נמרודי - קשירת קשר לרצח - בוטל בעיסקת טיעון. נמרודי התייצב למשפט כשלצידו מיטב עורכי הדין: פנינה דבורין, דן קואל ויהושע (שוקי) שטיין. אבי-יצחק עמד בראשם. למרות החזית המאוחדת שהפגינו בדיונים בבית המשפט, מאחורי הקלעים הגיעה מערכת היחסים הבין האישית בקבוצת הפרקליטים יותר מפעם אחת להתנגשות. "טירונות בגולני זה דבר קטן מול מה שעברנו עם דן אבי-יצחק", מספר עורך דין בצוות. "הוא איש דומיננטי והיה ברור לכולם שהוא מנהל את הלהקה. אבל עורכי דין הם יצורים עם אגו והיו כמה אפיזודות שהיה צריך להרגיע את הרוחות".

"היו תקופות שהיינו מתכוננים למשפט עשר שעות ברצף", מספר עורך דין אחר, "יושבים שישי, שבת, ראשון ואז דני היה אומר: 'זה לא נראה לי מלא. זה לא יסודי'. קיבלנו שיגעון. וזה הביא לפיצוצים".

עוד הצצה אל מאחורי הקלעים של משפט נמרודי סיפקה עדותו של אבי-יצחק עצמו במשפטו של האב, יעקב נמרודי (שהורשע בקשירת קשר לביצוע עוון, שיבוש הליכי משפט והטרדת עד). התובע בתיק ביקש מהעד אבי-יצחק להסביר, כיצד חומר המיועד לחקירות הנגדיות במשפטו של הבן עופר הגיע לידי האב. וכך סיפר אבי-יצחק מעל דוכן העדים ביולי 2002: "אני מוכרח להגיד על עצמי, אני לא איש קל בעבודה והדרישות שלי הן קשות מאוד בייחוד בתיק כזה תובעני ודורשני... אני לא הייתי שבע רצון מהעבודה. אני חשבתי שמזניחים את התיק... שלא עוזרים מספיק, שלא מקדישים מספיק תשומת לב. עד כדי כך שזה הגיע גם למכתבים שהוצאתי, ולא כל כך יפים".

בהמשך עדותו גילה אבי-יצחק, כי דיבר עם יעקב נמרודי על החלפת עורכי דין בצוות, ואף הציע מועמדים משלו. אחד מעורכי הדין שאבי-יצחק רצה להחליף היה יהושע שטיין. כתוצאה מכך, "כדי להראות שהוא עושה את העבודה שלו", על פי עדותו של אבי-יצחק, היה שטיין שולח את השאלות שהכין גם אל יעקב נמרודי. עוד גילה בעדותו, כי "שום שאלה במשפט לא נשאלה ללא אישורי. כלומר כל השאלות שחקרו, גם עדים אחרים, עורכי דין אחרים, אני הייתי מקבל אותן מראש, מתקן ומוסיף".

"עד שלב מאוחר בקריירה שלי אני הייתי הולך ומצלם את החומר", סיפר אבי-יצחק בראיון פרישה שנתן לביטאון לשכת עורכי הדין. "לא סמכתי על אף אחד, מפני שפחדתי שיסתירו חלק מהחומר, כמו שנוהגים לעשות, ומי שאשלח לא ישים לב ולא יראה. היה חשוב לי לראות מה כתוב על העטיפה; באיזה צורה זה מסודר ומה יש ביומן החקירה שלא תמיד היו נותנים לצלם. לפעמים מצאתי בחומרים האלו דברים שהיו מכריעים הכרעות גורל המשפט כולו".

כולם שווים אצלו

אבי-יצחק נחשב זאב בודד בקהילת עורכי הדין. להבדיל מפרקליטים בליגת העל, הבאים לבית המשפט ומאחוריהם משתרכת סוללה של מתמחים ועוזרים, אבי-יצחק עובד לבד. בלי שותפים. היו תקופות שבהן נעזר בעובד נוסף או מתמחה, אך מעולם, אבל מעולם, הוא לא בא לבית משפט כשחומר החקירה נלמד והוכן רק על ידי אחרים.

בתחילת דרכו עבדו במשרדו בירושלים כמה עורכי דין, עד שהחליט לסגור את העסק. "הוא בנה משרד הבנוי על איכות ולא על כמות", מספר עורך דין שעבד אצלו. אבי-יצחק מקבל מספר מצומצם של קליינטים בשנה, שעוברים אצלו "מבחן קבלה". "כשבאתי אליו שיקבל את הייצוג בתיק שלי", נזכר עו"ד חגי סיטון, שהואשם במתן עדות שקר בבית משפט וזוכה, "הוא לא היה מוכן. הייתי צריך לחזר אחריו. הוא עשה לי מבחן. הרגשתי שעד שהוא לא יהיה משוכנע בצדקתי הוא לא יקבל את התיק. הוא הטיח בי האשמות וצלב אותי בחקירת שתי וערב עד שממש כעסתי. הייתי צריך להביא מליצי יושר. בסוף הוא לקח את התיק".

"הוא נהג לייבש אותי שעות בחדר הקבלה הקטן שבמשרדו", מספר איש עסקים, "שזה משהו בגודל של מטר על מטר. אבל אחרי שהוא קיבל אותי הוא הפך לפרטנר הכי טוב שיש".

בני המזל, המתקבלים, זוכים במאה אחוז דן אבי-יצחק, וגם משלמים בהתאם. תעריפיו נחשבים מהגבוהים בשוק ומסתכמים במאות דולרים לשעה. ההערכות הן שבמשפטים הגדולים, כגון משפט דרעי, משפט נמרודי וייצוג "הקבוצה הפולנית" בעסקת פז, שכר טרחתו, בכל תיק, הצטבר לכמה מיליוני דולרים.

הוא נולד בירושלים כדן דויטשר. אביו, יוסף אשר, עלה ארצה מפולין והיה קבלן בניין. במלחמת העצמאות נפל אחיו הגדול, יצחק, בקרב על בית מחסיר יום לפני הקמת המדינה, והוא בן 16 בלבד. בעקבות זאת שינה האב את שם המשפחה לאבי-יצחק.

הוא למד בבית הספר הדתי "מעלה" וכבר בזמן שירותו הצבאי החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. אחר כך היה מתרגל בדיני אישות אצל משה זילברג, לימים שופט בית המשפט העליון. עו"ד סיטון, שהיה אז אחד מתלמידיו, נזכר השבוע כיצד חבר לספסל הלימודים העתיק ממנו עבודה. כשאבי-יצחק החזיר את העבודות, הוא כתב על עבודתו של המעתיק: "נא להסתכל אצל חגי סיטון על הציון". "לימים נהפכנו לחברים", מספר סיטון, "ושאלתי אותו: איך ידעת שהוא העתיק ממני ולא להפך? 'זה סוד מקצועי', הוא אמר ועד היום הוא לא גילה לי".

אבי-יצחק התמחה אצל פרקליט המדינה קולין גילון (אביו של כרמי גילון, מי שהיה ראש השב"כ) ובהמשך אצל עורך הדין הירושלמי מנדל שרף. "עורך-דין שרף היה אחד מהמשפטנים המהוללים בירושלים", מספר עו"ד יגאל ארנון, שהיה חבר ילדותו של האח שנהרג וזוכר את דן אבי-יצחק כילד "בלונדיני ויפה" מהביקורים בבית המשפחה. "שרף לא היה איש אהוד, כי הוא היה בוטה מאוד כלפי הצד השני וכלפי עורכי דין אחרים. אף אחד לא אהב לעבוד מולו. כשראיתי את דן טוען - ראיתי את שרף טוען. אנחנו מושפעים מאנשים שאנחנו עובדים אצלם. לדן היתה זכות גדולה להתמחות אצל מנדל שרף, הוא גם לקח ממנו הרבה והיום אני יכול להגיד שהתלמיד עלה על רבו".

בתום ההתמחות פתח אבי-יצחק משרד והחל לטפל בתיקי מעמד אישי. במשך שנים הסתובבה בירושלים בדיחה, שלפיה כשזוג מתגרש ינצח מי שיגיע ראשון אל אבי-יצחק. במרוצת השנים הרחיב את עיסוקו לתחום הפלילי, עבירות צווארון לבן ובעיקר עסק במשפט האזרחי-מסחרי, שבאופן טבעי פחות חשוף לתקשורת. הוא ייצג אנשי ימין קיצוני (אף שבעבר נהג להכחיש כי הוא ימני בדיעותיו, פרקליטים שעבדו עמו מספרים כי לא פעם הביע דעות הנוטות לימין המפה הפוליטית). הוא ייצג את נאשמי ארגון הטרור היהודי, את איל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ ועמותת עטרת כהנים (בעניינים הנוגעים להתיישבות אנשי העמותה בנכסים שרכשו במזרח ירושלים) ואת עמותת אלעד (שבשנות התשעים השתלטה על בתים של תושבי סילואן במזרח העיר).

הוא ייצג גם עורכי דין ידועים (וידועים פחות), בהם עו"ד רם כספי בפרשת "הפגישה הלילית". מבין הפוליטיקאים ייצג את בנימין נתניהו (בפרשת הקלטת הלוהטת ובפרשת המטפלת טניה שאו); את נתן שרנסקי (בתביעת הדיבה נגד יולי נודלמן); את רפאל פנחסי מש"ס (בעניין הסרת חסינותו בכנסת) וכמובן את אריה דרעי.

בשנות התשעים ייצג גם את תמי מוזס-בורוביץ' ואת בן דודה, עודד מוזס, בשורה של מאבקים משפטיים על השליטה בעיתון המשפחתי "ידיעות אחרונות". בו-בזמן ייצג את עופר נמרודי במשפט האזנות הסתר. ב-1999 ייצג גם את מיכל מוזס, גרושתו של ארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", שהתגוררה אז בלוס אנג'לס.

"זה לא חשוב לו להיות נחמד או שיגידו שהוא נחמד", אומרת עורכת דין שעבדה עמו. "הוא לא נחמד לקליינטים, לאנשים חשובים או לבית המשפט. כולם שווים אצלו. הוא לא מתרגש ממעמד של מישהו. כל מי שהיה במשרד שלו יודע, גם אם הוא בא עם מעמד גבוה ועשיר - אצל דן כל הגובה יורד. הוא ראה במקצוע ייעוד. מבחינתו מה שחשוב זה מה שטוב לתיק".

הערכאה העליונה בבית

אבי-יצחק נשוי לנעמי טור-כספא, מורה לביולוגיה וסופרת שחגגה לפני שלושה חודשים יום-הולדת 70. את הארוע חגגו בני המשפחה וחברים קרובים במועדון הפאנץ'-ליין בתל אביב. אנשים שנכחו בארוע מספרים על דן אבי-יצחק "שלא הכרתם": הפרקליט בעל הדימוי הקר, החותך, פיזר חיוכים והפתיע את הקרואים בנאום רגשני עמוס במלות אהבה והוקרה לרעייתו. אשת נעורי ואהבת חיי, כינה אותה. "היה שווה להמתין שבעים שנה", הגיבה האשה שלצידו כשהיא אחוזת התרגשות.

לזוג ארבעה ילדים. איריס, בת 44, עורכת דין; אייל, בן 40, איש היי-טק המתגורר בארצות הברית; אמיר, בן 34, מהנדס מדעי המחשב; ואסף, בן 28. נעמי פרסמה שלושה ספרי ילדים ורומן שנקרא "תפוחים כבושים", שיצא לאור ב-1997, ובו היא מגוללת את קורות משפחתה שנמלטה ברחבי אירופה במלחמת העולם השנייה. מקורבים לבני הזוג מתארים את משפחתו של אבי-יצחק כמעוזו, מבצרו, הדבר היקר לו ביותר.

אור הזרקורים נחת על רעייתו כשהתפטר בדרמטיות מייצוג אריה דרעי בעיצומה של פרשת חברון-בר-און, בפברואר 1997. "כתוצאה מחקירת המשטרה במינוי של עו"ד בראון כיועצה המשפטי של הממשלה", כתב אבי-יצחק למרשו, "נודע לי שמאחורי גבי הלכת והשמצת אותי ואת רעייתי והפצת עלינו סיפורי בדים". יש האומרים שהפגיעה ברעייתו היא שהסעירה את הפרקליט, הניחן בסבלנות אין קץ, ובגללה שחרר את עצמו מייד מהייצוג. אבי-יצחק אף מסר הודעות במשטרה נגד דרעי, על כוונותיו למנות את רוני בר-און.

משרדו היה ממוקם במשך שנים בקומת הקרקע ברחוב הטייסים 34, בבניין שבו הוא גר. דירה קטנה וצפופה, עמוסה בתיקים וארגזים חומים ובהם חומר משפטי. שולחן העבודה שלו תמיד עמוס בניירת. מכונת הצילום באמבטיה. מזגן נייד. מעלית פנימית קישרה בין המשרד לדירת הגג של הזוג בקומה הרביעית. חייו של אבי-יצחק נעו במעלית הזאת, מהבית למשרד (לפני כשנתיים העביר את המשרד לדירה מרווחת יותר בקומה הראשונה). את ארוחות הצהרים הקפיד לאכול בבית, מבישוליה של נעמי. גם הקליינטים הצטרפו לא פעם לארוחה חמה. כולם מספרים על אשה נעימה ואינטליגנטית. "נעמי היא הצד המאזן שלו", משבח עו"ד יגאל ארנון, "אשה פשוט מקסימה".

"הוא קרוב מאוד לאשתו, מאוד מתחשב בדעתה", מספר עופר נמרודי. "לאחר שהמשפט שלי נגמר הוא החליט לפרוש מהמקצוע. לאחר המשפט, הפצ"ר (הפרקליט הצבאי הראשי) ניסה לטעון שצריך להוריד לי את הדרגות בגלל המשפט שהיה, אז פניתי אל דן ושאלתי אותו אם יהיה מוכן לייצג אותי במאבק הזה על הדרגות, על הכבוד. הוא אמר לי, 'כבר אמרתי לך שאני לא מקבל תיקים'. שאלתי אותו אם אני יכול לערער על זה לבית המשפט העליון, קרי אשתו. הוא אמר, 'בשיטת המשפט הדמוקרטי יש לך זכות ערעור'. דיברתי עם נעמי, שהסכימה שמדובר בחוסר צדק מקומם. 'אני אדבר עם דני', היא אמרה. אחרי כמה ימים הוא התקשר אלי ואמר לי שנעמי שכנעה אותו והוא יעזור".

דן חסכן

בירושלים זוכרים לדן אבי-יצחק את סיפור המונית. במחצית שנות השמונים, מרצדס לבנה שחנתה ברחוב הטייסים משכה את עיני העוברים ושבים. הרכב המפואר נשא "מספר ירוק" של מונית ובו נהג צעיר ששמו אילן אמויאל. בבדיקה של משרד התחבורה התגלה כי המונית משרתת את משרדו של אבי-יצחק בלבד, ובשעות היום חונה מתחת לבניין מגוריו. הועלה החשד כי זהו תרגיל מס, מאחר שמכונית שמיובאת כרכב ציבורי פטורה ממכס. בתום חקירה החליט משרד התחבורה שהמונית לא הופעלה למתן שירותי הסעות לציבור וביטל לנהגה את הרשיון למונית.

"זה היה רעיון גאוני ולגיטימי", אומר עו"ד חגי סיטון, שמשרדו ייצג את נהג הרכב בעתירה לבג"ץ נגד ביטול הרשיון (שנדחתה). "זה תרגיל מס לגיטימי. השופט ויתקון אמר פעם, שיש להבדיל בין השתמטות ממס להימנעות ממס. השתמטות ממס זו עבירה, הימנעות ממס זו גאוניות".

אבי-יצחק, למרות עושרו, ידוע כאדם חסכן. במשרדו היו משתמשים בדפים הריקים של המדפסת לכתיבת טיוטות ולעיתים צילמו על דף משני צדדיו. לא פעם השתאו עורכי דין למראה חליפותיו המרופטות של פרקליט הצמרת, "שלפעמים גרב אדום או כתום היה מציץ מתחת למכנס שלו", כפי שמספרת עורכת דין שעבדה מולו. באחד מהמשפטים שניהל, צוות התביעה נהג להתלוצץ כי בתום המשפט יקנו לו ארנק עור חדש, "במקום הארנק הבלוי שהוא הולך איתו".

"פגשתי אותו לפני נסיעה לארצות הברית", מספרת קולגה. "הוא אמר לי שיש לו מקום מדהים להמליץ לי. חשבתי שימליץ על מסעדה טובה, הצגה טובה. לא. הוא המליץ על מקום שבו אוכלים ארוחת בוקר ב-1.99 דולר".

"יום אחד לאחר דיון יצאנו לאכול משהו בבית קפה ליד בית המשפט", נזכר עורך דין אחר, שעבד לצדו בתיק גדול. "והנה, להפתעתי, דן לוקח את החשבונית בסוף הארוחה. חשבתי לעצמי, יכול להיות שהוא הולך לשלם? ואז הוא אמר: 'אה, זה לא הרבה, אתה יכול לשלם'". עורך דין אחר, ששהה עם אבי-יצחק בחו"ל לצורכי עבודה, מספר כיצד חיפש עמיתו לאכול במקומות זולים.

עמיתים מתארים אותו אמנם כאיש קשה ובלתי מתפשר, אך יש כאלה שמוכנים להישבע כי מתחת לשריון האבי-יצחקי מסתתרת אישיות רגישה. עו"ד פנינה גיא, בעבר המשנה לפרקליטת מחוז תל אביב, שהיתה תובעת במשפט נמרודי (והיום ממונה על האכיפה ברשות ניירות הערך), ידעה ימים לא קלים מול אבי-יצחק בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

"היה לי אתגר מקצועי ואינטלקטואלי להופיע מולו", היא מספרת השבוע. "הרגשתי שיש מולי צד שכנגד אמיתי, קשה, שמחייב היערכות, שנינות ולימוד החומר ממש בעל פה. היו לנו מאבקים. זו היתה הפעם הראשונה שהופעתי מולו ואני חייבת להגיד שבכל הקריירה שלי לא נתקלתי בכזה חוקר נגדי. אחרי המשפט קרה לי אסון גדול. בעלי נהרג בתאונת דרכים. הופתעתי לקבל מדן, שהיה אז בחו"ל, מכתב אישי ומלא רגש, שקשה לתאר".

"במהלך התקופה נוצרו בינינו יחסים מיוחדים", מספר נמרודי. "גיליתי בו אדם בעל חוש הומור מיוחד במינו. הוא טיפל בשעת המשבר בהורי ובאשתי בצורה יוצאת מהכלל, הוא חיזק אותם והוכיח שהוא לא רק עורך דין אלא גם בן אדם. היו גם לו רגעים קשים, בעיקר כשבתקשורת ניסו לתקוע לו בגלל שהיה העורך דין שלי".

"הוא איש עם ערכים", אומרת תמי מוזס-בורוביץ'. "האדם שאתה פוגש בארבע עיניים שונה מהעורך דין הלוחמני בבית המשפט. בשבילי הוא חבר אמיתי. חם ותומך. בין המשפחות שלנו נרקמו יחסי חברות עמוקה ואנחנו נוהגים לבקר איש את רעהו. הוא חבר אמיתי ובכל בעיה אני מתקשרת לשאול את דעתו".

"האיש משול לרימון שקליפתו קשה ומרה ותוכו רך ומתוק", אמרה נעמי אבי-יצחק בראיון שפורסם ב"מעריב" לרגל צאת ספרה בדצמבר 1997. "בבית הוא הכי נהדר שיש. מכירים אותו כאיש מקצוע - הוא לא איש של שיחה בטלה בבתי קפה. הוא מרוכז וקשה לו להתנתק מעבודתו. תמיד אני צריכה לוותר עליו. לפעמים אני מקנאה בקליינטים שלו, שיש להם אותו. לכן אנחנו יוצאים לחו"ל די הרבה. זו ההתנתקות והמנוחה. שם אנחנו הולכים לתיאטרון. הוא מהסוג של הטיילים היסודיים, עם ספר ביד. איש חם, מלא רגש, בלי לקסיקון של מלות סרק... היו פעמים שעשיתי בייביסיטר לילדים של הקליינטים שלו. העניין הוא, שאנשים לא מכירים אותו מההיבט הזה, הוא לא נותן שיכירו אותו".

אימת הנחקרים

הוא נחשב לאימת הנחקרים. הוא חוקר את עדיו בבית המשפט בקשיחות, לא פעם מטיח בהם כינויים מעליבים ומתיש אותם בחקירות ארוכות ומפותלות. מספרים עליו שלא אחת, לאחר שעות ארוכות של חקירה נגדית, כשהשופטים ביקשו להפסיק את הדיונים לאותו יום ולהמשיכם במועד אחר, כולם היו משחררים אנחת רווחה ורק אבי-יצחק, עדיין מלא מרץ, היה מחמיץ פנים באכזבה מאחר שלא הספיק למצות את כל אשר תכנן.

"יש לו יכולת עבודה מדהימה", מספר עופר נמרודי. "הוא מסוגל לעמוד עשר שעות על הרגליים ולחקור עדים בבית המשפט עד שהוא יגיע לחקר האמת. הוא שייך לדור הנפילים שמגיע לקראת חקירה של עדים עם רשימה של שאלות, שרק על סדר תכנון שאילתן הוא יכול לעבוד יממה שלמה".

"כשהיינו מכינים חקירה נגדית", מספר דן קואל, שייצג ביחד עם אבי-יצחק את עופר נמרודי, "הוא היה חופר לפרטי פרטים ועושה עוד בדיקה ועוד בדיקה ואז היה עושה הצלבות עם מה שהכינו במשרדים שלנו, או במשרד של (שוקי) שטיין. התוצר הסופי שהיה מגיע לבית המשפט היה קובץ של דפים עמוסים בחיצים לכל הכיוונים, עם הערות בכתב ידו, שזה הכי דומה לכתב הירוגליפים. עם הערימה הזאת הוא היה חוקר בנחת ובקור רוח שעות על גבי שעות עד שהנחקר היה מבקש את נפשו למות".

אך אומרים שיתרונותיו הם גם חסרונותיו. "יש לו בעיה מתי לעצור", מספר עורך דין שעבד עמו, "ואם אתה לא עוצר בזמן אתה מאבד את המומנטום ואז אתה מקלקל".

השיא היה במשפט דרעי. אחד מהמשפטים הגדולים, הייצרים והדרמטיים שמדינת ישראל ידעה ושנמשך שש שנים. יש הטוענים כי אבי-יצחק, כסניגורו של דרעי במשך ארבע שנים, הצליח בדרך הניהול האגרסיווית של ההגנה לגרום לשופטים לפתח כלפיו אנטגוניזם של ממש. "הוא הגזים בחקירות", מספר גורם משפטי שהיה מעורה במשפט. "אולי החקירות שלו היו מרשימות, אבל הרבה פעמים לא היו יעילות. הוא חקר את העד המרכזי, יעקב שמולביץ, עשרות ישיבות. לפעמים החקירה לא התקדמה ולא השיגה יעדים, הוא רק התיש".

השופטים בתיק, יעקב צמח, מרים נאור ומוסיה ארד, איבדו לא פעם את סבלנותם בגללו. לדוגמה, בזמן חקירתו הנגדית של אחד מעדי התביעה (משה עין מור) העירו כמה פעמים לאבי-יצחק על כך שהוא גולש בחקירתו מעבר לזמן הרצוי. בהחלטת בית המשפט כתבו השופטים כי אבי-יצחק "חזר שוב ושוב באריכות יתרה ובניסוחים שונים על שאלותיו". כמו כן ציינו כי "שאל שאלות בעניינים שהרלוונטיות שלהם קלושה על פניה, במקרה הטוב".

"העד הראשון שלנו במשפט היה שמריהו כהן", מספר גורם משפטי שמעורה בתיק. "הערכתי שצריך לחקור את כהן שלוש שעות. דן חקר אותו שלושה ימים. ודן לא סתם חוקר כדי לחקור שלושה ימים, הוא חוקר עם מטרה. יש לו טקטיקת חקירה: קודם כל הוא מכין פרקים של חקירה, לכל פרק ופרק יש מטרה. החקירה מושתתת על עבודת הכנה גדולה מאוד. העד לא יודע לאן הוא הולך, תקראי לזה ערפל, אבל המטרה של דן היא להפיל אותו. הוא שואל שאלות כך שהעד טווה סביבו גדר תיל ובסופה של חקירה יגיע למצב שבו לא יוכל בשום אופן, אלא אם ירצה לחזור בו ממה שאמר קודם, להכחיש את מה שדן רוצה ממנו. לא לכל אחד יש הסבלנות ואורך הרוח שיש לדן אבי-יצחק. לשונות רעות אומרות שהוא חוקר הרבה כי הוא מקבל כסף לפי שעה, זה ממש לא כך. אלו הבלים. תאמיני לי שמי שיכול לשלם לו מקבל את התמורה".

בשלב מסוים הידרדרה "מערכת היחסים" בין אבי-יצחק לשלושת השופטים עד כדי כך שהוא אף ביקש לפסול אותם וטען שהם נגועים בדעה קדומה וביחס עוין כלפי דרעי. לתדהמת גורמים משפטיים טען אבי-יצחק לפני נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק (שאצלו ערער על כך שהשופטים החליטו לא לפסול את עצמם), שהיה מעדיף שהתובעים ישבו כשופטים, מאחר שהם יותר הגונים מהשופטים ביחסם לנאשמים.

אבי-יצחק: "במשפט דרעי ההגנה ניהלה קו נוקשה במיוחד ולא מתפשר. קו זה לא היה מקרי, הוא היה מכוון, בהתאם לשיקולים שאי אפשר לפרוש אותם בגלל סודיות שבין לקוח לעורך הדין. אלה היו שיקולים עניינים, זו לא היתה קפריזה. זה לא היה קו רגיל של ניהול משפט, מי שיכול לחשוב כמה צעדים קדימה יכול גם להבין למה ננקט קו כזה. היה ברור שבקו נוקשה יש גם מחיר מסוים. לי היתה דעה מסוימת על השופטים שאמרתי גם בשעתו וגם היום אני לא מסתיר אותה".

הוצאת שם רע

אבי-יצחק אינו רק אימת הנחקרים אלא גם אימת העיתונאים. יחסיו עם התקשורת מורכבים. מצד אחד, הוא לא יהסס לתבוע כל כלי תקשורת לתקן ולהתנצל, ואף לשלם פיצוי, אם פירסם עליו פרטים שגויים. מצד שני, מאז פרשת האזנות הסתר הוא נהנה מקרבה רבה למו"ל "מעריב", עופר נמרודי, ולא פעם קיבל במה חריגה ומגמתית מעל דפי העיתון השני בגודלו במדינה. בזמן משפט דרעי (עוד לפני הקרע הגדול), אל מול "ידיעות אחרונות" חושף הפרשה, נראה כאילו משמש "מעריב" לא אחת כזרוע התקשורתית של הסניגור אבי-יצחק.

בזמן שבין "מעריב" לרשת שוקן התנהלה מערכה משפטית, לא פעם הועברו ידיעות בעניין זה, ש"מעריב" התעתד לפרסם, אל אבי-יצחק לקבלת ייעוץ משפטי. אבי-יצחק ייצג אז את "מעריב" בתביעת דיבה שהגיש נגד "כל העיר", בעקבות כתבה שבה נטען כי ב"מעריב" מופעלת שיטה של "סחיטת מפרסמים" (הצדדים הגיעו לפשרה ולחליפת מכתבי התנצלות). אבי-יצחק גם הציץ במשלי המחאה המפורסמים, מסיפורי דאוד אל-נאטור, שפרסם יעקב נמרודי על חסן, בנו של חאג' אבו נימר, שאמור להיתלות בכיכר העיר בגלל "שרבי הממלכה רואים בחמולת אבו-נימר מסיגי גבול שפרצו לתחומם".

תגובת אבי-יצחק: "שימשתי יועץ משפטי של 'מעריב' כדי למנוע תביעות דיבה או כתיבה לא לגיטימית, בין אם זה סוביודיצה או הוצאת שם רע, אז מפעם לפעם היו מביאים לי כתבות לביקורת, אם כי אני לא זוכר ספציפית. ברגע ש'מעריב' היה צד למשפט, אז הצורך בביקורת משפטית היה עוד יותר חשוב, מכיוון שכשעיתון הוא צד להליך ישנה הסכנה שהוא יתאר את הדברים כמו שהוא רוצה, או כמו שהעיתונאי רוצה".

דווקא לאחר שהתפוצצה פרשת נמרודי לא קיבל אבי-יצחק את הבמה בעיתונו של המו"ל. כשבועיים לאחר אחד מעימותי הטלוויזיה הזכורים ביותר שהיו כאן, בין אבי-יצחק לאמנון אברמוביץ, שבו השניים השתלחו זה בזה, ביקש אבי-יצחק לפרסם מאמר בעניין ופנה לשם כך אל שלושת העיתונים הגדולים. יעקב ארז מ"מעריב" הבהיר שאין לו עניין להפוך את עיתונו לבמת התנגחויות. "אם יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא הרשינו לאבי-יצחק לפרסם אז את המאמר", אומר השבוע אמנון דנקנר, עורך "מעריב". "אני נסעתי אז לביתו מטעם ארז, וניסיתי לשכנע אותו לרדת מהעניין". המאמר, אגב, התפרסם בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות".

בקרב העיתונאים ידוע אבי-יצחק כפרקליט שידו קלה על הדק תביעות הדיבה. בזמן פרשת חברון-בראון הוא יצא למלחמת חורמה בכלי התקשורת, ששרבבו את שמו בהקשרים שונים לפרשות שונות. בין היתר הוא תבע אז 10 מיליון שקל מחברת החדשות בערוץ השני, בעקבות ידיעה שפורסמה ב"אולפן שישי" במארס 97', וכתבה נוספת ששודרה באותו עניין למחרת היום, ובהן דיווחו על מעורבות של עו"ד אבי-יצחק ושל לקוחו, עופר נמרודי, במינוי היועץ המשפטי לממשלה. רשימה ארוכה של כלי תקשורת שחזרו על הידיעה ("הארץ", "יתד נאמן", "ג'רוזלם פוסט", רשות השידור) נתבעו אף הם. כעבור שנתיים שילמה חברת החדשות לאבי-יצחק פיצויים בסך 150 אלף שקל ואף התנצלה בשידור על הפרסום.

במאי 1997 פרסם "מעריב" עמוד תחת הכותרת "מצעד המתנצלים" ובו רשימת התנצלויות פומביות שגרף עו"ד אבי-יצחק בפרשות השונות (האזנות הסתר, חברון-בראון ו"הקבוצה הפולנית") שבהן היה מעורב. "החלטתי לקדש מלחמת חורמה על המשמיצים", אמר בראיון לאותה כתבה, "ולא אהסס להגיש תביעות דיבה, בסכומים גדולים, בכל מקרה ראוי".

פעם גם עיתון הבית, "מעריב", נדרש להתנצל. במסדרונות "מעריב" יודעים לספר כי אחרי שהעיתונאית הוותיקה דבורה שפירא ראיינה את נעמי אבי-יצחק לרגל צאת ספרה, התקשר בעלה אל שפירא ערב ההדפסה, והודיע לה בקרירות כי בכתבתה נפלו כמה טעויות. "הוא אמר לה שהוא הולך לעצור את הדפסת המוסף", נזכר בכיר במערכת. "דבורה אמרה לו שיש עורך בעיתון ושיפנה אליו". ביום הפרסום, בעמודי העיתון התפרסמה מסגרת ובראשה הכותרת "תיקון".

מלכודת פולנית

דווקא עכשיו, ערב פרישתו, שוב עלה שמו לכותרות, לאחר שהשופט בדימוס ישי לויט מתח עליו ביקורת בפסק הבוררות בעניין עסקת פז והקבוצה הפולנית. זוהי פרשה עסקית סבוכה, מפותלת ומוזרה, שהיריעה קצרה מלהיכנס לפרטיה. גיבוריה הם צמד פולנים, בוגוסלב בגשיק ואנדריי גונשיורובסקי, שבאו לישראל בינואר 1991 עם מזוודות מלאות בדולרים ובתוך ימים לא רבים רכשו 50% מחברת פז, שהיתה אז בידי קבוצת ליברמן. כעבור זמן התברר כי הצמד עשה את הונו ממעילת ענק בחברה פולנית ששמה ארט-בי. לקבוצת ארט-בי מונה בישראל מפרק, אליהו מירון, שמת במהלך הבוררות בינו כנציג ארט-בי לבין קבוצת ליברמן, ובנו יצחק החליפו.

לאחר שנחשף מקור ההון המפוקפק של הפולנים, הושג הסכם בוררות שלפיו תחזיר הקבוצה הפולנית את המניות למשפחת ליברמן, וזאת התחייבה להעביר את הכספים שקיבלה תמורתן אל המפרק של ארט-בי להסרת עיקולים. מסובך? העניין הסתבך והלך כשנחשף ב-1996 כי קבוצת ליברמן שילמה לקבוצה הפולנית כ-17 מיליון דולר מאחורי גבו של המפרק. בבוררות אצל השופט לויט ביקש המפרק, מירון, לקבל את הסכום ששולם "מתחת לשולחן". לויט קבע כי אכן משפחת ליברמן רימתה את ארט-בי והסתירה את הכסף שקיבלה.

בסיפור הזה אבי-יצחק הוא פרקליטה של הקבוצה הפולנית. הוא העיד בבוררות, ובשולי פסק הבוררות השופט לויט מתח עליו ביקורת נוקבת. כמה פעמים כתב לויט שהוא מעדיף את גרסתו של המפרק, מירון, על פני עדותו של אבי-יצחק. "גרסת עו"ד אבי-יצחק אינה נתמכת ואינה מתיישבת עם מסמכים שהוצגו", כתב. עוד עולה מפסק הבוררות, כי בשלב מסוים הציע אבי-יצחק הליך שיפוטי בין ארט-בי לקבוצה הפולנית, שבו פסק הבוררות, כדברי לויט, "יוסכם מראש".

לויט: "מדבריו (של אבי-יצחק) עולה על ניהול הליך בוררות כשפסק הבורר ידוע מראש, ובלשון משפטית הליך משפטי שיפוטי למראית עין". על גרסת אבי-יצחק העיר לויט, כי "מוטב שלא תהיה נכונה". עוד הוסיף, כי עדותו של אבי-יצחק בעניין זה מעוררת קושי רב, "אולם מאחר שההצעה לא התקבלה ולא יצאה לא הפועל, אינני רואה מקום להמשיך ולדון בעניין ואינני מייחס לעו"ד אבי-יצחק דווקא את היוזמה".

עורך-דין שבקי בפרטי הפרשה אמר השבוע, ש"דן נחשב אדם חכם וזהיר. אין לי מושג איך הוא נקלע לעניין הזה".

"לא הייתי צד לבוררות הזאת", מגיב השבוע אבי-יצחק, "ולא ראיתי מעולם את הבורר" (עדותו של אבי-יצחק ניתנה מול הבורר המקורי, שופט בית המשפט העליון בדימוס דב לוין, שמת במהלך הבוררות ולויט החליפו). "העדות שלי לא הושלמה, היא הופסקה באמצע. הם החליטו שהם לא רוצים לשמוע את העדות. כיוון שלא יכולתי להשלים את העדות, לא יכולתי לענות על שאלות שאולי הציקו למישהו או לבורר, ולענות עליהן. מתוך מה שראיתי בעיתונות, אין לי ספק שהבורר עשה שגיאות חמורות, מכיוון שלא היה בפניו החומר, כולל מסמכים. כל הדברים שאמרתי הייתי יכול להראות במסמכים שלא נשאלתי עליהם בכלל. הבורר לא שאל אותי אף שאלה ויש לי תשובות לכל שאלה שהוא היה שואל אותי, אם היה שואל".

"אני הולך להקדיש יותר זמן למשפחה, לנכדים, לילדים. יש הרבה דברים שרציתי לקרוא", מגלה אבי-יצחק את סדר יומו החדש בביטאון הלשכה. "אשתי תמיד היתה אומרת לי שהשונאים הכי גדולים שלה הם הלקוחות שלי. כי אני חושב עליהם יותר מדי, כי הם לוקחים לי יותר מדי זמן. והיא התכוונה לכל מלה. לכן אמרתי, אני לא אעשה מה שכולם עושים. אני לא אעבוד עד יומי האחרון". *

estia@haaretz.co.il






דן אבי-יצחק (מימין), עו"ד נבות תל-צור ואריה דרעי. התפטרות דרמטית מהתיק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו