בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם האיאתוללות רציונליים

תגובות

זה נמשך 43 שניות. מהרגע שבו "ילד קטן" השתחרר מגחונו של המפציץ בי-29 ועד לפיצוץ האדיר ששינה את מהלך ההיסטוריה האנושית. ב-6 באוגוסט צוין יום השנה ה-60 להטלת פצצת האטום על הירושימה, היום שבו לראשונה בתולדות האנושות רכש האדם את היכולת להשמיד את כדור הארץ. מרגע שהשד הגרעיני יצא מהבקבוק נידונה האנושות לחיות בצל חרב הגרעין המתהפכת מעל ראשה.

בתקופת המלחמה הקרה התברר, כי אפשר לחיות עם איום גרעיני, ומנהיגים נעשים שקולים ומרוסנים כשברור להם שהחלטותיהם עלולות להוביל להרס מוחלט של מדינתם. מדי פעם התקרבו אמנם שתי מעצמות-העל אל סף של עימות גרעיני, אך תמיד השכילו מנהיגיהן להימנע מהלחיצה על הכפתור. עתה, לאחר הפצצה ולאחר שהמועדון הגרעיני התרחב והוא כולל היום תשע מדינות, ראוי לבחון, אם מורשת המלחמה הקרה, שמנעה הטלתן של פצצות נוספות, נמצאת בסכנה.

השאלה הזאת רלוונטית במיוחד לישראל; כשגובר החשש, שאיראן עלולה ליהפך לחברה העשירית במועדון הגרעין. הסיכויים לכך גדלו השבוע לאחר שביום שני דחתה איראן בבוז את הצעת הפשרה של אירופה והודיעה שהיא חוזרת להעשיר אורניום. אם זה יקרה, עתידו של המזרח התיכון יהיה תלוי במידה רבה בדרך שבה מנהיגי איראן וישראל יפנימו את לקחי הירושימה והמלחמה הקרה.

בבסיס היציבות האסטרטגית בין מעצמות-העל עמדה ההרתעה הגרעינית ההדדית. היה ברור, כי לא חשוב מי ילחץ ראשון על הכפתור הגרעיני - ההרס שיושת על שני הצדדים יהיה מוחלט. המפתח ליציבות אסטרטגית במזרח תיכון גרעיני יהיה הכרה והשלמה של קובעי המדיניות בירושלים ובטהראן, כי גם בזירה הזאת אין תוחלת לשימוש בנשק גרעיני - אם יימצא בידי שני הצדדים.

רבים בישראל טוענים, כי בניגוד לקובעי המדיניות במעצמות העל, האיאתוללות אינם רציונליים ולפיכך אסור לסמוך על האפשרות להרתיעם משימוש בפצצה. מכאן קצרה הדרך להמלצה על תקיפת מתקני הגרעין של איראן. לא מעטים בממסד הביטחוני והפוליטי משוכנעים, כי אם איראן לא תסכים להפסיק את תוכנית הגרעין שלה, לא יהיה מנוס מלהפעיל את צה"ל ולתקוף את מתקניה.

הבעיה היא, שספק אם אפשר לחסל את תוכנית הגרעין של איראן באמצעים צבאיים. לכן יש להיערך למצב שיהיה לה נשק גרעיני. אם צודקים המפקפקים ביכולת להרתיע את המנהיגות האיראנית, אכן תימצא ישראל במקרה כזה בסכנה קיומית.

ואולם סביר יותר להניח, שקיומו של נשק גרעיני בידי האיאתוללות יוביל אותם לחשיבה "רציונלית". כזה הוא המקרה של הודו ופקיסטאן, שהצטרפו למועדון הגרעין במאי 1998, זמן רב לאחר מדינות אחרות. מאז נוהגים מנהיגי שתי המדינות - הנמצאות בסכסוך ממושך, שכבר הוביל לשלוש מלחמות - בזהירות רבה מאוד בכל האמור בשימוש בכוח הצבאי שלהם.

סביר להניח, כי בשעת אמת גרעינית שיקולי האיראנים יהיו זהים. אפילו חומייני התגלה כרציונלי ושקול ב-1988 כשהסכים להפסקת אש מול עיראק, לאחר שזאת תקפה את טהראן בטילים בליסטיים (קונוונציונליים). אפילו הוא לא היה מוכן לשלם את המחיר בחיי אזרחיו שגבו הטילים העיראקיים. המחיר שנשק גרעיני עלול לגבות מהאיראנים הוא כמובן גדול לאין שיעור, ויש להניח ששום מנהיג איראני לא יהיה מוכן לשלמו רק כדי להרוג "כופרים ציונים".

בדברים שנשא האפיפיור יוחנן פאולוס השני בהירושימה לפני 24 שנים הוא אמר, בהתייחסו לצל המאיים שהנשק הגרעיני מטיל על העולם, כי "מעתה ואילך תוכל האנושות להמשיך לשרוד רק באמצעות בחירה מודעת ומדיניות שקולה". היום, 60 שנים אחרי הירושימה, ראוי לשוב ולצטט את הדברים האלה גם באוזני מנהיגי המזרח התיכון, שבעתיד הלא רחוק ייאלצו לקבל הכרעות קשות בתחום הגרעין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו