בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העונש תלוי בלאום של הרוצח

תגובות

שעה קלה לאחר הרצח בשפרעם דווח, כי הפצועים ומשפחות הנרצחים יוכרו כנפגעי פעולת איבה, יטופלו ויפוצו בהתאם. ומיד עלתה השאלה, ממתי מבליטים כידיעה חדשותית משהו מובן מאליו והגיוני? אלא ששוויון בין יהודים לערבים בישראל אינו דבר מובן מאליו. לכן הידיעה שכלל לא היתה צריכה להיות ידיעה, היא במקומה. הידיעה - ואווירת הסלידה שהולידה אותה - יכולה לאתגר פקידים במשרד האוצר, הבריאות והביטוח הלאומי הפועלים על פי מנהגים וחוקים המפלים לרעה את האזרחים הערבים.

ידיעה כזאת היא הזדמנות לבחון עוד שכבות של אי-שוויון בין יהודים לערבים, החותרות תחת הגדרתה של מדינת ישראל כדמוקרטיה. אחת מהשכבות של אי-שוויון "מובן מאליו" היא יחסה של מערכת המשפט והכליאה לנאשמים ולאסירים ערבים ישראלים ביטחוניים והאפליה בינם לבין נאשמים ואסירים יהודים.

אסירים ביטחוניים שהם ערבים ישראלים או תושבי מזרח ירושלים מופלים לרעה לעומת אסירים יהודים ישראלים שפגעו בערבים, בשלוש רמות: בחומרת העונש שהשיתו עליהם שופטים ישראלים, בסיכויי השחרור המוקדם (כתוצאה של חנינה או קציבת עונש ושחרור לאחר ריצוי שני שלישים מהעונש) ובתנאי המאסר. יורם שקולניק רצח ב-1993 ערבי כפות ונידון למאסר עולם. הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו פעמיים: פעם ל-15 שנה, ואחר כך ל-11 שנה ושלושה חודשים. הוא שוחרר לבסוף שבע שנים לאחר שנעצר.

שקולניק הוא חלק מרשימה של יהודים שרצחו ערבים ושוחררו על ידי מערכת המשפט. לעומתם, אסירים ערבים נשפטים למאסר עולם או לתקופות מאסר ממושכות, גם אם לא הורשעו ברצח. למשל, מוחלס בורג'אל ומוחמד זיאדה נידונו לפני 18 שנה למאסר עולם. הם הורשעו בהשלכת רימון לעבר אוטובוס שהסיע חיילים. הרימון לא התפוצץ. בורג'אל, שזרק את הרימון, עונשו נקצב למאסר של 40 שנה. עונשו של זיאדה, שסימן לו כי האוטובוס מתקרב, נשאר כשהיה: מאסר עולם.

דוד שרביט מהתנחלות ברכה נידון ב-1994 לחמש שנות מאסר לאחר שהורשע בגרימת חבלה חמורה לילד ערבי בן 13. אריה שלוש נידון לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בניסיון לרצוח ערבים ב-1990. מנחם לבני היה בין המורשעים ברצח סטודנטים במכללה בחברון ב-1984 ונידון למאסר עולם. כולם מתהלכים חופשיים היום. אבל עותמאן מראעה ומחמוד זהרה מירושלים נשפטו ב-1989 ל-27 שנות מאסר על זריקת בקבוקי תבערה וחבלה ברכוש. הם עדיין בכלא.

תנאי כליאתם של בורג'אל, זיאדה,זהרה וחבריהם, שלא רצחו, קשים בהרבה מתנאי הכליאה של הרוצח עמי פופר, שדם שבעה פועלים ערבים על ידיו: עונש מאסר העולם שלו נקצב ל-40 שנה, הותר לו להתחתן, להתייחד, להוליד חמישה ילדים, לבקרם, לצאת לחופשות, לטלפן מדי יום הביתה. לאסירים ביטחוניים אזרחי ישראל ותושבי ירושלים אין זכות שימוש בטלפון ציבורי, הם אינם מורשים לצאת לחופשה עם משפחותיהם, גם לא כשהורה או קרוב אחר גוסס או מת, שעות הטיול שלהם בחצר פחותות מאלו של הפליליים, ביקורי המשפחות אצלם מתנהלים מאחורי רשתות ברזל וחציצות פלסטיק וזכוכית, ונאסר עליהם אפילו לחבק את ילדיהם ולגעת בנשיהם.

שרשרת ארוכה של ישראלים שותפה למעשה האי-שוויון הכרוך בכל יום מאסר כזה: השופטים, שגזרי הדין שהשיתו על ערבים חמורים מאלה המושתים על יהודים כשעבירותיהם דומות וחמורות; חברי הוועדות, שהפחיתו מעונשם של רוצחים יהודים ויודעים ש"ועדות שליש" מסרבות בדרך כלל לשחרר ערבים, גם לא רוצחים; נשיאי ישראל, שקצבו וחננו יהודים; יועציהם, פקידי משרד המשפטים ושופטי בג"ץ, שיודעים על האפליה בתנאי המאסר; משפטנים ישראלים, ראשי פקולטות ומכללות למשפט, שאינם מזדעקים ודורשים בדיקה חוזרת ונשנית של מערכת, שלה סטנדרטים שונים של שפיטה וכליאה - לפי לאומיותו של אדם.

בל ישמש מעשה הלינץ' בשפרעם תירוץ להתעלם מהאפליה המבנית הזאת במערכת המשפט והכליאה הישראלית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו