בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוהים, שמנו יאיר אף אם לא תיגע בו אש

על 800 שנה של תרגום הקוראן, הספר שאסור לתרגמו - מפייר (פטרוס) הנערץ ועד נוסחו העברי החדש של אורי רובין

תגובות

הקוראן, תירגם מערבית אורי רובין אוניברסיטת תל אביב - ההוצאה לאור והמפעל לתרגום ספרות מופת, 2005

יום צאתו לאור של הקוראן בתרגום עברי חדש הוא עת שמחה לכולנו, אולם על השורות הבאות העמסתי עיון, כעין מסה, בפרשות שונות ובעיקר עלומות, הנוגעות לתרגום של טקסט מקודש זה בתולדות תרבותנו.

תרגומו של פרופ' אורי רובין, מומחה נודע לאיסלאם ובמיוחד לקוראן, מרשים ביותר. המתרגם שולט, כחוקר, בקושיות שמציב הטקסט, שאין כמוהו עתיר פרשנויות מסורתיות ומדעיות, לקורא המודרני. בעיות הספר הזה נהירות לו כשבילי נהרדעא, שכן רכש לו ניסיון של שנים וקשה לשער כמה פרשני מדיניות, מזרחנים ומורים הנם או יהיו עוד מתלמידיו. מעולם לא נתקלתי במנגנון יעיל ומתומצת כל כך של הפניות לקוראים, המרוכז בתחתית העמודים ושולח מפרק לפרק, ומגדיר בקצרה חילוקי דעות פרשניים, סברות מסורתיות, שימושים שנעשו בפסוקים וכיוצא באלו הדברים, בלי לגרור לכך שמות ומראי מקום מסורבלים. בוודאי אין כל פגם לציין לצד עבודתו המדעית של אדם גם את היותו איש הוראה, גם לכולנו, קוראיו.

בתורו אחר לבוש עברי הולם מנסה רובין לאזן בין הצורך לדבר בלשון המותאמת לקורא העברי המודרני לבין הצורך לשמור על קורטוב של חגיגיות, המתאימה ליצירת אווירה של טקסט מקודש. זו, אכן, בעיה בתולדות התרבות העברית בדורות האחרונים. מליציותן של שיטות תרגום ישנות שבהן התנסו טקסטים מקודשים (הברית החדשה, הקוראן), שיש בהם אף מעט מנימת הפיוט, האצילה גם על צביון עבודתו של מתרגמנו. אולם הוא חש עצמו, בדרך כלל, משוחרר מהדר המליציות ומחויב גם ל"מידע" ברוח ההווה.

שנים מעטות נקפו מאז החלו מורי הלכה ושליטים בעולם האיסלאם להעלים עין מן העובדה שהקוראן הולך ומיתרגם מערבית ללשונות זרות, ואף מוסלמים כשרים שולחים בכך את ידם. כל עוד "זרים" הם אשר התקינו תרגומים כאלו, היו הללו חשודים בכוונה לחתור תחת אושיות האיסלאם ולהכשיר את כלי הפולמוס נגדו. גם במאה העשרים הסתפקו הללו לעתים בכותרות כגון: "משמעות הקוראן" (אף שהיה זה תרגום), שהרי, לפי האיסלאם הקלאסי, את הקוראן עצמו לא ניתן לחקות או להעביר ללשון אחרת, אך פירוש והסבר מותרים. בשנים האחרונות מודים מוסלמים רבים בברכה הצפונה בתרגום הספר הקדוש, שכן הפצתו והגברת התעמולה בעולם הן אחת הדרכים לצאת למלחמת קודש (ג'יהאד) שלא בדרכי לחימה.

בזמנים קדומים האמינו כי הלשון הנאה שבה כתוב ספר זה, שהוא פרי ביטויה והשראתה של ההוויה האלוהית עצמה, אינה ניתנת לחיקוי, וכבר באמצע המאה התשיעית נכתב שאי אפשר לתרגמה. כמה מחוקרי הערבית בימינו לא שמו לב לביטוי ברור ומפורש זה וניסו לדחות בשלושה או בארבעה דורות את גיבוש הרעיון שדברי אלוהים קוראניים אינם בהישג ביטוי או תרגום של בן אנוש. אולם האמת היא שכבר באמצע המאה התשיעית העיד על כך הסופר אבן קותיבה. חוסר האפשרות לחקות ולתרגם את הקוראן היה בבחינת דוקטרינה מקודשת, מנכסי צאן ברזל של האמונה.

אפשר לספר רבות על יהודים וקוראן ועל הדמיון שבין התעסקות היהודים בקוראן והתעסקות הנוצרים בו. כבר בימי הביניים ניכר שיתוף פעולה מסוים של יהודים עם נוצרים בני ספרד הנוצרית בתחום הפולמוס נגד ההגמוניה שהקוראן נטל לעצמו, בצחות הבעתו, מעל כל בני אנוש, קודשיהם ולשונותיהם. כך אפשר לפרש את הנחתו של פרופ' ואן קונינגספלד, המתבססת על נתונים פליאוגרפיים, שלפיה עזרו היהודים כבר במאה ה-12 לתרגם את אחד הספרים הלעגניים ביותר שנכתבו בעולם האיסלאם (על ידי ערבי נוצרי שהשתמש בכינוי ולא ידוע מי היה) נגד נביא האיסלאם והקוראן. הם עשו זאת כשירות לנוצרים של ספרד, שהתמידו במלחמה ארוכה נגד החלק הדרומי, המוסלמי.

יודעים אנו גם על פעילות מסוג אחר: בקרב הנוצרים של ספרד המוסלמית קם סופר שתירגם, בשנים מוקדמות ביותר של השלטון האיסלאמי בספרד, את ספר תהילים מלטינית לערבית מחורזת, שקולה ויפה, עד כמה שעלה בידו - כנראה כדי להבליט שגם הספרים הקדושים היהודיים-הנוצריים (דהיינו המקרא) נאים כשהם מצטלצלים בלשון ישמעאל. הניסיון מוזר במקצת, ואפשר לבחון אותו בהוצאה של החוקרת אורוואה (Urvoy) מטולוז.

דרוש חיטוט נוסף באשר לקשר הנסתר-למחצה בין יהודים לתרגומי ספרי קודש מוסלמיים ללטינית: אם ננבור בתולדות תרגומי הקוראן לשפות אירופה נמצא שאחד ממתרגמיו ללטינית היה איש הכנסייה הצרפתי בן המאה ה-12, פייר (פטרוס) "הנערץ" (Petrus Venerabilis) ממנזר קלוני בצרפת. הוא תירגם את הקוראן בשהותו בטולדו, שכבר חזרה מידי האיסלאם לידי הנוצרים הספרדים, סביב 1141, וכלל לא הסתיר את כוונתו ליצור בכך כלי פולמוס כדי לנגח את האיסלאם. כמעט במקביל להכרזת מסע הצלב השני נגד ארצות האיסלאם נפתחה גם "מערכה" זו. בהקימו צוות מתרגמים היה על פייר-פטרוס להתגבר על הקושי שלא נמצא איש שידע היטב ערבית, לטינית, שהכיר את האיסלאם והיה בעל כושר כתיבה המתאים לאירופה הנוצרית. הוא הביא עמו מלומד מצרפת, ניסה לגייס נוצרים ספרדים שעוד הספיקו לחיות תחת שלטון האיסלאם, ואפילו מלומד מוסלמי הבקי בדתו ואורחותיה.

כבר בשנות הארבעים של המאה העשרים הגיעה חוקרת ימי הביניים מ"ת ד'אלוורני (D'Alverny) למסקנה שהפתרון הנוח היה לשלב יהודים במפעל התרגומים, שכן הללו ידעו ערבית, אבל דיברו גם לשון ספרדית מקומית (קסטיליאנית ודומותיה), ואפשר היה לשוחח עמם, לבקשם למצוא ספרות עזר פרשנית ואף מסורות (חדית'). כך נולדה הסדנה התלת-לשונית: מערבית הורק הטקסט ללשון המקומית וממנה ידעו מלומדים נוצרים לעבד את המשמעויות ללטינית. העזרה מצד חכם מוסלמי ומצד יהודים לא הטתה את לבו של פייר לטובתם; אדרבה, בכתביו יוצק הוא אש וגופרית על אמונת היהודים, שותפיו למפעל, וכמובן שופך זעמו על ראש המוסלמים ועל אותן כיתות נוצריות שסטו מדרך הישר, לדעת שלטונות הכנסייה.

אבותינו החזיקו כנראה בביתם ספרי קוראן מתועתקים לאותיות עבריות. בניגוד לשפות אחרות שנפוצו בקרב יהודים, מדובר בהעתקה גרידא, ללא שינוי, פרט לאותיות. אך לשם מה דרוש היה להם קוראן דווקא? מצד אחד, שימוש בקוראן מקל במקצת את השליטה בחטיבה חלקית של המליצה הערבית בפרוזה - וכבר המשורר והסופר משה אבן עזרא הראה בכך בקיאות מסוימת. מצד שני תהו יהודים על הכתוב בקוראן כדי להתמודד עמו, אף לצורך פולמוס. הפרשה המשונה שהועלתה לעיל, פרשת היהודים בשירות תרגומי פייר ה"נערץ", מחזקת את הסברה שגם בהחזקת נוסחי קוראן באות עברית היתה כוונת פולמוס והתמודדות. בספרה על העימותים הרעיוניים הללו, "עולמות שזורים", שיצא באנגלית ואף בעברית, לא התעלמה חוקרת האיסלאם והיהדות המובהקת, חוה לצרוס-יפה, ממציאותם של ספרי קוראן אלו וממקצת הבעיות המזדקרות מהם.

השתדלתי להרחיב בפרשות משונות, "ממזריות" ואף עלומות. אוכל אפוא להקדיש תשומת לב פחותה לתרגומים שמתרגם הקוראן העברי החדש הזכיר כבר בהקדמתו: בראש וראשונה לפרשת תרגום ספר הקוראן שלא מן הערבית. בכתבי יד מן המאות המאוחרות (17-18), קיים תרגום של הקוראן לעברית מאיטלקית, ויש אף כעין תרגום שנעשה בעברית על פי הקוראן בנוסח הולנדי. הוא הדין בתרגומו של רקנדורף מאמצע המאה ה-19, שאמנם נעשה מערבית, אולם העברית הממלאת אותו היא בבחינת לשון מלומדים חובבי שפת עבר ומשכילים. פרופ' מאיר בר אשר נזכר בהקבלה שבין קוראן עברי נמלץ זה (כי כך מזדקרת לאוזנינו לשונם של אותם ימים, שהעברית עדיין לא הצליחה להיות לשון חיה) לבין תרגום "הברית החדשה" בידי הפרופסור הגרמני פרנץ דליטש, שידע להגיע למטרתו בשימוש במליצה מקראית ומשנאית כאחת.

נזכרתי במורי ורבותי, בימים הרחוקים שחבשתי את ספסל הלימודים, שאיימו עלינו באצבע צרידה ואסרו לפתוח את תרגומו של י"א זלקינסון, אף הוא בן המאה ה-19, שתרגומו מקראי, נאה ועתיר כשרון ויצא לאור רק מעט אחרי תרגומו של דליטש. הם הטילו עלינו לקרוא אך ורק בתרגומו של דליטש, שהתבשם גם מרוח המשנה שזמנה קרוב לזמנו של ישו. חלפו שנים, ועדיין אני סבור כי צדקו רבותי, אך כל אדם שנקודת ראותו ספרותית יבין דווקא את זלקינסון, היהודי המומר, שכיוון את תרגומו אל המשכילים היהודים, ולפיכך מוטב היה, לדידו, שהקול הנשמע מן הטקסט המקודש יהדהד כבת קול מקראית, וכך ייכנס לתודעת הקורא. והרי גם מחזות שייקספיריים תירגם זלקינסון ללשון המקרא, בעיצוב ועיבוד מפליאים. מכל מקום הוא מעמידנו על הבחינה החשובה ביותר למהותו של מתרגם: השאלה לאיזה קהל יעד מופנים פירות טרחתו.

כמעט שאלה ישירה היא, גם בכל הנוגע להעברת הקוראן לעברית: האם אפשר היה להעביר לקהל היעד הרגשה של כתב קודש באמצעות חיקוי המקרא, אשר קהל היעד רגיל לראותו ולשומעו בחגיגיות מקודשת? התשובה על כך הוטלה על המאה העשרים. נדלג על תרומתו של א' בן שמש, בשנות השבעים; הוא זכה לביקורות נוקבות על התרגום ה"חברה'מני" שלו, שהציג קוראן עברי מודרני לכל משרד ולשכה הדורשים ידע על האיסלאם. נסתפק בקוראן של י"י ריבלין מ-1936, משום שעדיין ניכרים בו סימנים האמורים בקלאסיקה עברית.

אם אמרנו ריבלין אמרנו גם ביאליק. מהקדמתו של ריבלין לקוראן העברי שלו לומד הקורא שביאליק עזר והועיל לו; בכשרונו מצא ביאליק פתרונות לבעיות תרגום עבריות-ערביות בלי ששלט כלל בלשון ישמעאל. ביאליק היה הרבה יותר מעורך, ואת צלמה של ההוצאה לאור בעברית ("דביר", והוצאת "מוריה" לפניה) ראה כתבנית לאומית של תחייה ויצירה עברית. כל אלו שיעבדו אותו להיות מסגנן, עורך, משכתב, מתפלמס, איש שכולו תקיפות לעתים ואף המביא לדפוס ושליח המערכת.

כך התערב ביאליק התערבות של ממש בתרגום מערבית של הספר בן ימי הביניים "כלילה ודמנה" בתרגומו של אברהם אלמליח. שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, הביא לי עמודים רבים שנכתבו במכונת כתיבה על ידי המתרגם, אלמליח, ועליהם עבר בקולמוסו, ממש בדיו שחורה, משוררנו ביאליק. בעקיפין למדתי מפועלו של המשורר בעניינו של אלמליח, כי גם בקוראן העברי של ריבלין מוצאים אנו הרבה מאוד ביאליקיזם, ואולי אף רובו ככולו ביאליק. מבחינת תולדות משוררנו ועמל הפרך שלו למען תרבות הספר העברי וקהל דורשיה, הרי זו קלאסיקה, לפחות באורח חלקי.

הכרתי את מורי י"י ריבלין, ששנת הוראתו האחרונה היתה שנתי הראשונה באקדמיה, ויכולני להעיד שהיה איש אשכולות בשדות עבר וערב, וכי שנה את פרקו באיסלאם, בהשכלה שרכש בכלים ארץ-ישראליים וגרמניים גם יחד. אולם בעיני ביאליק כל זה אינו מספיק, ומצוי מכתב שיש בו לעג כלשהו של ביאליק על ריבלין וטרחתו בתרגום (כאשר יצאו עבודות אחרות, כקובץ "אלף לילה ולילה", בתרגום ריבלין לא היה ביאליק בין החיים). הריני מפרסם כאן לראשונה את הנוסח המלא של התייחסות ביאליק למתרגם הקוראן, מתוך מכתב של ביאליק לרבניצקי (כ"ד אלול תרצ"ב), שאף הוא בא לידי מארכיון בית ביאליק. לחובר פירסם בין "איגרות ביאליק" גם חלקים ממסמך זה, אולם בהגיעו לענייני ההיתול והלעג השמיט את כל העניין, לרבות שמות ומלות ביקורת, כדי ששום נפש חיה לא תוכל להבין:

"את מצב רוחי קלקל הרבה בעל התרגום של הקוראן. חשכו עיני לראות את כל אשר עולל ה'מלומד' הזה לשתי הפרשיות (=הסורות) הראשונות, שהשקעתי בהן עמל שני סוסים. הוא עבר עליהן בקולמוסו ההדיוטי וטנפן מראש ועד סוף, ועתה הן פסולות שוב לאכילת כלב, כמו שהיו לפני תשע שנים בהביאו אותן לפני בהומבורג. עלי להתחיל אפוא את עבודת העריכה והתקונים מראש - ועבודה סיזיפית כגון זו מוצצת את הדם ומטמטמת את המח. קצתי מפני התרגום והמתרגם כאחד" (כאן מוסיף ביאליק פתגם ארמי תלמודי נגד גישתו של ריבלין, ופירוש הפתגם הוא שאם כפרי נעשה מלך - לא יסיר את הסל שעל צווארו).

לאחר כתרי התשבחות שקשרתי בתחילת דברי לתרגומו המופלא של אורי רובין הגענו לנקודה המפגישה את כל השאלות שהותוו כאן: איזו לשון תרמוז לקהל היעד שהאווירה היא של ספר קודש (מידה של שיריות, או מידה לשונית אחרת)? מה היא "קלאסיקה" בסוגיה זו? איך לתרגם לצורך הידע והסימוכין של ציבור קוראים שאינו חפץ בספרותיות ובמליציות? איך לזווג בין כל הסגולות הללו או חלקן?

ישפטו הקוראים. לצורך ההשוואה לא בחרתי קטעים לפי טעמי, או לפי סוגיות המעניינות אותי. בחרתי את שלושת הקטעים הקצרים הרווחים ביותר בקרב מוסלמים ומקובלים עליהם כחשובים, ראויים לשינון, מביאים מזור ללב ורפואה מכל מדווה. ואלו הם: "פסוק האור" (סורה 24, פסוק 35) שבו נמשל האל לאור; "פסוק הכס" (סורה 2, פסוק 255 ולפי מניין אחר, שהשתמש בו ריבלין: 256), שבו נזכר כס הכבוד האלוהי; פרק קצר שמאמיני האיסלאם משתמשים בו כבפסוק לעידוד הרוח והגוף: פרק "טהר האמונה" (לפי רובין, ולפי ריבלין: הייחוד, ואפשר להבין גם: מסירות לאל, הלא היא סורה 112) ואין ערוך לתועלת שמפיק המאמין הממלמל אותה, לדעת המוסלמים.

תרגום ריבלין (בעריכת ביאליק): אלהים אור השמים והארץ. משל אורו כשקערורת קיר תוכה מנורה. המנורה בזכוכית. הזכוכית כמו היא כוכב מזהיר. ידליקו אותו מעץ מבורך, זית, לא ממזרח ולא ממערב, הנה יאיר שמנו, ולו לא תגע בו אש, אור על אור. ינחה אלהים לאורו את אשר יחפץ. ומשל אלהים את המשלים לבני אדם, ואלהים יודע כל. אלהים אין אלוה מבלעדיו החי והקים, לא תאחזנו שנה ולא תנומה. לו כל אשר בשמים ואשר בארץ. מי הוא אשר יפגיע (לאיש) לפניו אם לא ברצונו, ידע את אשר לפניהם ואת אשר אחריהם ולא ישיגו מאומה מדעתו כי אם כחפצו. כסאו מלא השמים והארץ. ולא תכבד עליו שמירתם והוא העליון והאדיר. אמר: הוא אלהים אחד. האלהים הנכבד. לא ילד ולא ילד. ואין דומה לו אחד. תרגום רובין: אלוהים הוא אור השמים והארץ. אורו נמשל לגומחה אשר בה מנורה, והמנורה עשויה זכוכית, והזכוכית ככוכב נוצץ; היא הוצתה (בשמנו של) עץ מבורך, עץ זית, לא מקצווי מזרח ולא מקצווי מערב. שמנו כמעט שיאיר אף אם לא תיגע בו אש - אור על גבי אור. אלוהים ינחה אל אורו את אשר יחפוץ, ואלהים ימשול לאנשים משלים; אלוהים יודע כל דבר. אלוהים - אין אלוה מבלעדיו, חי וקיים. תנומה לא תאחז בו ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. מי ישתדל בפניו בלא שירשה? הוא ידע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, והם לא יוכלו להכיל את מלוא הדעת על אודותיו, כי אם רק את אשר ירצה. כיסאו חובק שמים וארץ, ועל נקלה יגונן עליהם. הוא העליון והנשגב. אמור, אלוהים הוא אחד, אלוהים לעד, לא ילד ולא הולד, שווה לו אין גם אחד.

אכן, יש צידוק רב לתוחלתו של המתרגם החדש, אורי רובין, שהקוראן העברי שלו הוא שיהיה אסמכתא, בעיני כל, בכל אשר לדיוק ולהבנה - ובתחום העברית התקינה והנאה. כעבור זמן מה יאמרו עליו, מן הסתם: קלאסיקה. אולם יש מקום לזכור גם קלאסיקה ארכאית של תרגום קודם, אשר יש בה ניסיון לעצב את הטקסט כספר קודש חגיגי ומליציותה עשויה לקסום כיום למעטים בלבד. בהרעיפנו מלים טובות על תרגומו של רובין איננו אצים להגיס את לבנו בניסיונותיו של העבר, לפחות כהשתקפות היסטוריה נושנה של התפתחויות של המדע והסגנון העבריים בארץ. קלאסיקה היא קלאסיקה.



מוחמד (פניו מחוקות) והדרקון. איור מספר "חיי הנביא", המאה ה-16


עבודת העריכה של ביאליק לתרגום מערבית של "כלילה ודמנה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו