בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משיח לא בא

תגובות

כששכב הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון, על ערש דווי יצאו חסידיו במסע התעוררות נמרץ במיוחד תחת הסיסמה: "משיח עכשיו". כאשר הלך לעולמו, היה על הנהגת חב"ד להסביר לחסידיה כי הרבי היה, בכל זאת, בשר ודם. יש בהם שמוסיפים גם היום, 11 שנים מאז מותו, לנופף את תמונתו עם הכיתוב: "יחי מלך המשיח".

כך גם חלק ממפוני גוש קטיף: עד הרגע האחרון האמינו בהתערבות אלוהית שתחלץ אותם מאסון העקירה. היו בהם שגם כשנוכחו בכוחות צה"ל הדופקים על דלתות שכניהם, המשיכו להתפלל, ובמקביל להצהיר למצלמות, שתשועת ה' כהרף עין. כך נוהגים גם מנהיגי הימין, דתיים וחילוניים כאחת, ביחסם לעתיד הגדה המערבית: הם נאחזים בתרופות אליל ומייחלים להתערבות שמיימית שתציל את מפעל ההתנחלות. אפי איתם הוזה פתרון שיספח חלק מחצי האי סיני לרצועת עזה כדי להקים בה מדינה פלשתינית (ולפטור בהזדמנות זו את הגדה המערבית מנוכחותם של 2.5 מיליון פלשתינאים). עוזי לנדאו אינו נותן תשובה לשאלה כיצד מתיישבת תפישתו - הנצחת מצב הכיבוש - עם תורת ז'בוטינסקי ששללה משטר אפרטהייד בארץ ישראל. בנימין נתניהו סתם מזגזג ומתעתע, וראשי המתנחלים ורבני ההתיישבות מסתמכים במפורש על תפילות ועל ציפייה לנס כשהראיה המציאותית היחידה שהם שולפים להצדקת תוחלתה של תקווה זו היא האמירה: "גם ב-48', עת היינו 600 אלף נפש, איש לא האמין שנגיע כעבור 57 שנים ל-6 מיליון תושבים".

צריך להזכיר למסדר ההוזים שהציונות קמה ומימשה את חזונה בכוחם של תוכניות ומעשים ארציים, ממשיים, ולא תודות לפנייה לאל עליון. לו היתה הציונות מחכה להתגשמותה של האמונה, שבית שלישי יירד מהשמים, לא היה דוד בן גוריון מכריז על הקמת המדינה ב-ה' באייר תש"ח. ישראל הגיעה למקומה הנוכחי בכוחן של החלטות ופעולות שכלתניות שקיבלו ומימשו בני אדם, בהם יהודים דתיים מפוכחים. גם את עתיד האחיזה הישראלית בגדה המערבית יש להכריע בשיטות ובאמצעים המקובלים בניהולה של כל מדינה מפותחת ולא בהישענות על משאלות לב ועל פנייה לחסדי הקב"ה. כשם שההחלטה על פינוי רצועת עזה היתה פרי של שיקול דעת והכרעה של בני אנוש, ששום התערבות אלוהית לא יכלה לה, כך עתיד היחסים בין מדינת ישראל לפלשתינאים, על גורל הגדה המערבית הכרוך בהם, ייקבע במונחים וכלים חילוניים, מבלי שלגורמים חוצניים תהיה יכולת להשפיע על כך.

על ראשי הימין להתאים איפוא את אפיקי חשיבתם לנתוני המציאות: כיצד יחס דמוגרפי של רבע מיליון יהודים מול 2.5 מיליון פלשתינאים מאפשר את המשך הנוכחות הישראלית בגדה המערבית; כיצד חברה, השואפת להתנהל באורח מוסרי, מסוגלת להוסיף ולהשלים עם העוולות שמעולל הכיבוש לפלשתינאים; כיצד מדינה, הרוצה לשגשג, תתקיים תחת מצור מדיני וכלכלי שיטיל עליה העולם המתנגד להמשך שליטתה בפלשתינאים; כיצד ליישב את הסתירה בין זהותה הדמוקרטית של המדינה לשלילת זכויותיהם של הפלשתינאים בשטחים; כיצד לממש את רעיון חלוקת הארץ באופן שישמר את הרעיון הציוני, מצד אחד, ויקצה שטח מחיה למדינה פלשתינית, מן הצד האחר. אלו, ודומות להן, הן הסוגיות שיעסיקו את המדינה ביתר שאת החל ממחר, ולהן אין לראשי הימין תשובות משכנעות.

מנהיגי המתנחלים אינם יכולים גם להשליך את יהבם על הטראומה שכביכול נצרבה בתודעת הציבור מתמונות הפינוי בגוש קטיף: מול אלה שלבם נחמץ למראה ייסורי העקירה של המתפנים יש רבים שפירשו אותן כמיצגים מבוימים וככניסה מודעת למצב רוח היסטרי. ואף על פי שתתמהמה בוא תבוא שעת ההכרעה והיא תהיה ארצית לחלוטין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו