המלצת השבוע - כללי - הארץ

המלצת השבוע

היפה והחיה ערוץ 23, א', 21:00 ,95 דקות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ב-1945 ,46 שנים לפני שחברת וולט דיסני הפכה ב-1991 את האגדה על היפה והחיה לאחד הסרטים המצוירים המצליחים והאהודים ביותר בתולדות הקולנוע (שהיה מאוחר יותר מחזמר מצליח בברודוויי, אף הוא בהפקת דיסני), ביים ז'אן קוקטו את גרסתו שלו לאותה אגדה, והתוצאה היא אחד הסרטים היפים ביותר בתולדות הקולנוע.

קשה להגדיר מהו מקומו המדויק של קוקטו בתולדות הקולנוע הצרפתי; האם הוא היה דמות מרכזית או שולית בהתפתחות הקולנוע הזה, או אולי, ויש מקרים שכאלה, אמן שמאחד ביצירתו בין המרכז לשוליים, ומייצג את שניהם. בין השנים 1930 ל-1960 ביים קוקטו שישה סרטים בלבד (הוא מת ב-1963, באותו היום כמו הזמרת אדית פיאף). אבל המספר המועט יחסית של סרטים הוא חלק ממכלול יצירה רחב הרבה יותר, שכולל את עבודתו כמשורר, צייר ומחזאי, וגם את היותו אחת הדמויות הידועות ביותר בתולדות החברה והתרבות של צרפת במאה הקודמת.

את ששת סרטיו של קוקטו מאפיינת ההכרה שהקולנוע הוא בראש ובראשונה האמנות של החלום. גיבורי סרטיו, לפיכך, חודרים אל תוך העולם שמתואר בהם ממש כפי שצופי הקולנוע חודרים אל תוך הבדיה שמוצגת בפניהם ונשאבים אל תוך הפנטסיה שנחשפת במהלכה. בסרטיו ניכרים מקורותיו של קוקטו בתנועה הסוריאליסטית, ואין זה מקרה לפיכך שסרטו הראשון, "דם המשורר", מומן ב-1930 על ידי אותו נדבן שמימן באותה שנה גם את סרטם של לואיס בונואל וסלוודור דאלי "תור הזהב". קוקטו משתייך במידה זו או אחרת לזרם הקולנועי האוונגרדי, שהתפתח בצרפת החל בשנות ה-20; אבל כוחם של סרטיו נבע מהיכולת שלו להשתמש בחומרים הניסיוניים שאיפיינו את התקופה שבה הוא החל ליצור את סרטיו כדי ליצור מהם קולנוע שהוא בעת ובעונה אחת נועז ונגיש, מעט ילדותי ועם זאת מתוחכם ביותר. מתנגדיו של קוקטו האשימו אותו לעתים בחובבנות; אך היתה זו דווקא התכונה הזאת שהעניקה לסרטיו את קסמם הרומנטי והנאיווי כאחד. במרכז סרטיו של קוקטו, כולל "היפה והחיה", ניצבת דמותו של המשורר. מהות הדמות הזאת העסיקה את קוקטו כל חייו, ובקולנוע הוא איפשר לה לעשות את הנשגב מכל: לנצח את המוות. המשורר בסרטיו של קוקטו חודר אל תוך הקולנוע כאל תוך חלום, חוצה גבולות ומחסומים (שלעתים קרובות בסרטיו של קוקטו מיוצגים על ידי הדימוי של המראה), ובשם האהבה - לאשה, לשירה או לאמנות כולה - מביס את הכוחות שמבקשים להפוך אותו לבן תמותה; ואמנם, עצמם היותו של המשורר דמות בסרט של קוקטו הפכה אותו לכזה.

ב"היפה וחיה" ניכרת יכולתו הנדירה של קוקטו (שבאה לידי ביטוי גם במרבית סרטיו הנוספים, ובראשם "אורפאוס" ב-1950 ו"הצוואה של אורפאוס" ב-1960, סרטו האחרון) לשלב בין המציאותי למומצא. ידוע,למשל,שבזמן צילומי "היפה והחיה" הוא ביקש מאנרי אלקאן, הצלם הגדול של הסרט, להימנע מווירטואוזיות לשמה ולצלם גם את קטעי הפנטסיה בסרט בפשטות המרבית. התוצאה, בעיקר אותן סצינות המתרחשות בארמון הקסום של החיה, הן מופת של קולנוע פנטסטי, סגפני וראוותני כאחד. להצלחה של הסרט תרם גם מעצב התפאורות המהולל כריסטיאן בראר, שהפסלים החיים שהוא עיצב למען הסרט נחרתו בזיכרונם של כל מי שראו אותו. בכותרות נכתב שקוקטו ביים את הסרט עם הבמאי הצרפתי רנה קלמאן (שביים מאוחר יותר סרטים מוערכים ומצליחים כגון "משחקים אסורים" ו"לאור השמש"); אך דיווחים שפורסמו מאז שהסרט נוצר מספרים שקלמאן היה אחראי אך ורק לביצוע הטכני של הסרט; החזון העלילתי והצורני היה של קוקטו, ושל קוקטו בלבד.

כוכב הסרט הוא ז'אן מארה, שהיה בן חסותו של קוקטו, והשחקן שכיכב ברוב סרטיו. לצדו, בתפקיד היפה, מופיעה ז'וזט דיי. השפעת סרטו של קוקטו ניכרה בסרטים צרפתיים רבים שהופקו מאז, ובראשם "הנסיכה בעור החמור" של הבמאי ז'אק דמי מ-1970. סרטו של דמי (שבו מארה גילם את דמות אביה של הנסיכה, קתרין דנב) שימש מחווה מלאת הערכה ואהבה לא רק לסרטו של קוקטו אלא למסורת הקולנועית הפיוטית כולה שסרטיו מייצגים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ