בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיניים נוגות של פרות רוקנרול

נייר, עץ ולוח שעם היו חומרי הגלם לקליפ שיצר בחדרו החייל המשוחרר אדם ביזנסקי לשיר של להקת ה"שינס". אחרי חודש וחצי של עבודה, ועוד שמונה חודשים של המתנה, הוא קיבל פנייה נלהבת מהלהקה, שאימצה באופן רשמי את הסרטון הנוגע ללב

תגובות

לצפייה בקליפ

אדם ביזנסקי לא ידע בחורף האחרון אם הפרות שלו יצליחו לפרוץ את גבולות האחו הקטן שעל שולחנו. הוא הצעיד אותן מילימטר אחר מילימטר סביב העץ והשוקת שבנה להן, לימד אותן לשיר באנגלית וגרם להן ללטוש זו בזו מבטים נוגים, עין לעין. הוא נהג בהן בעדינות, אבל לא עשה להן ולעצמו הנחות. במשך חודש וחצי הוא צילם כל ניד וזיע שלהן - 24 פריימים בשנייה. הן שרו, כישכשו בזנבן ונכוו באש האהבה והגעגועים, ובעיקר הקשיבו באובססיוויות לשיר "Pink Bullets" של הלהקה האמריקאית "The Shins", אבל מעל מאמציו ומאמציהן ריחף כל אותה עת סימן שאלה גדול.

"הוצאות לא ממש היו לי כי החומרים נורא פשוטים: הדמויות היו עשויות מנייר ועץ, והקרקע היתה עשויה מלוח שעם שפיזרתי עליו דשא של מודלים", נזכר ביזנסקי, בן 22, בצילומי הקליפ שיצר, "אבל מבחינתי הדבר הכי קשה היה חוסר הוודאות סביב השאלה אם הלהקה בכלל תאהב את הקליפ שעשיתי לה".

איך קליפ נולד

שנה ושמונה חודשים קודם לכן, בשמירות הארוכות בבסיס בירנית שעל גבול הצפון, התוודע ביזנסקי לראשונה ל"שינס". "הם לא היו דווקא הלהקה האהובה עלי, אלא אחת מהלהקות שאני אוהב", הוא אומר, "אבל אחרי ששמעתי את 'פינק בולטס' נראה לי הגיוני לנסות לפנות אליהם ולהציע שאעשה להם קליפ".

את הניסיון הראשוני שלו בצילום קליפים רכש ביזנסקי, שלמד בתיכון ליאו בק בחיפה במגמת תקשורת ומחשבים, כשצילם סרט גמר בסוף לימודיו. "קליפים אני אוהב מאז ומעולם", אומר ביזנסקי, שגם מפסל בעצמו את דמויות גיבוריו, "וסרט הגמר בתיכון הלך לא רע, אבל הכל התחיל אחרי שיוני בלוך ראה איפשהו את סרט הגמר שלי והציע לי להכין לו קליפ".

בתקופת הצבא, במשך כחצי שנה, בכל סוף שבוע, "ובשלושה שבועות מרוכזים של צילומים מרוכזים מהבוקר עד הערב על חשבון הרגילות", צילם ביזנסקי את הקליפ לשיר "נעים בחוץ" של בלוך. הוא יצר לבדו בחדרו את דמויות חברי הלהקה שמופיעות בקליפ וצילם אותן לא פחות מ-9,960 פעמים כדי ליצור קליפ באורך 3:19 דקות. "עשיתי את זה בטכניקה של Stop Motion במצלמת וידיאו דיגיטלית כשאני מצלם כל פריים בנפרד, 24 פריימים בשנייה", הוא מסביר.

הקליפ שודר בערוץ 24, זיכה את ביזנסקי בפידבקים חיוביים ואחר כך גם בפרס קליפ המוסיקה הטוב ביותר בפסטיבל האנימציה של הולנד. אבל הוא כבר חשב על הפרויקט הבא. "הרעיון היה לי בראש מאז ששמעתי את השיר בצבא. בדיוק סיימתי את הקליפ של יוני בלוך, שבו גם הראשים של הדמויות עשויים מנייר. שיחקתי עם הנייר והקשבתי לשיר תוך כדי שאני גוזר וחותך, ולאט לאט נוצרה איזושהי דמות, לאט לאט נוצרה פרה", מתאר ביזנסקי. "זה מתאים, לא?" הוא אומר בתשובה לשאלה מדוע בחר דווקא בפרה. "אין פה שום אידיאולוגיה נסתרת. זו פשוט חיה נוגה שמתאימה לשיר נוגה".

סט על לוח עץ

ואולם, אף על פי שביזנסקי ידע פחות או יותר כיצד הוא מתכוון לגשת לצילומי הקליפ ומה הוא מתכנן להראות בו, הוא נתקל בקושי אחר - יצירת הקשר הראשוני עם הלהקה. "לא ידעתי איך עושים את זה, אבל באותה תקופה חבר טוב נסע לטיול בניו יורק והלך לראות המון המון להקות. קינאנו בו כי הוא היה עתודאי וכולנו היינו בצבא, אבל כשהוא סיפר שהוא מתכנן לראות את ה'שינס' בהופעה בחנות תקליטים קטנה, זו נראתה לי הזדמנות טובה להגיע ללהקה", מספר ביזנסקי. "שלחתי עם החבר סי-די רום עם הקליפ שעשיתי ליוני בלוך ומכתב די קורע לב שבו היה כתוב משהו כמו 'אני מאוד אוהב את המוסיקה שלכם והייתי מעוניין לעבוד על וידיאו-קליפ ל'פינק בולטס''. צירפתי אפילו תמונה של עמדת השמירה שלי והזכרתי משהו על השעות הארוכות שאני מעביר בה עם המוסיקה שלהם ברקע. יצאתי חייל מסכן כזה".

השלב הראשון במשימה - העברת המעטפה לחברי הלהקה - התבצע בהצלחה, אבל תשובה מה"שינס" בוששה לבוא. "הסקתי שאם לא קיבלתי תשובה בתוך יומיים אני כבר לא אקבל תשובה, אבל שמונה חודשים אחר כך קיבלתי מייל שכמעט מחקתי עם הספאם שלי כי בשורת הנושא היה כתוב 'פינק בולטס'", מספר ביזנסקי. "הזמר של ה'שינס', ג'יימס מרסר, ענה לי כמו שעונים למכתב של מעריץ. הוא אמר שהוא אוהב מאוד את הקליפ ושהוא מקווה שהכל בסדר אתי ושהוא מצטער שלקח לו כל כך הרבה זמן לחזור אלי, והציע לי לפנות למישהו ששמו סטיוארט מאייר שהוא מעין מפיק שלהם. שלחתי אליו מייל אחד ולא קיבלתי עליו תשובה, אבל למייל השני הוא ענה לי ואמר שלא מתוכננים בשלב הזה קליפים חדשים ל'שינס', אבל אם אני רוצה לעשות משהו בכוחות עצמי אז ללכת על זה".

המשך בעמ' ד9

ביזנסקי לא הודיע ללהקה שהוא מתחיל לעבוד על הקליפ. הוא הסתגר באחו הקטן עם פרות הנייר שלו במשך שעות ארוכות, בדירתו בתל אביב שאליה עבר לאחר שהשתחרר מהצבא, לפני שנה בדיוק. "באותה תקופה די חייתי על חסכונות. צילמתי את הקליפ בחדר שלי, בסט בגודל של מטר על מטר שהעמדתי על לוח עץ שפירקתי מארון ישן. כדי שיהיה מקום, במשך הצילומים הוצאתי את המיטה מהחדר וישנתי על מזרן שבמשך היום השענתי אל הקיר. אמרתי לעצמי שבמקרה הגרוע יהיה לי עוד משהו לתיק עבודות ואולי לפסטיבלים, ובמקרה הטוב זה יעבוד".

הצילומים ארכו כחודש וחצי, בדרך כלל מהצהריים עד הבוקר של היממה הבאה. לקראת סוף ינואר השלים ביזנסקי את הצילומים, חוץ מ-40 השניות האחרונות של השיר. "שמרתי את הקליפ במגוון פורמטים כדי שיהיה להם קל מאוד לראות את זה, וכתבתי להם שרק יגידו ושמחר זה יהיה בדרך אליהם. ואז, חמש דקות אחרי ששלחתי את המייל, סטיוארט ענה לי. הוא אמר שהקליפ נפלא, אבל הלהקה לא יכולה לראות אותו בינתיים כי הם נמצאים בצילומים של קליפ אחר".

הפרות קוצרות את הפירות

לא קשה להבין את ההתלהבות. הסרטון הנוגע ללב שיצר ביזנסקי מתאר שתי פרות מלנכוליות ומלאות הבעה (הן קיבלו את עיניהן, שצולמו בנפרד ונוספו אליהן בשלב מאוחר יותר, מביזנסקי ומחברתו) שנפגשות, מתאהבות ונפרדות. אולם מה שמרשים בו במיוחד היא רוח החיים שביזנסקי הצליח להפיח בנייר המקופל, ב מיוחד כשהפרות מניעות את פיותיהן למלות השיר.

רק כעבור כמה שבועות של מריטת עצבים הגיעה עוד הודעה. "שניים מחברי הלהקה, מרטי וג'יימס, כתבו לי המון שאלות טכניות כמו ממה הכל עשוי ואיך עשיתי את זה, ואז שאלו אותי מה אני צריך בשביל לסיים אותו. אמרתי להם שכיסוי הוצאות בלבד יהיה נחמד וביקשתי 2,000 דולר, והוספתי שאני מעוניין להמשיך לעבוד אתם ועם חברת התקליטים שלהם. בדיעבד אני יודע שגם אם הייתי מבקש הרבה יותר כסף הייתי מקבל אותו, אבל לא ממש אכפת לי". כך או כך, הכסף הגיע מיד לחשבון של ביזנסקי, והוא מיהר להרכיב מחדש את הסט ולהשלים את הצילומים. "את 40 השניות האחרונות עשיתי נורא מהר - בתוך שלושה ימים. רק אז הייתי מרוצה לגמרי מהקליפ", הוא אומר.

הקליפ של ביזנסקי, שמיד לאחר שנשלח היה לקליפ הרשמי של "פינק בולטס", הגיע בתקופה טובה אל הלהקה שהוקמה ב-1997 באלבקורקי שבניו מקסיקו. מאז שנטלי פורטמן התייחסה אליהם בסרט "גארדן סטייט", כשאמרה לדמות אחרת בסרט שהשיר "Chutes too Narrow" של ה"שינס" ישנה את חייה, חברי הלהקה לא מפסיקים להופיע, ולאחרונה גם להקליט.

הקליפ הוצמד לשיר כשהוא נמכר בשירות הורדות השירים בתשלום iTunes, ולאחרונה, על אף הוותק של השיר, הוא מוקרן בערוץ נישה של MTV שמשודר בקולג'ים בארצות הברית לקהל של מאות אלפי סטודנטים. בשבועות האחרונים התקבל הקליפ לפסטיבל "רז-פסט", שעובר בין 35 ערים בעולם.

ביזנסקי, בן לאם גרפיקאית ואב אדריכל, שאומר שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא מצייר ומפסל, לא יודע עדיין אם ייסע לאחד המקומות שאליהם תגיע התערוכה שבה יוצג הקליפ שלו. "עכשיו אני עובד על הבובות שלי כדי שיהיה לי מה להראות לחברת התקליטים של ה'שינס' שפנו אלי. אני לא יודע אם ייצא מזה קליפ, אבל אולי עטיפה לתקליט. אני מכין בובות ממכשירים חשמליים מפורקים, מנייר, מציוד משרדי שהוא זול מאוד ונגיש מאוד. אני אוהב מאוד אמנות פלסטית ואוהב מאוד קליפים, אז יכול להיות שמצאתי נישה שהיא בדיוק בשבילי, אם כי אני מניח שזה ישתנה בעתיד. עכשיו אני עושה בדיוק את מה שאני אוהב לעשות, אבל אני רוצה לעבוד. אין טעם שאסע עכשיו לאיזו תערוכה כאילו בשביל לקצור את הפירות".

לצפייה בקליפ



אדם ביזנסקי ופרות הנייר שהכין לקליפ (למעלה). הוא צילם כל ניד וזיע שלהן, 24 פריימים בשנייה


אדם ביזנסקי באחו הקטן שיצר על השולחן בחדר: "אין פה שום אידיאולוגיה. זו פשוט חיה נוגה שמתאימה לשיר נוגה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו