בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסוף הקיץ אשב בכלא

הרב יעקב מדן מישיבת ההסדר "הר עציון" הוא מהרבנים המשפיעים ביותר ביש"ע. הוא תמיד עסק בהידברות עם האליטה החילונית. אבל עכשיו הוא חש שתקעה סכין בגבו. הוא משוכנע שאחת ממטרות ההתנתקות היא שבירת הציונית הדתית. הוא סבור ששרון מעוניין באלימות. בקיץ הזה החברה הישראלית הולכת לעימות פנימי קשה ומטלטל כי הרב מדן מעולם לא האמין בעליונות החוק. הוא מאמין בצדק. שלו

תגובות

האם ישראל נקרעת לגזרים? האם מסע המחאה של מתנגדי ההתנתקות מבשר שבר פנימי עמוק? האם תהליך חלוקת הארץ נהפך לתהליך ערעור הריבונות?

הרב יעקב מדן אינו מהקיצוניים שברבני יש"ע. אדרבא, במשך שנים עסק בנסיונות הידברות עם הציבור החילוני. ניסח יחד עם פרופ' רות גביזון את אמנת גביזון-מדן להסדרת ענייני דת ומדינה. היה שותף יחד עם עוזי דיין בניסוח אמנת "שיח אחים" שביקשה כבר לפני כשנה להגדיר את כללי המאבק על תוכנית ההתנתקות. ניסה לנסח גם בחודשים האחרונים אמנה שתתחום את המאבק. אבל כעת, אחרי שניסיון ההידברות כשל, הרב מדן בוער. מנסה למשול ברוחו, ומתקשה. מיטלטל בין הרצון לשמור על המסגרת הממלכתית לבין תחושת עוול קשה. בין הרצון להביע התנגדות נחרצת לעקירה לבין הרצון שלא לסרב פקודה. מיטלטל בין ההתנתקות להתיישבות. בין מדינת ישראל לבין ארץ ישראל. לאחרונה ניסח את עמדתו בסוגיית הפינוי במונחים השאובים מסיפור "משפט שלמה" - רק שבפרשנות שלו, הלקוחה מן הרב קוק, האם האמיתית צריכה להימנע בו-בזמן גם מקריעת הילד, אבל גם מוויתור מלא עליו.

לגוש עציון הוא הגיע לפני 36 שנים. בוגר המחזור הראשון של ישיבת ההסדר הגדולה, "הר עציון", אשר בראשה יעמוד החל מחג חנוכה הקרוב. בן 55, אב לשבעה, הרב מדן הוא גבר גבה קומה, קל תנועה, אנרגטי וחד. אף שהוא ידוע פחות מהרבנים לווינגר, בן נון ופרומן, השפעתו כיום גדולה בהרבה משלהם. מדן הוא איש הצוות המצומצם של הנהגת המתנחלים המנסה להגיע לסיכומים עם צה"ל בדבר תיחום המאבק וריסונו. הוא הסמכות הרבנית שנותנת לגיטימציה לאותם אנשי יש"ע המנסים שלא לשבור את הכלים ולא להגיע לעימות טוטאלי עם המדינה והצבא. ובכל זאת, אפילו מדן מוצא עצמו נדחק אל הפינה. מקווה ונואש. מאמין ונסער. עומד על פי התהום הפעורה.

איש לא שמע אותנו

הרב מדן, עד כמה קשה הוא הרגע הזה?

"נורא מכל נורא. נורא מכל נורא. הבינו, דנים אותנו כעיר הנידחת. שנאמר עליה שלא תיבנה עוד. דנים אותנו כמחנה מצורעים".

מה חומרתו של השבר?

"לשבר שתי משמעויות. האחת היא לקחת יהודים אשר הגיעו לכאן סוף סוף אחרי אלפיים שנות גלות כדי שלא יגרשום עוד מביתם ולגרשם מביתם בעל כורחם. אחרי אלפיים שנים של גלות שבהם היינו כעלה הנידף וחלמנו שתהיה לנו מדינה שלא יגרשו אותנו בה, החלום הזה נשבר. פתאום מתברר שניתן לגרש יהודים. פתאום מתברר שניתן להחריב בתי ישראל. לעקור קברות ישראל. אחרי חמישים שנים שבהם חשבנו שכל זה אינו אפשרי, המעשה הזה מחזיר אותנו במידה רבה למצב היהודי הטראגי של לפני הציונות.

"אבל יש גם שבר שני. הציבור שלנו, הציבור הציוני דתי, קיבל החלטה אסטרטגית לפני עשרות שנים לחיות יחד עם הציונות החילונית. יחד עם הציבור של אנשים שאינם שומרי מצוות. החלטנו להקים ברית. ברית המבוססת על אהבה לארץ הזאת. על רצון בתקומתה של המדינה. כעת הברית הזאת הופרה. אלה שהלכו אתנו יד ביד לכל מקום, כולל אל תוך האש, תקעו לנו סכין בגב".

מי תקע סכין בגבכם?

"אני מעדיף לא לנקוב בשמות. זה הלקח שלי ממה שקרה לפני עשר שנים, לפני רצח רבין. אבל אני אומר שהיה מי שחיפש את הציונות הדתית כדי לתקוע לה סכין בגב. היה מי שהחליט להחזיר את הציונות הדתית שלושים שנה לאחור. להחזירה לגודלה הטבעי, למקומה הקודם".

אתה אומר דברים חמורים. אתה אומר שההתנתקות אינה רק פינוי שטח ופינוי ישובים. ההתנתקות היא ניסיון של הציבור החילוני בישראל לקום על הציבור הדתי הלאומי.

"אני רגיש מאוד למלה פינוי. אנחנו לא אבק. אנחנו לא חמץ של ערב פסח. אנחנו לא איזה לכלוך על השולחן שמפנים אותו. יש לנו שורשים. היכינו שורשים עמוקים גם בדיונות של גוש קטיף וגם בסלעים הקשים של גוש עציון וגם במקומות האחרים. לכן זה לא פינוי. לא מנגבים אותנו מהשולחן, אלא עוקרים אותנו. ועוקרים אותנו בקושי רב. לגופו של עניין: הטענות שלי אינן אל הציבור החילוני בכללותו. במפגשים שלנו עם הציבור הרחב יש תחושה טובה, חמה ומעודדת של תמיכה. אלמלא התמיכה הזאת הייתי מתקשה לשרוד בחודשים האלה. הבעיה היא עם האליטות החילוניות. ביחס לאליטות האלה אני חש את התחושה של סכין בגב".

אתה באמת מאמין שהאליטה החילונית קמה עליכם לכלותכם?

"כן".

מבחינתך ההתנתקות אינה מהלך אסטרטגי - מוצדק או לא מוצדק - אלא ניסיון מכוון לשבור את הציונות הדתית?

"עלי לדייק. אצל חלק מהאליטות החילוניות השבירה של הציונות הדתית היא המטרה. אצל אחרים השבירה שלנו אינה המטרה אבל היא מחיר שמוכנים לשלם. מוכנים לשלם בקלות. כאשר מישהו קם עליך זה כאב מסוג אחד. כשלמישהו לא אכפת כלל שתישבר ולא אכפת לו היכן תתבוסס אחרי שתישבר, זה כאב מסוג אחר".

אתה ניהלת במשך שנים דיאלוג עם האליטה הדמוקרטית-החילונית. הדיאלוג הזה היה חשוב לך. השקעת בו לא מעט. אתה חש היום שהדיאלוג הזה היה שקרי?

"בברית שלנו עם האליטות החילוניות היו הרבה מאוד זיופים. בדיעבד התברר שרבים מאוד מאלה שישבו איתנו ונדברו אתנו גלגלו עיניים. בשעת מבחן הם לא עמדו במבחן. הפנו לנו גב".

אתה חש נבגד?

"הדיאלוג שלי עם פרופ' רות גביזון היה טוב ונשאר טוב. גם כשלא הגענו להסכמה היא עמדה במבחן. אבל כאשר ישבתי במכון לדמוקרטיה מול קבוצת ההתייחסות שלה - משפטנים בכירים ואנשי אקדמיה בכירים ומנהיגי שמאל - הרגשתי שאני עומד מול אנשים הנמצאים במגדל זכוכית. אנשים הצופים בציבור שלם שעוקרים אותו ממפעל חייו ומכל שהוא מאמין בו וזורקים אותו איני יודע לאן - בלי שיבינו כלל מה עומד בפניהם. כשעמדתי מולם חשתי שהם צופים בי כמי שצופים בסרט. ובודקים כל דבר לפי הדקדקנות של החוק. כאילו הפקודות והחוק הפכו להיות לאלוהים. בלי צדק, בלי מוסר, בלי שום דבר. רק פקודה וחוק.

"הרגשתי שאני עומד מול קיר אטום ונוצץ. שמסתכלים עלי דרך זכוכית עבה. מסתכלים על הציבור שלנו כעל חיית מעבדה. ומרימים עלי יד ואומרים לי אם אתה רוצה לצעוק, בסדר, אבל לא בין שתיים לארבע. זה דבר שאותו לא יכולתי לקבל. לא יכולתי לקבל".

הסקת מסקנות אופרטיוויות?

"כן. אנחנו, כדי להגיע לברית עם האליטות החילוניות הזנחנו את הברית היותר טבעית לנו עם הציבור החרדי. היום אני חושב שזו היתה טעות. בעתיד ננהג אחרת. בעבר, עם כל הוויכוח, חשבתי שיש לנו גם מה ללמוד מן האליטה החילונית. אחרי שראיתי את האליטה החילונית תוקעת לי סכין בגב ומפנה עורף לערכים שלה עצמה - דמוקרטיה וזכויות אדם - אין לי יותר מה ללמוד ממנה. הרי מה שקרה כאן מבחינה דמוקרטית היא חרפה. ומה שקרה כאן מבחינת הגנה של מערכת המשפט על זכויות האדם הוא בושה. בתי המשפט, העיתונות, מכוני המחקר - איש לא שמע אותנו. איש לא שמע את הזעקה שלנו. אבל זה לא רק אנחנו. האליטה הדמוקרטית לא נשארה נאמנה לערכים שבשמם היא דיברה כל השנים הללו. על כן אין ערכים חיוביים שאני יכול לקבל ממנה. אני בבעיה קשה אתה".

אם כן, הדיאלוג הבא שלך לא יהיה עם המכון לדמוקרטיה אלא עם מנהיג היהדות החרדית, הרב אלישיב.

"נכון. רק אז, כשהציונות הדתית והציבור החרדי יעמדו יחד, מקומנו יהיה אחר. ההתייחסות אלינו תהיה אחרת".

אשאל אתכם שאלה שמאלנית

מה תכליתו של מסע המחאה הגדול שלכם, השבוע?

"התחושה שלנו היא שהזעקה שלנו אינה נשמעת. שרון לא שומע, בית המשפט לא שומע, צפון תל אביב אינה שומעת. התחושה שלנו היא שאנחנו זועקים ואתם אוטמים את האוזניים. על כן במסע הזה אנחנו רוצים לזעוק זעקה כזאת שלא תאפשר לכם לאטום עוד את האוזניים. הצעדה היא צעדת זעקה. היא נועדה לפרוץ את חומת האטימות שלכם".

אבל אתם פה לא הולכים אל מול הכנסת. אתם לא הולכים אל מול חוות השקמים. אתם הולכים נגד צה"ל. אתם מסכנים את צה"ל.

"צה"ל יקר לנו. הוא אינו בן ערובה במאבק שלנו. אבל מי שהחליט על העקירה ומי שהחליט לא לערוך משאל עם על העקירה גנב את הדמוקרטיה. וכשהוא גנב את הדמוקרטיה הוא היה צריך להיות מודע לכך שיהיה לכך מחיר. המחיר הזה יחלחל אל תוך הצבא. הרי פה שולחים את כלי צה"ל להחריב את בתי ישראל. שולחים את הרבנות הצבאית לעקור את קברי ישראל. שולחים את הצבא להפוך לעיי חורבות 50 בתי כנסת. ברור שיהיה לכך מחיר".

מבחינתך המעשים הללו הם דבר עבירה? הם מעשים אסורים?

"בוא לא נאמר שזו עבירה. בוא נאמר שזו מצווה גדולה. אבל מישהו חשב מה מעשים כאלה גורמים לנפש יהודית? תראה מה קורה לנו כשמקשקשים סיסמה אחת על בית כנסת אחד בגרמניה. ופה הולכים להחריב עשרות בתי כנסת. עומדים לעשות את מה שהגויים לא העזו לעשות לנו במשך 50 שנה בכל מקום. תבינו את המשמעות של זה. תבינו את תחושת החורבן".

אבל היתה כאן החלטת ריבון. החלטת ממשלה, החלטת כנסת, הכרעת רוב.

"אתם יודעים מה משמעות הדבר שדחפור של צה"ל שנהוג בידי חייל שהתגייס להגן על עם היהודי נותן מכה ושובר קירות של בית כנסת וממוטט אותם? ורומס בשרשראות מקום שבו עמד ארון קודש, מקום שבו ניצבו ספרי תורה. הלוא אם אני הייתי החייל הזה, נפשי היתה נקרעת בצורה שאינני יודע כיצד הייתי עומד בה. אינני יודע מה הייתי עושה".

מה היית עושה?

"זו שאלה קשה מאוד. קשה מאוד. שאלה שנוגעת גם לגרירה של אנשים מבית שבו חיו שלושים שנה. גרירה של ילדים, גרירה של אמהות. אשאל אתכם: אם האמהות שלכם היו נמצאות שם, הייתם גוררים אותן"?

אתה בעצם אומר לנו שאם היית חייל והיית מקבל פקודה להרוס מבנה של בית כנסת לא היית ממלא אותה. לא היית עושה זאת.

"אני מתקשה מאוד לראות איך הייתי מסוגל לעשות זאת".

וכשתלמיד שלך בא אליך כעת ושואל אותך כיצד לנהוג בהתנתקות?

"אני מקווה שלצה"ל תהיה מספיק תבונה לא לתת לחיילים המרגישים שזה חלבם ודמם לעשות זאת. אני נגד סירוב. אני חושב שחשוב שחיילים שלנו יהיו במקום. במיוחד כדי להרגיע את הרוחות. אבל מי ששולח חיילים לגרור אנשים מבתיהם לוקח על עצמו אחריות כבדה מאוד. הוא עושה מעשה שאין בו שכל ואין בו לב. אני רוצה לראות את דן חלוץ גורר את אמו מתוך ביתה. הוא מסוגל לעשות זאת? שלא ידרוש מאחרים לעשות את מה שהוא לא מסוגל לעשות".

למעשה אתה מטיף לסרבנות אפורה. לכאורה אתה מתנגד לסירוב, אבל בפועל אתה מעודד כל חייל דתי לבוא למפקדו ולומר: אינני יכול.

"יש לצה"ל מספיק חיילים שיבצעו את הגרירה ואת ההריסה בלי שלבם ייפצע. גם להם יהיה קשה, אבל בעבור החיילים שלנו זה קשה עד בלתי אפשרי".

משמעות דבריך היא שיהיה חייל בודד אחד שיאמר "אינני יכול" ויהיה חייל בודד נוסף שיאמר "אינני יכול", עד שיהיה ציבור שלם של חיילים בודדים שאינו ממלא את פקודות הצבא ואינו מבצע את החלטותיה של ממשלה נבחרת.

"יהיו הרבה מאוד בודדים שיכולים אף להגיע לאחוזים ניכרים מהצבא. אבל הם לא יהיו ציבור. והם לא יסרבו. הם יבקשו למלא תפקיד אחר".

כבר עכשיו יש סירוב. רבנים מסיתים את החיילים, וההנהגה הרוחנית של הציונות הדתית מביאה את צה"ל לידי שבר.

"בכל מקרה צה"ל עומד במצב קשה. והוא יעמוד במצב קשה מאוד. אבל האחריות מוטלת על ראש הממשלה ושר הבטחון שהם האבא והאמא של צה"ל. הם יודעים ממה צה"ל בנוי. הם יודעים מי הם חייליו. הם שיצרו את השבר הזה.

"המטרה שלנו אינה לשבור את צה"ל. אבל איננו יכולים למנוע מצה"ל קושי. זה בלתי אפשרי. אנחנו רוצים להביא את צה"ל למצב שבו אמנם יהיה לו קשה, אבל לא למצב שבו הוא לא יוכל להתמודד".

הרב מדן, אתם לוחצים על צה"ל כדי שיצעק גוועלד. אתם מנסים לגרום לו לומר לדרג המדיני שהוא לא יכול למלא את המשימה. הגישה שלכם היא בבחינת סכנת נפשות.

"אנחנו נשמור 2000 אמה מכל מעשה של אלימות".

הבעיה היא לא רק אלימות. הבעיה היא סרבנות שתפורר את הצבא.

"את צה"ל שוברים משני כיוונים. השבירה מתחילה בכך שאתה שולח חיילים לבצע משימות שהם לא מסוגלים לבצע. לעומת זאת אנחנו נוקטים צעדים שצה"ל יוכל לעמוד בהם. אבל תרשה לי לשאול אתכם שאלה שמאלנית: מה האלטרנטיווה שלכם? ככה אוהבים לשאול בשמאל, נכון? מה האלטרנטיווה? לומר לחיילים שישברו את הלב שלהם ויעשו דבר המנוגד לחלוטין לכל מה שחונכו עליו"?

האלטרנטיווה היא לומר לתלמידים שלכם שהם חייליה של הריבונות הישראלית והם חייבים לבצע כל החלטה חוקית שהריבונות הזאת קיבלה.

"חיילינו הם בוודאי חיילי הריבונות הישראלית. אבל זו לא סיבה לשבור את הערכים שעליהם גדלו. לגרור את אנשי גוש קטיף מבתיהם זה לרמוס את הערכים שלנו בלי סיבה מוצדקת".

סירוב פקודה לא מקובל עלי

הרב מדן, בגלל האידיאולוגיה שלך אני, ארי שביט, שירתתי במתקן כליאה של פלשתינאים. עשיתי את מה שהיה מנוגד לאמונות העמוקות ביותר שלי כדי להיות נאמן לריבונות הישראלית האחת ולברית שבינינו. כעת, כאשר הגיע תורך למלא את חלקך בברית הריבונות, אינך עומד בכך.

"כאשר אתה שירתת כסוהר זה לא היה קשה לך יותר מאשר לאדם אחר. זה נדרש בשביל הביטחון של כולנו. לעומת זאת, כאן יש עניין ספציפי של אנשים רבים, אולי רבע מהצבא, שמתבקשים לעשות מעשה המנוגד לאמונה שלהם. אני לא חושב שנכון לשבור את האמונה שלהם".

במשך שנים אנשי שמאל עמדו במחסומים בגללכם, שימשו כסוהרים בגללכם, שמרו על היישובים שלכם. זה צרב את לבם לא פחות משההתנתקות צורבת את לבכם.

"אין כל דמיון. המחסומים שמרו על ירושלים ועל תל אביב. מתקני הכליאה לא הגנו על הכיבוש אלא על הבטחון. נכון שאנשי שמאל שמרו על היישובים, אבל אין שום השוואה בין הקושי שהיה להם בכך לבין הקושי בהוצאת אנשים טובים מבתיהם והחרבתם".

על רגשותיכם שלכם אתה חס. על רגשותיהם של אחרים אינך חס כלל.

"עוזי דיין אמר לי במפורש שאם יקבל פקודה להוציא ערבים מבתיהם יסרב לפקודה. והוא היה מועמד לרמטכ"ל. כל אנשי השמאל והמרכז אומרים שאם יידרשו לגרש ערבים מביתם יסרבו. אנחנו אפילו לא מדברים על סירוב. אנחנו רק מבקשים מכם לא להכריח אותנו לרמוס את הערכים שלנו".

מן הדברים שלך עולה תמונה קשה - שני סיפורים ישראליים מנוגדים הולכים להתנגשות חזיתית ביניהם. כמו שתי מכוניות הדוהרות זו אל מול זו, כשאף אחת מהן לא מוכנה לרדת אל שולי הדרך.

"יהיה עימות. תהיה טלטלה קשה. אבל אני מאמין שתהיה תאונת שאסי, לא טוטאל לוס. אחרי תאונת שאסי בכל זאת המכונית יכולה להמשיך לנסוע. היא מקרטעת, היא פגועה, אבל היא ממשיכה לנסוע".

האחריות שאתה לוקח על עצמך היא עצומה. החבל הוא חבל דק מאוד.

"החבל דק בגלל שהשאירו לנו חבל דק. אנחנו עושים את מה שאנו עושים בלב כבד. ואנחנו נשמרים ועושים כל מאמץ לא לעבור את הגבול שמשמעותו הרס צה"ל. אבל אין לנו ברירה. החלופה היא לא למחות על חורבן עיקרי הציונות. זה בלתי אפשרי מבחינתנו. זה להביא את הציונות לקבורת חמור".

איפה הבגרות שהיתה בשמאל הציוני במשך שנים? איפה הגדלות שהיתה בבגין בזמן אלטלנה? אתם מוכנים לסכן את הכל.

"אנחנו מתנגדים לאלימות. חס וחלילה מלהרים יד על חייל. חס וחלילה מלגדף. בשום פנים ואופן שום צורה של אלימות. אבל כמו הרב קוק, גם אני חושב שאפילו במשפט שלמה האם האמיתית אינה מסכימה לחיתוך, אבל גם אינה מוותרת. הלוא בן שאמו ויתרה עליו לא יסלח לה. וגם במקרה הזה הבן לא יסלח לנו אם למען השלום והרגיעה נוותר על הכל. והבן אינו רק גוש קטיף. הבן זו ארץ ישראל. זו כל האידיאולוגיה של הציונות וההתיישבות. האידיאולוגיה הזאת לא תסלח לנו אם נוותר עליה. ואנו לא נסלח לעצמנו אם כל כך מהר נוותר. על כן לא נביא את הדברים לידי שבר שאין לו תקנה אבל לא נוותר. אל תצפו שנוותר".

אתם ממש הולכים על הסף. אתם מסכנים את הממלכתיות הישראלית. הרבנים של הציונות הדתית - הרב אליהו והרב שפירא - מעודדים סירוב.

"עם כל קטנותי, עם כל העובדה שאני עם הארץ וקטן לעומתם, אני מוכן לומר את ההיפך הגמור משהרבנים האלה אמרו. אני חושב שחייל שומר מצוות לא צריך לסרב פקודה. אני אומר זאת בפירוש: סירוב פקודה לא מקובל עלי. לא מקובל עלי לחלוטין. אבל כששואלים אותי אם אני הייתי מסוגל לעשות את הדברים האיומים האלה אני אומר שאני לא יודע אם הייתי מסוגל. ואני חושב שכשאני אומר זאת אני לא חוצה את הקו האדום. כי אם לא אעשה דבר גם לכך יהיה מחיר. אם נחשוש מדי ונצא מגוש קטיף ללא התנגדות זה חורבן הציונות. אסור לנו לעשות זאת. אסור לנו. הנאמנות שלנו לארץ ולהתיישבות מחייבת אותנו לעשות מחאה גדולה".

המסע שלכם השבוע הוא מסע שמסכן את הדמוקרטיה הישראלית.

"להיפך, זה מסע בעד הדמוקרטיה. מסע נגד הורסי הדמוקרטיה".

אבל אתם לא מוחים. אתם מנסים לסכל בכוח החלטה פוליטית חוקית.

"אנחנו מנסים לבצע סיכול דמוקרטי. להכריח את הכנסת והממשלה לחשוב מחדש. הרי מדובר כאן על מהלך סותר ציונות. על החרבתו של גוש יישובים שלם. ואפשר היה לקבל החלטה כזאת במשאל עם. מי שהחליט לא להביא את ההחלטה הזאת למשאל עם עליו האחריות. הוא שהביא את הסכסוך אל תוך צה"ל. הוא שיצר את הקרע בתוך העם. והוא עשה זאת מתוך סיבות זדוניות. מתוך כוונת זדון".

ממשלת ישראל היא ממשלת זדון?

"לא. לא אמרתי זאת. אבל היה כאן זדון".

למה אתה מתכוון?

"לצערי, שרון פועל מתוך תחושה שמניעת אלימות איננה בעדיפות ראשונה אצלו. בניתוח קר, אפשר להגיע למסקנה שמבחינתו, אם תהיה שפיכות דמים היא תבטיח את הצלחת העקירה הזאת ותבטיח גם את הצלחת העקירות הבאות".

אתה אומר דברים חמורים מאין כמותם.

"אתנסח בזהירות. אני יודע שמניעת אלימות עומדת בראש שיקוליה של מועצת יש"ע. מניעת אלימות עומדת במקום גבוה מאוד בשיקולי צה"ל. אני חושש שבסביבתו של ראש הממשלה מניעת אלימות איננה נמצאת בעדיפות עליונה. שמעתי הערכה של איש מודיעין בכיר שטוען שלשרון יש אינטרס באלימות, משום שהיא תקטין לחצים לנסיגות נוספות. ואני מוסיף: גם משום שהיא תשדר מסר פנימי שרק שרון מסוגל להתמודד עם המתנחלים. לכן הסכמתי לראיון הזה. משום שמה שמוטל כעת על כולנו - על צה"ל ועל האליטות של השמאל ועלינו - הוא למנוע אלימות. למנוע שפיכות דמים".

אבל המאבק שלכם הוא אשר עלול להביא לשפיכות דמים. הוא עלול לסכן את עצם קיומה של הציונות.

"המאבק שלנו הוא ניסיון אחרון להציל את הציונות. להציל את הציונות. בלי הציונות אין לנו כאן קיום. והציונות היא האמונה שיהודים באים לארץ מולדתם וגואלים אותה כדי שאיש לא יזיז אותם. זו הציונות. אני לא מכיר ציונות אחרת. ומעשה העקירה מכה את הציונות.

"אני לא רוצה לחשוב על האפשרות של ביטול הציונות. האפשרות הזאת היא מעבר לקו המחשבה שלי. אבל לשלוח את צה"ל להחריב את גוש קטיף זה להכות את הציונות מכה קשה ביותר. ומה שאנחנו עושים כעת הוא לנסות ולמנוע זאת. עד הרגע האחרון לנסות ולמנוע זאת".

בעצם, הסכנה האמיתית היא שההתנתקות הולכת ונהפכת למלחמת דת.

"מלחמת דת הוא ביטוי לא נכון. אבל הקיץ הזה הוא מאוד דרמטי בהתמודדות על הזהות הפנימית של העם היהודי ומדינת ישראל".

ואיפה אתה ואנחנו נהיה בסוף הקיץ הזה?

"אתם בוודאי תראיינו כל מיני אנשים על הנחישות שבה ביצעו את המעשה הזה. אני אולי אהיה בבית סוהר".

עד כדי כך?

"אני לא נרתע מהאפשרות הזאת. אני מביא אותה בחשבון. לא אהיה אלים. אעשה מעשים שהם בעיני לגיטימיים. אבל אם החוק ירצה להעניש אותי עליהם, אלך לבית סוהר מבלי להניד עפעף".

כלומר, מי שכבר נפל חלל במערכה הזאת הוא הרעיון של עליונות החוק.

"מעולם לא הכרתי בעליונות החוק. צדק ומוסר חשובים לי בהרבה מעליונות החוק. כאשר החוק עומד מול הצדק והמוסר אני עומד בצד השני". *



הרב יעקב מדן. אני רגיש מאוד למלה פינוי. אנחנו לא אבק. אנחנו לא חמץ של ערב פסח. אנחנו לא איזה לכלוך על השולחן שמפנים אותו


"יהיה עימות. תהיה טלטלה קשה. אבל אני מאמין שתהיה תאונת שאסי, לא טוטאל לוס. אחרי תאונת שאסי בכל זאת המכונית יכולה להמשיך לנסוע. היא מקרטעת, היא פגועה, אבל היא ממשיכה לנסוע"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו