בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתברר שיכולנו לבחור גם אחרת, אילו רצינו

והוא אחר

תגובות

שמעון בלס. הכבשה השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה, 172 עמ', 76 שקלים

יצירתו הספרותית המזהירה של שמעון בלס החלה רק באחרונה לזכות לתשומת הלב המחקרית שהיא ראויה לה. גיליון 218 (אפריל 1998) של כתב העת "עיתון 77" הוקדש ליצירתו, וביוזמתו של חנן חבר (שגם כתב אחרית דבר) רואה עתה שוב אור הרומן "והוא אחר", שהתפרסם במקור ב-1991, במהדורה מחודשת.

הנה כך נפתח הרומן: "אחרי דברי הנשיא קמתי לקרוא את הנאום שהכנתי וגיליתי להפתעתי ששכחתי את משקפי הקריאה. די מביך היה לחטט בייאוש בכיסי המקטורן והמכנסיים כשהקהל מביט בי ומצלמות הטלוויזיה מכוונות אלי. נאלצתי להודות בתקלה שקרתה לי, והנשיא פרץ בצחוק רם שגרר אחריו מחיאות כפיים באולם. בות'יינה שישבה בשורה הראשונה ליד חמידה עשתה לי סימנים שמרוב בלבולי לא ירדתי לפשרם, ורק מאוחר יותר תפסתי שהתכוונה לקרוא את הנאום במקומי. מעודי לא נשאתי דברים שלא מן הכתב ובכל פעם שאני מזדמן לבמה אני מקבל דפיקות לב, והנה במסיבה חגיגית לכבודי בארמון הנשיאות נמצאתי עומד עירום ועריה והזרקורים מסנוורים אותי ומגבירים את מצוקתי. לא זכרתי ולו משפט אחד מן הנאום שהכנתי ובלית ברירה קיפלתי את הדפים והחזרתי אותם למקטורן. דיברתי אולי כעשר דקות, וכשסיימתי הנשיא קם ללחוץ את ידי וחיבק אותי בחמימות. 'כבוד הוא לכולנו שאדם כמוך בתוכנו', אמר. הודיתי לו במלים מגומגמות, נרגש מלהשיב תשובה הולמת".

פתיחה מהממת זו מנכיחה בחריפות את הסירוס הסמלי (המיוצג על ידי העירום והעיוורון) של היחיד, המקנן בלב כל אירוע טקסי אשר לכאורה הוא "סממן של הצלחה". כאשר מתברר מי הוא המספר ומי הוא הנשיא, מיטלטל הקורא מהרגשת האי-נוחות, שנוצרה בשל ההזדהות עם התקרית המביכה שאירעה למספר, לאי-נוחות הנגרמת לפתע מן הריחוק ממנו: הנשיא המדובר הוא לא אחר מסדאם חוסיין, וגיבורו של בלס הוא אחמד הרון סוסן, יהודי עיראקי שהתאסלם.

דמותו הבדיונית של סוסן מבוססת על דמותו ההיסטורית האמיתית של נסים סוסא, אינטלקטואל יהודי עיראקי שהתאסלם בשנות השלושים של המאה שעברה. בגוף ראשון מגולל סוסן של בלס את סיפור חייו, מילדותו ונערותו בעיירה אל-חילה, דרך נישואיו לבחורה אמריקאית נוצריה, הולדת בנו, נידויו על ידי הקהילה היהודית בשל כך, לימודיו בארצות הברית, חזרתו לעיראק, גירושיו, התאסלמותו ונישואיו השניים.

נוסף על האירועים הסוערים, רשת סבוכה, "אמיתית", של יחסי אנוש, חברויות, דעות פוליטיות ותיאוריות אינטלקטואליות שזורה לכל אורכו של הרומן. תנועת המטוטלת בין הדיפה להתקרבות שחש הקורא, מחריפה עם פתיחתם של כל "עלי הכותרת" המרכיבים את סצינת הפתיחה וגילויה המלא: האירוע בארמון הנשיאות מתקיים לרגל הוצאת ספרו של סוסן "היהודים בהיסטוריה". הספר זוכה לא רק לתשבוחות אלא גם לגינויים, בעיקר מצד חברו המוסלמי-מלידה של סוסן, עזיז לחאם, הטוען כי "היהודים בהיסטוריה" הוא ספר מסוכן משום שהוא קורא לג'יהאד נגד היהודים. דומה כי אין ייצוג סטריאוטיפי אחד שבלס לא מפקיע אותו משבי התבניות השגורות.

הייצוגים הבדיוניים המורכבים שבונה בלס מאפשרים לנו לראות את מגוון האלטרנטיבות המצוי בכל נקודת צומת, את מנעד האפשרויות העצום הממוסך על ידי הסטריאוטיפים של "העם העיראקי", "הערבים", ואפילו "היהודים בעיראק". בלס בחר להתבונן באופן חודר ומעמיק באופציה ההיסטורית המינורית, של ההישארות בעיראק וההתאסלמות. דווקא חשיפת החלופות ההיסטוריות שלא נבחרו על ידי הרוב המכריע מאפשרת לנו לחשוב על עצמנו באופן שונה. ההווה הופך ל"מקרי" הרבה יותר מ"הכרחי" ואחיזתו של ה"גורל" בנו מתערערת קמעא: הנה מתברר כי יכולנו לבחור גם אחרת, לו רצינו.

הפיכתו של העבר ל"נזיל" מגדילה את יכולתו של האינדיבידואל לחשוב על עצמו כמי שמחולל את המציאות שלו-עצמו ואינו קורבנה. כך גם ניצנים של אפשרויות קיום, שהיו נסתרים מעינינו, מפציעים לפתע אל תוך ההווה ויוצרים את העתיד. הרומן המאתגר של בלס מציב אותנו אל מול גבולות המחשבה שלנו, במקום שאינו קל להתמודדות, זאת נוסף על הפחד שמנביעה האחריות-העצמית הגדולה המוטלת לפתע אל חיקנו.

האם היתה התאסלמותו של סוסן והישארותו בעיראק אכן "חובה שאך טבעי שאקיים אותה" (עמ' 78) כפי שהוא טוען, או שמא "סירוס עצמי סמלי"? גדולתו של הרומן היא בעמדת האי-הכרעה שהוא נוקט. בלס מעמיד תמונה שאינה מסתירה את אופני ההצטלקות הרבים מספור שמזמנים החיים לסוסן. ולמרות זאת, חתרנות עמוקה טמונה ברומן הזה. חשבו למשל על המקרה ההפוך, לו היה בלס מספר לנו את סיפורו של מוסלמי שהתגייר ומנסה למצוא את דרכו אל תוככי החברה היהודית: כמה הזדהות היה מפיק מאתנו, כמה היה נחמץ לבנו למקרא תלאותיו וסבלותיו של הגיבור. זו היא הנוסחה העמוקה היוצרת "רבי מכר" למיניהם, בעוד שספריו של בלס מסמנים את הקוטב ההפוך לחלוטין. לא רק שהוא אינו מחניף לנו באופן ערמומי, אלא שהוא לכאורה "יוצא נגדנו": נגד ערכינו המקודשים, נגד "המובן מאליו".

מעולם לא נראו ישראל ועיראק דומות כל כך. דומות זו מביכה אותנו משום שהיא עומדת בסתירה למבני הידע שלנו על עצמנו: אנחנו הרי רוצים לחשוב על עצמנו כעל שונים כל כך. בספרה "צדק פואטי", שתורגם זה לא כבר לעברית, טוענת המשפטנית והפילוסופית מרתה נוסבאום כי "יצירות ספרות (...) עשויות לסייע לדמיוננו לחצות את המחסומים שהפוליטיקה מציבה בינינו לבין המציאות השווה של בני אדם". הרומן "והוא אחר" עושה בדיוק את זה.

קציעה עלון היא דוקטורנטית בחוג לספרות באוניברסיטה העברית



שמעון בלס. ספרו הראשון של הסופר יליד בגדאד שמעון בלס, "המעברה", ראה אור ב-1964 בהוצאת "עם עובד". בלס, כיום פרופ' לספרות ערבית באוניברסיטת חיפה, כתב את הרומן תחילה בשפה הערבית ותירגם אותו לעברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו