בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשעה מיליון זה לא (רק) כסף

אחרי שנהפך למיליונר, אורי שנער מפתח תודעה פרולטארית. בראיון ל"הארץ" הוא אומר שמאבקו נגד קשת הוא "מאבק עקרוני" על הנורמות המקובלות בעולם העסקים: "זו עמידה על דברים שהם חשובים בעיני, שילמדו שאתה לא פיון על לוח השחמט שלהם. זה לא רק על אורי שנער"

תגובות

תחושה של התרגשות עזה עמדה באוויר הלילה של סוף פברואר בהאנגר הענק בנמל התעופה בן גוריון. מסע הפרסום האגרסיווי של חברת קשת, שנמשך חודשים ארוכים מעל מסך ערוץ 2 ובעיתונים, הגיע באותו ערב לשיאו. למקום באו כל מי שהסכימו להתמסר לאשליה שהפיקה קשת בתוכנית "השגריר": אנשים כמו נחמן שי ויעקב פרי, שדימו עצמם באותו ערב כשופטים בעניין הרה גורל; בני משפחה שהאמינו באמת ובתמים כי ילדיהם הגיעו לרגע של גדולה; מיליונר אמריקאי שהאמין בכל לבו כי הוא משנה פניה של ישראל בעולם; עיתונאים שהעמידו פנים כאילו הם מסקרים אירוע חדשותי; וגם מתמודדים נרגשים למדי.

תחושת ה"ביחד" של הקהל, כך היה נדמה, מעולם לא היתה גדולה יותר: ביחד עם מדינת ישראל, ביחד עם המתחרים, ביחד עם ערוץ 2 של קשת (וגם ביחד עם אל על, שנהנתה מפרסום אסור בתוכנית). בין כל מאות הנוכחים, שמילאו בצייתנות אחר הוראותיהם של עשרות אנשי ההפקה, הסתובבו עוד שניים, נרגשים ומוקסמים אף הם: נשיא קשת אורי שנער, והמנכ"ל אבי ניר. הם הביטו בהשתאות בהפקה הענקית והמהוקצעת, שכל אחד מהם ראה כיציר כפיו, ובעיקר - בקהל שהתמסר עד הסוף. באווירת התרוממות הרוח קשה היה להבחין כי שני מנהליה של הזכיינית המצליחה כמעט לא חלפו זה על פני זה, לא דיברו עם אותם אנשים, ולא החליפו מלה ביניהם. באותו זמן, חודשיים לפני ההכרעה במכרז לערוץ 2, המשבר בין השניים כבר היה עמוק.

פחות משבוע לאחר חגיגת סיום "השגריר", הקרע בין השניים נהפך לגלוי, לפחות בסביבתם הקרובה, בעקבות כתבה על שנער שפורסמה במוסף "הארץ". שנער דיבר בגאווה אישית על כל הצלחותיה של קשת בשנים האחרונות, כמו "כוכב נולד", "קחי אותי שרון", "ארץ נהדרת" ו"השגריר", והתייחס לנושאים חביבים עליו, כמו ערכים, משמעות וישראליות. הוא רק שכח לציין שחלקו בעיצוב התוכניות האלה, מתחילתן ועד סופן, היה קטן. שנער כמעט לא היה מעורב כלל ביצירתן.

מי שליווה את התוכניות לכל אורך הדרך, ותוך ירידה לפרטי הפרטים, היה המנכ"ל ניר, עם הצוות שגיבש תחתיו. דברי שנער בראיון עוררו בניר זעם רב, וחשפו את מערכת היחסים הטעונה בין השניים. ניר שקל להגיש מכתב התפטרות, אך חזר בו. קשת הצליחה, בגיבוי שני הנצים, למנוע את פרסום המשבר בעיתונות עד לאחר ההכרעה במכרז, מתוך הבנה כי הנזק שייגרם לחברה עלול להיות קטלני.

מאבק על התהילה

יממה בלבד חלפה מאז זכייתה של קשת במכרז, ב-13 באפריל, ובעלי המניות של הזכינית, ובראשם מוזי ורטהיים (שהוא גם הבעלים של קוקה קולה), כבר התכנסו להכריע בשאלה מי יישאר בחברה - ניר או שנער. הדרישה להכרעה הגיעה משני הצדדים. השאלה מי ינצח בקרב המנהלים העסיקה, עוד בחודשים שקדמו למכרז, לא מעט גורמים בשוק התקשורת, שידעו על היחסים המתוחים. רבים הימרו כי הקשר החם והקרוב של שנער עם ורטהיים, האיש החזק בין בעלי קשת, יפעל לטובתו. הם טעו. ב-30 במאי, חודש וחצי אחרי הזכייה במכרז, נפלה ההכרעה: ניר הוא זה שיוביל את קשת בערוץ 2, בעוד שנער יעסוק בכל דבר אחר מלבד זאת ("יצוא תוכניות ופורמטים ופיתוח מוצרים תקשורתיים נוספים"), ועדיין יישא בתואר נשיא החברה.

שנער רואה את המהלכים שהוא מוביל בחודשים האחרונים כקרב אמיץ שמנהל עובד שכיר נגד בעל הון, בעקבות הפרת הסכם ההעסקה שלו. האיש שהפך בזכות עבודתו בקשת למיליונר, מפתח כעת תודעה פרולטארית. הוא מגדיר את המאבק שהוא מנהל כעת כ"מאבק עקרוני" על הנורמות, האתיקה, הערכים ויחסי האנוש המקובלים בעולם העסקים.

"זה לא מאבק אישי, אלא עקרוני", הוא אומר בראיון ל"הארץ". "יכולתי לבחור בדרכים אחרות שהיו הופכות אותו ללא עקרוני, אבל בעיני יש לו ערך ומשמעות, סליחה על הביטוי. חשוב שמישהו יבוא ויגיד - סטופ. אין דבר כזה שצריך לפחד. אני לא דון קישוט ולא אידיוט. אני לא פועל מיצרים או מאגו, ואם הייתי פגוע מכל הפרשה, הייתם יודעים על זה. זו עמידה על דברים שהם חשובים בעיני, שילמדו שאתה לא פיון על לוח השחמט שלהם. זה לא רק על אורי שנער. יש נורמות לגבי מה מותר ומה אסור".

הקרב שהתחולל בקשת בחודשים האחרונים בעקבות החלטה על חלוקת התפקידים בין שני בכירי קשת, החלטה ששנער ראה אותה כהדחה, הוא בראש ובראשונה קרב על התהילה וההכרה, המתקבלות בזכות היכולת להשפיע על מסך ערוץ 2. עם זאת, איש לא שיער שהקרב יגיע רחוק כל כך: שנער, כעוס ונעלב, פנה לרשות השנייה בטענה כי הדחתו מתפקידו היא הפרה של התחייבויות קשת במכרז - טענה שיכולה לגרום לחברה נזק עצום אם תוכח כנכונה. שנער, שחש בעבר זהות מוחלטת בינו לבין החברה שבראשה עמד, ניהל שיחות בעניין זה, באופן ישיר ובאמצעות מקורבים, עם כמה מחברי מועצת הרשות. "שנער היה אקטיווי ואגרסיווי בעניין הזה, כמו שרק הוא יודע להיות כשהוא רוצה להעמיד אותנו לצדו", מספר חבר מועצה. הרשות נמנעה מלהכריע וניסתה, לשווא, לפשר בין הצדדים.

שנער מכחיש כי נקט מהלכים מול הרשות השנייה: "אני ביקשתי מהם שימוע? ורטהיים היה זה שהודיע לרשות השנייה על החלטת הדירקטוריון, ולמחרת התקשרו אלי מרדכי שקלאר (מנכ"ל הרשות) ומנשה סמירה (היו"ר) והודיעו לי שהחליטו לבדוק את העניין".

בתוך זמן קצר נהפך הקרב על התהילה לקרב על כסף. לפי "TheMarker", שנער דורש מקשת פיצויים בסך 35 מיליון שקל. ביום ראשון הגיש שנער תביעה נגד קשת על הפרת ההסכם אתו ורקימת הדחתו עוד לפני המכרז (ללא תביעה לפיצוי כספי בינתיים). למחרת טס לטיול ארוך בבוטאן. למה דווקא בוטאן? "זוהי המדינה היחידה שבה לא מוכרים קוקה קולה", אמר שנער בהתייחסו, במעין קריצה, להפניית הגב מצדו של ורטהיים.

הדבר המפתיע בפרשת שנער, שהסתיימה בפיטוריו הסופיים המביכים שלשום, הוא כיצד הצליחה הזכיינית, שמתהדרת בלכידות, להסתיר את הקונפליקט בין שני מנהליה. העימות מתנהל, בעוצמה כזאת או אחרת, כבר שלוש שנים, ובתקופה זו השניים הופיעו זה לצד זה בעשרות אירועים, ובהם כינוס החברה, מסיבות עיתונאים, חגיגות למפרסמים ויום ההכרעה למכרז ערוץ 2.

הראשונים בבידור

שנער, בן 51, החל את דרכו כמפיק טלוויזיה עצמאי. ב-1995 מונה, בהזמנתו של ורטהיים, למנכ"ל קשת, שהיתה אז זכיינית מפסידה בערוץ 2 הצעיר. הוא הוביל את החברה בהצלחה גדולה כמנכ"ל במשך שבע שנים - חלק גדול מהן עם יוהנה פרנר, שעבדה תחתיו כמנהלת התוכניות. בתקופה זו היתה קשת מזוהה עם כוכבים דוגמת דודו טופז וארז טל, ועם התוכניות "הראשון בבידור", "רק בישראל", "הבורגנים", "שמש", "חלומות בהקיציס" ועוד.

את ניר קיבל שנער בירושה מקודמו בתפקיד, אלכס גלעדי. ניר, שהיה אז בתחילת לימודי דוקטורט בשיווק, שימש יועץ לקשת. הוא נטש את לימודיו והתקדם בחברה במהירות, עד לתפקיד מנהל השיווק והתוכניות תחת שנער. כבר בתור מנהל התוכניות נחשב ניר למטאור בשוק הצעיר של הטלוויזיה המסחרית - אולי איש הטלוויזיה המשמעותי הראשון שלא צמח בימי המונופול של ערוץ 1.

נקודת המפנה ביחסים בינו לבין שנער התרחשה עם תחילת שידורי ערוץ 10 ב-2002. ניר קיבל אז הצעה לשמש מנכ"ל אצל המתחרים, ועמד להיענות לה. בנקודה זו מתפצלות הגרסאות: לפי שנער, הוא עצמו שיכנע את בעלי המניות לקדם את ניר לתפקיד מנכ"ל קשת במקומו; לפי ניר, קידומו נבע מהחשש שיעזוב למתחרים. כך או כך, ביולי 2002 הודיע דירקטוריון קשת, כי ניר מונה למנכ"ל ושנער ישמש מעתה כנשיא ויעסוק ב"תכנון אסטרטגי לטווח ארוך". כך החלה דחיקתו של שנער מההשפעה הישירה על מסך ערוץ 2.

בראיון עמו מכחיש שנער כי נדחק מהשפעה על המסך: "למחרת הזכייה במכרז, בשעות הבוקר, ישבתי עם ארז טל והצוות שלו על פיילוט של סדרת אנימציה. בשנה האחרונה, מכיוון שהמכרז היה עניין של 'להיות או לחדול', קיבלתי החלטה להתמסר לעניין. כשיצאנו לדרך, הסיכויים של קשת לזכות בו היו נמוכים".

חלוקת התפקידים בין שנער לניר מאז היא שיעור מרתק על הדרך להצליח בערוץ 2 כיום. ניר, איש שיווק מבריק, נהפך לאחראי על התכנים וקידם את תפישת עולמו התקשורתית. לשיטתו, הטלוויזיה אינה אמנות של יצירה, אלא קודם כל אמנות של מכירה ולצורך כך כמעט כל האמצעים כשרים: קדימונים אין-סופיים, תמרון העיתונות הכתובה, פרסום סמוי, קידום חסר רסן של תוכנית אחת במסגרת תוכנית אחרת, ועוד.

ניר הוא מנהל ריכוזי, חרוץ ומוכשר מאוד, המעורב בתוכניות עד לפרטי פרטים. לצד זאת, הוא יצירתי, מאוהב בעשייה הטלוויזיונית וגיבש תחתיו צוות מלוכד ונאמן, שאחראי אתו לפיתוח תוכניות חדשות ולשורה של הצלחות. השינוי שחולל בקשת בשנים האחרונות עמוק: הוא הפך אותה מחברה שנשענה על טאלנטים דוגמת טופז וטל לחברה שמצטיינת בפיתוח תוכניות ובשיווק שלהן. בנוסף, ניר הצליח לשנות את גישתה של קשת - במקום חברה שמייצרת בידור עממי, כמו "הראשון בבידור", היא היתה לזכיינית שמסוגלת לייצר בידור אינטליגנטי הפונה לקהל רחב יותר: משכיל יותר וגם פחות.

שנער, לעומתו, איש טלוויזיה, נהפך עם מינויו לנשיא לפוליטיקאי לכל דבר. בעוד ניר מבסס את מעמדו בחברה, שנער החל להסתובב במסדרונות השלטון: הוא רקם מערכת יחסים קרובה עם מנכ"ל הרשות השנייה שקלאר ועם כל חברי מועצת הרשות, שמוחמאים לרוב מחיזורי בכירים בעולם התקשורת. הוא הופיע בכנסת בכל פעם שערוץ 2 עלה לדיון והרבה להשתתף בכנסים כלכליים וחברתיים, שבהם קידם, ביכולת רטורית מרשימה, את ענייני קשת ואת הדימוי שלה כחברה מנצחת. בשלב האחרון הופקד שנער על הכנת הצעת המכרז של קשת, שהביאה לה, גם בעזרת פעילות לוביסטית, את הזכייה במקום הראשון. על המסך קיבל שנער אחריות ישירה רק על פרויקט אחד, שהיה קרוב ללבו: יום ההתרמה "יומטוב" למען ילדים בסיכון. ביחד, כך היה נראה כלפי חוץ, שנער וניר מתפקדים כצוות מנצח.

חטא היוהרה

מפיקי התוכניות חשים כעת מבוכה כשהם נשאלים על עבודתם מול קשת. טמירה ירדני, מפיקת "כוכב נולד" ו"שמש", אומרת: "בשלוש השנים האחרונות עבדנו אך ורק מול ניר. לפני כן עבדנו מול שנער ויוהנה פרנר, אבל אז שנער פרש לעיסוקי הנשיא. ניר מבלה לילות בחדרי עריכה, באודישנים של 'כוכב נולד', בישיבות של ליין-אפ. התחושה היא שעובד מולנו מישהו שמבין בטלוויזיה.

"שנער ניהל אחרת: הוא החזיק אנשים שהתנהלו מולנו. אחרי כישלון התוכנית של צביקה הדר בטלעד באנו אליו והוא הצמיד אלינו את פרנר. הוא מבוני קשת ומאושיותיה, אין ספק, אבל בשנים האחרונות לא עסק בתכנים, אלא בפוליטיקה. ניר עושה את הדברים בעצמו, עם הרבה חשיבה תוכנית ושיווקית".

את התנהלותו של שנער בשבועות האחרונים מסבירה ירדני כך: "הוא איש מאוד רגשי. כאשר אני וצביקה הדר החלטנו ללכת ללוויין עם 'שמש', עמד מולנו יריב רגשי וקשה. הוא כעס והתחיל נגדנו תביעה משפטית גדולה. זה לא הגיע לשם בסופו של דבר כי פרנר, אשה חכמה, הביאה זאת לידי פשרה. אם היא היתה עכשיו בקשת, כל זה לא היה קורה".

שי נשר, סוכנם של חיים יבין, מיקי רוזנטל, חיים הכט ואנשי טלוויזיה רבים אחרים ומי שהפיק לקשת את "בולדוזר" ו"רישיון להרוג", מתבטא באופן בוטה יותר. נשר, שהוא חבר אישי של ניר, אומר: "עבדתי רק מול ניר ואנשי הצוות שלו. שנער לא היה בסביבה וניר היה מעורב מהמסד עד הטפחות. ביום שבו שודרה התוכנית הראשונה של 'בולדוזר', כנראה הפעם הראשונה שצפה בה, הוא התקשר לומר שהתוכנית טובה מאוד. אני לא אומר שלא היתה לו תרומה לקשת, אבל לא בתחום התוכניות וההכנסות הכספיות.

"הראיון אתו ב'הארץ' קומם אותי כי הוא היה נגוע בחטא היוהרה, שגרם להתרסקות של הרבה כוכבי תקשורת. הוא איש חכם שתימרן את עצמו להיות הפה היחיד על אוזנו של מוזי ורטהיים, האיש החזק בקשת, ומנע אליו כל גישה. זה כל הסיפור".

בכתב התביעה של שנער נכתב כי ניר, "בתהליך אשר ניצניו נראו כבר בהתנהגותו בעבר, ואשר הלך והסלים והקצין, סירב יותר ויותר לקבל ולהשלים עם כפיפותו הניהולית אל שנער, הפך את תואר המנכ"ל לכלי לחפור בו ולחתור עמו, וניצל היטב הן את העובדה ששנער היה שקוע עד צוואר בהיערכות למכרז, והן שדירקטוריון קשת חשש מכל זעזוע בהנהלת החברה בעת כה רגישה לגורלה".

בראיון שנער עצמו מתאר את מערכת היחסים עם ניר ככזאת שידעה עליות ומורדות, אך נמנע מלדבר סרה בניר עצמו. נדמה כי אף שהודח מתפקידו, הוא מתקשה להשתחרר מחליפת הנשיא והסגנון המתחייב. "יש כל מיני משברים שהם משברי ניהול", אומר שנער, "במיוחד בתחום שחשוף כל כך לתקשורת וכרוך בכסף ויוקרה. אבל עוברים את זה, וכך האמנתי שיקרה גם הפעם - שנעבור את המכרז, ניכנס לעשור הבא והדברים יסתדרו".

ניר עצמו שומר על שתיקה. בקשת, לעומת זאת, הסירו בשבוע שעבר את הכפפות מול שנער. במכתב ששלח עורך הדין של קשת לפרקליטתו של שנער נאמר: "תרומת מרשך בתחום טיפוח ההון האנושי ויחסי אנוש בקשת שנויה מאוד במחלוקת. אלו עובדות שמתגלות למרשתי ברציפות מאז פרוץ המשבר". טענותיו של שנער נגד בעלי המניות כונו במכתב "חצאי אמיתות, סילוף עובדות, הכפשות ועלילות".

רבים בשוק התקשורת תהו השבוע מה מניע את שנער ואם הוא מודע לנזק שחולל לעצמו בכך שבחר לצאת נגד החברה שהוביל. אבל גם קשת לא יצאה שלמה מהסיפור: הדימוי המלוכד שלה נסדק וההדלפה על שכרו האסטרונומי של שנער, שעלותו בשנה שעברה הסתכמה ב-9.1 מיליון שקלים, היכתה בתדהמה גורמים רבים בתעשיית הטלוויזיה. אמנם יש להניח כי המידע הגיע מכיוון דירקטוריון קשת, בניסיון לשמוט את הקרקע מתחת למאבקו של שנער, אבל יש לכך משמעות גם לתדמיתה של קשת.

שנער, מצדו, חושב שאין זה לגיטימי לדרוש מאדם לפרט את שכרו, והוסיף כי הוא תורם סכומים גבוהים - הן ל"יומטוב" והן לשורה של פרויקטים חברתיים, שברבים מהם הוא מעורב באופן אישי בניהול ובפיתוח.

אחד המפיקים שעובדים עם קשת אומר: "רק מהבונוסים של שנער אפשר לעשות בכל שנה שתי סדרות דרמה איכותיות. כעת התברר לנו כי בזמן שהתעשייה למטה מחרחרת - מפיקים, תסריטאים ושחקנים בקושי מתקיימים - יש אנשים שמרוויחים על גבם כל כך הרבה כסף. שירוויחו, אין בעיה, אבל חוסר הפרופורציה זועק לשמים.

"תמיד מאלצים אותנו לרדת בתמחור, מתווכחים אתנו עד רמת הבורג, ועכשיו ברור למה. אין לי ספק שזה ישפיע על כל אחד מאתנו כשנבוא בפעם הבאה לשבת מול קשת ולסגור הסכמים להפקת התוכנית הבאה".

בגידתו של ורטהיים

בתביעתו נגד קשת טוען שנער כי לא רק שחוזה ההעסקה שלו הופר בכך שהגדרת תפקידו שונתה ללא הסכמתו, אלא גם שהמהלך תוכנן לפני המכרז, בחוסר תום לב. לכן הוא טוען, הדחתו היא הפרה של התחייבויות קשת לרשות השנייה, שכללו את העסקתו לפחות עד סוף 2006.

מאחורי טענות אלו עומדת מערכת יחסיו של שנער עם יו"ר דירקטוריון קשת, מוזי ורטהיים, שהיתה יוצאת דופן בקרבה וביחסי האמון ששררו בין השניים. נראה כי שנער חש פגוע יותר מוורטהיים, שאותו ראה ממש כדמות אב, מאשר מאבי ניר, שאותו הוא מדמה לעתים לבן מתבגר. בשימוע שהתקיים לשניים במועצת הרשות השנייה לפני כשלושה שבועות היה שנער נרגש מאוד. "הוא היה סמוק ורעד ממש", מספר אחד הנוכחים, "וניכר היה שהמצב קשה לו. הוא תיאר את ורטהיים כדמות הגברית המשמעותית ביותר בחייו מאז מות אביו".

גם ורטהיים, שהופיע אחרי שנער, תיאר את הקשר במלים דומות. "ראו שהמצב כואב לו ושהוא אוהב את שנער", מספר הגורם. "הוא אמר: 'טיפחתי אותו וגידלתי אותו, הצעתי לו להיות יו"ר במקומי'".

בראיון ל"הארץ" שנער עדיין בוחר במלים חמות כלפי המעסיק שלו לשעבר. "הוא דמות חריגה בנוף העסקי", הוא אומר, "אדם רחב אופקים, איש שיחה מרתק, חכם מאוד. אני גאה ומרגיש בר מזל שיצא לי לעבוד אתו הרבה מאוד שנים. יש מעט מודלים בעולם העסקים של מערכת יחסים כל כך הרמונית, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית". בתשובה לשאלה אם הוא חש נבגד על ידי ורטהיים, משיב שנער: "בגידה היא מלה ששמורה למערכות יחסים מסוג אחר, אבל יש כאן משהו שקשור לבגידה באמון. אמון מהסוג שהיה לו כלפי ולי כלפיו ברמה הבין-אישית, שהוא נדיר ונבנה בעמל רב.

"אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל עסקתי בשאלה מדוע ורטהיים נהג כך, בשבוע הראשון לאחר ההדחה ובשלב מסוים אמרתי לעצמי - עזוב, אתה לא התראפיסט שלהם. אני מכוון כעת למקום אחר, אני באמת נמצא במקום אחר".

לאחר המכרז, ונוכח דרישתו של שנער לפטר את ניר, ניסה ורטהיים למצוא נוסחת פשרה בין השניים, באמצעות הסטת שנער מפעילות בערוץ 2 לאפיקים אחרים. שנער סירב והודיע ש"אינו מוכן להשקות עציצים" (ציטוט של המנכ"ל הראשון של קשת, אלכס גלעדי, שעבר תהליך דומה). נראה כי ההחלטה להעדיף בסופו של דבר את ניר נבעה, בין השאר, מכניסתו של המשקיע החדש חיים סבן (שבאופן אירוני שנער הביאו לחברה). ביום הזכייה במכרז הזמין איל התקשורת את שני המנהלים לשיחה אישית לגבי תפישתם את הובלת החברה.

נציגו של סבן בישראל הוא אילון שליו, בעבר עורך "ידיעות אחרונות" וחבר אישי של שנער. כעת השניים אינם מדברים, ושנער רואה בשליו אחד האחראים לסילוקו מהחברה.

גורם בדירקטוריון מכחיש כי הדחת שנער תוכננה מראש וכי לשליו היה בכך חלק. "שורה של אירועים", אומר הגורם, "גרמו להחרפה של מערכת יחסים עצבנית ורגישה, בהם הראיון ב'הארץ', והעובדה שעם תום המכרז שנער התחיל להתערב לניר בעבודה ונוצר מתח עצום. הבנו שאחרי המכרז נידרש להכריע. שנער היה זה שאמר: או אני או הוא. ניר רק דרש קשר ישיר לבעלי המניות.

"אפשרות אחת היתה שניר ייצא מהחברה, אבל אפילו שנער אמר ביושר שאין לו תחליף. לכן חשבנו שהפתרון הראוי הוא ששנער יאפשר לניר קשר ישיר. באמת שרצינו להמשיך לעבוד עם שנער, הוצע לו תפקיד באותם התנאים ונעשו מאמצים אדירים לשכנעו להישאר. אני לא יודע למה הוא לא מאמין לנו, נדמה לי שבשלב מסוים עורכי הדין שלו שיכנעו אותו שנרקמה נגדו מזימה".



אורי שנער. אומר שאין זה לגיטימי לדרוש מאדם לפרט את שכרו, וכי הוא תורם סכומים גבוהים לפרויקטים חברתיים


מוזי ורטהיים ואורי שנער: "אני גאה ומרגיש בר מזל שיצא לי לעבוד עמו הרבה שנים", אומר שנער



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו