בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ומה עשית בווינה, אדוני הנשיא

בשעה שפרשנים ומומחי מודיעין מתחבטים בשאלה אם השתתף הנשיא הנבחר של איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בכיבוש השגרירות האמריקאית בטהרן ב-1979, נפתחה באוסטריה חקירה רשמית בפרשת הרצח המשולש מ-1989. על פי עדות חדשה, אחמדינג'אד הביא את הנשק בשק דיפלומטי וחיכה במארב, כדי לחסל כל אחד מהמנהיגים הכורדים שיצליח להימלט מכדורי הרוצחים

תגובות

לפני 16 שנים, ב-13 ביולי 1989, נמצאו שלוש גופות נקובות כדורים בדירה ברחוב רכטה באהן בווינה. אלו היו גופותיהם של ד"ר עבדולרחמן גאסמלו, מזכ"ל המפלגה הדמוקרטית של כורדיסטאן האיראנית; של עוזרו וחבר הוועד המרכזי של המפלגה, עבדוללה גאדריאזאר ושל חברם, הפרופסור העיראקי פאדל ראסול. בלילה הקודם באו השלושה לדירה, שהיתה שייכת לידיד אוסטרי, לפגישה חשאית עם משלחת רשמית של ממשלת איראן. במשלחת האיראנית היו גנרל מוחמד סאהררודי, מפקד בסיס ראמזיאן של משמרות המהפכה, עוזרו האג'י מוסטאפאווי ומי שהוצג כשומר ראשם, אמיר בוזורגיאן.

זה היה המפגש השלישי בין שתי המשלחות. שני המפגשים הראשונים התקיימו כחצי שנה קודם לכן, לבקשת ממשלת איראן. גאסמלו, דוקטור לכלכלה שלמד בפאריס ובפראג, נבחר ב-1973 למזכ"ל המפלגה, שנאבקה למען איראן דמוקרטית שתכיר באוטונומיה לכורדים. בתקופת השאה נאלצה המפלגה לפעול במחתרת, ולאחר הפלתו השתתפה בהקמת ממשל אוטונומי באזורים הכורדיים. המשטר האיסלאמי הצעיר, בהנהגת האייתוללה חומייני, דיכא בכוח את ההתקוממות הכורדית. גאסמלו, כרבים מפעילי המפלגה, נאלץ להימלט מארצו.

המפלגה הצטרפה לחזית של כוחות אופוזיציה איראניים, שפעלה בגלות. ב-1989, עם סיומה של מלחמת שמונה השנים עם עיראק, נראה שממשלת איראן מבקשת לשים קץ גם לעימות עם המיעוט הכורדי. לשם כך הסכימה, או לפחות השימה עצמה כמסכימה, לפתוח במשא ומתן. בשני המפגשים הראשונים נוצר אצל הכורדים הרושם שיש רצון איראני להגיע להסכם, ולכן נענה גאסמלו ברצון לבקשת איראן לחדש את המשא ומתן. אבל זו היתה מלכודת.

לאחר שהתגלו גופותיהם של שני המנהיגים הכורדים, ושל פרופ' ראסול ששימש מתווך, עצרה המשטרה האוסטרית את גנרל סאהררודי, שנפצע קלות ב"תקרית" ואושפז בבית חולים לטיפול, ואת "שומר הראש" בוזורגיאן. שניהם הכחישו כל קשר לירי וטענו שכל הנוכחים בדירה נפלו קורבן לתקיפה של אלמונים. אף שהשניים לא טרחו להתלונן במשטרה על ה"תקיפה" עד שנעצרו, מיהרה ממשלתו הסוציאליסטית של הקנצלר פרנץ ורניצקי לקבל את גרסתם מלאת הסתירות ושיחררה אותם. סאהררודי הועלה על המטוס הראשון לטהרן ואילו בוזורגיאן, שבדיעבד התברר כי היה קצין במשרד למודיעין ולביטחון של איראן וכנראה הרוצח, מצא מקלט בשגרירות ארצו בווינה (הוא הצליח לצאת מאוסטריה, ועתה הוא מבוקש על ידי האינטרפול בגלל מעורבותו בחיסול נוסף, הפעם ברומא ב-1993, של דיפלומט איראני שערק והצטרף לארגון אופוזיציה).

"זו היתה כניעה מבישה", אומר ד"ר פטר פילץ, מנהיג מפלגת הירוקים, בשיחת טלפון ממשרדו בפרלמנט האוסטרי. "ממשלת אוסטריה חששה מאיומי איראן והעדיפה להתעלם מפשע. היכן נשמע שחברי משלחת רשמית של מדינה יהיו מעורבים במעשה נוסח המאפיה? האיש שדחף יותר מכולם לשחרורום של החשודים בפשע היה מנכ"ל משרד החוץ, תומס קליסטיל". ב-1992 נבחר קליסטיל לנשיא אוסטריה, ולקראת תום הקדנציה השנייה שלו, בינואר 2004, אף ביקר באיראן והעלה שם על נס את "יחסי הידידות ההיסטוריים" בין שתי הארצות.

פטר פילץ הוא חבר פרלמנט מאז 1986. לדבריו, הרצח המשולש אינו נותן לו מנוח. ב-1997 הוא כתב ספר על הפרשה והמשיך ללקט בקדחתנות כל פירור מידע חדש. במאי השנה הצליח להשיג פריצת דרך, או כך לפחות הוא טוען.

הוא הוזמן לביתו של אבולחסן באני-סאדר, נשיאה הראשון של הרפובליקה האיסלאמית, שהודח ב-1981 וחי בגלות פוליטית בצרפת. "באני-סאדר הציג לי עיתונאי איראני שנמלט לאחרונה מאיראן, לאחר ששירות הביטחון החל לחשוד שהוא מתנגד למשטר ותומך באחד מארגוני האופוזיציה", מספר פילץ. "הוא ידע על המקרה פרטים רבים שהדהימו אותי".

מה למשל?

"הוא ידע לתאר את הדירה, את סוג הנשק שבו בוצע הרצח המשולש ועוד פרטים שרק מי שקרא כמוני את תיק החקירה החסוי של משטרת אוסטריה יכול לדעת אותם".

ומנין יודע העיתונאי הגולה את הפרטים הללו?

"הוא שמע על כך מחבר של אחד המתנקשים".

סוכן ציוני

העיתונאי האיראני כתב את עדותו בפרסית, ופילץ שלח את תרגום העדות לגרמנית אל התובע הכללי של אוסטריה, בצירוף דרישה לחקור מחדש את הרצח. משרד המשפטים ומשטרת אוסטריה נאלצו שוב, כמי שכפאם שד, לפתוח בחקירה. אבל החשש של ממשלת אוסטריה הפעם גדול שבעתיים. לפי העדות החדשה, במבצע החיסול בווינה היה מעורב לא אחר מאשר ד"ר מחמוד אחמדינ'גאד, נשיאה הנבחר של הרפובליקה האיסלאמית.

בהסתמך על העדות החדשה טוען פילץ, כי בניגוד להערכה הראשונה פעלו בזירת הרצח שתי חוליות איראניות. צוות המשא ומתן היה חוליה אחת, והחוליה השנייה תיפקדה כצוות גיבוי. אחמדינג'אד מילא תפקיד מרכזי בצוות השני. "בניגוד לצוות המחסלים הראשון, הוא הגיע לאוסטריה בדרכון דיפלומטי ותפקידו היה להעביר את הנשק בשק דיפלומטי מהשגרירות בווינה", אומר פילץ. "בזמן המבצע הוא המתין חמוש בנשק ליד הדירה, כשמשימתו היתה לא להניח לאף אחד להימלט ממנה".

בביקורת הגבולות יש בוודאי רישום שיראה אם הוא אכן נכנס לאוסטריה, לא?

"יש לנו בעיה. באוסטריה נשמר התיעוד הממשלתי מסוג זה רק שבע שנים, כך שאין לנו שום אישור לכך שהוא אכן היה אצלנו. אבל אני מקווה שבכל זאת עובדה זו תתברר בהקדם".

מה מצב החקירה?

"יש חקירה רשמית. נגבתה עדות, אבל איך זה יתפתח קשה לי להעריך. יש לחץ כבד מצד איראן על ממשלת אוסטריה. הנציג הדיפלומטי שלנו בטהרן זומן שם למשרד החוץ ונדרש למסור הסברים על ההחלטה לפתוח בחקירה. הם כינו אותי 'סוכן ציוני' וזה כבוד בשבילי. אני יודע שמשרד המשפטים לוחץ על התובע הכללי שלנו לסגור את התיק. החשש של אוסטריה כפול: ראשית, שמא איראן תנקוט צעדים אלימים נגדנו, כפי שהפרשה הזאת מוכיחה שהיא יודעת לעשות, בלי מעצורים. החשש הנוסף הוא מצעדי ענישה כלכליים נגד חברות אוסטריות. אוסטריה היא המדינה היחידה במערב שיש לה קשרים הדוקים מדי עם איראן. היא גם היחידה במערב שמוכנה למכור נשק לטהרן, למרות מחאות ארצות הברית וכמה ממדינות האיחוד האירופי. רק החודש נחשפה עסקה של מכירת כ-800 טילים נגד טנקים מתוצרת מפעל שטייר, בשווי כשלושה מיליון יורו".

מלבד עדותו של העיתונאי, יש לך ראיות נוספות?

"יש משהו שהייתי מגדיר ראיה נסיבתית. בכלי התקשורת האיראניים פורסם, בלי קשר למקרה הזה, שהנשיא הנבחר הוא חבר של הגנרל סאהררודי וששניהם שירתו באותו בסיס - ראמזיאן - של משמרות המהפכה".

בן עניים

בחירתו בחודש שעבר של מחמוד אחמדינג'אד לנשיאה השישי של איראן הפתיעה שוב את הפרשנים במערב, אבל הפעם גם איראנים רבים. המועמד שנחשב חסר סיכוי הגיח מאחור וגרף 62% מ-28 מיליוני קולות הבוחרים. "אפילו באיראן הוא אינו דמות מוכרת במיוחד", אומר מאיר ג'אבדנפאר, מומחה לאיראן, המחלק את זמנו בין תל אביב ללונדון. "יש פרקים מסתוריים - מעין חורים שחורים - בתולדות חייו". הטענה על היותו חבר בצוות מחסלים של המודיעין האיראני היא אחד החורים השחורים הללו.

הוא נולד ב-1956 בכפר ארדאן, שליד העיר גרמסאר במחוז סמנאן, מדרום לבירה. הוא בן רביעי (מתוך שבעה) למשפחה דלת אמצעים. אביו היה נפח. בהיותו בן שנה עברה משפחתו להתגורר באחת השכונות הדרומיות של טהרן. "אני זוכר נסיעה לפני הרבה שנים עם אבי לקנות תוצרת חקלאית מחווה של ידיד בגרמסאר", אומר ג'אבדנפאר, בן 31, שעזב את איראן לפני כמה שנים ומנהל כיום אתר מידע לניתוח מדיני וכלכלי (www.meepas.com). "המקום שוכן על גבול המדבר. הנסיעה המפרכת ארכה שש שעות. בהשוואה לטהרן חשבתי שהגעתי לחור הנידח והנחשל ביותר בעולם. אנשים חיו במצוקה קשה. לא היו מים זורמים".

הכפר ושכונות העוני של דרום טהרן הם בית הגידול של הנשיא. הדיבורים שלו במערכת הבחירות על הצורך בחלוקה צודקת יותר של העושר הלאומי, תפישתו העצמית כמי שמייצג את החלשים בחברה וקריאתו לחזור אל השורשים האמיתיים של המהפכה האיסלאמית הם תוצר ברור של ניסיון חייו. לדברי גאבדנפאר, להיות בן למשפחה ענייה מהפרובינציה שחיה בשכונת מצוקה בדרום טהרן לא היה מן הדברים המלבבים בתקופת השאה. איראן היתה, ובמידה רבה נשארה חברה מעמדית מאוד, שבה העשירים ובני המעמד הבינוני זלזלו בעניים והביטו עליהם בהתנשאות.

אבל אחמדינג'אד הצליח להיחלץ מהנתיב שהועידו לו נסיבות חייו. הוא הגיע להישגים נכבדים בלימודיו וניגש לבחינות הכניסה לאוניברסיטה האיראנית למדעים וטכנולוגיה. מבין 3,000 מועמדים הוא נמנה עם 130 הנבחנים המצטיינים ביותר. הוא החל בלימודיו ב-1975 במחלקה להנדסה אזרחית, סיים אותם כעבור ארבע שנים בהצטיינות, אבל בגלל המהפכה והמלחמה עם עיראק נאלץ לדחות את המשך לימודיו (רק ב-1989 הוא זכה בתואר השני וב-1997 קיבל תואר דוקטור להנדסה ולתכנון של מדיניות תעבורה, תובלה ותחבורה עירונית).

באוניברסיטה הוא הצטרף לארגון סטודנטים איסלאמי, שפעל במחתרת נגד משטרו המושחת והראוותני של השאה. אז גם התגבשה השקפתו הדתית. אחרי הפלת השאה החל הארגון לפעול בגלוי, ונקרא אז "המשרד לחיזוק האחדות" - אחדות בין הסטודנטים לתלמידים בבתי המדרש הדתיים. מטרתו היתה להחליש את ההשפעה שהיתה לארגון המרכסיסטי-דתי "מוג'אהידין חאלק" על הסטודנטים, ולקרבם לחוגים הדתיים.

במסגרת פעילותו ב"משרד" התוודע אחמדינאג'ד לכוהני דת בכירים, ובמיוחד הרשים אותו האייתוללה מוחמד בהשטי, מעוזריו הקרובים של חומייני. בהשטי, שיזם את הקמתו של "המשרד לחיזוק האחדות", נהרג ביולי 1981 עם עוד 72 מעוזריו ואנשי דת (מספר סמלי, כמספר האנשים שנטבחו עם האימאם חוסיין, הנערץ על השיעים, בכרבלה בשנת 680 לספירה) מפצצה שהוטמנה במטה מפלגת השלטון. את הנחת המטען מייחסים למוג'אהידין חאלק.

במאבק נגד השאה היו המוג'אהידין בחזית אחת עם חומייני, אבל לאחר שתפס את השלטון החל חומייני לפעול נגד בעלי הברית לשעבר. רבים ממנהיגי המוג'אהידין חאלק נתפסו והוצאו להורג, הארגון ירד למחתרת ואלפים מאנשיו חצו את הגבול לעיראק והמשיכו ללחום משם נגד המשטר, בתמיכת ממשלו של סדאם חוסיין. מותו של האייתוללה בהשטי הותיר רושם בל יימחה על הסטודנט הצעיר אחמדינג'אד.

ראשי "המשרד לחיזוק האחדות", ובהם אחמדינג'אד, זכו לגישה ישירה אל המנהיג הרוחני חומייני (על פגישותיו עם חומייני סיפר אחמדינג'אד ביומן שכתב, ואותו פירסם לפני שנים אחדות). הם נועדו עמו לשיחות, שבאחת מהן גם קיבלו את ברכת הדרך לתוכניתם להשתלט על השגרירות האמריקאית בטהרן. זו היתה תגובתם על סירובה של ארצות הברית להסגיר לאיראן את מוחמד רזא פהלווי, השאה שנוא נפשם, שנמלט עם בני משפחתו זמן קצר אחרי שפרצה ההתקוממות העממית נגד שלטונו.

האיש בתמונה

ב-4 בנובמבר 1979, כשמונה חודשים לאחר הפלת השאה, השתלטו סטודנטים איראנים על מתחם השגרירות האמריקאית. במשך 444 ימים החזיקו הסטודנטים ב-52 בני ערובה, עובדי השגרירות. ניסיון חילוץ חשאי נכשל לאחר ששמונה חיילים אמריקאים נהרגו בתאונה במדבר, לא הרחק מטהרן, שבה התנגש מסוקם על הקרקע עם מטוס תובלה מדגם הרקולס.

גם על חלקו של אחמדינג'אד בפרשה זו, שהיתה מאז לאחד מציוני הדרך ביחסי איראן-ארצות הברית, רב הנסתר על הגלוי. האם היה הנשיא הנבחר קשור להשתלטות על השגרירות? התשובה טמונה כנראה במסקנה שאפשר להפיק מהתבוננות בשתי התמונות המופיעות בעמוד הקודם: האם בשתיהן מצולם אותו אדם? אם התשובה חיובית, הרי היחסים המעורערים בין ארצות הברית לאיראן, החותרת להשיג נשק גרעיני, יתדרדרו עוד יותר.

לאחר ניצחונו של אחמדינג'אד בבחירות לנשיאות, נפוצה באתרי אינטרנט ובתקשורת הבינלאומית התמונה שמופיעה בפתיחת כתבה זו (עמ' 18). לטענת מפיציה, הצעיר המזוקן, שצולם כשהוא המוביל בן ערובה אמריקאי כפות שעיניו מכוסות, הוא הסטודנט מחמוד אחמדינג'אד. "ברגע שראיתי את תמונתו בעיתון ידעתי שזה הממזר", אמר קולונל (בדימוס) צ'רלס סקוט ל"ואשינגטון טיימס". "הוא היה אחד משניים או שלושת המנהיגים הבכירים של הסטודנטים". עדויות דומות מסרו עוד ארבעה מבני הערובה. קולונל סקוט, שדובר פרסית, אף נזכר בתקרית שבה כעס אחמדינג'אד על שומר שהפגין רכות ביחסו לשבויים האמריקאים: "'אסור לך להניח לחזירים האלה לצאת מתאם', הוא אמר לשומר".

התמונה פורסמה לראשונה באתר האינטרנט "איראן פוקוס", שמזוהה עם המוג'אהידין חאלק". בפרסום זה ובאחרים הוגדר אחמדינג'אד כאחד ממנהיגי הסטודנטים שהשתלטו על השגרירות, תואר כאחד היוזמים של ההשתלטות וגם כמי שהשתתף בה בפועל, חקר כמה מבני הערובה והיה "קצין הביטחון" של המבצע. בפרסום אחר נטען כי במקור הוא הציע מבצע נועז אף יותר - להשתלט בו-בזמן גם על השגרירות הסובייטית בטהרן, על פי המוטו של מחוללי המהפכה האיסלאמית: "לא למערב, לא למזרח, כן לרפובליקה האיסלאמית". הצעתו נדחתה, משום שחומייני ועוזריו חששו מתגובתה של ברית המועצות, שכנתה הצפונית של איראן.

עוזריו של אחמדינג'אד, שייכנס רשמית לתפקידו בשבוע הבא, מיהרו להכחיש את ההאשמות. הם אמרו שאחמדינג'אד בכלל התנגד לתפיסת השגרירות והגדירו את הפרסומים "קנוניה ציונית". גם כמה מיריביו הפוליטיים ומבקריו של אחמדינג'אד התגייסו להגנתו, וטענו שלא היה מעורב במשבר בני הערובה. אחת מאלה היא מסומה איבטיקור, סגניתו של הנשיא היוצא מוחמד חאתמי ובעבר הדוברת של קבוצת הסטודנטים הרדיקלים. "אני קובע בביטחון מלא שהוא לא נמנה עם הסטודנטים שהשתתפו בפעולה", הצהיר עבאס עבדי, ממנהיגי קבוצת הסטודנטים וכיום מבקר חריף של הנשיא הנבחר.

כמה מבני הערובה, ובהם בארי רוזן, שהיה נספח העיתונות בשגרירות, אינם מתרשמים מההכחשות הגורפות של האישים האיראנים, ובכל זאת הביעו הסתייגות מהזיהוי הנחרץ של קולונל סקוט ואמרו כי אינם משוכנעים שאחמדינג'אד נמנה עם שוביהם. גם ההשוואות של תמונת הסטודנט המזוקן עם תמונותיו של הנשיא הנבחר לא הניבו מסקנה חד-משמעית. גורמים מוסמכים בישראל אמרו שהם מתקשים להחליט אם זה אותו אדם ואילו ה"לוס אנג'לס טיימס" דיווח בתחילת החודש ש"אנליסטים" - מן הסתם רמז למומחי מודיעין - "מצאו הבדלים ואי התאמות" בין המצולם לבין תמונות הנשיא.

מושל המחוז

עם זאת, אין חולק על כך שאחמדינג'אד היה ממנהיגי קבוצת הסטודנטים הרדיקלים וכרבים מעמיתיו הצטרף למשמרות המהפכה, המשענת הצבאית החשובה ביותר של המשטר. השנים 1986-1980, שבהן מילא תפקידים שונים במשמרות המהפכה, הן גם "השנים האבודות" שלו. אחמדינג'אד ועוזריו סיפרו במערכת הבחירות שהוא היה קצין הנדסה בדיוויזיה השישית של משמרות המהפכה, והשתתף בפשיטות נועזות מאחורי קווי העיראקים, בעיקר באזור הכורדי בסביבות כירכוך. נשיא עיראק, ג'לאל טלבאני, הנהיג באותן שנים מיליציה כורדית בברית עם האיראנים וייתכן שאחמדינג'אד מכיר אותו מאז.

יש גם מידע ועדויות ולפיהם הנשיא הנבחר לא רק היה קצין הנדסה. הוא עצמו סיפר ששירת גם בראמזיאן, הבסיס ששימש את חטיבת "אל קודס" של משמרות המהפכה. "אל קודס" היא יחידה סודית, שבזמן המלחמה ולאחריה עסקה במבצעים מיוחדים ובפעולות חשאיות מחוץ לגבולות איראן. בין השאר היתה אחראית על חיסולים של מתנגדי המשטר, כרצח המנהיגים הכורדים בווינה או כהתנקשות בארבעה פעילים כורדים גולים במסעדת מיקונוס בברלין ב-1992. יחידות של "אל קודס" אחראיות על הקשר עם חיזבאללה בלבנון, באמצעות קציני קישור ומודיעין שהוצבו בבקעת הלבנון, ועם ארגוני טרור כג'יהאד האיסלאמי ובעבר גם עם אל-קאעדה. לפי כמה עדויות השתייך אחמדינג'אד למחלקת הביטחון של חטיבת "אל קודס" והשתתף במבצעי מודיעין ובפעולות מיוחדות, בנוסח זו שמייחסים לו בווינה.

ב-1986, בעיצומה של מלחמת עיראק-איראן, הוא השתחרר מהשירות הצבאי בדרגת קולונל, וחידש את לימודיו באוניברסיטה. אחר כך החלה הקריירה העסקנית שלו, שנסקה גם הודות להזדהותו הרעיונית וקרבתו לקבוצת "אנסאר אל חיזבאללה". זוהי קבוצה רדיקלית במיוחד, שחבריה רואים בעצמם את שומרי הטוהר המהפכני. כשהכריז חומייני על הסופר סלמאן רושדי בן-מוות בגלל ספרו "פסוקי השטן", הודיעה הקבוצה כי אנשיה יבצעו את גזר הדין.

בסוף שנות השמונים מונה מחמוד אחמדינג'אד למושל חוי, ואחר כך למושל מאקו, שתי ערים במחוז מערב אזרביג'אן. בשנים 1993-1991 היה יועץ מיוחד במשרד התרבות ואחראי על הקניית "ערכים איסלאמיים". להערכת מאיר ג'אבדנפאר, רק מי שנמנה עם ה"ליבה" של "אנסאר אל חיזבאללה" היה מתמנה למשרה כזאת. אחר כך נשלח לכהן כמושל ארדביל, מחוז חדש שהוקם במזרח אזרביג'אן, וב-1997 שב לאוניברסיטה, הפעם למשרת הוראה. עד שבשנת 2003 הוא נשלף משם כדי לעמוד בראש רשימה שהתמודדה בבחירות לעיריית טהרן.

הרשימה, שנקראה "אבאדגארם" (בפרסית "המפתחים" או "הבונים"), הורכבה מבוגרי המלחמה ומוותיקי משמרות המהפכה, שכיוונו את חצי ביקורתם אל הרפורמיסטים בהנהגת הנשיא חאתמי ואל הממסד הדתי הוותיק, שלדעתם הסתאב והתרחק מהמטרה העיקרית של המהפכה: חלוקה צודקת יותר של העושר הלאומי וצמצום הפער בין עשירים לעניים.

אחד האישים השנואים ביותר על קבוצה זו, שבעיניה מהווה סמל לשחיתות, הוא הנשיא לשעבר האשמי רפסנג'ני, שהתמודד שוב בבחירות האחרונות לנשיאות והובס בסיבוב השני על ידי אחמדינג'אד. רבים באיראן שואלים כיצד הצליח רפסנג'ני, כהן דת לא מן המבריקים, בן למשפחת סוחרים מן המעמד הבינוני, להיות אחד מעשירי המדינה, שבבעלותו (הלא רשמית) גם חברת תעופה. "אבאדגארם" זו גם המסגרת הארגונית והמצע הרעיוני (יחד עם "איתארגראן", הסיעה הדומיננטית בקואליציה השמרנית במג'לס, הפרלמנט האיראני) שהובילו את אחמדינג'אד לניצחון בבחירות לנשיאות.

ראש העיר

לאחר שנבחר לראש העיר טהרן ניסה אחמדינג'אד להגשים את מצע התנועה תוך מתן דוגמה אישית. הוא המשיך לנהוג במכונית ישנה, וכל מי שבא עמו במגע העיד שפגש איש צנוע, נחמד ומנומס, שאינו מתנשא (במערכת הבחירות לנשיאות התלונן פעם על חשבונות הטלפון הגבוהים שהוא מקבל, משום שבנו צמוד במשך שעות לאינטרנט). הוא הנהיג תוכניות פיתוח ושיקום של השכונות הדרומיות, שבהן חי בילדותו, בנה ברחבי העיר אנדרטאות לזכר חללי המלחמה, ה"שאהידים", והקים בכמה מכיכרות טהרן בתי קברות לחללים שגופותיהם הוחזרו בשנים האחרונות מעיראק.

בצד ההערכה הרבה שרחשו לו תושבי טהרן גם נחשף לביקורת על קיצוניותו הדתית, שבה נעשה שימוש גם במערכת הבחירות לנשיאות ולאחריה. אחמדינג'אד הנהיג מעליות נפרדות לגברים ולנשים בבנייני העירייה ו"ביקש" מהעובדים הגברים לגדל את זקנם. אף שבמסע הבחירות אמר שאין בכוונתו לכפות הפרדה דומה על איראן כולה, מעריכים רוב הפרשנים שתחת הנהגתו צפויה הקצנה דתית וריבוי איסורים הלכתיים.

אבל על אף המידע שהצטבר עליו והניסיון להרכיב את דיוקנו, דמותו של מחמוד אחמדינג'אד נותרה כחידה בלתי מפוענחת. כמה פרשנים בארצות הברית אף השווהו לנשיא ג'ורג' בוש: שניהם היו מושלים של פרובינציות, לא בקיאים בענייני חוץ ובעלי ניסיון פוליטי מוגבל. אחת הפעמים הנדירות שבהן נפגש אחמדינג'אד עם מנהיג זר היתה כשאירח בטהרן את נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס, ויחד חנכו אנדרטה לכבוד סימון בוליבאר, משחרר אמריקה הלטינית. מאיר ג'אבדנפאר רואה בכך ביטוי לעמדה האנטי קולוניאליסטית של אחמדינג'אד. ייתכן שאחמדינג'אד אף מתכנן ללכת בעקבות צ'אווס, שנודע במדיניותו האנטי אמריקאית ובשימוש שהוא עושה ברווחי הנפט להיטיב עם השכבות החלשות.

על חייו הפרטיים ידוע מעט מאוד. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, אך אין כמעט מידע על אשתו ומשפחתו. פוליטיקאים איראנים אינם נוהגים להציג את נשותיהם בציבור או למסור מידע על משפחתם. אבל אחמדינג'אד גרם בעקיפין לחשיפתה בתקשורת של אלמנת הנשיא השני, מוחמד עלי רג'אי. בתחילת אוגוסט 1981, לאחר הדחת באני-סאדר, נבחר רג'אי לנשיא. כעבור שלושה שבועות הוא נהרג בפיגוע של המוג'אהידין חאלק. במערכת הבחירות האחרונה הציג עצמו אחמדינג'אד כממשיך מורשתו של רג'אי, ובתגובה פומבית נדירה ביקשה ממנו האלמנה להפסיק לשאת את שם בעלה.

הנשיא הנבחר ככל הנראה אינו דובר אנגלית. במסיבות העיתונאים המעטות שקיים, נאלצו עוזריו לתרגם לו גם את השאלות ששאלו עיתונאים זרים. יש לו קרובי משפחה רחוקים שמתגוררים באירופה, אך הוא עצמו מעולם לא שהה כנראה מחוץ לאיראן, אלא אם מביאים בחשבון את השתתפותו במבצעים צבאיים בעיראק (ובווינה, אם המידע בעניין זה נכון). לכל היותר אולי הזדמן לו לבקר בסוריה, שנהייתה בשנים האחרונות יעד פופולרי של נופשים ותיירים איראנים.

"ידידה איראנית ניסתה לאחרונה להסביר לי את הפוליטיקה הפנימית באיראן במונחים שהיא שאלה מישראל", אומר פרופ' דוד מנשרי מאוניברסיטת תל אביב. "על פי הניתוח הזה, טראומת המלחמה עם עיראק הוציאה מקרבה, כמו אצלנו לאחר יום כיפור, שתי השקפות סותרות: את גוש אמונים ואת שלום עכשיו. הוא מגוש אמונים".

מה היה המסר העיקרי שלו במערכת הבחירות?

"זהו מסר כלכלי. הוויכוח הוא על תפישת הצדק כערך המרכזי של המהפכה. הנשיא חאתמי ואלה שהוגדרו מתונים גרסו שהמרכיב החשוב ביותר ברעיון הצדק הוא חופש הפרט. חומייני וכעת אחמדינג'אד סבורים שהכי חשובה זו הרווחה של הפרט. בלעדי רווחה אין חופש, בשעה שהבטן רעבה אין גם צדק. מבחינה זו הוא מעין רובין הוד איראני. מטרתו לקחת מהעשירים ולתת לעניים. באתר האינטרנט הרשמי שלו הוא מגדיר את עצמו 'ידיד העם' והסיסמה שלו היא 'זה אפשרי ונוכל לעשות זאת' ובפרסית זה נשמע הרבה יותר טוב".

איזו מדיניות פנים צפויה בתקופת נשיאותו?

"בחירתו היא ביטוי לשני הפכים: ערגה לשינוי, אך גם ביטוי של אכזבה מהמהפכה. אני מעניק קרדיט למשטר באיראן על שהצליח ליצור יציבות פוליטית, להחזיק בשלטון ולקיים אותו במשך זמן רב. יש בה חופש יחסי לעיתונות, וכשסוגרים עיתונים קמים אחרים. איראנים ליברלים אומרים, יש לנו חופש ביטוי אבל אין לנו חופש לאחר הביטוי. גם אם איראן רחוקה מלהיות חברה דמוקרטית, איפה עוד יש מדינה במזרח התיכון שבה לא יודעים מראש מי ינצח בבחירות? יש באיראן הבזקים של פוליטיקה אחרת ואחמדינג'אד ימשיך בה".

ומה בדבר מדיניות החוץ שינהיג? הוא היה היחיד מבין המועמדים שקבע כי אין לו עניין בחידוש היחסים עם ארצות הברית, ולכן נחשב קיצוני במיוחד. ד"ר מאיר ליטבק מאוניברסיטת תל אביב מעריך שהניצחון הסוחף של אחמדינג'אד יחזק את ביטחונו העצמי של המשטר, שיחוש כי "יש לו תמיכה וגיבוי של הציבור". לדעתו, הדבר עלול להביא את איראן בהנהגת הנשיא החדש ל"מדיניות תקיפה יותר בכל התחומים, כולל התחום הגרעיני".

פרופ' מנשרי אינו צופה שינוי במדיניות החוץ האיראנית. "כל הניסיונות במערב ובישראל להדביק למנהיגים איראנים תוויות של קיצוני או מתון הם מלאכותיים במידה מסוימת", הוא אומר. "רפסנג'ני הצטייר כמתון, אבל אותו רפסנג'ני הוא המנהיג המוסלמי היחיד בעולם שדיבר על האפשרות של השמדת ישראל בפצצה גרעינית. ובכלל, משרת הנשיא אינה חשובה כל כך, מי שקובע זה המנהיג העליון עלי חמינאי". *



צעירים איראניים מובילים בן ערובה אמריקאי לאחר שהשתלטו על מתחם השגרירות בטהרן. איראנים מתנגדי המשטר וארבעה מבני הערובה טוענים שהאיש המסומן בעיגול הוא מחמוד אחמדינג'אד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו