בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפלה כהלכה

מאמר המתפרסם בקובץ ההלכתי "תחומין" קובע שרוב הפוסקים מתירים להפיל כשצפוי שהעובר יהיה חולה במחלה קשה

תגובות

לכאורה עובדה ידועה היא שההלכה מתנגדת להפלות, גם אם התינוק שייוולד עתיד להיות חולה במחלה קשה או מפגר. מסיבה זו הורים דתיים רבים לא עורכים בדיקות גנטיות. אם נערכו בדיקות והתגלה חשד למחלה קשה, הם לא יפילו את העובר.

האם זו באמת ההלכה? מאמר שמתפרסם בכרך האחרון של קובץ מאמרי ההלכה "תחומין", טוען שלהיפך: "רוב פוסקי דורנו התירו הפלת עובר גם כשאין סכנה לאם". מחבר המאמר, הרב משה צוריאל, מי שהיה המשגיח הרוחני של ישיבת ההסדר שעלבים, טוען ש"אין זה נכון לפרסם בנחרצות ובתקיפות יתרה שהאיסור (להפיל) הוא מוחלט", וכי במצב של ויכוח בין הפוסקים ראוי במקרה זה ללכת אחר המתירים.

בין הפוסקים הבכירים שהתירו במקרים מסוימים להפיל עובר שעתיד לחלות במחלה קשה: ראש ישיבת מרכז הרב המנוח הרב שאול ישראלי, שהתיר הפלה בשל הצער הגדול הצפוי להורים, "שיראו פרי בטנם מתייסר ביסורים וחייו אינם חיים"; חבר בית הדין הרבני הגדול לשעבר, הרב אליעזר יהודה ולדנברג; וראש המכון המדעי הטכנולוגי להלכה בירושלים, הרב לוי יצחק הלפרין.

המאמר, שבוודאי עוד יעורר לא מעט מחלוקת, התפרסם בכרך ה-25 של הקובץ "תחומין", בהוצאת מכון צומת, צוותי מדע ותורה, שבראשו עומד הרב ישראל רוזן. המאמרים בו עוסקים בעיקר בהתמודדות של ההלכה עם שאלות זמננו. כך, למשל, דן אחד המאמרים בכרך הנוכחי במעמדה של אשה נשואה שקשרה קשרים רומנטיים וירטואליים באינטרנט עם גברים בחו"ל, החליפה אתם תמונות אינטימיות, אבל לא ראתה אותם כלל. הרב יואל לרנר מכולל בית אריאל בירושלים, פוסק שעם כל ההסתייגות שלו ממעשי האשה, אין פה עילה לגירושין בכפייה ללא מזונות.

האם היתה לפרסומי תחומין השפעה על העולם שמחוץ לדיון ההלכתי? עורך הקובץ זה עשרים שנה, הרב אורי דסברג, אומר שהנושא של הסכמי ממון לפני הנישואין, שמטרתם להבטיח הסכמה של בני הזוג לגט בשעת הצורך, נדון תחילה בקובץ תחומין. רק לאחרונה הוא נהפך למדיניות רשמית בחוגים רחבים בציבור הדתי לאומי.

בכרך הנוכחי עוסקים שני רבנים בשאלה האם מותר היה לקיים את החיפוש אחר חלקי גופותיהם של ששת הרוגי הנגמ"ש שהתפוצץ בציר פילדלפי לפני כשנה. בעת הסריקות נהרגו עוד שני חיילים. הרבנים הדנים הסוגיה הם רבה של רמת גן, יעקב אריאל, אחד מחשובי הרבנים הדתיים לאומיים, וראש הכולל של ישיבת ההסדר ימית בנוה דקלים, הרב יהודה זולדן.

"אינני יודע על סמך מה התירו לסכן חיילים לצורך הבאת חבריהם לקבורה או לחלל שבת עבורם...", כתב אריאל. לדבריו, "סיכון חיי אדם וחילול שבת לא מצינו לצורך מת מצוה... נדמה לי שהגזמנו בכבוד המתים עד שאנחנו מסכנים עבורם את החיים". ואילו הרב זולדן כותב, ש"יש לחנך ולשנות את סף הערכים אצל החיילים ואת האווירה הציבורית לקראת התודעה שחיי אדם חשובים מקבורת מת".

מיהו לא יהודי

מינהל האוכלוסין של משרד הפנים מקשה מאוד על לא יהודים - בני זוג של ישראלים, קרובי משפחה של עולים חדשים, ילדי עובדים זרים ואחרים - לקבל מעמד בישראל. כשבודקים את נתוני העלייה בשנים האחרונות, קשה במיוחד להבין את המדיניות הזאת.

"בשנתיים האחרונות", כך מסרה ל"הארץ" דוברת משרד הקליטה, תמר אברמוביץ, "שני שלישים מהעולים מתחת לגיל 49 אינם יהודים". בשנים 2000-1989 היה שיעור העולים הלא יהודים 30%. בעשור הנוכחי כ-48% מהעולים, אחד מכל שניים, אינם יהודים.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העבירה ל"הארץ" נתונים דומים מאוד, אך יותר מפורטים. בשנים 2003-2000 גדל שיעורם של הלא יהודים בקרב העולים מחבר המדינות מ-55% ל-58%. בגילאי 19-0 גדל שיעור הלא יהודים מ-63% ל-65% ובגילאי 44-20 הוא גדל מ-64% ל-68%.

שיעור היהודים גבוה יחסית בגילאי +60, אבל בשנים 2003-2000 ירד חלקם

של היהודים בגילים אלה מ-80% ל-73%. אגב, באותה תקופה ירד מספר העולים מחבר המדינות מ-50,800 ל-12,400. ועוד נתון מעניין: שיעור הלא יהודים בקרב כלל העולים (48%) אינו נמוך בהרבה משיעורם בקרב העולים מחבר המדינות.

אחת המסקנות הברורות שיש להסיק מנתונים אלה היא שחוק השבות בעידן של התבוללות גדולה אינו עוד רק חוק המאפשר עליית יהודים, אלא בעיקר חוק המעניק עדיפות לבני משפחה של יהודים.

סוד המסמך הנעלם

האם יכול להיות שפרקליטות המדינה תודיע לבית המשפט בנחרצות רבה שאין עוד פרוטוקולים הקשורים לתיק משפטי, ואז באיחור גדול יימצא עוד פרוטוקול? יכול להיות. והאם יכול להיות שכשתתבקש הפרקליטות להסביר את פרשת הפרוטוקול שכבר אינו אבוד, היא תענה ש"הדבר נעשה בטעות"? בהחלט יכול להיות.

מדובר במאבק שמנהלים תושבי שכונת רמת דניה בירושלים נגד הקמת מרכז מסחרי גדול בכניסה לשכונתם. יזם הקניון הוא איש העסקים בני נחמיה, חבר מרכז הליכוד. התוכנית, שתוסיף לו זכויות בנייה גדולות, אושרה ב-1997 בימים שבהם היה השר אהוד אולמרט ראש עיריית ירושלים, ותוכנית נוספת, שהעניקה לנחמיה עוד הטבות, אושרה ב-2004. כן אושרה לנחמיה הזכות להשתמש, ללא תמורה, בקרקע עירונית כחנייה לקניון.

התושבים, המיוצגים באמצעות עו"ד גלעד ברנע, הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים ונדחו. בית המשפט קבע שאכן יש צורך בחנייה שתשמש גם את פעילות מגרש הכדורסל של הפועל ירושלים במלחה. ברנע ערער לבית המשפט העליון.

בעת הדיונים בבית המשפט המחוזי ביקש ברנע מהמדינה לחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. המדינה ענתה ש"כל הפרוטוקולים שנמצאים בידי הוועדה המחוזית הועברו לידיהם של העותרים". אלא שלאחרונה העביר איש פרקליטות המדינה, עו"ד ערן אטינגר, פרוטוקול נוסף לברנע תוך שהוא מציין שהתעורר בפרקליטות ספק האם הפרוטוקול הזה נמסר לברנע בשעתו.

ברנע טוען, ש"משמעות הדברים היא כי המשיבים הסתירו ומנעו מבית המשפט ומן העותרים דבר קיומם של מסמכים מהותיים, העשויים לסייע לעותרים - תוך הסתרת דבר קיומם והבאת תצהיר שאינו אמת בפני בית המשפט". היועץ המשפטי של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של ירושלים, עו"ד גדיר רובין, כותב בתגובה כי "בזמנו ערכתי באופן אישי חיפוש בתיק כדי לוודא כי אכן נמסרו כל המסמכים הרלוונטיים. כל מסמך לא הוסתר מבית המשפט, ולהערתו של עו"ד ברנע בעניין זה אין מקום". ואילו עו"ד אטינגר טוען בתשובתו לבית המשפט כי "מדובר בהכפשה חסרת טעם של עובדי ציבור".



אריאל. מי התיר?


ברנע. מי הסתיר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו