בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההפרדה בתוכנו

תגובות

אין גדר טובה. ההחלטה על הקמת גדרות וחומות הפרדה היא תמיד של בעלי הכוח והיכולת. מצדן השני נותרים תמיד החלשים. ואין זה מקרה שסוללת העפר המפרידה בין קיסריה לג'יסר א-זרקא פסטורלית וירוקה בצד של קיסריה וצחיחה בצדו השני של המתרס האימתני. הפרדה פיסית, על בסיס אתני, לאומי או מעמדי; הפרדה בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים ובין עשירים לעניים, היא ההיגיון המרכזי המארגן כיום את המרחב הישראלי. והוא אינו נעצר בגדר ההפרדה בגדה המערבית, אלא מחלחל ללב לבה של מדינת ישראל.

טענות נוקבות ובלתי מתפשרות אלו עומדות במרכזה של התערוכה "הפרדה", שתיפתח היום בגלריה של עמותת האדריכלים ביפו. בתערוכה, שאצרו שלי כהן וחיים יעקבי, מוצגים תצלומים של 12 אתרי הפרדה שצילמו יאיר ברק, אורית סימן-טוב ועמית גרון בהזמנת האוצרים: חומות האפרטהייד בין קיסריה לג'יסר א-זרקא, ובין ניר צבי לשכונה הערבית פרדס שניר בלוד, המפלצת הארכיטקטונית של מגדלי חוף הכרמל התקועה כאגרוף מול הים ומול שכונת המצוקה נוה דוד, החומה האימתנית של שכונת מגורי היוקרה בהולילנד, ועוד גדרות והפרדות רבות.

נדמה שההפרדה פשתה בכל. היא כמעט מובנת מאליה ונהפכה לחלק מהנוף העירוני והכפרי בארץ, ואף מוסווית כקישוט אסתטי - אם זה בחיפה, ארסוף, יפו, מודיעין, לוד, רמלה, באר שבע, בשכונות המגורים הסגורות והמגוננות על בעלי ההון, בערים מעורבות, בשכונות המצוקה הנהפכות לעתים לגיטאות סגורים או במבני חינוך ובנייני ציבור המתגוננים מכל זר.

מגיפת ההפרדה תקפה אפילו את הבועה התל-אביבית המנותקת. תל אביב אמנם אינה משתתפת בתערוכה, אבל אי אפשר שלא לתמוה ולהשתומם מול הגדרות המוקמות בימים אלה מסביב לחלקות הדשא בשדרותיה, ומפקיעות עוד נתח מהמרחב הציבורי וממראית העין של הנורמליות העירונית.

נוסף לתצלומים, יוקרנו בתערוכה סרטים תיעודיים, כתבות טלוויזיה, קטעי עיתונות וטקסטים המתייחסים לאתרים ולנושאים הנדונים בה. זוהי התערוכה השמינית בסדרת התערוכות "מקומי", שאוצרת כהן זה כמה שנים בגלריה ועוסקת במרחב הישראלי במבט ביקורתי. הסדרה תרמה לא מעט לשיח האדריכלי החדש ולשינוי בנוף תערוכות האדריכלות הדליל בישראל, והיא מנסה בהתמדה להציב את הפוליטיקה של המרחב על סדר היום של קהילת האדריכלים - מי שמממשים למעשה את הפוליטיקה בשטח.

התערוכה הנוכחית מבקשת להתריע על תהליך הנורמליזציה של ההפרדה ולפנות למתכננים, לחברי ועדות התכנון ומקבלי ההחלטות בתחום התכנון כדי ש"יחשבו פעמיים לפני שהם מצביעים על הקמת חומות הפרדה, גם אם זהו לכאורה הפתרון הזמין ביותר". במקום שיש גדר או חומה, הם אומרים, יש באמת בעיה, אבל "הטרגדיה היא שההפרדה נתפשת כפתרון. בעיות אינן נפתרות באמצעות הפרדה, אלא תמיד צצות במקום אחר".

הדיון העכשווי בהפרדה בשיח הציבורי והתרבותי בישראל מתמקד ברובו בגדר ההפרדה, אך התערוכה "הפרדה" מחזירה את הדיון בפוליטיקה של האדריכלות לתוך מדינת ישראל ומצביעה על הזיקה בין עיצוב המרחב הישראלי מעבר לקו הירוק ובתוכו. רוב האתרים שצולמו לתערוכה נמצאים בישראל שבתחומי הקו הירוק. הם נבחרו בקפידה כדי לאשש את התזה הגורפת של התערוכה, הכמעט דמגוגית לעתים, אך הם מחדדים את הטענה.

לתערוכה נלווית חוברת תקצירי מאמרים (קטלוג של ממש לא הופק בהעדר תקציב) של סוציולוגים, מבקרי תרבות, אדריכלים ופעילים חברתיים, שמתיחסים לזיקה בין התכנון לבין ההיגיון של ההפרדה, ומבקשים להסיר מעליה את מעטה ההכרחיות לכאורה, השיקולים הענייניים הא-פוליטיים והנורמליות. "מעבר לפניהם הרציונליים של הטיעונים המסבירים את הקמתן של גדרות, חומות ומכשולי הפרדה", אומרים האוצרים, "ישנו רובד נוסף, חמקמק מחד גיסא אך כבד משקל מאידך גיסא, הקשור בפחדים המתעוררים ברגעים ובמקומות שבהם מתקיים מפגש עם האחר. הפחד הוא מרכיב מרכזי בשיח הפוליטי-מרחבי, ונוכחותו במרחב אינה השתקפות פשטנית של המציאות. הפחד מייצר את ההפרדה וההפרדה מייצרת פחד".

במאמרו בחוברת כותב אורי ואקנין על "הארכיטקטורה הישראלית ככלי דיכוי", ועל שיכוני הקטמונים שהפכו את הדיירים המזרחים ששוכנו בהם ל"חומה אנושית" מול הגבול הירדני; דני רבינוביץ מסביר כיצד כביש חוצה ישראל - שהבטיח לחבר בין מרכז לפריפריה ובין עשירים לעניים - מנתק יישובים ערביים שלאורכו מהשטחים החקלאיים שברשותם; תמר ברגר כותבת על גדר ההפרדה המעמדית שצצה בין רעות לבין מודיעין; נחלה שאקר כותב על השכונה הסגורה גבעת אנדרומדה ביפו, ש"הושתלה כגוף זר בניתוח כירורגי כואב", ועוד.

העיתוי של הצגת התערוכה - בתקופה שבה ההתרחשויות במציאות הבלתי מתווכת חזקות יותר מכל דימוי - הוא בלי ספק מתסכל. מה עוד אפשר לומר על הפרדה בפורמט של תערוכה בגלריה ביפו (מיקום שהיה יכול להיות למרבה האירוניה אתר בתערוכה) שלא נאמר, הוצג, הוקרן, שודר ונכתב לאחרונה מעל במות רבות? האוצרים, לעומת זאת, מאמינים כי "זהו הזמן שבו גורלו של המרחב הישראלי נקבע לדורות, ומשום כך זהו בדיוק הזמן שבו יש טעם להיאבק ולהשמיע את קולנו, גם אם כתבו על הסוללה בגי'סר א-זרקא או על כביש חוצה ישראל מיליון פעמים".

12.3.280705.dg.ds



סוללת העפר בין קיסריה לג'יסר א-זרקא. פסטורלית וירוקה בצד של קיסריה, צחיחה בצד השני של המתרס


מגדלי חוף הכרמל בחיפה. המפלצת הארכיטקטונית תקועה כאגרוף מול הים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו