בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העיקר שיהיה שמח

רוב מנהלי התיאטרונים בארץ שחוקים וצריכים לפנות את מקומם, פוסק עודד פלדמן, המפיק הכי גדול בארץ, כהגדרתו. אחרי שגייס כספים בערב למען משפחתו של מפיק גדול אחר, פשנל, הוא מתכנן מחזמר שערורייתי על עפרה חזה, מחזמר משירי נעמי שמר, ערב שירים ומערכונים של חנוך לוין וגם ערב פולקלור הודי

תגובות

עודד פלדמן, בן 61, התחיל ללמוד לשיר. אב לשלושה וסב לשבעה, ואחרי שהפחית 20 ק"ג ממשקלו, הוא החליט להופיע במחזמר. "בערוב ימי", הוא אומר, "החלטתי להגשים את חלומותי, כמו פיתוח קול והפקת המחזמר 'פנטסטיק' (על פי מחזה של אדמונד רוסטאן), שהוא המחזמר המצליח ביותר בכל הזמנים וגדולי השחקנים בעולם הופיעו בו. בהפקה שלי אני אמור להופיע בתפקיד המספר, ששר את השיר המפורסם 'Cry to Remember'".

עד כמה התוכנית הזאת ממשית?

"רכשתי את הזכויות ואני בתהליך של חתימת חוזים. על פי התוכנית, המחזמר יעלה ב-2006, עם תיאטרון רפרטוארי שאני בדיאלוג אתו או בלעדיו. אני כבר יכול לומר שישתתפו בו גברי בנאי, בנו אורי וישראל פוליאקוב מ'הגשש החיוור', והבמאי המיועד הוא אלדד זיו".

יום השנה לחירותי

פלדמן הוא איש שנוי במחלוקת. מבקריו מכנים אותו "פנטזיונר"; אוהדיו אומרים שהוא "איש עם יכולת וחוש הומור". בעבר הואשם כי הוא שהחל את תהליך המסחור של התיאטרון הישראלי, לאחר שהעלה ב-1987 את המחזמר "עלובי החיים", כשהיה מנכ"ל הקאמרי. עשרות מאמרים נכתבו אז על הפשע שגרם לתיאטרון הישראלי בהעלאת המחזמר. אף על פי כן, פלדמן לא היסס לצאת בהכרזות שצריך לשווק תיאטרון כמו שמשווקים נעליים. נדמה שמעולם לא התרגש מביקורת. להיפך, במשך כל השנים הוא ממשיך לצאת בהצהרות שמקוממות עליו רבים, העיקר "שיהיה שמח", הוא אומר.

בשנות פעילותו הרבות רכש פלדמן תארים רבים: הוא היה קצין חינוך של חיל האוויר (73'-76'), עורך העיתון "במחנה" (81'-84'), מנכ"ל תיאטרון הקאמרי (85'-91'), מנהל עיתון "הארץ" (84'-86'), מנכ"ל "מעריב" (93'-91') ומנכ"ל וראש המערכת של העיתון "טלגרף" (93'-96').

בשמונה השנים האחרונות ניהל קורס של מנהלי מוסדות תרבות במסלול ללימודי חוץ של אוניברסיטת תל אביב, במסגרת לה"ב (בית הספר למינהל עסקים); הוא הבעלים של "סטאטוס" - ירחון לחשיבה ניהולית, בשיתוף הד"ר עדנה פשר; והוא כיהן כראש אגף התרבות והתיירות בעיריית ירושלים (1996-2004), שהיה תפקידו האחרון בשירות הממסד.

מאז הוסיף לעצמו את התואר מפיק, ולא סתם מפיק אלא "הכי גדול בארץ", כדבריו. "31 ביולי 2004, יום פרישתי מעיריית ירושלים, נהפך ליום השנה לחירותי", הוא אומר, "החלטתי לעשות שינוי בחיי והקמתי חברת הפקות, 'אמנות ותקשורת', שמבטאת את שני התחומים שאני רוצה לעסוק בהם. אני לא רוצה להיות כבול עוד למסגרות של ממסד תרבותי, עיריות, או גופים עסקיים של אחרים. אני רוצה להיות כפוף רק לעצמי בחברה שהיא בבעלותי. אני נהנה מחירות גמורה בכל מה שקשור להחלטות אמנותיות וכלכליות, ואני יודע שלעתים עלי לשלם את המחיר, כלומר להפסיד או להרוויח כסף".

גייסתי את אורנה בנאי

נוכחותו של פלדמן בשוק ההפקות הפרטי הורגשה עד מהרה. הוא הפיק עם הבימה את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ובעונה הבאה יפיק עם אותו תיאטרון את "קזבלן". בין האמנים החתומים אצלו: שולי רנד (פלדמן הפיק את "מים אחרונים" בכיכובו, הצגה לפי שלושה סיפורים של עגנון) וסשה דמידוב, כוכב תיאטרון גשר (פלדמן הפיק את "פולסא דנורא", בכיכובו של דמידוב שכתב את הטקסט יחד עם איגור מירקורבנוב).

בשנה הזאת פלדמן הספיק גם להפיק את "ליזה ליזה", הצגה על בחורה חולת כליות שעוברת דיאליזה שכתבו טל אייזן ופז מושקוביץ, ואת "עד אפס מקום", מחזה אמריקאי מאת בקי מוד ומרק סטלוק בכיכובו של אוהד שחר, שזכה בציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו. לפני כשבועיים הפיק את אירוע ההתרמה הגדול שנועד לסייע בהחזרת חובותיו של המפיק אברהם דשא פשנל. פלדמן הוא גם מנהל העיזבון של פשנל.

לצד כוכבי הבידור שהשתתפו באירוע - רובם ככולם היו קשורים במידה זו או אחרת לפשנל - גייס פלדמן גם את אורנה בנאי, שמעולם לא עבדה אתו. איך זה קרה? "פשוט מאוד", הוא משיב, "אורנה קשורה ל-50 הגורים האוזבקיסטניים שהגיעו לארץ ועוררו מהומה גדולה, כי רצו לגרשם חזרה לאוזבקיסטאן. היא פנתה אלי וביקשה שאתן

המשך בעמ' ד6

ערבות אישית של 50 אלף שקלים כדי שיוכלו להשאירם בארץ. היא אמרה לי: 'תיתן את הערבות ואתן לך מה שאתה רוצה'. אמרתי לה: 'תופיעי במופע של פשה', וכך היה. היא הופיעה ואני נהייתי מאז פעיל ב'תנו לחיות לחיות'".

מדלג על גבעות החול

קצת לפני השינוי המקצועי שחל בעשור השישי לחייו, עבר פלדמן גם מהפך אישי. מאורח חיים בורגני, שניהל עם משפחתו בווילה מרווחת ברמת אפעל, עבר לחיות בגפו בבית דירות על חוף הים בתל אביב. הוא התגרש מאשתו דליה, שאליה היה צמוד מאז כיתה ו', והחל לסגל אורח חיים ספורטיווי שכל חייו לעג לו. היום אפשר לראות אותו כל בוקר מדלג על גבעות החול בחוף הצמוד למגוריו, כשהוא מלווה במדריכת כושר.

"חליתי במחלת כליות ב-93' וטופלתי במשך שלוש שנים בדיאליזה. למזלי עברתי השתלה מוצלחת ומאז הכל השתנה", הוא מספר על תחילת המהפך בחייו. "השינוי שעשיתי, גם בחיי הפרטיים וגם בתחום העבודה, גורם לי להרגיש חירות. בערוב ימי אני רוצה לעשות רק מה שאני אוהב.

"עברתי למסלול שלא עסקתי בו מעולם - של טיפול בגוף. אם אפרט את האידיאולוגיה שבניתי בזמנו, שלפיה התעמלות ואימון גופני מזיקים לבריאות וששמנים הם מקור השמחה בעולם, אפשר להבין את גודל השינוי שחל בי.

"בזמני החופשי אני מצליח היום לקרוא הרבה. הספר האחרון שקראתי הוא 'דרך האושר', המסכם את העקרונות של פילוסופים כמו סוקראטס ושופנהאואר. בספר יש טבלה המציינת כל מה שאתה צריך כדי להיות מאושר, וכל מה שאתה יכול לחיות בלעדיו. לפי הטבלה אתה חייב חברים, חירות, וגם שיקרה לך אסון, אחרת לא תדע להעריך אושר. לא צריך כסף ותהילה כדי להיות מאושר".

אבל אלה הדברים שאתה רודף אחריהם.

"כסף הוא רק אמצעי ולא מטרה. מי שרוצה לעשות כסף, לא עוסק בשואו ביזנס בארץ. תראי את המקרים של גיורא גודיק ופשנל. השואו ביזנס בארץ הוא כמעט כמו הימורים, גם אם הניסיון והאינטואיציה עוזרים לי".

האם ההשקעה שלך ב"שלמה המלך ושלמי והסנדלר" בהבימה השתלמה?

"אני משקיע כדי שיהיו רווחים, כי אחרי הכל זה קודם כל ביזנס. בינתיים עוד לא כיסיתי את הוצאות ההשקעה. עם זאת, ההפקה תוכננה כך ש-100 ההצגות הראשונות יכסו את ההשקעה, ואני יכול לומר שההפקה עומדת בציפיות הכלכליות. אבל זה לא רק הכסף שהשקעתי, יש לי מה לומר גם בתחום האמנותי. ב'שלמה המלך' כל ההחלטות האמנותיות נעשו עם אילן רונן ויענקל'ה אגמון ובשיתוף אתי. תפקידי היה להפרות את המנהל האמנותי וגם לפקח שההחלטות האמנותיות עומדות במבחן הפיננסי".

כל התוכניות

כל ההפקות שהעלה פלדמן השנה מתגמדות אל מול רשימת התוכניות העתידיות שלו: המחזמר "עפרה", בשיתוף בצלאל אלוני, שגם כתב את המחזה, ובבימויו של צדי צרפתי. פלדמן מבטיח גילויים שערורייתיים, בין היתר כאלה הקשורים לחברתה הרופאה ולקשרים הרומנטיים שהיו לבעלה, דורון אשכנזי, בתקופת נישואיהם; מחזמר המבוסס על שיריה של נעמי שמר; הרצת ההצגה על שרה ברנאר בשיתוף הבימה, בעיבודו של רועי חן ובכיכובם של ליא קניג ושלמה בר שביט; ערב שירים ומערכונים של חנוך לוין; "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני בבימוי דני הורוביץ, עם ישראל פוליאקוב ויורם חטב; וגולת הכותרת בעיניו - מופע פולקלור עם שירים וריקודים הודיים, המופק בימים אלה בשותפות קונצרן הודי לתקשורת, "סהרה". "ההפקה", אומר פלדמן, "מתוכננת לעלות בספטמבר בתל אביב, בחיפה ובירושלים ולאחר מכן היא תעבור לצרפת, הולנד ולונדון".

עם כל כך הרבה הפקות עתידיות נראה שאתה מתכוון לרשת את פשנל.

"את פשנל אי אפשר לרשת, הוא הגדול מכולם. הוא הפיק את ההפקות החשובות ביותר בבידור העברי - 'התרנגולים', 'כוורת', 'הגשש החיור', 'כנר על הגג' ו'אוויטה'. הוא היה ילד חולם, ואני חושב שגם אני בסופו של דבר כזה, אבל לי כבר ברור שלא מוכרחים להגשים את כל החלומות".

ואחד החלומות האלה הוא ניהול הבימה. העובדה שהצעת את מועמדותך לתפקיד מנכ"ל הבימה אינה סותרת את העקרונות החדשים שאימצת?

"נכון, זה סותר, אבל הבימה הוא עניין רגשי. אני בטוח שאני המועמד הראוי ביותר, משום שיש לי ניסיון גם בתחום העסקי וגם בתחום הציבורי, מה שאין לשום מועמד. עם זאת, החלטתי שלא להגשים את החלום הזה, ואני מסיר בזאת את מועמדותי. לדעתי, המועמדים המתאימים ביותר כרגע הם הצוות הנוכחי - בני צרפתי ואודליה פרידמן. הם מכירים היטב את המערכת, ולנוכח התהליכים שהבימה עומדת לעבור, כמו השבתת האולם בעקבות השיפוצים, יש לאפשר להם להמשיך לפעול".

מה דעתך על מנהלי התיאטרונים כיום?

"אני חושב שמרביתם נמצאים זמן רב מדי בתפקידם. יש להגביל את הקדנציה לשש שנים לכל היותר. אני סיימתי את תפקידי כמנכ"ל הקאמרי לאחר תקופה כזאת. לכן מעציב אותי שהעוסקים במבנה המשפטי של הבימה החליטו שאפשר לנהל את התיאטרון במשך שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת. צריך גם להצעיר את גיל המנהלים. השחיקה מול השלטונות היא קשה. תיאטרון הוא מעבדה אנושית דחוסה, מטורפת, שעוסקת באנשים יוצאי דופן".

אם כך, רוב מנהלי התיאטרון, ובהם אורי לוי מנכ"ל גשר, ציפי פינס מנכ"לית בית לסין ונעם סמל מנכ"ל הקאמרי, צריכים לפנות את מקומם כי הם שחוקים?

"זה לא אישי, אני מכבד אותם, זה עניין עקרוני".

אבל הצעת לציפי פינס לנהל אתך את הבימה.

"נכון, היא מנהלת מעולה ואין עוררין על כך. אני אוהב אותה ושכל אחד ייקח את המלה אהבה לאן שהוא רוצה. בכל מקרה, הסרתי את מועמדותי לניהול הבימה".

כמנכ"ל לשעבר של "הארץ", "מעריב" ו"טלגרף", אתה מתגעגע לתקשורת?

"לא. אני עצוב על מה שקורה בתקשורת, ולדעתי זה גם מה שקורה בתיאטרון: חיפוש אחר כל מה שרדוד וצפוי. הטלוויזיה היא היום הגורם הדומיננטי ביותר בחיי התרבות במדינה, וזה מדיום רדוד, צפוי ושטחי. כל סוגי המדיה האחרים, ביניהם גם התקשורת הכתובה והתיאטרון, מנסים להתחרות בטלוויזיה על תשומת לבו של הקהל. במקום לבחור תכנים אחרים ושונים, הם הולכים בעקבות הטלוויזיה, ובמלחמה הזאת הם יפסידו".

ואתה לא נופל בפח הזה? מחזות הזמר שאתה מפיק לא פונים למכנה המשותף הרחב ביותר?

"קודם כל, אני מפיק פרטי. מעבר לכך, מחזות זמר איכותיים הם בהחלט דבר ראוי. גם הרויאל שייקספיר קומפני וגם התיאטרון הלאומי האנגלי מפיקים מיוזיקלס איכותיים. אם מדברים על רדידות, האופרה, שמאוד נחשבת היום, היא הז'אנר הרדוד ביותר בעיני ולפעמים גם האינפנטילי ביותר. אני חושב שמיוזיקל זה אופרה מודרנית ותיאטרון טוטאלי, והיתרון שלו שהוא פחות אינפנטילי מהם. באופרות הרגילות אני משתעמם וישן, אבל אולי זה לא תרבותי להגיד את זה".



עודד פלדמן: "כמו פשנל, גם אני ילד חולם, אבל לי כבר ברור שלא מוכרחים להגשים את כל החלומות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו