בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכותי האחרונה בעולם: להתיישב בארץ אבותי

אל"מ יהודה ניצן, גיבור פרשת ביריה, 1923-2005

תגובות

יהודה ניצן (בלום) נולד במנהיים שבגרמניה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל ב-1935. ב-1942 התגייס למחלקה הדתית של הפלמ"ח, עבר קורסי מ"כים ומ"מים והתמנה למפקד המחלקה שהוצבה בעיינות. שם הכיר את קלרה לבית עמברוך ומנישואיהם נולדו להם שושנה (שושי) ויהודית (דיתי). בדצמבר 1944 הוא נשלח עם אנשיו להיאחז בביריה שליד צפת. אולם הבריטים לא ראו זאת בעין יפה, וב-28 בפברואר 1946, בחיפוש אחרי סליקים של נשק במקום, נאסרו 24 אנשי המחלקה הדתית במקום.

בקובץ שערך חיים י. פלס מתנועת בני עקיבא תיארו אנשי ביריה איך כיצד כרע יהודה תחת אלות הבריטים, "ובקול שקט, אך מלא כאב, הוא הסביר מדוע הוא מסרב לוותר על זכותו האחרונה בעולם: להתיישב בארץ אבותיו". נתן אלתרמן כתב ב"הטור השביעי": "הוא שיטח את גופו בשדה מלוא קומה, ועינו כסכין הבריקה/ ואדמת הטרשים הפראית, הקדומה, אחזה בו, תפסה והחזיקה./ לצבא ניתן צו: 'טלטלוהו מכאן! על כרחו על רגליו נקימנו!'/ אך אדמת הטרשים העזה, בת שטן, לא רצתה להרפות ממנו".

דבריו של יהודה בפני השופטים עשו רושם רב: "פנינו לעבודה, לבניין ולשלום. נשקנו הוא נשק מגן. בהרגשת צדק וקדושת זכותנו הננו נכונים לפסק דינכם". אבל מאחורי הקלעים שררה בפלמ"ח מרירות על שההגנה, בניגוד לאצ"ל ולח"י, הכירה בכלל בסמכותו של בית הדין. סוגיה זו - הופעתם של נאשמי המחתרות בבתי הדין - "היא היחידה שבה היה ל'פורשים' יתרון עלינו", נכתב בספר הפלמ"ח.

ביריה נהפכה לסמל לאחיזה הציונית העיקשת בקרקע, ושבועיים אחר כך עלו יותר מאלפיים איש למקום, עוקפים את מחסומי הצבא הבריטי, בצעדת הזדהות מרשימה. בסופו של דבר נכנע הצבא והתיר לעשרים אנשים להישאר במקום. אבל יהודה נידון לארבע שנות מאסר וישב בעכו ואחר כך במגרש הרוסים בירושלים. אורי מרץ, אשר היה אחראי על הקשר בין ההגנה לאסירים, מספר כי יהודה הנהיג את אנשיו ביד רמה, והם העריצוהו. אחד מהם, אמנון שפיגל, מאשר: "אני מאחל לכל ידידי מפקד כמוהו". בינתיים נקם הפלמ"ח בקצין ברוס, שאנשיו גבו באלימות טביעות אצבע מאסירי ביריה: הוא חוסל בעת חופשה בירושלים. ב-13 ביוני 1947 קיבל יהודה חנינה ממלך אנגליה.

בתש"ח היה יהודה מזכיר הפלמ"ח, ובשל זיכרונו המופלג זכה לכינוי "זיכרוני". אחרי פירוק הפלמ"ח הוא שירת כקצין שלישות, תחילה בגולני ואח"כ במטכ"ל, שם טיפס עד תפקיד ראש אכ"א-ארגון וסגן ראש אכ"א. ב-1959 היה חבר המשלחת שסיירה בחו"ל והמליצה על רכישת המחשב הראשון לצה"ל. כן השלים לימודי מוסמך במינהל עסקים בהרווארד. ב-1961 התמנה ליועץ כספי לרמטכ"ל צבי צור וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון תחת המנכ"ל משה קשתי.

אחרי פרישתו ב-1964 היה סמנכ"ל בחברת ההשקעות "ג.א.ס רסקו", ואחר כך מנכ"ל בנק המזרחי המאוחד. בשנים 1971-1990 היה מנכ"ל משותף ב"קיסריה גלנויט תעשיות", חברתו של ח"כ לשעבר אברהם שפירא. בין לבין, הוא שירת במילואים ובהצבות חירום כמתאם הראשון של הפעולות האזרחיות והכלכליות בשטחים, היה יו"ר אגודת "צוות", יו"ר ועדת מל"ח (משק לשעת חירום) בפיקוד מרכז וגם יו"ר בית הכנסת עתירת יצחק בצהלה. בתו שושי אומרת כי בדרשותיו השבועיות ובפעילותו בבית הספר המקומי שאף להשכין בצהלה רוח של מתינות וסובלנות. ב-2002 זכה לאות יקיר צהלה.



יהודה ניצן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו