בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צלם הקוממיות

רולף מיכאל קנלר, מוותיקי צלמי הקולנוע בארץ, 1921-2005

תגובות

רולף קנלר נולד בברלין ורצה משחר נעוריו להיות מעצב וארכיטקט. אולם קורס צילום שלקח שינה את חייו. הוא התחיל לעבוד באופן בלתי רשמי כמתלמד בחברת הסרטים של גבלס (UFA) תוך שהוא מסתיר את זהותו היהודית, אולם אחרי התנכלויות מצד הגסטאפו עזב ועלה לארץ באביב 1939.

למחייתו הוא עבד ב"פוטו סבידס" בעזה - "פוטו רצח" שצילם את החיילים הבריטים שהיו מוצבים באזור. אחרי שהתכתש עם ערבים שרצו לשדוד אותו, הוא חזר לתל אביב ותחת הלמאר לרסקי - מהבולטים בין המהגרים ממוצא גרמני שתרמו להקמת ענף הקולנוע בא"י - צילם סרטים בעבור ההסתדרות על גבעת ברנר, קופת חולים, בתי הספר של אורט והנוער ("ילדי השמש").

ב-1941 התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל ההנדסה ונפצע בטוברוק. כשהשתחרר ב-1946 היה לעוזר צלם באחד הסרטים הבולטים שנעשו בארץ ישראל עד אז: "בית אבי" - סרט עלילה תעמולתי ציוני שנעשה ביוזמת קק"ל באמריקה, על פי תסריט של הסופר מאייר לוין, בבימויו של הרברט קליין, עם הצלם הראשי פלויד קרוסבי, מי שצילם אחר כך את "בצהרי היום".

לנתן ויעקב גרוס, מחברי "הסרט העברי", סיפר רולף על מתחים והתנגשויות בין לוין, שדרש להיצמד לתסריט, לבין קליין שרצה למתן את הלהט הציוני ולשמור על גישה ריאליסטית (למרות זאת, ערבים שזכו בשכר נאות שיחקו בתפקידים פרו-ציוניים). הסרט, שהיה הראשון שהופק בארץ באנגלית, זכה להצלחה באמריקה. ב-1947 התחתן רולף עם אנה אביבה הרמן, עבר עמה לירושלים ונולדו להם הבנות דניאלה ודורית.

רולף החל לעבוד אצל נורמן לוריא, יהודי מדרום אפריקה שייסד בטלבייה את "החברה הארץ-ישראלית לסרטים". מאחר שהחזיק בתעודת עיתונאי רשמית הסתובב בחופשיות וצילם את פעילות הערבים בעבור שירות הידיעות של ההגנה. הוא צילם את אחד הסרטים התיעודיים החשובים על קום המדינה - "Israel Reborn" - שכלל את הורדת הדגל הבריטי, פיצוץ המרכז המסחרי בירושלים והקרבות בסן סימון. עם הבמאי הצרפתי ויקטור ויקאס צילם את "48 שעות ביממה", על עבודתה של אחות בהדסה, ואת "ירושלים עירי", ועם הבמאי הצרפתי-אמריקאי ג'ורג' לויד ג'ורג' את "הבית על ההר", סיפור עמידתה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים בזמן המלחמה, ואת "סיפור כפר אחד", על עזרתה של ויצ"ו לעולים החדשים.

בתחרות הראשונה לסרטים קצרים שערך ב-1953 האיגוד הארצי של עובדי ההסרטה זכה רולף בפרס הצילום על הסרט "יונתן וטלי", סיפורם של ילדים ניצולי השואה שהגיעו לקיבוץ ושל אמם המחפשת אחריהם. הוא צילם במעברות ובמושבים החדשים, מתעד את חבלי לידתה של המדינה הצעירה. הלל טרייסטר, לשעבר מנהל ארכיון הסרטים ע"ש שפילברג בהר הצופים, אומר כי רולף היה "מעמודי התווך של צילום הקולנוע בארץ ישראל". חברו צלם העיתונות דוד רובינגר מדבר על קפדנותו היקית, ואילו הלגה קלר, שערכה את הסרט שצילם על גילוי מגילות בר-כוכבא בקומראן על ידי יגאל ידין, אומרת כי "בין ה'פושרים' שהסתובבו אז הוא בלט ביכולתו וביחסו הרציני למקצוע". מעל לכל, היא מוסיפה, "הוא היה ציוני".

עבודתו של רולף עם אנשי מקצוע זרים הוציאה לו שם בחו"ל. משרד החוץ האמריקאי הזמין אותו לצלם שלושה סרטים ביוון, ובעבור ארגון הבריאות העולמי צילם לראשונה ניתוח לב פתוח. עם הבמאי ברוך דינר צילם כמה סרטים (בהם "שעת האפס של דני"), שהוצגו גם בחו"ל. ב-1957 הצטרף לסוכנות הידיעות "ויזניוז" (היום בבעלות "רויטרס") ובמשך הזמן נהפך למנהל משרדה בירושלים. הוא צילם את ביקורו של דני קיי בארץ והצטרף לאחד מסיוריו העולמיים של פרנק סינטרה, שאף הציע לו להיות צלמו האישי.

הוא הוזמן על ידי לשכת ראש הממשלה לצלם את משפט אייכמן וצילם סרט תיעודי על בן גוריון לאן-בי-סי. בסוף הצילומים קראה לו פולה בן גוריון: "יקה, בוא הנה". היא תחבה לידיו שואב אבק וציוותה עליו לנקות את הלכלוך שהשאיר הצוות. ב-1980 פרש משום שמאס בקצב העבודה הקדחתני שהרחיקו מהבית. אבל פטור בלא כלום אי אפשר: בעבור הטלוויזיה בערבית הפיק את התוכנית "חידושים והמצאות".



רולף קנלר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו